אור ברסלב
אמרי דוד סימן רי

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן רי

סימן רט

ב״ה יום א' לסדר א"ק טו"ב למב"י תרצ"א סטניסלאב:

להבחור המופלג חריף ושנון כמר יצחק יחי' היללער בעיר סטרוסוב יע"א:

מכתבו הגיעני בעת המועד ואין הלבלר יוצא בקולמסו, והיום שמתי עיני על פילפולו והנני להשיבהו. במס' חגיגה (כ"ד:) משנה חומר בתרומה שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה וכו' ומקשה ביהודה אין בגליל לא אמר ר"ל מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן וכו' ושם ולכשיבוא אלי' ויטהרנה רש"י ויראה להם שביל שאינו מארץ העמים ע"כ והק' כמ"ע לתוס' נזיר (י"ב) ולר"ש מקינון היכי דלא ניכר האיסור לא נקרא קבוע א"כ גם הכא ליבטל, ומוכח דהבין דשביל כותים לא הי' ידוע א"כ נוכל להקשות בפשיטות הא הוי ספק דרבנן ולקולא והוי ספק ברה"ר וטהור:

ואף דמצינו בר"ן נדרים (י"ט.) דאיכא למימר דר"א מחמיר בספק דרבנן ע"ש מ"מ רבנן חולקים כשבת (ל"ד.) וספיקא דרבנן לקולא ואף דש"ך יו"ד ס"ס ק"י מביא דמצינו כמה ספיקא דרבנן להחמיר מ"מ הכא מנ"ל, ויכילנא לתרץ לפי דברת תוס' כתובות (כ"ח:) ד"ה ביה"פ דסיימו אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור והה"ד הכא:

אולם מה שהבין דשביל אינו ידוע זה אינו דרצועה של כותים הי' ידוע לכל כמש"כ רש"י וא"א להביא מגליל לירושלים בטהרה וכן כ' תוס' דאפר הי' יכול להביא ע"י שביל קטן דהי' שם אבל לא טהרות ושמא אלי' יוכל להראות עוד שביל להביא טהרות אבל הרצועה ידוע וניכר ולא שייך ביטול וספק כלל, והנה תוס' הק' איך הי' מביאין אפר פרה בגליל דא"א אלא בירושלים וא"כ נטמא בהבאת דרך העמים ול"נ לפי"מ דכ' תוס' שם (כ"ג.) ד"ה מת כ' דמי חטאת שנטמאו מטהרין היינו בשאר טומאות ורק בטומאת מת נפסלו ע"ש וא"כ נוכל להביא אפר פרה ואפילו נטמאו מטהרין ואוירא דארץ העמים רק גזירה דרבנן וע' יו"ד סימן ק"ח טו"ז סק"ד דכ' המנהג להקל לקנות מן העכו"ם וכו' מ"מ לא חשבינן הקני' לכתחילה וכו' ע"ש וראי' לדבריו מע"ז (כ"ג.) הא לכתחילה הא דיעבד ולוקחין בהמה לקרבן והה"ד הכא יהי' מותר לעבור אפר פרה ולהזות ואפשר לפי"מ דכ' תוס' נזיר (נ"ד:) דגזרו על ארץ העמים משום טומאת מת א"כ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דמי חטאת נפסלו ע"י טומאת מת הה"ד משום ארץ העמים נפסלו והבן:

וראיתי בנתיב חיים או"ח סימן רמ"ב הביא בשם הטור שהי' להם אפר פרה כמ"ש האר"י בש"ע שבימי האמוראים הי' משתמשים בשמות שהי' להם אפר פרה לטהר ע"כ, וקשיא לי מבכורות (כ"ז:) וכי הזאה יש לנו מוכח בבבל לא הי' להם ואפשר באר"י הי' להם ע"ש בתוס' אבל עוד צ"ע מסנהדרין (ס"ה:) רבא ברא גברא ורש"י ע"י צירופי שמות ס' יצירה ע"ש ומאן דמשתמש בשמות צריך אפר פרה והדרא קושי' לדוכתי' וכי הזאות יש לנו ואיך מביאין אפר פרה לבבל הא יטמא מארץ העמים, אולם הא קשיא לי דאמרינן ביהודה אין בגליל לא ואמר"ל שרצועה של כותים וכו' וצ"ע ממגילה (יו"ד) תוס' ד"ה שמעתי שמקריבין והק' איך מקריבין שם הא גזרו טומאה על ארץ העמים ותי' דשמא לגבי' הא לא גזרו חכמים ע"כ ולא ניחא להו למימר דטומאה הותרה בציבור כתוס' תענית (י"ז:) ד"ה בעינן ופ"ת סנהדרין סי' כ"ג, דמסתברא דלא אמרינן היתרה בציבור רק באקראי אבל לא תמיד וכאן הי' תמיד לכן תי' דלא גזרו וא"כ גם כאן דהי' צריך לנסכים יין ושמן והיא לצורך הקרבן אמאי גזרו בשביל רצועה קטנה של כותים ולהחמיר אפילו בשידה וכו' ואפי' בכ"ח מוקף צמיד פתיל ונראה דכל האמוראים יסברו דלא גזרו ביין ונסכים של קודש כמש"כ תוס' מגילה ומפרשי' למתניתין ביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל השנה אבל בגליל אין נאמנים כל השנה רק בשעת הגיתות והבדים דוקא אז נאמנים:

וטעמא רבה איכא חדא מתוך שהי' רחוקים מירושלים כר"ן נדרים (י"ח:) לפיכך לא חלקו להם חכמים נאמנות על כל השנה וכמו שראינו דסמוך לירושלים נתנו נאמנות יותר לק' (כ"ה:) מן המודיעים לפנים נאמנים וכו' ולכן גם יהודה דקרובים לירושלים נתנו להם נאמנות כל השנה ועוד דאמרינן בעירובין (נ"ג.) דבני גליל תורתן לא נתקיימה בידם מש"ה לא הימנוהו חכמים על טהרות כל השנה משא"כ בני יהודה דתורתן נתקיימה בידם לכן הימנוהו בכל השנה:

ומש"ה רצה רבא בע"ז (נ"ח.) לומר טברי' אינן בני תורה לפי שטברי' בגליל הי' כמס' שביעית פ"ט מ"ב ותורתן לא נתקיימה בידן ואביי מדחי לי' כנגד מחוזא הן בני תורה יותר ואולם ריש לקיש הוא מדייק בגליל לא היינו לא הי' כלל מטהרין משום רצועה כותים וגם ע"ז גזרו חכמים והוא הוא מדייק ביהודה אין בגליל לא ומתחלה הן דברי ר"ל וכה"ג מצינו בכ"מ בש"ם כמו ב"מ (כ"א.) תוד״ה וכמה ביצה (ל"ח.) ד"ה ואמר נדרים (ע"א.) ר"ן ד"ה מנה"מ בכורות (כ"ט:) ד"ה היכא ובכ"ד:

ומה שהעיר מע"ז (נ"ג:) דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה וכו' ואא"א דבשא"ש אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתייהו דניחא להו בעכו"ם וכי אתי נכרים פלחו שליחותייהו דידהו קעבדו וכו' ג"כ מתוס' נזיר הנ"ל דלא ניכר האיסור ויהי' בטל לק"מ דתוס' כ' דכה"ג לא הוי קבוע דנימא כ"ק כמחצה על מחצה אבל איסור נקרא וצריך ביטול וע' ע"ז (ע"ד.) אלו אסורים ואוסרים בכ"ש ועיו"ד סי' ק"מ אלילים ומשמשי' אינם בטלים אפילו באלף ועוד שם הי' הרבה אשירות הנעבדות היו ביום העגל ואינם בטלים כי כמעט רובו ככולו נאסרו האשירות אשר היו עד היום הזה בכל ארץ כנען ויוכל להיות כי הגדל אח"כ במי שנה שהיו ישראל במדבר הם מיעוטא דמיעוטא נגד האשירות הנעבדות עד שנעשה העגל:

ועוד אפי' למ"ד אדם אודשא"ש כל הגדל במ' שנה ג"כ נאסרו ע"י שעבדו להם אנשי כנען ורק דהם נקראו ע"ז של נכריים ומהני ביטול וא"כ קודם הביטול ע"ז שלהם לא שייך לומר דאשירות שעבדו לדעת ישראל יבטלו באשירות של נכריים דהם שניהם אסורים וכו' ר"ן נדרים (נ"ט:) דדברים שהם שוים אין מבטלות זא"ז ע"ש היינו דשניהם אסורים מאי אמרת דלכפות לעכו"ם לבטל אשירות שלהם כדי שאח"כ יבטלו אשירות של ישראל וא"כ עי"ז רוצה אתה לבטל אשירות של ישראל הא קיימ"ל אין מבטלין איסור לכתחילה וראב"ד סובר שהיא דאורייתא עיו״ד סי' צ"ט וש"ך וע' סי' ק"מ סעיף ז' וש"ך ס"ק מ' ומ"מ אם נדע איזה אשירות עכו"ם הי' רשאים לבטלם ע"י נכרי והי' מותרים ואך לבטל אשירות של ישראל לא מהני ובזה נבין הגמ' מכאן ואילך לישתרי ודו"ק:

ומה שהק' מאי פריך הא אא"א דבשא"ש הא ע"י מעשה אוסר ל"ק דבחולין (מ"א.) וע"ז (נ"ט:) דריב"ב וריב"ב ס"ל דגם ע"י מעשה נכרי אינו אוסר לא כל הימינך שתאסר ייני לאונסי ע"ש חולין (מ':) תוד"ה רב נחמן וע' ע"ז (נ"ח:) ד"ה כ' ר"י א"ז דסמך גדול הדור דשתה מן יין שנגע עכו"ם להכעיס יוכל להיות דסמך על שני תנאים הללו עיו"ד רמ"א ס"ס קכ"ד מזה:

ומה שהביא בשם בש"ר סי' ש"פ קושיא הא אין שליחות לעכו"ם ומאי אמר הגמ' שליחותייהו קעבדי ותי' כי גם ישראל נעשים עכו"ם ומ"ב מעכו"ם לעכו"ם יש שליחות והביא ש"ך חו"מ רמ"ג הנה הדברים עתיקים עש"ך יו"ד סי' קס"ט ס"ק כ"ט ומג"א תמ"ח וב"ש אה"ע ס"ם ה' והביא חולקים וע' באחרונים ואין להאריך בהם, אולם הא קשיא לי דמצינו גם במצרים עבדו ע"ז ע' יחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז וקחו שה של מצוה וטען עוזא שר של מצרים הללו עע"ז והללו עע"ז למה לא נאסרו אשירות של אר"י ואמרינן נדרים (ל"א:) כיון דאיקדש אברהם איתקרי על שמי' ויצא מכלל בני נח אבל ע' ע"ז (ג'.) ברש"י וכן שם (נ"א.) כל זמן שלא ניתנה תורה אף ישראל נקראו בני נח וכל זמן שלא נכנסו אבותינו במילה וטבילה ככריתות (ט'.) עדיין דין בני נח להם ואפי' עבדו ע"ז במצרים וניחא לן מה שהכנענים עבדו לדעתם הי' יכולים לבטלם כדין עכו"ם של נכריים משא"כ אחר קבלת התורה:

אבל עדיין יש להעיר מה שאמרו מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו וכו' וכי אתו עכו"ם וכו' שליחותא דידהו עבדו ע"כ ממאי דאמרי' בנדרים (ל"ו:) אילימא לדעתי' דילי' מאן שויא שליח וכו' כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וכה"ג תמורה (ט'.) באומר מרי' דבבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר יבוא וימיר ע"כ ומעתה לפי"מ דאמרינן הכא בגילו דעתייהו נכריים בכנען עשו שליחותן א"כ גם בנדרים אמאי לא מוקי הש"ס כה"ג כגון הפריש תרו"מ זה המודר ממה שלפניו וגילה דעתו דרוצה בהפרש תבואתו ולכן יוכל זה המדיר להפריש תרו"מ מכרי דהמודר כמו דאמרת בעבור ישראל דפלחו לעגל הוי לנכריים שבכנען שליחם לעבוד ע"ז בכנען ונאסרו אשיריהם יע"ש בר"ן נדרים כתב כל השומע קולי שליחות מעליא אבל כל הרוצה יבוא לאו שליחות מעליא ומוכח מדלא מוקי בגילה דעת כמו בע"ז ש"מ דזה לא מהני כלל, וא"כ איך נימא בע"ז גילוי דעת הוי שליחות, ועוד צ"ע מנזיר (י"ב.) היכי דמחוסר מעשה לא מצי משוי שליח ע"ש והכא הי' ישראל מחוסר מעשה גדול כיבוש מלחמה והמה לא מצי עביד לבוא שמה לכנען לעבוד ע"ז ואיך משוי שליח וי"ל, לכן נראה דעיקר דנאסרו אשירות בכנען הי' רק גילוי דעת ולא שליחות ממש וכעין שליחות ולא מצינן להקשות על שליחות זה ולדייק מעכו"ם לישראל ע"ז יש שליחות כמו שדייקו האחרונים והבן ויש עוד לפלפל ואין פנאי:

ואסיים ודו"ש צלח ורכב עד"א:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה