אמרי דעת על משלי· רבנו זרחיה חן
פרק א · פסוק א
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל כבר בארתי זה הפסוק בהקדמה ואין צריך לפרש ענינו פעם שנית. ואחר כן אמר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, מפני ששלמות האדם תלויה לפי היותו יודע בעניני המציאות ולפי השגתו בו תהיה שלמותו בין ההמון אם ידע בעניני ההמון, וכין כת החכמים אם השיג מה שראוי להשיג לכת החכמים, על כן אמר כראש דבריו לדעת חכמה ומוסר, התחיל במילת דעת ואמר שצריך לדעת החכמה כי בידיעת החכמה ישלם האדם שלמות אחרון, אחר שהחכמה אמתית היא התתשכלות בענינים אשר בעבורם יגיע האדם לשלמות האנושי, ולפי השגתו בהם תהיה מדרגת שלמותו, ואמנם החכמה בכלל הוא שם משותף לכל דבר שצריך בו ידיעה אם שתהיה הידיעה ההיא ידיעת מלאכה מן המלאכות או שתהיה מחשבה או תחבולה על ענין אחד או ענינים רבים לעשות בהם מה שעלה על מחשבתו וידעתו אם טוב ואם רע, כמו שתראה שקרא הנביא חכם למי שהפליג בעול באמרו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו, אבל שם החכמה הנזכר בזה הספר כלו הוא נופל על שני מינים מן החכמה, האחד לפי ההמון במה שהם נושאים ונותנים קצתם בחכמה כדי שלא יזיקו קצתם אל קצתם והדומה לזה, והמין השני הוא החכמה האמיתית, אשר כבר בארנו ענינה, וזכר החכמה קודם המוסר אע״פ שלא חייב כן, אמנם מה שהביאו לזה היה מפני שהחכמה קודמת למעלה למוסר, והיא שנית למוכר בזמן הלמוד כי המוסר באמת הוא מוכרח שהאדם ירגיל בו תחלת כל דבר והוא שורש גדול בלימוד החכמה וקבלתה, ובלתי המוסר אי אפשר לאדם שיגיע אל מדרגת השלמים כמו שאמרו חז״ל אם אין דרך ארץ אין תורה ואמרו ג״כ כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת והיראה באמת היא עיקר החכמה והמוסר אמר יראת ה׳ מוסר חכמה, והמוסר הוא אשר בו יגיע האדם למעלות המדות אשר הם הצעות למעלות הדברות שהם השכליות, כמו שאמר שלמה על ענין זה אורח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה, וחיזק זה הענין בפסוק אחר והוא שהמוסר שורש גדול לחכמה אמר שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו, ואמר אוהב מוסר אוהב דעת, באלו המקומות הקדים לזכור המוסר על החכמה מפני שהמוסר הצעה לחכמה, אבל שלמה בזה הפסוק שהוא תחלת דבריו התחיל ביותר נכבד והוא שהקדים החכמה על המוסר ; ואין ספק שהחכמה היא המעולה שבענינים בעבור שהיא תכלית לכל בעל נפש משכלת והיא שלמותו הגמור, ואמר להבין אמרי בינה, וענין הבינה אינו נופל על הענין שנופלת החכמה כי החכמה כמו שבארנו הוא שם כולל על מיני החכמות מהם אמיתיות ומהם שאינם אמתיות, ושם הבינה אינו נופל אלא על השגות החכמות והדיעות השכליות, תמצא זה בדניאל שאמר בו ומבין חידות ובינה לו במראה, ואמר ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, והודיענו שלמה באמרו להבין אמרי צינה שהחכמה שאמר בעבורה לדעת חכמה ומוסר לא רצה בה החכמה אשר בו יעשו בני אדם עסקיהם ותחבולותיהם, אבל רצה לומר בה החכמה האמתית הצריך אליה להבין אמרי בינה: ואחר כן אמר.