אור ברסלב
אמרי דעת על משלי פרק ה › פסוק כג

אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן

פרק ה · פסוק כג

פסוק כב

הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה. אמר שזה האיש המורד במוסר אפי' בסוף ימיו לא יסור ממה שהיה בו בעת הבחרות ולא יהיה נוחם בסוף ימיו על אמונתו הנפסדת ועל מעשיו הרעים עד שישוב מהם כדי שתועיל לו התשובה, אבל יהיה תועה ושונה באולתו הראשונה ובדעתו שקדם בו מתחלה כי יחשוב כי דעתו הוא הטוב שבדעות ואמונתו תהיה האמונה שבאמונות ועל כן הוא מת בענין זה בלא מוסר ובלא תשובה כאמרו הוא ימות באין מוסר, ויש דרך אחרת לפרש באלו השלשה הפסוקים והוא דרך הפשט ויהיה פי׳ כי נכח ה׳ דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס מעגלות האדם שהם מעשיו בין צדיק בין רשע יתן אותם השם בכף מאזנים על דרך משל ויחייב מי שראוי לחייב ויזכה מי שראוי לזכות זה הוא הפשט וזה קרוב לאמתו לפי הרבה פסוקים שבאו מענין זה בפסוקי התורה והנביאים אבל יש דרך אחרת בענין הצדיק והרשע כמו שאפרשנו לך ואני זוכר לך מענין זה מה שראוי לזכרון בזה המקום דע כי הדבר המוסכם לדעת כל חכם אמתי בכל דת הוא שהבורא ית׳ משגיח בזה העולם בכלל ובפרט ומנהיג אותו בהשגחתו ולא כמנהיג רב החובל לספינה אבל מנהיגו כרצונו בלא מונע והשגחתו באישי מין האדם תהיה באנשים מיוחדים ר״ל בטובים ולא בכל האנשים ר״ל ברשעים ואם תשתכל על זה הענין השתכלות יפה תמצא כי כל מה שבא מזה בפסוקי המקרא אינו אלא על זה הדרך והוא שהצדיק ומה שהוא מסיעתו יהיו גמולים ממנו ית׳ או קרובים לו או עצמו ומה שקרוב מזה הענין והרשעים ודומיהם יאמר בהם הכתוב שהם נרחקים ממנו ית' או יקחו כפי מעשיהם כמו שאמר על הכסילים בזה הספר ויאכלו מפי דרכם, ואמר תועבת ה׳ נלוז ואת ישרים סודו, כלומר זה נרחק וזה נקרב, ואמר ג״כ ורשעים מארץ יכרתו ואמר ג״כ על חורש הרעות וחושב בהם לעשותם פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא, וגם באלה הפסוקים השלשה שאנו בביאורם הבדיל זכרון הרשע וענשו ולא אמר בהם בביאור שדרך הרשע יהיה נוכח עיני השם אמר כי נכח עיני ה׳ דרכי איש ואין מי שיכריח שזה האיש ירצה בו הרשע כי אם היה זה לא היה אומר על הרשע בפסוק השני בפני עצמו עוונותיו ילכדונו את הרשע ואם תאמר שהרי יש פסוקים במקרא ובשאר מקומות שהבורא ית׳ נותן פניו ברשע עצמו לאבדו ולהכריתו מן העולם כמו שאמר בתהלים פני ה׳ בעושי רע להכרית מארץ זכרם, ומה שאמר בקללות שבתורה שנראה מפשוטי המאמרים ההם שהאל בעצמו נותן בהם מיני אותם הרעות כמו שנתן הטובות לצדיקים והדומים להם התשובה בזה אמנם היא שהנביאים מכוונים לזכור חיוב הרשעים ושכר הצדיקים על דרך אחד שוה בשוה כדי לפרסם ענשם לאנשי העולם כמו שהם מפרסמים שכר הצדיקים ולהראות השפלתם ואיבודם של הרשעים ואפי' בעולם הזה על דרך אחד בעצמו שמראים שכר הצדיקים והטובים באמרו נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו וכמו שאומר על אוהבי השם ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו כל זה הסיפור מן ההנהגה אמנם יזכרוהו כן על צד אחד שוה כדי ליישב בזה דעת הבריות ושלא יאמרו שהאל ית׳ אינו נפרע בידו מן הרשעים, זאת היא התשובה אבל זה הענין הוא הולך על הדרך שאני מספר לך והוא דרך ראוי להאמינו וכל שכן למודים על האמת, דע כי הבורא ית' אין השגחתו בעונש הרשעים כהשגחתו בשכר הצדיקים כי אתה אם תעמוד על זה הענין ותשתכל בו לא תמצא בכל המקרא על עונש הרשע עיני השם כמו שתמצאנו על הצדיקים באמרו עיני ה' אל צדיקים ואם היה קשה לפי זה הענין מה שאומר בזה הספר והוא ספר משלי בכל מקום עיני ה׳ צופות רעים וטובים שידמה מזה שהשגחת השם על הרעים כמו על הטובים על דרך אחד שזה האמת הוא זה כי הש״ית יודע כל הענינים בכלל ובפרט ואין בעולם דבר קטון או גדול שיהיה נעלם ממנו כי כן גזרה חכמתו ויכלתו וזה לפי דעת כל בעלי הדת כמו שאמר דוד ע״ה כשצוה לשלמה בנו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל מחשבות מבין אם תבקשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, וגם רז״ל אמרו שהשגחת השם היא מקרני ראמים עד ביצי כינים, אבל מה שאמרתי לך הש״ית אינו משגיח בעונש הרשעים כמו שמשגיח בשכר הצדיקים הוא על זה הדרך והוא שהאיש הדבק באהבת השם כל זמן שהוא עומד בדבקות הוא באהבה שוה בשוה וכל זמן שתהיה זאת הדבקות אי אפשר שיקרה לו שום מקרה רע ממקרי המציאות הרעים ואם קרה לו בשום פעם או בשום זמן מאורע מן המאורעים יקרה לו זה שבאותו העת ובאותה השעה לא היה עם השם ופסקה ממנו הדבקות ההוא ושלטה בו אותם המאורעים ואותם ההזקים כמו שישלטו בשאר בני אדם שהם מרוחקים מן השם זה הוא הדרך הנמצא בשלמים אבל הדרך שהוא ברשעים הוא על צד אחר ועל דרך אחרת והוא שזה האיש שהוא נמסר כלו לעשות הרעות ולא ימצא בו שום זמן שיהיה בוחר בדרכי השם כל שכן שהוא רחוק מהם יהיה הוא ג״כ רחוק ונרחק מהשגחת הש״ית עד שהוא משולח ונמסר לכל מיני ההזקים שיזיקוהו כפי ענשו וכפי פעולתו כמו שאמר הפסוק הזה עוונותיו ילכדונו את הרשע וזאת ההנהגה היא ג״כ מצויה באומה כמו שהיא ביחידים כמו שאתה רואה שישראל כשהיו דבקים עם השם במעשיהם הטובים ובשאר הנהגותיהם הנרצות מהאל ית' היו נשמרים ממנו ומושגחים בו עד שהאחד היה רודף המאה מאויביהם וכשהיו מתרחקים מעבוד את השם והמירו עבודתו בעבודות הזרות היו הם נרחקים ממנו וגלו מארצם ותפשו בהם ההזקים והמאורעים כמו שתמצא ענין זה בביאור בפשוטי המקרא ואמנם עיני ה' צופות רעים וטובים שזכרנו למעלה יהיה פירושו וענינו שהוא ית' יודע ורואה מעשי בני אדם הרעים והטובים שהרי לא זכר שם באותו הפסוק ולא במה שיבוא אחריו שום פעולה ולא נקמה שהבורא יעשה ברעים ההם רק אמר צופות כלומר שאין ענינם נעלם ממנו ית׳ וסבת ההשגחה במיוחדים שזכרנו כבר גלינו סודו בזה הספר והמבין יבין ואחר זה המאמר כלו חזר לענין הראשון שזכר תחלה והוא ענין השכל וענין המפורסמות שזכר בפסוקים שעברו:

תוכן העניינים

אמרי דעת על משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה