אור ברסלב
אמרי דוד סימן קטו

אמרי דוד· רבי דוד הלוי הורביץ

סימן קטו

סימן קיד

ב"ה יום א' לסדר ב"ב ל"ו למב"י תר"ץ סטניסלאב. להבחור החריף המופלג מוכתר בנימוסין כמר אברהם נ"י שטורם בעיר וק"ק בראדי יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני ע"ד השאלה לא טובה השמועה שע"י הגבה הס"ת הקדושה נשבר עץ חיים אחד ונפל חלק א' מהס"ת וגללה על הארץ, ומעתה מה יהי' משפט המגביה והאנשים אשר היו אז בביהמ"ד והמה ראו כי נפלה עט"ר וכל יקר הוראת המנהג עיניו ראו וגם האחרונים אשר דברו מזה נוכח פניו הי' ומאז נשאלתי בכה"ג ר"ל והשבתי בזה ע' לעיל סי' ו' אות ב':

והנה יש לעיין אם רשאים אנשים להניח ס"ת על הארץ כי אין לו מקום אחר רק על הארץ ונראה ממאי דאיתא במו"ק (כ"ה.) והוי מונח ס"ת עלי' וכף כדא אארעא ואותיב ס"ת עלי' ע"כ מוכח דאין להניח ס"ת על הארץ אולם בנדרים (י"ד:) איתא בנודר בתורה לא אמר כלום בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימים בה ובמה שכתוב בה וכו' ומוקמי' ר"נ הא דמחתא אורייתא אארעא הא דנקיט לי' בידי' ע"כ מוכח בפשיטות דמותר להניח ס"ת על הארץ:

ולכאורה במנחות (ל"ב:) מוכח דאסור דאיתא שם מעשה בר"א שהי' יושב על המטה ונזכר שס"ת מונח עלי' ונשמט וישב על גבי קרקע ומשני התם ס"ת על גבי קרקע מונח ומש"ה ציער ודומה שהכישו נחש ע"ש מוכח דאסור להניחה על הארץ:

אכן ע"ש ברש"י ד"ה על כ' שהי' ס"ת מושלך דאיכא בזיינא יתירא לכך נצטער ע"כ ור"ל דהי' דרך השלכה מלמעלה למטה דנפלה ממקומה להכי הוי בזיון לס"ת אבל אם אין לו מקום להניח ס"ת וכורכה ומניחה על הארץ רשאי ומדברי ר"א מוכח דמי שראה ס"ת מושלך על הארץ חלילה יש לו לצער עצמו כמו שהכישו נחש:

ויש לחקור ולהבין כמה הוא הצער כמו שהכישו נחש למען דעת להורות ונראה דאמרי' בסנהדרין (צ"ח:) בוא ואראך דוגמתו בעה"ז והי' נכנס לביתו ובא ומצא שבניו ובני ביתו מוטלים ברעב דומה כמי שנשכו נחש מזה נוכל ללמוד שהאב יש לו צער גדול כמו שיש לבניו ובנותיו שהם רעבים והוא לוקח חלק בצערם והרעב והכשת נחש שניהם עולים בקנה אחד וממנו נקח דאם מתענה יום אחד והוא רעב וצמא דומה לצער שהכישו נחש אצל ר"א ולכן נוהגין להתענות למען ירגישו בצערם כמו ר"א:

והנה כבודו רצה להקל על האנשים הרואים מטעם דלא נפל לגמרי רק חלק א' מהס"ת אולם בשבת (קט"ז.) חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ספרי תורות ע"ש מוכח דגם במחצה לשליש ולרביע יש שם עכ"פ ספר תורה אחד ולפי המנהג שהובא במג"א סי' מ"ד שיש להתענות בנפל ס"ת אולי אפילו באחד מהם מהס"ת, ומה שרוצה להקל מטעם גורם לא אהין דכה"ג לא נקרא גורם רק אם חבירו נתקל בו ועי"ז נפלה מחבירו אשר נתקל בו נקרא גורם אבל הכא המגביה הגביה ונפלה כנשבר היד על הארץ ואולי הגביה ברעש ובחוזק יד ועי"ז נשבר העץ חיים:

מ"מ נראה לי ללמד זכות עליו ועל האנשים דאמרי' בפסחים (ע"ב:) רי"א אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ומקשה ש"ס מ״ש יבמתו דקעביד מצוה אשתו נמי הא קעביד מצוה וכו' ומסיק ש"ם יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה וי"ל מהר"ל מפראג בחידושיו ג"א על שבת (ד'.) חידש בצדקה לעני כיון דיכול העני למחול לא אמרי' טעה בד"מ פטור וצ"ע הכא נוכל ג"כ לחלק ביבמה היא בע"כ כיבמות (נ"ד.) ויבמה בע"כ ולא שייך מחילה מש"ה אמרי' טעה בד"מ פטור משא"כ אשתו שמחת עונה יכולה למחול כאה"ע סימן ע"ו וכתובות (ס"א:) ומג"א או"ח סימן ר"מ מש"ה לא הוי טעה בדבר מצוה וחייב ואפשר הי' יכול לחלק כן:

היוצא מזה דהיכא דקעביד מצוה ונטל עליו לעשותה אף דקרהו מכשול עון פטור הה"ד הכא דס"ת הי' מונח על השולחן והי' מוכרח להראות לרבים ולהגביה וקרהו אסון שנשבר עץ החיים ולא הי' לו למידע בודאי האיש ההוא נקי מעון אשמה ודומה לזה ממאי דאמרינן בגיטין (נ"ד.) הכא גברא לשלומי קמכוין אנן ניקום וניקנסי' ורש"י לשלומי ואדם כשר הוא ואנן כ' אבל מטמא ומדמע שוגג אינו מתעסק בטובה ע"כ והן הן הדברים אשר אמרנו וע"ש בגמרא עוד ראי' לדברינו:

ועוד ראי' משקלים פ"ז מ"ז ועל הפרה שלא יהי' מועלין באפרה וע"ש ברטנורא כיון דחזי דפרשי מהזאות אוקמי' אדאורייתא והיא גמרא ערוכה במנחות (נ"ב.) דמעיקרא גזרו רבנן מעילה באפר וכיון דחזי דפרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא והה"ד הכא דאם מחמיר עליו כה"ג כל איש לא יקרב להיות הגבה כי יאמר פן יקרה לו כאחיו חלילה ויגדל עד לשמים עונו ועוד ראי' מנדה (ט') תור"ה מאי הק' איך מפיק קרא ממשמעותי' ותי' והזה הטהור א"נ כיון דצורך מצוה נוגע סברא הוא דטהור ע"כ הרי דפירשו מזה נושא להטהר המזה כיון דעושה מצוה מכ"ש הכא דאם נחייב המגביה ימנעו רבים מלעשות מצוה זו אלא אם יהי' בפשיעת המגביה והוא לא יכול להגביה ויפול חלילה זה לא טוב עשה וד"ל:

ולכן גם כל האנשים הרואים נקיים המה מחטא ושלא יהי' טפל חמיר מן העיקר ועוד לא יהא אלא ספק אי בכה"ג נהגו להתענות ואיתא בב"ש אה"ע סימן א' ס"ק מ' בספקי תקנתא מעמידין על דין תורה עש"ך חו"מ סימן ע"ח וסי' ס"ה ג"כ כ' כזה ומצינו עוד דבימי הש"ם דהכוחות של בני אדם היו הולכים הלוך וחסור ע' חולין (פ"ד.) כגון אנו לווין ואוכלין וברש"י שם ובהוריות (י"ג:) והאידנא דחלשא עלמא ובפרט בזמנינו דכל איש אין בו מתום נראה דבערב ראש חודש סיון שיהי' ביום ג' במדבר הבע"ל יתענו כל הביהמ"ד עד חצות ויאמרו יו"כ קטן ומי שיוכל לתת פדיון התענית ג"כ מה טוב והמגביה הוא לבדו יתענה כל היום וישלים תעניתו וד' הטוב יכפר בעד כל הקהל וטוב וחסד ושלום יהי' לנו עד העולם אכי"ר:

תוכן העניינים

אמרי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה