אור ברסלב
אמרי דוד סימן קכ

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קכ

סימן קיט

ב"ה יום ד' נשא ב' י"א סיון תרצ"א לפ"ק סטניסלאב. כבוד ה"ה החריף ושנון זית רענן מו"ה יוסף נ"י באראש בעיר וק"ק טארנאפאל יע"א:

מכתבו עם פלפול ארוך הגיעני והתאונן באזני כי דופק על מזוזת פתחי זה רבות פעמים ולא נתתי לו מענה ולכן שמתי לבי להשיבו מאוס. אשר הביא כ"ת מחולין (מ"ג.) ושם ניקב הקבה ניקבו הדקין טרפה ר"י בר"י אף ניקב המרה אמר ר"י בר"י אמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי בר"י ע"כ והקושיא גלוי' הא סתם משנה ול"ל לר"י לומר הלכה כר"י בר"י וכבר הרגיש בזה המהרש"א ע"ש, ונראה דידוע דר' יוסי בר' יהודה חברי' דרבי כנדרים (ס"ב.) רבי וריבר"י הוי קאזלי באורחא וידוע כי ר"י הוא בר פלוגתי' דרבי כביצה (י"ג.) למוללן במלילות רבי מחייב ור"י בר"י פוטר ע"ש, וידוע דהלכה כרבי מחבירו כעירובין (מ"ו:) ולפעמים גם מחביריו כפסחים (כ"ז.) וידוע דיחיד ורבים הלכה כרבים כברכות (וט'.):

ומעתה בניקבה המרה פליג ר' יוסי עם חביריו דהם מכשירין ויש רבים נגדו ולפי הכלל הלכה כרבים ויש עוד דמסתמא בתוך חביריו גם רבי הי' עמהן והלכה כרבי מחבירו ויש כלל אחד לנגדם דהלכה כסת"מ ותן כלל הלכה כסתם משנה נגד כלל דהלכה כרבים המתירין והוי שניהם כאלו אינם ונשתייר הכלל דהלכה כרבי מחבירו ולכן הי' ראוי לפסוק ניקבה המרה כשרה ולכן הי' מוכרח ר' יוחנן לפסוק כר' יוסי בר"י דטרפה והבן, וכה"ג כתב הטו"ז ביו"ד סי' ט"ו סק"א:

ושם בגמרא מאי אהדרי לי' חברי' לר' יוסי בר"י ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים ויש להבין מרירתי כתיב ע' איוב ט"ז וי"ל דאמרינן בשבועות (ל"ו.) יתיב האי מדרבנן וכו' יתצך לנצח יחתך ויסחך וגו', א"ל כנה (רש"י ואמר יתצהו) והה"ד הכא מלמדנו לומר מרירתו והיינו כנה, ושם אין מזכירין מעשה ניסים דאל"ת הכי יפלח כליותי ולא יחמול אלא ניסא שאני וכו' ובתוד"ה יפלח רש"י לקותא וטרפה ותוס' מקשים הא איכא לקותא וכשרה וכו' דאי בדרי לי' סמא ואיוב לא מצינו שעשו לו שום רפואה ע"כ וצ"ע באיוב ב' ח' ויקח לו חרש להתגרד בו והוא יושב בתוך האפר וכ' במלבי"ם פי' במדרש וכו' שחין יבש ושחין לח ועשו לו רפואה אבל הי' כעין זיבורא ועקרבא ושם ט"ז שק תפרתי עלי גלדי ועוללתי בעפר קרני היינו שישב באפר משום רפואה ע' מכות (כ"א.) אפר מקלה ע"ג מכתו ומנחות (נ"ב.) דעבדו להו למכתן רש"י אפר מרפא מכה הרי מצינו שעשו לו רפואה ואטו כי רוכלי ליחשוב וליזל:

והנה יפלח כליותי היינו נבקעה לשנים ע' יו"ד סי' מ"ד וכרש"י דטרפה ומעלתו הקשה לרש"ל דמכשיר בהקטינה מחמת חולי ואח"כ נימוקה כולה כשרה עש"ך וטו"ז א"כ מאי פריך מי קא חי' ביפלח כליותי הא קרא אחרינא כתיב כלו כליותי בחיקו ולרש"ל כה"ג כשר, ונראה דבקיעת הכליות ע"י מכת חרב זו אינה הקטינה מחמת חולי ובכה"ג דנבקעו הכליות גם רש"ל מודה דטרפה אף דאח"כ נימוקה כולה ואינה חוזרת לכשרותה, אך הא קשיא לי דהק' לו ישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים הא אמרי' בברכות (ס"א:) כבד כועס מרה זורקת בו טיפה ע"כ, ונראה דמרה נותנת טיפות לכבד בלא נקיבה ודלמא אמר ישפוך לארץ מרירתו היינו דהוריק כל המרה לכבד (ע' כו"פ הרגיש מעט ולא הביא מברכות) ומשם לארץ וי"ל ל' ישפוך לארץ מוכח דנשפך ממנה לארץ לא מכבד לארץ:

אבל עדיין קשיא לי ל"ל לר"י בר"י להשיב אין מזכירין מעשה ניסים דאלת"ה יפלח כליותי הא ביו"ד ס"ם נ"ז בשם הרשב"א וכ"מ שהוא ודאי טריפה אעפ"י שחי' יב"ח לא מהני וכ' ש"ך בשם מהרש"ל דרובא אינם חיים אבל מיעוטא חי' אע"ג דטריפה הוא ע"כ וא"כ לימא להו דאיוב הי' מן המיעוט דחי' ובתוס' (מ"ב:) הק' ג"כ על ר"ת דמחלק בין אדם לבהמה דאדם אית לי' מזלא והכא משמע דאין חילוק:

ובאמת דבר גדול דיבר ר"ת דהא מביא ראי' לדבריו מש"ס מפורש (משבת נ"ג: ב"ק ב':) דתפסי במוסכם כן דאדם אית לי' מזלא, ונראה דפשיטא לי' לר"י בר"י דכה"ג לא חי' אפילו המיעוט וגס רש"ל מודה בזה כיון דהוי הכא ב' טריפות היינו יפלח כליותי וישפוך לארץ מרירתו ובאם הי' רק חדא הו"א שהוא מהמיעוט וחי' אבל באם יש לו עוד טריפות לא חי' דזה הוי כמו מיעוטא דמיעוטא ואפי' ר"מ לא חייש ולא חי' וכה"ג כתבו התוס' יבמות (ק"כ:) ד"ה למימרא כ' אע"ג דרוב גוססין למיתה ומיעוט חיין וי"ל בגוסס שהוא מגוייד כיון שהוא גוסס ע"י אדם לא חי' ע"ש והיינו מגוייד וגוסס והה"ד הכא ואתי שפיר ויתורץ גם קו' תוס' על ר"ת כיון דיש כאן ב' טריפות באדם:

ומה שיש לנו להבין דברי חכמים וחידותם עוד בדבריהם ז"ל היא במה שאמרו אלא ניסא שאני דכ' רק את נפשו שמור ורש"י גדול צערו של שטן מצערו של איוב וכו' שבור החבית ושמור את יינה, ולי צ"ע ממאי דאמרינן בעדיות פ"ב מ"י משפט איוב י"ב חודש משפט מצרים י"ב חודש ע' פי' הראב"ד ותויו"ט מס"ע דמשפט מצרים לא הוי מיום ליום א"כ גם משפט איוב לא הוי מיום ליום וחולין (נ"ח.) בזכר כל רב חודש וע' יבמות בתוס' הנ"ל וסיפא דתימטא היינו לאחר רב חודש דעד י"ב חודש יוכל טריפה לחיות, ומעתה מה הי' צערו של שען הא בלא ניסא ועשאו לאיוב טריפה יוכל לחיות י"ב חודש והוא החזירו להקב"ה בתוך י"ב חודש באייר התחיל להכותו והחזירו בימי ניסן והי' יכול לחיות עוד בדרך הטבע וצ"ע:

עוד הביא ממקואות פ"א מ"א שתה טמא ושתה טהור טמא ופירשו לפי שנפלה טיפה מפיו של טמא לתוך הגבא ושמא שתה אותה הטהור ונטמא והביא בשם תו"ח שם במקומו תמי' רבתא הא טומאת משקין לפסול גופו לתרומה הוא דרבנן וספק דרבנן לקולא ובהדיא איתא פ"ד דטהרות מי"א ספק דברי סופרים טהור שתה משקין טמאים ואפילו לר"י דמחמיר לק' ברפ"ב מודה בספק ליטמא ולטמא טהור מ״כ והיא קו' עצומה ושתיהם סת"מ והם סותרין זא"ז:

לפי"מ שכתבו התוס' בכתובות (כ"ח:) ד"ה בית הפרס וכו' להכי הוי בית הפרס דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספ"ט ברה"ר וכו' ולא נולד הספק אלא באקראי וכו' אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצה לטהר אותה ע"כ ובדבריהם ז"ל נוכל לחלק ולתרץ גם כאן דשם בפ"ד דטהרות דהקרה לאחד דשתה ספק משקין טמאין דרבנן אמרינן ספק דרבנן לקולא וטהור אבל הכא במקואות יש מי גבין מי בורות מי שיחין מי מערות וכו' כמבואר במ"ב והמה קרובים לעיר ולדרך ובני אדם טמאים וטהורים שותים מהם תמידין כסדרן לא רצו חכמים לטהר אותם ובכל פעם נימא ספק דרבנן לקולא וכמו שכ' התוס' בכתובות:

ומה שהק' כבודו נימא יש בילה ובכל מים שישתה יש משהו מטיפה הטמאה ל"נ דכל החשש שמא יבוא לתוך פיו אותה טיפה אבל אם נדע דיש בילה ונתערבה שוב לא חיישינן שמא יבוא משהו לתוך פיו מאותה טיפה וראי' דב"ה מטהרין ברבו המים ע"ש ולסברתו דיש בילה אכתי גם ברבו בכל מעט מים יש מעט מהטיפה א"ו דאז יש בילה ונתבטלה עיו"ד סי' קל"ד ס"א ושם בפ"ת סק"א:

ובזה אסיים ודו"ש:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה