אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ו · פסוק טז
[טז-יט] שש הנה שנא ה' וכו'. ספר מדות זה הכת הרע ואמר שאלו המדות הרעות שבהם הם ששה ועם השביעית והיא האחרונה שבהם הם שבעה ומשלח מדנים בין אחים, והיא היותר רעה שבכלם מפני שהיא גורמת רעה על אנשים אחרים זולתו, כי המדות האחרות אינם כוללות כל הרעות ההם שכוללת המדה השביעית וההפסד הבא ממנה הוא יותר גדול מן ההפסד הבא מן המדות האחרות, וקצת מאלו המדות זכר בתחלת הספר בזכרו כת החטאים באמרו כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם, ואמר כמו כן נצפנה לנקי חנם ומפני שיש בכל אדם ששה כחות וגם השביעית אע״פ שמחשב בה שהיא בכלל הששה אשר בהם יסכים האדם לעשות מה שהוא עושה, זכר שלמה במקום זה מדות זה הכת במנין שבעה, ומה שחטא זה הכת והנמשכים אחריו באמונתם ובחכמתם הזרות והנפסדות, אמנם היה עם כל אלו הכחות הטבעיות הנמצאות בהם כמו שנמצאות במין האדם באשר הוא אדם ואלו הם הכח אשר בו השכל והכח אשר בו השמירה והכח אשר בו הזכירה והכח אשר בו הדמיון והכח אשר בו המחשבה והכח אשר בו הדיבור הפנימי והכח אשר בו החכמה והיא השביעית אשר אמרתי שיחשב בה שהיא נכנסת בכלל הששה ואלו השבעה הם כנגד השבעה שזכר שלמה באלו הפסוקים, והם עינים ימות והיא הראשונה, לשון שקר היא השנייה, וידים שופכות דם נקי היא השלישית, לב חורש מחשבות און היא הרביעית, רגלים ממהרות לרוץ לרעה היא החמישית ״יפיח כזבים עד שקר היא הששית, ומשלח מדנים בין אחים היא השביעית והיא היותר רעה שבכולם כמו שבארתי למעלה, ועל כן זכרה נפרדת באמרו ושבע תועבת נפשו כלומר עם זאת השביעית הם שבעה, כי כן דרכו לזכור כמו שאמר בסוף הספר שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, ואחרי שזכר ג״כ בספר זה כיוצא בהם וכל אחת מאלו שבעה שזכר הם נמצאות באותם האנשים החטאים בנפשותם שהם מואסי החכמה והתורה ובוחרים בסכלות ובמדות הרעות ובאמונות הנפסדות כמו המינים והאפיקורוסים וכ״ש שזכרם שלמה על אותם הדעות שהיו בזמן המקדש כעובדי הבעל ונוטעי האשרות ואמונת הכשדים ושאר האומות שהיו באותם הימים, וגם באותם שהם באלו הזמנים אע״פ שהם מועטים לפי מה שהיו באותם הזמנים שעברו, ואני אפרש לך מדה ומדה מאלו השבעה מדות על אי זה ענין היא נאמרת וזה הענין הנסתר לו לפי הפשט, אמר תחלה עינים רמות על אותם שמשימים כוונתם ושכלם בענינים הרמים והעליונים והם אותם שאינם מאמינים שההשגחה האלוהית מתפשטת בזה העולם השפל והם כופרים בה זאת היא הראשונה, והשנית לשון שקר והיא קרובה מן הראשונה והיא נאמרת על השקרים שאומרים בעלי האמונות שאינם אמתיות ועל הרעות שהם בודים מלבם על אמונת הש״י ועל מופתי הנביאים והאבות שאומרים שאיין שום דבר מזה בא מאתו וכופרים בנבואה ובתורה ואומרים שאינה מן השמים, והשלישית היא וידים שופכות דם נקי רוצה לומר שמעשיהם של אלו ופעולתם הרעים הם גורמות איבוד נפשות בני אדם שנוטים אחר דעתם ואמונתם שהוא ענין מנוי עליהם כשפיכת דמים, בהיותם מושכים בני אדם הנקיים שלא פשעו באמונת האל ית׳ והם מושכים אותם לחלקם ואמונתם בחלקות לשונם ובמתיקת דבריהם שמפתים אותם בהם כמו שאמרו ז״ל שאני מינות דמשכא. והרביעית היא לב חורש מחשבות און שהוא נאמר על אותם הסכלים שהם ממין זה הכת בעצמו שזכרנו והם אותם שמאריכים מחשבותיהם על המציאות וממשיכים רעיוניהם על ענינים עמוקים מעניני המציאות, והם ענינים שהשכל יגע לאמתם ולא יעמוד עליהם המופת כמו שתעמוד עליהם הקבלה, כענין ההשגחה וענין חידוש העולם ושאר ענינים דקים עמוקים אשר במציאות, והם גוזרים בהם כפי שנראה בהם לפי דעתם הכוזב ולפי ראיותיהם הבטלות אשר אין להם שורש ולא ענף, אבל הם מחשבות און כמו שאמר הנביא ע״ה הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, ואמר גם כן על ענין זה בעצמו ועל כיוצא בו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, והחמישית היא רגלים ממהרות לרוץ לרעה זה ג״כ אמר על אותם שהם ממהרים ללכת אחר אותם הפושעים לקבל מאמונתם ומחכמתם הרעה כמו שאמר בתחלת ספרו כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם שהוא נאמר ג״כ על ענין זה, והששית הוא יפיח כזבים עד שקר זה ג״כ נאמר על בעלי האצטגנינות הטועים בחכמה ההיא, שאומרים כי כל מה שלמטה מגלגל הירח אין בו דבר קטון או גדול אלא הוא בא מכח המזלות ושאר הכוכבים, ואינם מיחדים כחות הכוכבים לענינים ידועים כמו שהתבאר רק זה בפילוסיפיה האמתית, רק הם אומרים בכלל ובפרט שכל מעשה האדם רע או טוב הכל לפי גזרת הכוכבים ומשפטיהם והם מבטלים בזה ההבחרה הרצונית באדם ומבטלים בזה עיקרים הרבה מעיקרי התורה כמו שידעת, ועל כן אמר על מאמיני זאת האמונה יפיח כזבים וקרא אותו עד שקר שהם ירצו לבאר אלו הדעות והאמונות שלהם הכוזבות, ויתנו עידיהם באמרם שפלוני נולד במזל פלוני שהוא מורה על ענין כך ועל ענין כך על דרך משל שיהיה עשיר, ואינם מאמינים שהוא יתעשר מסיבה אחרת אלוהית או מקרית אם יזדמן לו זה ברצון האל, כמו שיאמין זה כל בעל דת, או עני והוא יהיה עני לסבה מן הסבות כמו שירצה הבורא ית׳, והם אומרים על אלו כי הכל תלוי במזל ומזלו שלזה העשיר גרם לו שיהיה עשיר וכן העני מזלו גרם לו שיהיה עני, ותולין העושר והעניות והמות והחיים והטוב והרע לפי מזלו של בני אדם, ועל זה המין מן האמונה ג״כ שאין לה יסוד ולא שורש אמר ויפיח כזבים עד שקר, והשביעית היא ומשלח מדנים בין אחים שהוא ענין נאמר ג״כ על מי שמשים מחלוקת ואיבה בין האנשים שהם אחים בחכמה וחברים בלימוד, ואמונתם אמונה אחת וכוונה אחת ואין ביניהם חלוקה בחכמתם ובתורתם ולא שינוי, כי הכת שזכרנו כמו האפיקורוסים והמינים והתועים בכוונה האלוהית בחכמתם הנפסדת הם מחפשים לבטל סדר אנשי החכמה ולומדי התורה ומרבים לחלוק עליהם כדי להפסיד עליהם ועל בית מדרשם והם מקשים על מה שהוא מבואר וישימו ספק על מה שהוא ודאי, עד שאפי׳ בזמננו זה נתחלקה בינינו הכוונה בחלקי האמונה לשתי כתות בהרבה מקומות בגלותינו, והם דעת הקראים שהוא כת נפרד מאד, ונבדל מכת חכמי התלמוד עד שגדלה איבתם כאלו לא יצאה אמונתם משורש אחד ולא נתנה מרועה אחד, עד שאינם מתחתנים אלה עם אלה מרב שנאתם זה בזה, וכל זאת האיבה והשנאה אמנם היתה בתחלתה שנכנס הספק על מת שאין בו ספק מאורך הזמן ומחילוק הדיעות עד שנפל ביניהם המחלוקת הגמורה והשנאה השלמה, על כן הוא דבר קשה מאד המחלוקת וכל שכן בהיות עמו כוונת שררה וניצוח, כי זאת התאוה תטה לב כל אדם מן האמת ומן הדבר שאין בו ספק כ״ש כשיהיה בו שום ספק, ובעבור זה הענין הקשה הרבו האמונות באנשי העולם ונפל החילוף והשינוי בהם בעבודת האל ית׳ כמו שאתה רואה כל עם ולשון באמונה מיוחדת שאינה ממין זולתה מן האמונות, כי הכוונה האלוהית הראשונה אמנם היתה תחלה שאנשי העולם כולם יעבדוהו ויאמינוהו שכם אחד ועל צד אחד בלא שינוי ובלא חילוף, רק לסבת מה שזכרנו נכנס השינוי הגמור באמונה ובמיני העבודה בכלל ובפרט, ועל זה החילוף והשינוי אמר הנביא ע״ה מפני שהיה בדורו ממיני אלו השינוים באמונת האל ית׳ הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר, ואני יודע כי מה שפירשתי בפסוקים אלו שהם שלשה שזכר בהם שבעה הענינים באמת יברחו ממנו הרבה בני אדם אבל איני חושש אם יהיה פירושי זה זר למאה אנשים סכלים כל זמן שיהיה קרוב לאיש אחד חכם, והמובן מאלו הפסוקים לפי משמעם ולפי הפשט והוא ענין ג״כ נופל על בני אדם לפי מדותיהם הרעות הנהוגות להמצא אצל הרעים מהם כמו שאבאר ואמר עליהם שלמה שהם מדות רעות נרחקות מן האל ומרצונו כשאמר עליהם שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבת נפשו, עינים רמות, הם הגאים והמשתררים על שאר בני אדם ואין בהם מדת השפלות והענוה, והשנית לשון שקר כמו שנמצאים הרבה בני אדם שיערבו בדבריהם דברי שקר וכזב כדי שיאמינו אותו בני אדם והם נשבעים לשקר על מעט דבר ואינם חוששים לעון שיהיה באותה השבועה, והשלישית וידים שופכות דם נקי כמו שיש בני אדם שמרוב רשעתם ואכזריותם מרצחים בני אדם על לא פשע או על מעט פשע שימצא באדם ומרוב כעסם אינם משגיחים שום דבר שיעשו ואין כוונתם אלא לנקום נקמתם, והרביעית היא לב חורש מחשבות און כמו שתמצא בני אדם הרבה שאינם מראים שהם אנשים שיעשו רעה בשום פנים אלא יש להם רכות לשון ומדברים בנחת עם הבריות ובלבם ישימו ארבם והם מלאים מדות רעות וחורשים מחשבות רעות ושקרים בסתר לא בגלוי, והחמישית היא רגלים ממהרות לרוץ לרעה שהוא ענין גם כן נמצא בהרבה בני אדם שיש להם הכנה טבעית להתעורר למלחמות ולקטטות וישמחו בהם מרוב תאותם להלחם ולהתקוטט עם הבריות ויוצאים לריב מהר ואם יאמר להם שום אדם מחביריהם ללכת עמהם לגנוב או לרצוח או לנאף או לעשות שום דבר מן הדברים המכוערים גם ממהרים לעשות רצונו וללכת עמו ואין להם יכולת למשול ברוחם ובתאותם שיהיו נצלים מאותם הרעות שירצו לעשות ומאותם המעשים הרעים שבאו לידם, והששית היא יפיח כזבים עד שקר והוא הפוך כי משפטו היה לומר עד שקר יפיח כזבים, אמר זה על מי שהוא עושה עדות שקר ויוציא מפיו כזבים ודברים שלא היו מעולם, והשביעית שהיא הנפרדת מכולם ברעה והיא חבר ליפיח כזבים עד שקר ושנייה לה ואמר ומשלח מדנים בין אחים שהיא נאמרת על המלשינים והמסורות שהם מאבדים כל הטובות וגורמים כל הרעות ואין תכלית לגנותם ולרעתם והיא נאמרת גם כן על בני אדם שמשימים איבה בין שני חברים או בין שני קרובים וילשינו זה על זה והולכים רכיל ומגלי סודות מאיש לאיש ומאשה לאשה ומדליקים מדורת השנאה בין האחים והקרובים ובין שאר בני אדם החברים, ואחרי כן חזר להזהיר ולדבר באותו הענין בעצמו אשר דבר בו מתחלה והוא להתרחק מאהבת החומר הנמשל לאשה ומן הפעולות הבאות ממנה והוא אמרו במה שעבר להצלך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה, אחר שצוה להדבק בדרכים הטובים ובחכמה ולהתרחק מן הדרכים הרעים ומן הענינים המגונים באמרו לנצור ארחות משפט ואמר אז תבין צדק ומשפט ומשרים כל מעגל טוב, ואמר גם כן כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, ואחר כל זה אמר להצלך מאשה זרה זה הדרך בעצמו לקח במקום זה, צוה תחלה להתחבר עם הצורה השכלית ושיהיה בה קיים ואחר כן זכר תועלת התורה והמותר וחתם מאמרו כלו להתרחק מן החומר והוא האשה והאריך בה מאד יותר ממה שהאריך בכל מה שעבר זאת היתה כוונתו להודיעך באלו הפסוקים ואני אזכיר לך כל פסוק ופסוק מהם.