אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ
סימן קי
בחודש הזה נזכה לחזה מגלה רזה והכהן המזה ובתוכם כבוד אהובי תלמידי חביבי ה"ה הרב הגדול בתו"י חריף ובקי מושלם במעלות ובמדות כש"ת מו"ה משה נ"י קנאהל אבד"ק מיקוליטשין יע"א:
יקרתך הנעים הגיעני נכון מועדו ואתה מראשית כזאת ידעת כי טרדותי רבו כמו רבו למעלה ראש וכעת חצני נערתי ונסיתי דבר אליך אולי לא יפריעני מעבודתי. ע"ד ראובן אמר לשמעון שלם לי הוועקסיל מאלף זלאטיס ואמחול לך השטר של 200 זהובים ונסתפקת כי השטר ביד המלוה וכל יקר ראתה עיניך ותבן לה כי יש בזה מחלוקת בין גדולי ראשונים ואחרונים ונשאתי עיני וראיתי בכתובות (י"ט.) בתוד"ה וכגון הק' ליהמני' במיגו דאי בעי מחיל ויש"ל וכו' ולדברי הסוברים התפוס שטרי לא מהני מחילה מאי קשי' להו דמיגו אי בעי מחיל הא נקוט שטרי בידי' ולא מהני שלמא המוכר שטר חוב ונתנו לחבירו וחזר ומחלו מהני דליתא שטרא גבי' כש"ך חו"מ סימן ס"ו ס"ק ע"ז בשם בעל העיטור ע"ש א"ו ס"ל להתוס' דמהני מחילה אפילו ביד המלוה שטר ומשכון וסוברים כר"ת המובא בסמ"ע וש"ך סי' ס"ו דשטר יש ביד המלוה ב' שיעבודים א' שיעבוד גופו של לוה ושיעבוד של נכסיו ובאם מחל לו שיעבוד גופו ממילא פקע שיעבוד נכסיו ומחויב להחזיר לו שטרו או משכונו ע' חו"מ סי' רמ"א ובשטר אינו נכלל שיעבוד גופו של לוה:
ומירושלמי המובא בר"ן נדרים (ל"ג:) מוכח להיפך דאמרי' בפורע חובו מודים כהנים גדולים לחנן דפטור דאמר מפייס הוינא לי' ומחול חובי הגע עצמך הי' בידו משכון מאי מפייס הוינא לי' והוי מהדר לי' משכוני ע"כ הרי מוכח מזה דלא מהני מחילה עד דמהדר לי' השטר או המשכון ע"ש וע' אה"ע סימן כ"ח סי"א וי"א אפילו לא החזיר המשכון מקודשת וע"ש ב"ש ס"ק ל' דמביא לפלוגתא המוחל חוב ויש בידו משכון בחו"מ רמ"א בהגה וע' קמ"ח סי' ס"ו ס"ק ג' ושם בסימן ק"ה חמ"ח ס״ק מ"ג מביא ראי' דמהני אף בתפס שטרא כגון שם בכתובה וכן דעת הב"ש וגם הרמב"ם יסבור כמרדכי ודלא כסמ"ע חו"מ סימן י"ב ע"ש וע' תוספות שבועות (י"ב:) ד"ה לא וכן בחגיגה (ה'.) ד"ה הא לפעמים מחילה הוי לגמרי רק מקילין לו ע"ש וע' ר"ה (י"ז.) אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק וע' תענית (י"א.) אומרים לו חתום שנאמר וביד כל אדם יחתום ובאבינו מלכינו סלח ומחל לכל עונותינו והדר אמר מחוק ברחמיך הרבים את כל שטרי חובותינו היינו למחוק גם הרושם הרי דקוב"ה נקיט לי' שטרא מאתנו מבקשים מחילה ומהני ואח"כ מבקשים כי ימחוק גם הרושם מהשטרות ע"ש:
והנה דין זה ספיקא דדינא ובודאי יכול הנתבע לומר קים לי וע' נתיה"מ סי' י"ב ובאמת הדעת נוטה כאלו הסוברים דמהני מחילה כי התוספות והרמב"ם כחדא סוברים וכמה גדולים ראשונים ואחרונים עמהם ועוד דעיקר ח"כ דכ' הבאר הגולה סימן ס"ט והתומים דהוי שטר גמור וא"י לטעון פרעתי היא מטעם דינא דמלכותא וא"כ הלוה נתן לו ד' למאה שלא כדת הממשלה ואם נחשב בד' קיבל מעותיו בודאי שטר זה אינו ע' סימן ס"ח ס"ק א' ברמ"א וכל שטר שמכשירין עפ"י דינא דמלכותא אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם אעפ"י לפי דינינו כשר פסול דלא נכשיר יותר מהם ע"ש וא"כ לענין הכחשה ג"כ ישבע הלוה דהאי שטרא חספא הוא בדיניהם דכבר שילם לו עד פ"א:
ואחרי כל אלה אני נבוך בזה כי הנך כותב שראובן לא לוהלו מעותיו רק שלקח מאחרים ולוה לשמעון א"כ איך הי' יכול למחול מעותיו של אחרים אך נתיישבתי כיון שנתן זשירע מוכח דמעותיו שלו דידענו באם הסרסור לקח מא' ללוות להשני אין המלוה חפץ כלל בהזשירע של הסרסור והבן:
וע"ד תפוחי אדמה לא כן אנכי עמדי ואם הי' אמת הדבר בודאי מחויב לשלם מביתו ולא דמי לסי' קע"ו וגם שם מחלוקת גדולה והבו דלא לוסיף עלה:
ובעת כתבי הי' אצלי הרה"ג נ"י מסאהל וכעת ראב"ד בקאלאמייא ואמר כי נשאל לו חקירה נפלאה כי הי' מונח ששה חתיכות בשר מכשרות ובמקום השני הי' מונח שש חתיכות בשר מטריפות ונמצא מרחוק חתיכה אחת בשר אם נאמר כל דפריש מרובא פריש וזו היתה השביעית ואמרתי לו כי מתניתין היא בשקלים פ"ז משנה א' מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים קרוב לנדבה וכו' מחצה על מחצה יפלו ע' ברטנו' והאומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב מוקי מתניתין כגון ששקלים ונדבה שוין ע"כ והה"ד הכא ובזה אשים קנצי למילין:
ואסיים ודו"ש באהבה ומברכך בכל טוב: