אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ג · פסוק כט
[כט-ל] אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. רמז בשני אלו הפסוקים ג״כ מה שהוא דבק לענין החכמה הנזכרת אחר שהתחיל לדבר בעניניה וזכר הסדר הראוי לתלמידים ולחבריו וההנהגה הראויה להתנהג קצתם עם קצתם כדי שתרבה החכמת בתוכם, והזהירם שאם היה בתוך התלמידים והחברים מי שהיה בעל לימוד יתר על חביריו לא ישתרר עליהם בשום דבר מן הדברים וגם חביריו לא יהיו שונאים אותו בעבור חריפותו הנוסף וחכמתו שלמד יותר מחבריו ולא יבקשו לו רעה בתוך לבם כי הוא עומד עמהם בבטחון ויושב בתוכם ולומד בכללם כי בלומדי החכמה אין צריכה קנאה בדבר בעולם חוץ מקנאת החכמה והלימוד שהיא קנאה שמרבה החכמה, ואם בזולתי זה הענין היו מרבים לחלוק זה עם זה והיתה ביניהם קטטה היו מביאים על עצמם ביטול החכמה והיו מחריבים בתי מדרשות שלהם, ומה שאמר אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה אמר כשיבוא לפניך מי שרוצה לטעון בדברי החכמה אל תהיה מכוין לחלוק ולנצח כמו שעושין בעלי ההגיון שרוצים לנצח על כל פנים ואינם רוצים להודות על האמת אבל תקבל בשמחה מי שיבוא לפניך לשאול בדבר חכמה או בא להתוכח עמך על דבר מן הדברים ותאמר דבריך וטענותיך בנחת ולא בבילבול כמו שאמר דברי חכמים בנחת נשמעים ולא תכון להטעות בני אדם בטענותיך כי אלו הויכוחים הם לחנם וזמנם זמן אבוד כי אותם האנשים או אותם התלמידים שבאו לפניך אחרי שכוונתם היא כוונה טובה ובעבור אמונה טובה באו לפניך לקבל ממך ולא באו לגמול עליך רעה במה שלמדת להם מדברי חכמה אבל אם באו לקטרג עמך ולהתוכח ויכוחים של ניצחון או שהיה מקובלים מכת נפסד ובאו לחלוק עליך ועל אמונתך אתה צריך להריב עמהם ולסתור דבריהם שקבלו מכת החטאים והסכלים כי הם באו לגמול רעה ולפתות אותך ותלמידיך בדבריהם ובאו להחליף הדיעות האמתיות בדיעות הבטלות כמו שבאר ענין זה וחזק אותו באמרו.