אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קנ
ב"ה יום ד' בהד ז״ך למב"י תרפ"ט לפ"ק פה סטניסלאב. בימי הספירה ישמע מהרה לעלות ההרה לציון תפארה ובתוכם כבוד ידידי וחביבי הרב הגאון חריף ובקי כש"ת מו"ה חיים נ"י ראזינבערג האבד"ק קארליפקא יע"א. ביום ו' ניסן העבר הגיעני נעימות ימינו והי' לפה ולמליץ עבור פלוני אלמוני ותחת זאת הן הראנו את מדת טובו ויכבדנו לסלסל ולפלפל עמי בד"ת הנה כת"ה הביא דברי שעה"מ מהל' חו"מ ספ"ז דהק' לו דברי ר"ן אהדדי דבנדרים (נ"ח.) כ' דשביעית קידם זמן הביעור אוסר בכ"ש מב"מ כיון דיכול לאכלו הוי כדבר שיל"מ ובתשו' הר"ן פסק חמץ קודם פסח בטיל בס' ומותר לטוחנן קודם פסח ולאכלן בפסח ע"כ ואמאי בטיל הלא הוי ג"כ כדשיל"מ לאוכלו קודם פסח ומסיק דיש לחלק:
והנה עיינתי שם בנדרים דאיתא ר"ש אומר כל דבר שיל"מ כגון טבל ומע"ש והקדש וחדש לא נתנו חכמים שיעור וכ"ד שאל"מ נתנו חכמים שיעור וכו' וצ"ע אמאי לא חשיב עוד דבר שיל"מ כמו ביצה (ג':) נתערבה באלף וכו' וכדמסיק ר"א וכן שם (ל"ט.) וכן האשה ששאלה מחברתה תי' ר"א משום דהו"ל דשיל"מ וכו' וי"ל דנכלל במלת כל דשיל"מ דאמר ר"ש דהא חזינן דגם באיסור שביעית קודם הביעור נחשב כדבר שיל"מ ולא חשיב לי' הה"ד הכא אך הא קשיא לי דאמרו לו והלא השביעית אין מתירין ותנן השביעית אוסרת בכל שהוא א"ל אף אני לא אמרתי אלא לביעור וכו' וצ"ע מאי מקשי' לי' לר"ש הלא תנא הוא וכי לא יוכל לחלק על המשנה ומש"ה אמר כלל שלי להוציא ממשנה זו ונראה כי שם בשביעית פ"ז מ"ז משנה זו ושם מ"ו חולק ר"ש על ת"ק אין לקטף שביעית ואם איתא שחולק על מ"ז השביעית אוסרת בכ"ש במינה הו"ל לחלוק שם ג"כ א"ו ס"ל ומש"ה מקשי לי' רבנן:
ומעתה נבוא לחלוק משביעית לחמץ קודם פסח דר"ש השיב אף אני לא אמרתי אלא לביעור ר"ל דנפל משביעית כ"ש לפירות ששית קודם הביעור דיוכל לאכלו תיכף אוסר אפי' בכ"ש ומחויב לאכלו תיכף דהוי דשיל"מ ובאמת פירות שביעית יש עליהם שם איסור ר"ל לאכלה ולא לסחורה ולא לשריפה ותופס את דמיו ולכן אם נפל לפירות ששית אנו דנין דנפל איסור לתוך היתר וחילקו בין קודם הביעור הוי כדשיל"מ ולא בטיל כלל כיון דיוכל לאכלו ובין אחר הביעור כנ"ל משא"כ חיטים חמוצים שנתערבו קודם הפסח דאז אין שם איסור חל עליהם כלל ובין חיטים החמוצים ובין שאינם חמוצין שניהן שוים להיתר בהיתר הוא והרי הם בטלים מאליהן כמו שהביא הטו"ז באו"ח תמ"ז ותרכ״ו וביו"ד סי' צ"ט ס"ו ברמ"א כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר ע"כ ולפי דברי הר"ן בנדרים (נ"ב.) דמים ומלח בעיסה ואינו מינו ל"ב דאף עכשיו יש להם היתר הי' ראוי גם כאן דלא לבטל אבל לדעתי ל"ד דידוע תענית (ב':) דא"א לעולם בלא מים וירושלמי הוריות מים בזול משלם האי טעמא ותוס' ביצה (ל"ט:) ד"ה הכא כ' הכא איכא מים הרבה ויכולים אחרים למלאות ובע"ז (ל"ז:) הרי מים בשיקעתא דנהרא ולכן אם חלב נפל למים אין אנו צריכין לדון על המים אי שרי לתת אותם לקדירה של בשר דיש הרבה מים בלא זה ומש"ה מתבטל מאליו משא"כ במים ומלח לעיסה שם נולד תיכף השאלה אי שרי לצאת אל מקום ערובה עם עיסה זו לכן לא בטיל מטעם הר"ן וכן בפת שאפ"ו עם הצלוי בתנור ידוע לנו כי רוב פת אוכלים עם בשר ועם חלב כי על הלחם יחי' האדם ותיכף אנו דנין על זה והוי כנולד האיסור לפנינו משו"ה פוסק הרי"ף דאסר לכותח מטעם דשיל"מ דומה לזה כ' רמ"א יו"ד סי' ק"ב כל איסור שלא הי' ניכר קודם שנתערב הוי בטל אעפ"י שהיא דבשיל"מ עש"ך מגיגית מלאה ענבים בעוטים ע' או"ח סי' ש"כ ולא עוד דעדיפא מינה למשל בחיטים חמוצים עם חיטים שאינם חמוצים קודם פסח אם נתערבו אין כאן איסור כלל רק בהגיע ער"פ אז נולד האיסור בתערובות וע' פרמ"ג יו"ד סי' ס"ט בשם אי"ה ואו"ח תמ"ז מ"ז תבואת ראובן בשמעון ואחר כך נדר הנאה משמעון לא הוי דבשיל"מ דהוי כה"ג ולכן לרמב"ם דחמץ הוי דבשיל"מ ואית לי' חוזר וניעור אפ"ה יודה היכי דנתערבו חיטים חמוצים עם חיטים שאינם חמוצים קודם הפסח בטלים ואינם חוזר וניעור בפסח כיון שלא נקרא שם איסור עליהם קודם פסח ורק בנפל חמץ ער"פ בהיתר ונתבטל בס' ואם כבר הי' שם איסור עליהם בזה ס"ל חוזר וניעור בפסח וצריך לאכלו קודם לילה של פסח עמג"א תמ"ז ס"ק יו"ד וע"ש בהג"ה:
ובעיקר קושיות השעה"מ דברי הר"ן אהדדי נ"ל לפי"מ דדחי ש"ם נדרים דלמא לחיחרא שאני ער"ן דמחמרינן תרי חומרי והיינו דוקא רק משום חומרי דשביעית ע' גיטין (י"ג:) מחמיר ר"מ בשביעית יותר משבת משום נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ופסחים (נ"א:) תוד"ה אני מירושלמי דהחמיר ר"ש על עה"א ולא רצה שיסמכו עליו בשביעית ובתוס' מו"ק (י"ג.) ד"ה לטייבה כ' דראוי להחמיר בשביעית טפי משום שהי' מזלדלין בה ובכ"ד בש"ס ומש"ה אמרו ודלמא לחימרא שאני והיינו דוקא בשביעית החמירו קודם הביעור דהוי כדשיל"מ אבל בעלמא אוקמי' אדיני' ולא מחמרינן ומש"ה פסק הר"ן בתשו' קודם פסח דבטיל ולא הוי כדשיל"מ והבן:
ובזה אסיים ודור"ש באהבה וכט"ס: