אור ברסלב
אמרי דוד סימן קס

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קס

סימן קנט

ב"ה יום ב' לסדר במדבר ט״ל למב"י תרפ"ט סטניסלאב. להבחור כהלכה נצר משורש גדולים פרי הילולים החריף המופלג זית רענן כמר אלטר משה יחי' צווייג בק"ק זבאריב יע"א:

יקרת מכתבך הגיעני האומנם עתותי לא בידי אך למען גודל הפצרתך נשאתי פניך גם היום להשיבך. ע"ד אשר עוררתני ע"ד הנתיבות בחו"מ סי' ל"ד דכתב ואם ביטל מ"ע נ"ל מוכח מכמה דוכתי דלא מיפסל לעדות עד שיעבור בקום ועשה ע"כ. ולא אבין מש"כ דנסתפקת בהא לדבריו הא מפורש בקו"ע מיפסל וקו"ע היינו כמו בכתובות (כ"ד:) זר שעולה לדוכן עובר בעשה ערש"י כה תברכו לאו הבא מכלל עשה עשה או לענין טפם כעיקר בע"ז (ס"ז:) בתוס' בשם הרב ר' יוסף דהיא רק עשה תעבור באש ואם אכל מאיסור מעורב בהיתר טעמו ולא ממשו עובר בעשה בקו"ע:

והנה הביא בשם מנ"ח מצוה ו' העיר משביעית (וי"ז:) בעבר על עשה קרא לי' זבח רשעים וכיון דנקרא רשעים הו"ל ליפסל וחילק ג"כ כמו שכתבתי לו מאז דמה שנקרא בלשון חכמים אין מיפסל רק בחייב מלקות והתורה קראו רשע וע' זבחים (ז':) אמר עולה דורון היא הכ"ד אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ע"כ והוא ג"כ כמו בשביעות וגדולה מזו מצינו ראינו ברכות (כ"ב:) הי' מתפלל ומצא צואה במקומו אמר אעפ"י שחטא תפלתו תפלה ומקשי' רבא והא זבח רשעים תועבה והוא אזיל כריב"ל שם (כ"ו:) תפילות כנגד תמידין תיקנום, מ"מ האמת יורה דרכו דמפני זה שהתפלל במקום שהי' למידק ומצא צואה אין נפסל לעדות ואפ"ה קראו לה זבח רשעים כמו שכתבנו וע' סנהדרין (נ"ב.) כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיק ומייתי לה רמ"א בחו"מ סי' ת"כ וע' תענית (ז':) כל אדם שיש בו עזות פנים מותר לקרותו רשע וכה"ג ב"מ (פ"ג:) מדחציף כולי האי רשיעא ע"כ ומ"מ בודאי אף שהוא עזות פנים לא מיפסל לעדות ובסוטה (ל"ח:) כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה ולא אישתמיט בפוסקים להביא דכהן שלא עלה לדוכן מיפסל לעדות ובלאו מלקות הביא ש"ך יו"ד סי' ט"ז דנפ"מ דפסיל לעדות מה"ת ע"ש וע' חו"מ סי' כ"ז נתיה"מ ושם סי' צ"ז ס"ח ואם נאבד לוקה ועש"ך חו"מ סי' של"ח דכ' ג"כ דנפ"מ לענין מלקות (וצ"ע שלא הביא מש"ך יו"ד סי' ט"ז) וע' חולין (ק"י:) וע' זבחים (ה'.) שאין לך אדם שאינו מחוייב עשה ערש"י שעבר על עשה ע"כ ואם נימא באם עבר על עשה מיפסל לעדות א"כ בטלת עדות ישראל אלא ודאי דקעבר על כל עשה בשוא"ת לא מיפסל ול"נ דמזה נוכל לדייק דאפי' בעבר בקו"ע לא מיפסל ורק בעבר עבירות לאו ויש בה מלקות פסול ובעשה לא מיפסל כלל והבן:

ומה שהעיר משבת (י"א:) חברים שהי' עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה א"ר יוחנן ל"ש אלא כגון רשב"י וחביריו אבל אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה (היינו שאין תורתנו אומנתינו ערש"י) וכ' תוס' ולקמן (ל"א:) כי הוי מטי עידן צלוי' לביש ומכסי ומצלי היינו ק"ש ע"כ והעיר לק"ש א"צ הכין וא"צ ללבוש ודי שאין לבו רואה את הערוה, ולא אבין אם רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים דהיינו ק"ש ורוצה להתהדר לפני מלך עולם כחסידי ר"ש ובנו ר"א נימא להו דאינם צריכין הכין:

אולם יש להבין דבריהם דכ' צלויי היינו ק"ש מנ"ל הא ונראה ב"מ (פ"ה:) ומשינא ידי' ומצלי' וכו' מוכח דגם ק"ש בכלל, ב"ב (ע"ד.) אדמצלינא בעיתי' ולא אשכחי' ברכות (ח'.) ולא הוי מצלינא אלא היכא דגריסנא, מכל זה מוכח דגלוי גם ק"ש בכלל ואך הכא כ' תוס' דצלויי היינו ק״ש לבד, ומה דצ"ע היא דאמרי ל"ש אלא רשב"י וחביריו שתורתן אומנתן אבל אנו וכו' והלא ביומא (פ"ו.) היכ"ד חילול השם אמר ר"י כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה ובלא תפילין ע"כ מזה מוכח דר"י לא הלך ד"א בלא תורה ותפילין ואיך אמר אבל אנו מפסיקין וכו' וצ"ע והבן, וע' או"ח סי' נ"ח מג"א ס"ק י"א:

ובמה שהעיר בפסחים (ח':) דקשי' להגאון רי"פ ז"ל למה השמיט הרמב"ם מאמר ר"א כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל והיא מבלי חולק והצל"ח השיב שרב חולק ואתה רוצה להוכיח כרי"פ ז"ל הנה זה הי' הויכוח ביניהם. ול"נ דאפילו נאמר כהצל"ח דרב חולק ולא יחמוד איש ארצך וצריכה לגופי' דאין ניזוקים בהליכה. מ"מ מוכח דאינן ניזוקין לא בהליכה ולא בחזרה מדמקשי ש"ס מאחר דבחזרה בהליכה ל"ל כר' אמי מוכח דר' אלעזר כר' אמי ס"ל וא"כ מאחר דמצינו דמקשי' ש"ס מר"א שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכה ולא בחזרה מוכח דתפסי במושלם דברי ר"א כיומא (י"א.) חולין (קמ"ב.) רושין (ל"ט:) ואם אנו סוברים כר"א ע"כ נסבור כר' אמי ואכתי קשי' למה השמיטו. ונראה דרמב"ם סובר כדעת המובא בתוס' ב"ב (מ"ד:) ד"ה דלא כ' דאין לך אדם שאין לו ד' אמות בארץ ישראל וקרקע אינה נגזלת או דסמך על מה דס"ל במגילה (כ"ה.) ירושלים לא נתחלקה לשבטים ופסק כן בהל' בית הבחירה ובנדרים (מ"ח.) ומותרים בשל עולי בבל וכו' הר הבית והעזרות ובור שבאמצע הדרך ויש לכל ישראל חלק בהם. או דס"ל דהדיוק דר"א היא מאחר דבחזרה ל"ל בהליכה ויסבור דר' אלעזר ס"ל שמצינו בקידושין (ד'.) מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, במה שהערת שם על הנוב"י לפי הנראה יפה הערת אך אין הפנאי אתי לעיין בזה:

וע"ד קושיתך בסנהדרין (כ"ז.) אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול רש"י משום חימוד ממון. להכעיס אביי אמר פסול רבא אמר כשר, והק' מיומא (ל"ו:) בלאו דנבילה קמיפלגי ר"ע סבר לאו מעלי' הוא וריה"ג סבר לאו לאו מעלי' הוא ע"כ וא"כ איך דברי הכל ס"ל דפסול הא לריה"ג לא לקי על נבילה ע"כ:

וראיתי במלהר"ע בלאו נל"ע מביא אי ר"ע ס"ל לאו הנל"ע לוקין עליו וצ"ע אמאי לא פשיט מהכא ר"ע ס"ל לאו מעלי' רש"י אין זה ניתוק לעשה ע"כ מוכח הא נל"ע מודה ר"ע דלא לקי, וכן עיינתי בטו"ז יו"ד ס"ס כ"ז טור נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה וכ' דנפ"מ לענין ביצה נבילה טרפה. ול"נ לפי"מ דכ' דגומ"ר סי' פ"ז דבשר נבילה בחלב אין אסור משום אכילת בו"ח וגם אין אסור בהנאה יש נפ"מ לזה וע' טו"ז יו"ד סי' ק"א ס"ק ד' כ' הועמד בעור קיבת נבילה אסור משום בו"ת וע' רש"י חולין (קי"ג:) לשמואל בד"ה את המתה כ' ואכלו עובר משום בו"ח ע"כ ושם חולין (קי"ד.) מה שראיתי מסתפקים אי שייך צעב"ח אחר שחיטה נראה מדאמרינן שם השובר מפרקתה של בהמה וכו' מבליע דם באברים ואמאי לא חשיב שעובר משום צעב"ח א"ו דאש"ח אין אסור משום צעב"ח:

ומה שהבאת דברי הנתי' בלאו שיש בו חימוד ממון אף שאין בו מלקות פסול לעדות ופרמ"ג ביו"ד סי' כ"ז לא ס"ל כן וע' בפרמ"ג או"ח סי' ש"מ ובפתיחה כוללת סי' ג' דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לא מיפסל לעדות ע"ש וזה ג"כ דלא כנתיה"מ שמביא בשם תומים דמיפסל לעדות בזה. והנה מה"ת מיפסל לעדות זה שהתורה קראו רשע היינו חייבי מלקות יכו' ע' סנהדרין (כ"ח.) אבל זה שנקרא רשע בלשון חכמים ביבמות (כ'.) רשע נמי לא מקרי נדה (י"ב.) ובסוטה (כ"א:) ה"ד רשע ערום זה המטעים סנהדרין (ע"ו:) איזה פני רשע ערום ובכ"ד בש"ס זה לא מיפסל לעדות מה"ת:

ובעיקר מה שהעיר נראה לפי"מ דאיתא בחולין (ק"א.) האוכל גיהנ"ש של נבילה וחכ"א אינו חייב אלא אחת ומוקמי כריה"ג דס"ל איסור כולל איסור חל על איסור לית לי' והק' האחרונים דלמא אית לי' והא דלא מחייב אלא חדא דאזיל לטעמי' ביומא (ל"ו:) דעל נבילה אינו לוקה ותירצתי דלק"מ דגברא אגברא קרמית דרק ר' ירמי' מוקי כן לריה"ג אבל אביי לא ס"ל כן ואמר לאו דנבילה כ"ע ס"ל דלאו מעלי' ורבא ג"כ מסתמא כאביי ס"ל וע' שבת (כ"א:) משום ר' ירמי' לא קיבלה אביי ורבא אמר עליו בכתובות (ע"ה.) לא הוי ידע מה קאמרי רבנן ובודאי לי"ל אוקימתי' דר' ירמי' רק כאביי ובחולין רבא דס"ל כאביי מוקי לה כריה"ג ומדויק שפיר והה"ד הכא דפליגי אביי ורבא להכעיס אבל לתיאבון דברי הכל פסול לעדות מה"ת דגם ריה"ג לדידהו ס"ל דלאו מעלי' ואתי שפיר:

ומה שהעיר בדברי רשב"א ורי"ו באו"ח תל"ב מג"א סס"ק א' הנני אומר דגם רי"ו ס"ל דרק מדרבנן אסור ומ"מ ס"ל דאסור להשהותו וחשוב כאלו הוא בעיני' ע' מג"א שם ס"ק ט' וע' יד אפרים ביאר כן בפירוש דברי רי"ו וכ' היכא שעיקרו כך אף שאין איסורו דברי תורה מ"מ אסור וזה דברי המחבר ס"ה ותו לא מידי:

וע"ד שהעיר מגילה (ט"ז.) אמר בנפל אויבך וגו' ומסיק דרק בישראל אבל בעכו"ם ואתה על במתימו. והק' ממדרש בכ"מ גם בילקוט משלי כ"ז הובא בטור ה' פסח דע"ז אין אומרים הלל באחרון של פסח משום דכ' בנפול אויבך ע"כ והא בעכו"ם שפיר דמי, תדע כי בסנהדרין (ל"ט:) ומגילה (יו"ד:) ומי חדי קבר"ה במפלתן של רשעים וכו' ע"ש וצ"ע בילקוט קרח ואני הנה נתתי וכו' יש שמחה וכו' הרי דסותרים זא"ז, ונראה שם מסיק ש"ס הוא אינו שש היינו דאינו רוצה אז בשמחה והודי' אבל אחרים משיש:

ומעתה אתי שפיר הילקוט קרח ואני הנה בשמחה היינו משיש אהרן אבל אין רצונו לומר לו שירה כמו שם במגילה מעשי ידי טובעין בים ואתם רוצין לומר שירה והקב"ה אומר לישראל כביכול כמו שאתם בישראל אויב נופל אל תשמחו אף אני אפי' בעכו"ם אל תאמרו לפני שירה והמקור היא ממגילה וסנהדרין דהוא אינו שש דחסיד הוא אבל אחרים משיש וכמו שהשיב מרדכי להמן דקב"ה שימח אותנו במפלתו ובנפול אויבך לא עליהם יאמר:

ושם סברא דהאי דרכיב אביה והאי דמסגי קמי' מרדכי שקלא עציצא דבית הכסא ושדיא ארישא דאבוה וכו' ע"כ וקשה להבין כי אם אפי' הי' מרדכי מנהיגו להמן לא הי' הנימוס שתעשה כן גם הי' כדי בזיון למלכות ולהמן. ונראה דמצינו בב"ר פ' י"ט סי' א' ד' בדקן הקב"ה ומצאן עביט של מימי רגלים, אדם קין בלעם חזקי' והיינו כביכול סבר וחשב שהם צדיקים ומצאן להיפך ממה שחשב עליהם וזה הי' כאן דסברא דהמנהיג מרדכי אולם נמצא דזה הוא המן והוא עוד יותר גריע מעביט של מי רגלים ועליו המליצו חז"ל כי הוא עציצא דבית הכסא ונפלה מאיגרא כן יאבדו כל אויבך ד' ואנחנו נושע תשועת עולמים:

והנני דור"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה