אמרי בינה· רבי יוסף חיים מבגדאד
חלק שני; חדוד בדברי תורה · שאלות
סימן א
בגמרא דראש השנה דף ו' איתא כל הקדשים שעברו עליהם שנה בלא שלש רגלים, רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר, ומקשי בגמרא בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה, אלא שנה בלא רגלים היכי משכחת לה:
סימן ב
משנה ב"ב דף כ"ז אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו, רבי יהודא אומר גמל טעון פשתן או חבלי זמורות ע"כ, ושואל בגמרא שיעורא דרבי יהודה נפיש או שיעורא דרבנן נפיש:
סימן ג
הנכנס לבית המנונע יטמא, ושאל חכם אחד נכנס כולו ורק מעט ממנו לא נכנס מהו, ומקשים היכא משכחת לה יכנס כולו ורק מעט ממנו לא נכנס:
סימן ד
חזר החכם ושאל נכנס כל גופו ורק חוטמו לא נכנס מהו, ומקשים היכא משכחת לה יכנס כל גופו ולא יכנס חוטמו, והלא החוטם הוא יוצא ובולט מן הגוף ואדרבה הוא נכנס בראשנה קודם כל האברים:
סימן ה
אחד אכל כזית איסור והשני אכל פחות מכזית איסור והביאום לפני ב"ד, לאחד אמרו לו יתתייב מלקות אחד, ולשני אמרו לו יתחייב חמש מאות מלקיות, ומקשים כיצד משכחת לה דבר זה שהאוכל כזית יתחייב מלקות אחד, ואותו שאכל פחות מכזית יתחייב חמש מאות מלקיות:
סימן ו
אחד אכל מאה והשני ג"כ אכל מאה, והורו ב"ד לזה חייב חמש מלקיות, ולזה חייב חמש מאות מלקיות, היכי משכחת לה זה מאחר דשניהם אכלו מאה:
סימן ז
אדם אחד סיפר שהסופר פלוני כתב היום ארבעה מאות ספרי תורה ולא שיקר ומקשים היכא משכחת לה שלא שיקר דאיך אפשר שיכתוב ארבע מאה ספרי תורה ביום אחד:
סימן ח
איתא בגמרא דבתרא דף י"ט כל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה, ולכן קופה מלאה תבן המונחת בחלון רואין כל שאלו נוטלין הקופה ויכול התבן לעמוד שם ה"ז התבן חוצץ בפני הטומאה, ואם לאו אינו חוצץ, ומקשי בגמרא והלא התבן חזי לבהמתו וכל דחזי לא בטיל להיות מחיצה תאמר התירוץ:
סימן ט
יש על התירוץ הזה קושייא וצריך שתאמר אותה מה היא:
סימן י
יפה אמרת אך יש על קושיא זו תירוץ תאמר מה הוא:
סימן יא
יפה תרצת, אך יש על תירוץ זה קושיא ותאמר מה היא:
סימן יב
יפה אמרת אך יש על זאת הקושיא תירוץ תאמר מה הוא:
סימן יג
בגמרא דבתרא דף כ' איתא המלח שהי' בחלון חוצץ בפני הטומאה, ומקשי והא מלח חזי ליה לתבשיל והבשר ולא מבטל ליה ואינו חוצץ, תאמר התירוץ:
סימן יד
יפה תרצת אך יש קושיא על זה התירוץ תאמר מה היא:
סימן טו
יפה תרצת אך יש קושיא על זה התירוץ תאמר מה היא:
סימן טז
בגמרא דבתרא דף קכ"ז איתא שני בנים בכורים א' של ראובן וא' של שמעון ששניהם בכורים לנחלה ונתערבו זע"ז אחר הלידה ולא נודע מי בנו של ראובן ומי בנו של שמעון וכאשר באו אחר מות אביתם לירש נחלתם, לא היו האחים רוצים ליתן נחלה לשום אחד כי זה דוחים אותו על אלה, וזה דוחים אותו על אלה. מה תקנתם:
סימן יז
במשנה דבתרא דף י"ז, השותפין כופין אותו לבנות בית שער לחצר כדי ששומר הפתח יושב שם, ומקשי בגמרא למימרא דבית שער מעלייתא היא והא הוה ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדי' עבד בית שער ותו לא משתעי בהדי לפי שמפסיק בעניים שצועקין ואין קולם נשמע לבני החצר כדי שיתנו להם:
סימן יח
בגמרא דבתרא דף ס' רבי ינאי הו"ל אילן הנוטה לרה"ר הוה ההוא גברא נמי דהו"ל אילן הנוטה לרה"ר אתו בני רה"ר הוו קא מעכבי עליה, אתא לקמיה דרבי ינאי א"ל זיל האידנא ותא למחר בלילה שדר קצייה לההוא דידיה, למחר אתא לקמיה א"ל זיל חזי אי קוץ דידי קוץ דידך, אי לא קוץ דידי לא תקוץ, ומקשי בגמרא מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר:
סימן יט
בגמרא דמציעא דף וא"ו איתא שלשה שבועות משביעין לשומר חנם שטוען נגנבה, הא' שלא פשע בה, הב' שלא שלח בה יד להשתמש בה, הג' שאינה ברשותו ומקשי בגמרא על שבועה שאינה ברשותו נימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דהא בזה אתה חושדו שמא אצלו היא וכחש בה:
סימן כ
יפה תרצת, אך יש קושיא על תירוץ זה, מה הוא:
סימן כא
יפה אמרת, ויש תירוץ על זאת הקושיא מה הוא:
סימן כב
יפה תרצת, אך יש קושיא על התירוץ מה היא:
סימן כג
יפה אמרת ויש תירוץ על זאת הקושיא מה הוא:
סימן כד
איתא במציעא דף יו"ד גבי גניבה דכתיב אם המצא תמצא בידו, תניא אין לי אלא בידו גגו חצרו קרקפו מנין ת"ל המצא תמצא מ"מ, ולמ"ד חצר משום שליחות אתרבאי א"כ מצינו שליח לדבר עבירה ואנן קי"ל אין שליח לד"ע, ותרץ רבינא הא דאין שליח לד"ע היכא דהשליח בר חיובא, אבל בחצר דלאו בר חיובא מחייב המשלח, ורב סמא תירץ הא דאמרינן אין שליח לד"ע היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד, אבל חצר דבע"כ מותיב בה מחייב שולחו, ושואל בגמרא מאי בינייהו:
סימן כה
יפה אמרת אך יש קושיא על תירוץ הב' של אי נמי ומה היא:
סימן כו
יפה אמרת ויש תירוץ על זו הקושיא ומה הוא:
סימן כז
איתא בגמרא דמציעא דף כ"ז ת"ר אשר תאבד [פרט] לאבידה שאין בה שוה פרוטה, פירוש אשר תאבד שתהא קרויה אבידה ופחות מפרוטה לאו ממון הוא, רבי יהודה אומר ומצאת פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה, פירוש ומצאתה שתהא קרויה מציאה, ושאל בגמרא מאי בנייהו:
סימן כח
בגמרא דמציעא דף כ"ח המוצא אבידה יכריז עליה שלשה רגלים. ואחר רגל אחרון שבעה ימים שצריך לו שלשה ימים עד שילך לביתו אחר שישמע ההכרזה, ואם יבין שנאבד לו צריך לו עוד שלשה ימים עד שיחזור לירושלם, ועוד צריך לו יום אחד להכריז ולהודיע שאבד לו אבידה ויגיד סמניה, ולכן המוצאה צריך להמתין אחר הרגל שבעה ימים, ואמר רבינא ש"מ כאשר מכריז זה המוצאה צריך להכריז שם האבדה כשיאמר גלימא מצאתי, אבל לא יכריז סתם אבידה מצאתי, ושואלים מהיכא משמע זה לרבינא:
סימן כט
איתא בסנהדרין דף י"ז, בשעה שא"ל הקב"ה למרע"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר מרע"ה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט נמצא שנים יתרים אברור חמשה חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים ושואלים סוף מה עשה:
סימן ל
רבי חייא בר זרונקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קא אזלי לעבר שנה בעסייא פגע בהו ר"ל איטפל בהדייהו, אמר איזיל אחזי היכי עבדי עובדא חזיה לההוא גברא דהוה כריב, אמר להון כהן וחורש אמרו לו יכול אגיסטון אני בתוכו, פירוש שכיר קרקע של גוי הוא, תו חזיה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי, אמר להו כהן וזמר, אמרו ליה יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך, א"ל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ושאל בגמרא הי א"ל ברישא:
סימן לא
אר"א בר צדוק מעשה בבת כהן אחד שזינתה והקפוה חבלי זמורות ושרפוה א"ל מפני שלא היה ב"ד של אותו שעה בקי, ותניא אר"א בן צדוק זכורני כשהייתי תינוק מורכב על כתפו של אבא והביאו בת כהן שזינתה והקפוה חבלי זמורות ושרפוה אמרו לו קטן היית, ואין מביאים ראיה מן הקטן. ואיתא בגמרא אלו הם שני מעשים ואחת ראה בהיותו גדול ושואל בגמרא הי מעשה אמר להו ברישא:
סימן לב
אמר רבא אני אדון ואטהר השרץ ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור שרץ, שאינו ממית ומרבה טומאה אינו דין שיהא טהור ושואלים מה יש דחיה לקל וחומר זה:
סימן לג
איתא במשנה דכריתות פ"ג אמר רבי עקיבא שאלתי את ר"א בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו חייב, אחת על כולם או חייב על כל אחת ואחת, אמר לי חייב על כל או"א מקל וחומר ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל או"א, שבת שיש בו תוצאות הרבה ומיתות הרבה אינו דין שיהיה חייב על כל או"א ואמרתי לו לא, שם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה, והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת. ויש לעשות לפירכה זו יוכיח תאמר מה הוא:
סימן לד
יש על היוכיח הזה פירכה, ומה היא:
סימן לה
יש על פירכה זו יוכיח, מה הוא:
סימן לו
ביומא דף מ"ג והוציא אותה מחוץ למחנה לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו, ואין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו, רבי אומר לא מטעם זה אלא משום שנאמר אותה לבדה ושואלים מאי בינייהו:
סימן לז
ביומא דף פ' טומאת אוכלין כביצה מנ"ל אר"א דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל, אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת, ויש על זה קושיא דמקשי בגמרא, ומה היא:
סימן לח
יפה אמרת ויש תירוץ על זו הקושיא, מה הוא:
סימן לט
יפה תרצת אך יש קושיא על זה התירוץ מה היא:
סימן מ
יפה אמרת ויש תירוץ על זו הקושיא מה הוא:
סימן מא
יפה תרצת אך יש קושיא אחרת מה היא:
סימן מב
יפה אמרת ויש תירוץ על זו הקושיא מה הוא:
סימן מג
יפה תרצת אך יש קושיא אחרת מה היא:
סימן מד
איתא ביומא התינוקות אין מענין אותם ביוה"כ, אבל מחנכין אותם לפני במצות, ומקשי בגמרא השתא מפני שנתים מחנכין מפני שנה מבעיא:
סימן מה
אסור להטביל כלי בשבת ויו"ט, אבל אם יעשה בכלי איזה תשמיש שרי ושואלים מה יעשה:
סימן מו
בגמרא דמציעא דף ל"ב, ת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר, רש"א זו וזו בחנם מאי טעמא דרבנן דאי ס"ד כר"ש לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה והוה ילפינן פריקה מקל וחומר, אלא ודאי כתב פריקה לומר שהיא בחנם, ושואלים מאי קל וחומר יש בזה:
סימן מז
יפה אמרת אך אמרו בגמרא אם הקל וחומר הוא כך, א"כ נילף מהכא דס"ל לרבנן צער בע"ח הוא מדאורייתא וחזר חכם אחד ודחה זה הילפותא כי אמר אינו מוכרח לעשות זה הקל וחומר אלא יש לעשות קל וחומר אחר א"כ תאמר מה יש קל וחומר אחר בזה:
סימן מח
בגמרא דחו זה הקל וחומר השני תאמר איך דחו אותו:
סימן מט
בגמרא דסוטה דף יו"ד מקשי כתיב וירד שמשון תמנתה אלמא נמוכה היא, וכתיב הנה חמיך עולה תמנתה אלמא גבוהה היא:
סימן נ
יהודה קודם שבא על תמר שאל אותה שמא נכרית עע"ז את, א"ל לאו, שמא אשת איש את א"ל לאו, שמא קיבל בך אביך קדושין א"ל לאו, שמא נדה את א"ל לאו, ושואלין בשלמא על הכל היא יודעת את עצמה ויכולה להשיב לאו, אבל על שאלה שמא קבל אביך קדושין מהיכן יודעת ושמא קבל:
סימן נא
מעשה בס"ת נמצא כתוב בו ויאמר יעקב אל שדי נראה וכו' ותיבות אל יוסף נחסר ונסתפק חכם אם יכול לתקן הס"ת הזה על ידי שימחוק איזה תיבות מקודם ויכתוב ויאמר יעקב אל יוסף בהרווחת מקום שירויח מכח המחיקה שמחק וצמצם הכתב. או"ד לא אפשר לתקוני בהכי משום דאיכא חשש אחר בזה. ושואלים מאי חשש יש בזה דכן הוא דרך הסופרים אם יטעו בחסרון תיבה אחת או שתים למחוק קודם אותה תיבה וכותבים תיבות הנחסרים ע"י הרווחת המקום וצמצום הכתב כי הס"ת אינו צריך לכתבו כסדרן:
סימן נב
בירושלמי מקשי ויהא אדם אסור באשה אשר האם שלה היא אשת איש, בקל וחומר מן אשתו של אדם ושואלין מה הקל וחומר הזה שעושה בתלמוד ירושלמי הנז':
סימן נג
יפה כוונת אך יש על קל וחומר זה פירכה תאמר מה היא:
סימן נד
יפה אמרת ונפרך הקל וחומר הנז', אך חזרו ועשו את קל וחומר הנז' מאשתו של אדם לאסור בת אחרת שהיא באמת מותרת מן הדין וזו הפירכה שאמרת לא תהיה בבת זו, על כן תאמר מה היא הבת הזאת שתאסר מכח קל וחומר הנז':
סימן נה
אח"ז הביאו בירושלמי ראיה לבטל הקל וחמר הנז"ל ולדחותו מכח היתר אחד של נשואין שהוא מפורש בתורה להדיה שאם תעשה קל וחומר הנז' יתבטל זה ההיתר המפורש בתורה כי הפירכה הנז' לא שייך לאומרה באותו נידון המפורש בתורה, ולכן מוכרח אתה לומר דקל וחומר זה בטל הוא ואין לעשותו כלל בשום מקום כי הוא מופרך מדבר המפורש, על כן תאמר מה הדבר הזה המפורש בתורה אשר בו יתבטל הקל וחומר הנז':
סימן נו
בירושלמי סוף מגילה, שאלו תפילין ומזוזה מי קודם כגון אדם שאין לו יכולת לקנות שתיהם רק אחד מהם, שמואל אמר מזוזה קודמת שהיא תדירה יותר, רב הונא אמר תפילין קודם שהוא תדיר יותר, ושואלים מאי טעמא דשמואל דחשב למזוזה תדירה יותר, ומ"ט דרב הונא שחשב לתפילין תדיר יותר:
סימן נז
בירושלמי דשקלים איתא על הנכנס ללשכה לתרום תניא היו מדברים עמו משעה שנכנס עד שעה שהוא יוצא כדי שלא יחשדו אותו שהוא מטמין מעות בפיו, ולכן אינו נכנס לא במלבוש חפות פירוש כפול, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, ומקשי בירושלמי למה מדברין עמו יעשו תיקון אחר להנצל מן החשד שלא יחשדוהו שטמן מעות בפיו, ומתרץ אי אפשר לעשות לו זה התיקון מפני הברכה שחייב התורם לברך על התרומה קודם שיתרום בתוך הלשכה, ושואלין מה זה התיקון שיצילנו מן החשד הנז' שא"א לעשותו מפני הברכה:
סימן נח
בגמרא דבתרא איתא משה בר עצרי ערבא דכתובה דכלתיה הוה, ורב הונא בריה צורבא מרבנן הוה ודחיקא ליה מלתא, אמר אביי ליכא דנזיל דנסביה עצה לרב הונא שיעשה כך וכך ואחר שיעשה כך יחזור ויעשה מעשה אחרת, ובזה יהיה מצוי ביד רב הונא מעות להתפרנס בהם אמרו לו יש סיבה אחת שאם יעשה מעשה הראשנה לא יוכל לעשות מעשה השנית כדי שיהיו המעות מצויים בידו, ואמר אביי בתר עניא אזלא עניותא ושואלין מה המעשים האלו שנתן אביי עצה לעשותם כדי שיהיו מעות מצויים ביד רב הונא:
סימן נט
בגמרא דשבת דף קמ"ב, נוטל אדם את בנו בחצר והאבן ביד בנו, כיון דהאבן ביד בנו לא חביב האב נוטל האבן, אבל אם יש דינר ביד בנו אסור ושואלין מאי שנא:
סימן ס
בשבת דף ק' איתא ב' כלים שהיה בהם שני משקים, בא אדם ושפך כלי זה בתוך כלי זה, ואח"כ בא טבול יום ונגע באחד מהם לא פסל אלא אותו משקה שנגע בו, ושואלים מאחר ששפך זה בתוך זה הרי נתערבו ביחד ונעשה משקה אחד ואין נבדלים זה מזה כי לח בלח נכלל, ואיך אפשר שיגע טבול יום באחד מהן דוקא:
סימן סא
שנים היו עומדים ברה"י וביד כל אחד מהם קופה מלאה פירות, והוציא כל אחד קופתו מרה"י לרה"ר, אך שניהם לא הוציאו כל הקופה כולה אלא הוציאו חציה וחצי השני עודנו ברה"י, ובאו לפני ב"ד לשאל על מעשים אלו שעשו ולאחד אמרו לו פטור ולאחד אמרו לו חייב, ושואלים איך יתכן זה כיון דשניהם לא הוציאו כל הקופה כולה, ממה נפשך אי אזלי בתר קופה דלא הוציאו אותה כולה יהיו שניהם פטורים, ואי אזלי בתר פירות שהם בחצי הקופה שיצא לר"ה, א"כ שניהם יהיו חייבים:
סימן סב
אם יש חתיכת פת תחובה בשמי קורה, צריך להביא סולם קודם פסח ולהורידה ואסור שתשאר בפסח שם אע"פ שהיא גבוהה הרבה והוא מבטל החמץ, אבל אם יש ככר בבור עמוק אין צריך להביא סולם כדי שירד לבור ויוציאנו ויבערנו ורק מבטלו, ודיו, ושואלים מאי שנא:
סימן סג
אמרו בגמרא דפסחים יזהר האדם שלא יבשר רע, על כן אם הלך למקום אחד ובחזרתו משם שאלו אותו אנשי עירו כיצד הוא זרע החטים באותו מקום אם הוא רע לא יאמר להם רע, אלא יאמר להם דבר אחד שיהיו מבינים מדבריו שזרע החטים לא טוב, וכן אם אביו נפטר ושאלו אותו עליו אם הוא חי לא יוציא דיבה בפיו לומר שנפטר, אלא יאמר דבר אחר שיהיו מבינים ממנו על אביו איך הוא, ושואלים מה יאמר:
סימן סד
חכם אחד נכנס לסוכה ראה הסכך גבוה הרבה, אמר שמא הסכך הזה הוא למעלה מעשרים אמה דפסולה לכו ומדדו אותה בקנה, וקמו שנים ומדדו כל אחד בקנה אחד, והמדידה של האחד יצאה עשרים אמה פחות טפח, והמדידה של חבירו יצאה עשרים אמה יתר טפח והכשיר החכם את הסוכה, ושואלים איך הכשיר וסמך על מדידה של זה ושמא זה טעה והאמת כמדידה שנמצאת יתירה טפח, ולכן צריך למדוד מחדש עוד הפעם:
סימן סה
שני כיסים בתוכם בשר חתומים בשני חותמות שהביאם גוי לישראל מישראל ממקום אחר, והחכם ראה חותמות של שניהם טובים, ועכ"ז התיר כיס אחד מהם ואסר כיס השני, ושואלים מאתר ששניהם החותמות טובים למה אסר אחד והתיר אחד:
סימן סו
ראובן היה לו על שמעון שטר חוב במאה דינרים וגם יש לשמעון על ראובן שטר חוב במאה דינרים, והגיע זמן הפרעון של שניהם אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו, אלא ב"ד יורדין לנכסי כל או"א ומגבין לאותו שכנגדו את חובו, והקשו בגמרא הפוכי מטרתא למה לי זה יעמוד בשלו וזה יעמוד בשלו מאחר שהחוב שוה והגיע זמן הפרעון של שניהם:
סימן סז
שנים היו יושבים על כסאות בחדר אחד והיה שלחן באמצע החדר ועל השלחן כיס דנרים, ונכנס אדם אחד לחדר ולקח הכיס מעל השלחן ויצא, והם לא ידעו שזה גנב את הכיס אלא חשבו דבעה"ב שלח אותו להביאו לו, ואח"ך בא בעה"ב ליקח הכיס ולא מצאו ושאל מאלו השנים היושבים על הכסאות מי לקח הכיס ויאמרו לו פלוני נכנס ולקחו וחשבנו שאתה שלחת אותו, והלך אצל אותו אדם ותבע הכיס וכיחש ואמר להד"מ, וקבל עליו אצל הדיין וכיחש והביא עליו העדים ההם והעידו שהם ראו שנכנס ולקח הכיס ויצא, וטען אותו אדם, שקר הם מעידים איך אפשר שאכנס לגנוב את הכיס בפניהם והלא הם שנים יכולים להעיד עליו ויתחייב ומה הועיל בגניבתו, ויאמר הדיין רואה אני את דבריו של זה דלפי אומר קשה להאמין שזה יכנס ויקח הכיס בפני שני עדים שיעידו עליו אח"כ ויאמרו העדים לדיין כו"כ היה מעשה, וכששמע הדיין דבריהם שככה דעתו והאמין שדברי העדים אמת וכפתו ביסורין והודה, וצריך לדעת איך שככו העדים דעת הדיין להאמין לדבריהם ובאיזה אופן הוה עובדא:
סימן סח
אחד שאל מרבו השערות של האדם מהיכן גדלים מעיקרן או מסופם, אמר לו עשה להם כך וכך ותדע מהיכן גדלים, ושואלים מה אמר לו לעשות לברר הדבר הזה.
סימן סט
אחד הלך עם שני משרתים שלו במדבר והיו המשרתים מתפרנסין משל רבם ובאמצע הדרך נתכעס האדון עם משרת אחד ואסר את מאכלו על המשרת, אח"כ נתחרט כי הוא מדבר שמם ואין לו לזה מה יאכל ואם לא יתן לו האדון ימות ברעב ואין שם שלשה שיעשו לו התרה כיצד יעשה:
סימן ע
ראובן ושמעון נשתתפו בעסק אחד, קם ראובן וחלק שלא בפני שמעון ושלח החצי לשמעון הלך שמעון וקבל לפני רב פפא, איך זה חלק שלא בפני, וא"ל רב פפא אין לך עליו טענה של כלום, לשנה אחרת חזרו ונשתתפו וקם שמעון וחלק שלא בפני ראובן והלך ראובן וקבל על שמעון על שחלק שלא בפניו ופסק רב פפא שאין חלוקת שמעון כלום וצריך לחלוק בפני ראובן, ושואלים איך בראשנה זיכה את ראובן ובשניה פסק להפך.
סימן עא
אמרו במשנה דברכות פ"א בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא ובבוקר יעמוד ויקרא שנאמר בשכבך ובקומך, ובה"א כל אדם קורא כדרכו או בקימה או בישיבה או מהלך, ולמה נאמר בשכבך ובקומיך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין, וא"ר טרפון פעם אחת בא בדרך והטה באמצע הדרך כדי לקרות כסברת ב"ש דסברי בערב יטה ויקרא וסיכן בעצמו מפני הלסטים א"ל חביריו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה. ומקשים מהא דאמרינן התם מעשה ררבי ישמעאל וראב"ע שהיו מסובין במקום אחד והיה רבי ישמעאל מוטה וראב"ע זקוף, וכיון שהגיע זמן ק"ש של ערבית הטה ראב"ע כדי לקרות ק"ש וזקף רבי ישמעאל, ואיך ראב"ע יעשה כן והלא אמרו לרבי טרפון כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל, ומאי שנא הא מהא:
סימן עב
אמרו בגמרא דברכות פ"ג, רב גידל הוה רגיל דאזיל ויתיב בשערי טבילה, אמר להו הכי טבילו והכי טבילו, אמרו לו רבנן לא מסתפי מר מיצה"ר, אמר להו דמיין באפי כי קאקי חוורי, רבי יוחנן הוה רגיל דהוה אזיל בשערי טבילה אמר כי סלקן ואתיין בנות ישראל מן נהרא ליסתכלן בי דלהוי להו זרעא שפירי כוותי גמירי כוותי, א"ל רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא, אמר להו אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטה ביה עינא בישא, ומקשים למה לא אמרו לרבי יוחנן כמו שאמרו לרב גידל לא מסתפי מר מיצה"ר:
סימן עג
אחר היה לו לכלוך על בשרו מחמת מכה, וא"ל הרופא שירחוץ בחמין במים חמין ולא בצונן והיה זה ביום השבת ושאלו לחכם אם מותר להחם מים על ידי גוי ואסר, וקם אחד ולקח קיתון מים צוננין בידו ואחר שעה הביא אותם ואמר הא לכם מים חמין לרחוץ בהם, והוא לא יצא מפתח הבית כדי שנאמר הביא חמין שחמם הגוי לצרכו, א"ל איך חממת המים בשבת כי אפילו גוי לא היה אצלם בבית, אמר להם בהיתר חממתי ועל הוראת חכם עשיתי ושואלים איך אפשר להיות דבר זה:
סימן עד
אחר היה לו חצי ככר של חטים וככר שלם של שעורים, שאל לחכם אחד על איזה מהם יברך המוציא, אמר לו על חצי ככר של חטים, ושאל לחכם אחר וא"ל שיברך על ככר של שעורים, וזה השואל נתחכם מדעתו וקיים דברי שניהם, ושואלין איך קיים דברי שניהם וגם החכמים במאי פליגי:
סימן עה
מלך הניח שני שומרים לפרדס שלו אחד חיגר יאחד סימא, והיה לו בפרדס אילן שיש בו כותבות ולעת ערב לא מצא הכותבות, ושאל לסומא היכן הכותבות אמר לו וכי הוא יש לו עינים לראותן כדי שיקחם מן האילן, ושאל לחיגר א"ל וכי יש לו רגלים לילך כדי שיביאם מן האילן כיון דרגליו קצוצים, סוף דבר חייב המלך את שניהם בכותבות וגזר לענותם וליסרם, ושואלין והלא כל אחד השיב תשובה נצחת ואיך נתחייבו בדין:
סימן עו
ראובן תבע לשמעון בפני ב"ד שחייב לו אלף ות"ק דינרים והביא עד א' שהעיד על ת"ק ועד אחד העיד על ת' ועד אחד העיד על ש' ועד אחד העיד על ר' ועד אחד על מאה, ושמעון כפר בכל ופסקו ב"ד שחייב שמעון לשלם לראובן ת"ר וישבע שבועה דאורייתא על מאה, כי שורת הדין הוא עד אחד מחייבו שבועה דאורייתא ועל זה הפס"ד שואלין והלא אין מוציאין ממון על פי עד אחד ואיך חייבוהו לשלם ת"ר, ועוד שואלין איך פסקו הדין שישבע שבועה דאורייתא על מאה דוקא והלא ראובן טוענו באלף ות"ק, והוא משלם ת"ר ונשאר שמונה מאות שיש לו בהם עד אחד, וצריך שישבע על השמנה מאות:
סימן עז
שנים העידו על אחד לפני הדיין שלא בפניו איך ראו שגנב קב מלח מן החנווני הסמוך לפתח ביתו והכניסו לביתו וישלח הדיין תכף את שמש ב"ד לחפש ביתו ויחפש ולא מצא מלח כלל, וזה טוען עתה שהעדים העידו עליו שקר ורוצה שיעשו בהם משפט כי השמש נכנס וחפש ולא מצא כלום, ויש עדים שהיו יושבין אצל הפתח ולא ראו שיצא מביתו כדי שנאמר לקחו מביתו והוליכו לבית אחר, גם מעידים שלא יצא שום אדם מביתו, ולכן מוכרח לומר שהעידו שקר, והעדים השיבו תשובה נצחת על טענתו זאת, תאמר מה השיבו וצדקו דבריהם:
סימן עח
ראובן היה לו קנקן אחד שיש בו שכר לבן וקנקן שיש בו שכר אדום, וערב זב"ז ביום השבת על השלחן לפני חכם אחד שהיה מסב שם, וא"ל החכם אסור לעשות כן שיש דין צובע במשקין, א"ל ראובן והלא בשבת שעבר ערבתי זה בזה לפניך ולא אמרתי לי כלום, אמר לו שאני הא מהא, ומה שעשית בשבת שעברה הרי זה מותר, תאמר מה היה הפרש בין זל"ז:
סימן עט
אריב"ל תשעה ועבד מצטרפין למנין עשרה לקדיש וקדושה. מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, שחרר אין לא שחרר לא, ואי אמרת עבד מצטרף אמאי שחרר. תאמר מהו התירוץ: