אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק ב · פסוק יח
כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים מעגלתיה. בזה הפסוק רמז אל שני כתות מן האנשים הנמשכים אל החומר, האחד הוא למשל על אותם האנשים שמתפשתים על מיני התענוגים וההנאות הגופיות וכל שכן אם הוסיפו על זה מעשים רעים בכל מיני העברות ואלו הם שעמדו עם האשה הזרה ולנו בביתה והביאו על עצמם עונש המות שאמר בהם כי שחה אל מות ביתה, ומלת שחה עבר מפעל הקל מן הכפולים החסרים ומשפטו היה להיות החית דגושה על משקל דכה וממנו הוא תחתיו שחחו עוזרי רהב, והשלם ממנו שחחה, וענינה ענין נטיה ומה שאמר ואל רפאים מעגלותיה הוא נאמר על כת האנשים העוסקים בעניני החומר ולא יפליגו בו, אבל הם אוכלים ושותים כבהמות ואין להם מבוא בשום דבר חכמה והמשלים לרפאים ולנפלים שלא השיגו בעולמם שום מעשה טוב ולא שום מעשה רע ועל כן אין להם לא שכר ולא עונש.