אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ד · פסוק כב
כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. הודיעך כי באותם השלשה ענינים שזכר ישיג האדם חיי הנפש ורפואת הגוף בעבור שהחכמה והמוסר בכללם שתי השלמויות שהם השלמות הראשון והשלמות האחרון אשר בהם נפש האדם שלמה ומושגחת מהבורא ית׳ ועל כן יהיה הגוף ניצל מן הפגעים והנפש תהיה זוכה לחיי עולם כמו שבארנו ענין זה במה שעבר ואמר למוצאיהם כי החכמה והמוסר הם ענינים מוכנים להמצא לכל מי שיוצא למצאם ולקבלם ואם יש שם מונע איננו מצידם אבל הוא מצד האדם שאינו רוצה לטרוח בם ולהשיגם או אי אפשר לו להשיגם מאי זו סבה שתהיה המניעה רוב הפשיעה או כל הפשיעה באה מצד האדם לא מצד החכמה כמו שהתבאר זה בפסוקי התורה הידועים באמרו לא בשמים היא לאמר ולא מעבר הים לאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ועל כן אמר למוצאיהם כי הענין במציאה שכן דרך בני אדם שקורין מציאה לדבר אבידה או לדבר האחד שמצאו האדם בדרך או במקום אחר וכל מי שקדם למצאה זכה בה כן החכמה מצויה למי שיחפשנה ויטרח בה כדי למצאה ולהשיגה ובמציאותה קנה לעצמו חיי הנפש באמרו כי חיים הם למוצאיהם כלומר החכמה והמוסר ואמר ג״כ שהם ולכל בשרו מרפא כמו שביארנוהו למעלה.