אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ה · פסוק יז
יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך: ירצה לומר שתגמול הטוב והשלם אשר ראוי להיות לאדם לנפשו בעבור חכמתו יהיו לך לבדך כלומר לנפשך ואין לזרים חלק בזה אתך כי שאר הכחות הטבעיות אשר באדם כלות וספות בכלות הגוף והנפש לבדה תקבל תגמולה לפי השגתה בהיותה נפרדת מן הגוף ואל זה הדרך בעצמו רמז שלמה באמרו בקהלת כי יתרון החכמה על הסכלות כיתרון האור מן החושך כי האור והחשך נגדיים אינם נמצאים יחד אבל בהעדר האור ימצא חושך כן החכמה וסכלות אינם נמצאים יחד כי כל זמן שהאדם יהיה משתדל בחכמה תהיה הסכלות נבדלת ממנו אע״פ שלא יתחייב שבהעדר החכמה תמצא עמו הסכלות כי איפשר שיהיה האדם לא חכם ולא סכל ואע״פ שיש מי שאומר שהאדם נמצא או חכם או סכל כי האומר שהחכמה והסכלות נגדיים ואין ביניהם אמצעי כשאר מיני הנגדיים כמו הראות והעורון והאור והחושך והזוג והנפרד במנין והבריאות והחולי, לפי הפילוסופים לא לפי הרופאים, ורמז באמרו כיתרון האור מן החשך לנפש בעל החכמה שאחר היותה נפרדת מן הגוף תהיה כמו האור העליון הפשוט שאין בו הרכבה ואינו נכבה כהכבות שאר האור הנמצא אצלינו שהוא נכבה מפני הרכבתו כמו שאמר דניאל על משיגי החכמה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ונפש הסכל ג״כ נמשלת לחושך שאין לו מציאות בהבחנת עצמו כי מציאותו איננו אלא בהעדר האור, כן נפש הסכל אין לה מציאות כמציאות נפש החכם ועל זה הדמיון הוא מה שהודיעך בפסוק יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך והוא שהטורח בחכמה והמתעסק בה יהיו לנפשו לבדה כל אותם הגמולים הראוים לה כפי השגתה ומדרגתה בחכמה ובשאר המעלות המדות והמעלות הדבריות ואין לזרים בענין זה שום חלק ולא שום נחלה כי הענינים שהם זרים לנפש הם הפעולות ההוות לאדם מצד הכחות המשתתפות בנפש האדם מצד החומר לא מצד הנפש. ואחר כן חתם מאמר זה על דרך תכלית בעל חכמה כשהוא דבוק בה ואוהב אותה ואינו נפרד ממנה ונותן ימיו בה והוא שמח בחלקו עם שכלו שהוא מקור חכמתו ועם נפשו שקבלה החכמה.