אור ברסלב
אמרי דעת על משלי פרק ו › פסוק א

אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן

פרק ו · פסוק א

פרק ו

[א-ג] בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך. אמר על דרך ההזהרה לכת הבנים אם נכנסת ערב לשכל שהוא רעך לרדוף אחריו והוא ששמת לבך ופנית מחשבתך לעסוק בחכמה ולהתרחק מן החומר שהוא זר לנפש ואחר כן חזרת מצד אחר ותקעת לזר כפיך והוא שהתחברת עם חומר לעשות לעשות ציוייו ורצונו וידעת שעבודתו זרה לנפש ולשכל אשר הוא אהוב ורע לנפש ונוקשת באמרי פיך שאמרת מתחלה לרדוף אחר השכל והחכמה ונלכדת באמרי פיך ג״כ שהלכת מצד אחד ונמשכת אחר תאוותיך הגופניות ונדבקת עם החומר להמשך אחריו על כן אם תרצה לתקן מה שהרעות ומה שהפסדת עשה זאת אפוא בכי והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך אמר לזה הבן שנשתבשה דעתו ונתבלבלה מחשבתו והוא שלא ידע לבחור לו הדרך הישר והנכון שבדעות אמר עשה זאת אפוא בני והנצל מיד החומר אשר רצית להיות לו לעבד כי אתה באת מתחלה על דעת להיותך ערב לשכל להמשך אחר רצונו ולדבקה בו אם כן אין אתה חייב לחומר לעשות רצונו כמו שאתה חייב לשכל על כן לך התרפס ורהב רעך תן כל יצריך ומחשבותיך ללכת אחר השכל ולבקש החכמה ולרדוף אחריה והשליט על עצמך השכל להיותו לך אדון ומושל והתרפס ענינו דבקות וזיווג מלשון ברגלה רפסה. והשתכל שלא זכר שום דבר מענין הזר בזה הפסוק אלא נתן עצמו לבן שיתחבר לרעו ויתדבק בו ועל כן זכר רעך שתי פעמים בפסוק הזה כדי לקיים דיבורו ועצתו בענין זה והוא שיתרחק מן החומר ויתנצל לפני השכל על מה שעלה בדעתו להתחבר לחומר ולהיותו נמשך אחריו וכמה הפליגה סכלות המפרשים החושבים בחולשת דעתם כי שלמה ע״ה לא נתכוון בפסוק זה והוא בני אם ערבת לרעך וכו׳ שפירשנו ענינו להיות פירושו וענינו אלא כמו שנראה ממשמעו לבד ולא ירגישו אותם המפרשים כי אע״פ היה לו לשלמה לדבר בזה ולתת עצה לזה האיש שנכנס ערב בעבור זה הממון או בעבור דבר אחר שיש לו לעשות למי שהוא ערב או מי שתקע כף לנכרי ולזר אבל מה שפרשנו הוא סוד הענין הזה והוא העיקר ובזה הענין שרמז בו שלמה תלויים חיי הנפש הנצחית כי שלמה הוא לעולם מחבר דבריו להיות להם למיעוט שתי פנים כמו שזכרנו בתחלת הספר האחד שיהיה צד תועלת באותו הפסוק לבני אדם לפי הפשט כי אין טבע כל אדם להשיג אלו הענינים הנסתרים ולא כל אדם ג״כ ימצא נחת רוח והנאה באלו הפירושים הנסתרים, רק יש בני אדם הרבה שבורחים מהם כבורח מנשיכת הנחש ומעקיצת העקרב, ולמען תת ראיה לדברי זה שאמרתי לך עתה והוא שאין נפש כל אדם סובלת אלו הענינים אספר לך מה שקרה לי עם תלמיד אחד ברומי ואינו חושש אם אאריך מעט בענין זה, שאל אותי זה התלמיד ואמר לי מה רוצה לומר פסוק זה זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, פרשתיהו לו כמו שנזדמן לי מנסתר ומנגלה ולא ענה לי דבר, ובראותי כי טבע זה האיש לא היה סובל אלו הענינים שפירשתי לו התבוננתי בו כי היה מתלמידי האשכנזים, וכן היה ושבתי ואמרתי לו דע כי הפי' הנכון שבזה הפסוק הוא כי כשיפלו הזבובים בשמן המרוקח והטוב וימותו בו יבאישו אותו ויפסידו מעלתו וטיבו ולא אמרתי לו שהוא משל לענין אחר, כששמע דבר זה שפירשתי לו אמר ודאי זה הוא הפי׳ הנכון והאמתי ואין לפרשו על פנים אחרים והשלמתי לו מה שנשאר מן הפסוק ואמרתי לו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט מי שיש בו מעט סכלות ומצח נחושה עד שבני אדם מתפחדים ממנו הוא דבר יקר מחכמה ומכבוד הנמצאים אצל בני אדם, אמר וגם זה ודאי הוא הפשט שלזה הפשט כמו שפרשתי ואחר שזכרנו זה הפסוק הייתי כפושע בעצמי אם לא כתבתי במקום זה מה שפרשנו אנחנו בו, זבובי מות הם רמז למפורסמות אשר בכללם נמצאות באדם הרעות כלם והענינים המגונים ג״כ בבני אדם שהם סבה לאיבוד הנפש ולמיתה נצחית ואלו הזבובים הם המבאישים השמן הטוב הנקרא שמן רוקח אשר הוא השכל האנושי שהוא מבוע החכמה ומקורה ויהיה יביע נגזר ממבוע ומן נובע ואם תרצה לפרש בו שהוא מענין דיבור תוכל כמו שמפרשים בו כי מרוב טוב השמן הוא משיב הדיבור במי שאבד אותו בחליו, ולפי פירושינו גם כן השכל הוא הדבר אשר בו הדיבור הפנימי באדם ויבוא אחר זה יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט הודיעך היוקר והמעלה אשר תהיה באדם שתמצא בו מאותם המפורסמות שזכר דבר מועט וקראם ג״כ סכלות מפני שהיא סכלות באדם המרבה מהם והממעט מהם הוא דבר טוב ויקר באדם החכם יותר ממה שחכמתו יקרה כשישתתף עמה סכלות הרבה כי הריבוי מן המפורסמות הרמוז בהם הסכלות יפסידו על החכמה והכבוד כמו שזה ידוע אצל כל חכם, והדבר הממועט מהם רצוני לומר מן המפורסמות הוא הצריך לאדם לעתים מוכרחים מפני שהוא ענין שאי איפשר זולתו לעתים המוכרחים ובו ג״כ תתקיים החכמה כמו שאמרו אם אין קמח אין תורה, זה שפירשנו הוא הפי׳ האחד והוא הנאות לבעלי החכמה והפי׳ השני הוא זה יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט כשתבוא מן החכמה והכבוד מעט סכלות הוא דבר יקר משניהם ורצוני לומר בסכלות הבאה מן החכמה והכבוד שהאדם כשיבוא לעשות מן הסכלות מאי זה מין שיהיה לעולם יעשה ממנו מעט ואותו המעט יהיה מעורב עם חכמה כמו שאמר כל ערום יעשה בדעת וישמור עצמו באותו הסכלות שיצא ממנו בכבוד כי כשצריך האדם לישא וליתן עם אנשים סכלים לא יאריך עמהם בדברים כדי שלא יגנו בו ולא יבזוהו וישמור בזה כבוד לעצמו ויעשה ענינו בחכמה בכל עסקיו שיהיה דברי סכלות משותפים בם כי על אלו הפנים יהיה אותו הסכלות המועט יקר מחכמה מכבוד שיהיו לזולתו כי עם זאת השמירה שתהיה לזה האיש ימלט ממנו הנזקים והמאורעים. והפי׳ השלישי הוא שהחכם אם ירצה לכבד חכמתו ותהיה נשמעת ומקובלת יהיה לעולם מערב עם דבריו ועם טענותיו מעט סכלות והוא שיהיה חזק לב כמה שהוא רוצה לבאר ויהיה לו ג״כ אומץ וגבורה בדברו עם החולקים עליו בחכמתו כמו שאמר על ענין זה במקום אחר ענה כסיל כאולתו וזה יהיה לו יקר מן החכמה והכבוד בהיותם נמצאים באדם שאין לו זה האומץ והגבורה בחכמתו וגם במי שאין בו חכמה כשיהיה לו משא ומתן עם הבריות אמר שהוא טוב מעט סכלות כדי שלא ירמו אותו בני אדם ולא יחשבוהו כפתי שאין בו ידיעה לעשות מעשיו ותחבולותיו כי זה הוא יקר אצל בני אדם לפי שיעור מעלת זה האיש יותר מן החכמה והכבוד שיש לבעלי החכמה, והתבונן כמה הפליג שלמה בזכרו בזה הפסוק זבובי מות והשמן הרוקח וכמה דקדק בו מפני שהם שני דברים שאינם מתחברים לעולם ולא הם נמצאים יחד כי הזבובים מטבעם לעולם לברוח מן השמן עד שהקצבים בארצות ישמעאל ימשחו הבשר עם השמן למען לא תקרב אליו זבוב ואין דבר בעולם שהזבוב לא יעמוד עליו אלא השמן ועל כן זכרם שלמה במשל זה מפני שהמפורסמות הנמשלות לזבובים אין להם הכנסה עם המושכלות הנמשלות גם כן לשמן במציאות ולא יחס ביניהם כלל וזאת ההרחקה אשר בין המפורסמות והמושכלות מבוארת גם כן במקומות אחרים בספרי הנביאים ז״ל כמו שהיא מבוארת גם כן בסיפור השטן ובני האלהים הנזכרים בהקדמת ספר איוב למי שיבין אלו הענינים והרמוזים וידע שיעורם ואם יצאנו עתה מכוונתינו נשוב לעניננו הראשון שעזבנו והוא אמרו.

תוכן העניינים

אמרי דעת על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה