אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ד · פסוק טז
כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו. אמר שהסכלים לבם מלא מדעות זרות ומאמונות נפסדות כל כך עד שלא יהיו יכולים לישן עד שיחשבו למי שיוכלו להסית בדבריהם ולהדיח בדעותיהם כמו שאמר במקום זולת זה על זה הענין והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ואמנם אמרו ג״כ ונגזלה שנתם אם לא יכשילו ירצה לומר שאפי׳ בתוך שנתם הם מהרהרים בדעות עד שלא תהיה שנתם שלימה מרוב מחשבתם לפחות בשום דעת נפסד שחשבו בעת השינה שיהיו מכשילים בו כל מי שיקבל מהם ואחר כן זכר הטעם באותם החטאים שיש להם זה הדעת הרע ושחושבים בו לילה ויום מפני שהם קבלו אילו הדעות מהרב שלהם ושלמדו מהם אותם האמונות הזרות ואמר בהם.