אור ברסלב
אמרי דוד סימן קלו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קלו

סימן קלה

ב"ה יום ג' האזינו א' כ"ו אלול תרצ"א לפ"ק סטניסלאב. ברכת כוח"ט לרב סב דשמי' טב מריבון טב ה"ה כבוד אהובי ידידי הרב הגאון המפואר חריף ובקי איש אשכולות כש"ת מו"ה טובי' יהודה נ"י גוטענטאג בעהמ"ח ס' טל לישראל האבד"ק סוכיצין יע"א:

את מכתבו קבלתי ע"ד אשר כת"ה מפלפל בענין הללמ"מ ור"ל בעיקר הללמ"מ כולהו מודים אך בסניפים המסתעפים מהם פליגי לפעמים ולי עדיין צ"ע כאשר כבר הערתי בדברי דוד והנני מוסיף ביבמות (ט"ז.) על מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסור עמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית ומקבלין גרים מן התרמודים ע"כ והיינו דברי חגי הם הללמ"מ כחגיגה (ג':) אל תחושו וכו' כך מקובלני הללמ"מ ע"ש ומה שצ"ע בזה משנה ידים פ"ד דנמנו וגמרו עו"מ מעשרין מ"ע בשביעית ושם הודיעם ר"א שהללמ"מ והי' באותו מנין ר"י ר"א ור"ע ואמאי לא ידעו בידים הא הכא ר"ד בה"כ אמר ג' הלכות משמי' דחגי והם ר"י ור"א ור"ע שמעו ואפשר דהמעשה הכא ביבמות הי' מאוחר מן הגזירה במס' ידים:

והנה ר' יוחנן וסביא אמרו אין מקבלין גרים מן התרמודים היפך מדברי חגי והק' התוס' תימא היכי פליג ר' יוחנן אחגי הנביא ושמא סבר שלא אמרה חגי מעולם ע"כ הרי דפליגי שאינה הללמ"מ בעיקר דין, ומאז כתבתי בתשובה על מה שהק' תוס' בעירובין (ה':) ד"ה שפרצתו וא"ת וכו' ועומד מרובה לחצר דגמירי לה מסיני דמהני וקשי' לי איך עשה הגמרא ק"ו מחצר דניתרת בעומד מרובה מבוי וכו' אינו וכו' אין דנין ק"ו מהלכה ע' שבת (קל"ב) וכ"ד:

וניחא לי לפי"מ שכ' המהרש"ל שם דפעמים בא הללמ"מ על גזרת חכמים היכא שיבואו לגזור ולאסור המבוי והחצר אזי יתקנו וכו' והחצר בעומד מרובה ע"ש וא"כ בהללמ"מ כה"ג דנין ק"ו מהלכה ואינו דומה לשאר הללמ"מ דאין דנין ושם מסיק רש"ל וכמדומני שראיתי כה"ג וכעין זה והראיתי שדבר זה מפורש בידים ובחגיגה שבא הללמ"מ על גזירת חכמים וכל מעשר שלהם היא דרבנן ע"ש בתוס' ועכ"ז בא הללמ"מ עליו וששם בקיצור בקונטרסי (ד"ד.) ובתוס' סוכה (מ"ה:) ד"ה כי דריב"ב ס"ל תריות של דקל הי' מביאין כל ז' ואב"ש נפיק מקרא ערבה כל ז' ורבנן ס"ל הלכה למ"מ כשם (ל"ד.) הלכתא גמירי לה וריב"ב הלכה לית לי' ע"ש הרי דפליג על הללמ"מ דס"ל דמייתי ערבה למזבח ור' יוחנן ב"ב ס"ל דמייתי חריות של דקל, ובמכות (י"א.) אמר רב חזינן לתפילין דבי חביבי (ר"ח) דתפירי בכיתנא ובמנחות (ל"ה.) תלמידו ר"ע קושר תפיליו בלשונות של תכלת והורקנוס בנו של ר"א בלשונות ארגמן וכו' ושם רצועות שחורות הללמ"מ ובשבת (כ"ח:) לכורכן בשערן ולתופרן בגידין הללמ"מ ע"ש הרי דפליגי בהללמ"מ וצ"ע גם הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש ובפ"א מהל' ממרים כ' כתוס' יבמות (ע"ז:) דבהלכה למ"מ אין מחלוקת וצ"ע ממה שהבאנו:

ובנידון השאלה בספרו עטרת טוביה בן מומרת ישראלית שנולד בגיותה מעכו"ם אי מותר לקנות אצלו חמץ אחה"פ ומביא כת"ה מאה"ע סי' מ"ד מח' ס״ט אבל ברמ"א בשם מרדכי מפורש יותר ישראלית מומרת שיש לה זרע עם העכו"ם שקידש קידושיו קידושין ע"כ וכן ראיתי במרדכי:

והנה כת"ה מפלפל בש"ך יו"ד סקנ"ט דס"ל כותי כעת כנכרים אפילו להקל ויאמנו דברי כל המראה מקומות נרשמים אצלי שם אך כבודו תמה יקרא על החו"ד ודעימי' דנעלם מהם גמרא ערוכה יבמות (י"ז.) נכרי שקידש בזה"ז וכו' לא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים מבואר בפירוש דחכמים יוכלו לעקור דבר מה"ת בקו״ע אפילו לקולא ואני תמה עליו דלא ראה דברי הב״ש שהביא גמרא זו שם בסימן מ"ד ומאן דמותיב שפיר קמותיב ער"ן סוף נדרים כ' שאין ב"ד מתנין לעקורי דבר מהית בקו״ע רק בהוראת שעה וכו' אבל לדורות לא ובתוס' יומא (נ"ד:) למיגדרא מילתא שאני וע"ש וביבמות (צ':) וע' תוס' כתובות (י"א.) ד"ה מטבילין כ' דלפעמים יש כח לעקור דבר מה"ת בקו"ע ור"ח ס"ל הכא יבמות (פ"ט:) וע' כתובות (ג'.) ד"ה תינח ועתו"ס ע"ז (י"ג.) ד״ה אמר כ' ג"כ דודאי שיש כת בידם לעקור היכי דנראה קצת טעם לעקור, ומכל הני מוכת רק לפרקים אבל לעשות חוק על אומה שלימה לעקור בקו"ע שפיר קשיא להו:

והנה כת"ה יצא לחדש דיש כח ביד ב"ד להבדיל פושעים ולעשותם עכו"ם גמורים אפילו לקולא בדאוריתא ואני אומר לשתקע הדבר ולא נאמר דרק לענין הפקר ב"ד ממון הפקד אבל לענין איסורא לא ובסנהדרין (מ״ד.) חטא ישראל אמר ר"א ב"ז אעפ"י שחטא ישראל הוא רש"י מדלא אמר חטא העם עדיין שם קדושתם עליהם פ"כ וביבמות (ע"ט:) בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר רבי חלקנו נתיר מטעם הפקר ב"ד חלק מזבח מי יתיר ומעתה מי יוכל להתיר חלק עמו שיצאו מכלל ישראל וע' בסנהדרין (ק"ה.) עבד שמכרו רבו כלום יש לו זע"ז וכו' והשיבם ד' אם לא ביד חזקה וכו':

ואמרתי אסורה נא להבין דברי הב"ש בסי' מ"ד ס״ק י"ג כ' בספ"ק דיבמות אמר שמואל עכו"ם כותי שקידש בזה"ז לא חיישינן לקידושין אפי' לקולא (צ"ע) שם נאמר נכרי לא כותי ואם אנו עוסקים בכותי ודאי אמאי אמר ר"א שמא מעשרת השבטים הוא תפ"ל דמשום דכותי ודאי הוא ישראל וקידושיו קידושין אלא כאן דנקיט נכרי מיירי נכרי ממש אך ספק לנו שמא הוא בא מישראל וכותית ומספק חייש ר"א אבל שמואל אמר לא זזו וכמו שיעבור לפנינו ודברי הב"ש צ"ע) משום דעשאום לנכרים גמורים ומסיק שם בחולין איתמר לענין שאר איסורין ויש לומר לקולא לא אמרינן וכו' וביבמות אמר שמואל דינו לענין קידושין ש"מ דעשאום לנכרים גמורים אפילו לקולא ע"כ:

ויש להבין ביבמות (י"ז.) כי אמריתי' קמי' א״ל לא זזו משם עד שעשאום וכו' מי היו אלה החכמים שלא זזו ועשאום נכרים גמורים דלפי הנראה לא שמואל עשאום אך חכמים אחרים וא"ל שמואל זאת לר' יהודה ומאן נינהו ונראה דזה ר' אסי שאמר רב יהודה משמו דחוששין לקידושין הוא ניהו דב"ק (פ'.) שמואל לא עייל קמי' דרב אם דהי' גדול משמואל ועלה לאר"י כקידושין (ל"א:) וזה בסנהדרין (י"ז:) דיינא דאר"י רבי אמי ורבי אסי והמה דחולין (ו'.) דעשאום לכותאי ודאי לנכרים גמורים כדמפרש שם ר' נחמן בר יצחק ליתן רשות וכו' ושמואל סבר וקיבל דבריהם כחולין (י"ח:) כיון דאנן כפינן להו עיין רש"י דמביא מהוריות להיפך וצ"ע ולתוס' אתי שפיר ד"ה כיון כ' ולענין איסור בני ארץ ישראל עדיפא ואנן כפינן להו בני בבל סרים למשמעתם לענין או"ה ובפרט דגדול ממנו הי':

והנה ביבמות אמר רב אסי דחוששין לקידושין היינו מטעם ספק וידוע דהרמב"ם ס"ל ספק דאורייתא מדאורייתא לקולא אך מדרבנן לחומרא נמצא דעיקר חשש קידושין הוא איסור דרבנן ואמר שמואל לרב יהודה דרב אסי ורב אשי לא זזו עד שעשאום לודאי כותים נכרים גמורים היינו לחומרא כנ"ל ממילא כאן בספק כותים בודאי הדר רב אסי ונחית דרגא ואוקמי' אדאורייתא דספק לקולא ולא חש לאיסור דרבנן בזה יכולין לעקור אפילו בקו"ע ואין חוששין לקידושין שלהם ואפילו לחולקים על הרמב"ם וס״ל ס"ד לחומרא נוכל לומר דרב אסי נחית דרגא מן ודאי כותים לספק כותים ואמרינן מאך דמקדש וכז' ואפקעוהו ובלא"ה היא מילתא דלא שכיח כי נכרי משם יקדש בת ישראל, ותבנא לדיננא, היוצא לנו כותי ספק כיבמות אין חוששין לקידושין וכותי ודאי חוששין כמחבר שם ואך הש"ך ביו"ד סימן קנ"ט מקיל ואחרונים הקשו עליו כנ"ל:

ולדבריהם אתי שפיר דברי הגמרא חולין ויבמות כמו שהוכחנו ודברי הב"ש המה תמוהים וכל מה שפלפלנו הו' רק בכותי ודאי או ספק אבל בישראלית מזמרת וזרעה מעכו"ם פסק המחבר ורמ"א מש"ס ומגדולי הראשונים שקידושיהן קידושין וכן ס"ל להרא"ם מאן ספין מאן חשיב מאן רקיע להורות כנגדן להתיר לקנות חמץ אחר הפסח מזרעם כשאלותינו ובודאי אסור לקנות חמץ אחר הפסח והא לך דברי הפרמ"ג באו"ח סימן תמ"ח מ"ז ס"ק ד' כ' והוי יודע מומר שנשא עכו"ם הולד עכו"ם ולהיפך (היינו עכו״ם נכרי שנשא מומרת) הולד ישראל ודיעבד שקנה ממנו בהפ"מ י"ל ע"ש אבל לכתחילה חלילה לקנות אצלו, ומה שאמרתי לכת"ה מיו"ד רס"ה סי"ב י"ג אמרתי דהי' לו להביא ולפלפל וגם שם מוכח רק לענין שבת מחמירין שלא לחלל שבת אבל לשאר דברים יש לו דין ישראל:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה