אמרי בינה· רבי יוסף חיים מבגדאד
חלק שלישי; חדוד במילי דעלמא
הקדמה
אמר המחבר קונטריס זה קראתיו חדוד במילי דעלמא בדרך שאלה ותשובה לחדד השכל הן לגדולים הן לנערים כל אחד לפי ערכו. והן הן הדברים אשר הייתי מחדד בהם את בני ביתי, וכונתי לטובה. לפקח עין שכלם במילי דעלמא, ובזה יתחכמו גם במילי דאורייתא קדישא, והייתי מנסה אותם בחידות הן חדשות שהייתי מחדש וממציא להם לפי שעה במילי דסברה כאשר יעלה בלבי, הן ישנות אשר שמעתים בקטנותי מפי העולם, ורוב פעמים הייתי רושם הדברים בכתב למשמרת, כי אמרתי יש תועלת ברשימה שיהיו הדברים האלה מצויים וגלויים לפני כל אדם שיהיה מנסה בהם את בניו ואת תלמידיו כדי לחדד שכלם, ובזה יהיה להם לב פתוח ומבין גם בדברי תורה, והשי"ת והיה בעזרי לעשות כל המעשים אשר אעשה לש"ש אכי"ר.
ולנעמי מודע כי מן קנטריס של חדוד בדברי תוכל ליקח ממנו חדודים לחדד בהם גם מי שאין לו ידועה בדברי תורה, כגון ילדים וילדות שאין להם ידיעה בדברי חכמים ז"ל, והנני מציין לך המקומות של חדודים אלו, והם אות ג' אות ד'. אות ז' אות מ"ה. אות ע', אות ע"ד, אות ע"ה. אות ע"ז. אות ע"ח. אות פ', אות צ"ט. אות ק"ל. אות קע"ה. אות רל"א. אות רס"ב. אות רס"ג. אות רע"א, אות ער"ב אות רע"ג. ר"פ, שי"ז. שכ"ו.
שאלות
סימן א
שנים באו מן השוק והיה כל אחד נושא על ראשו קופה מלאה פירות ובעברם בדרך מצאו חנות אחת של חנוני פתוחה ונתעכבו מעט ויצאו ממנה והלכו להם, ואח"כ בא בעל החנות ויתבונן בחנות שלו וירא והנה קופה אחת שהיה בה מין אחד מן מיני מאכל היתה חסרה ויצא לחוץ וישאל לשנים שהיו יושבים בחוץ שהיה מכירם שהם אנשים כשרים ונאמנים, ויאמר להם הראיתם אם נכנס אדם לחנות או לאו אמרו לו ראינו שנים פ' ופ' נושאים קופות מלאות על ראשם נכנסו לחנות נתעכבו שם מעט ויצאו והלכו להם. הלך החנוני אצל הדיין ותבע אותם לדין, ויטעון האחד אני הייתי נושא קופה מלאה פירות וגדושה הרבה שא"א להניח אפילו דבר מועט בתוכה וטען ג"כ שבחיקו נמי א"א שיניח כי היה לובש חלוק לבדו ואפילו מכנסים לא היה לו, ובראשו כובע דק מאד, ויעידו העדים שכך היה לו כדבריו ויפטור אותו הדיין. אך את חבירו השני חייבו הדיין אע"פ שגם הוא קופתו מלאה וגדושה ולא היה עליו אלא חלוק לבדו כמו שהיה לחבירו, ועכ"ז חייבו הדיין וכפתו והודה, ויש לשאול למה הדיין חזר וחייב לזה מאחר ששניהם היו נושאין קופות מלאות וגדושות ולא היה להם אלא חלוק וכובע דק:
סימן ב
אחד היה לו עשרים דינרים מונחים בתוך כיס התפור בבגד שלו ובא בערב לביתו ופשט בגדו והניחו במקום הדינרים וימצאם תשעה עשר, ויש בזה שני ספקות הא' שמא זה הדינר נפל ממנו ביום כשהוציא דבר מחיקו ולא הרגיש בו, וספק הב' שמא המשרת שלו גנב אותו על כן אשאל ממך איזה צד מאלו הספקות הוא חזק יותר לתלות בו:
סימן ג
שני בני אדם דרים איש וביתו בחצר אחד והיו צריכין כל אחד לקנות ארבעה לוגין אורז לבני ביתו, ושלחו כל אחד משרת שלו וקנו מחנוני אחד והביאו האורז כל א' לאדון שלו, אח"כ אלו האדונים שקלו כל אחד את האורז שלו בידו, ואחד מהם מצא משקל האורז שלו ארבעה לוגין לא חסר ולא יתר, ואחד מהם מצא משקל של אורז שלו חמשה לוגין, והיו שני אנשים יושבים שם, ויען האחד נראה לי החנוני ותרן, והוסיף לזה ולזה לוג אחד, וזה המשרת גנב התוספת, ומשרת השני נאמן והביא הכל, ויען השני זה לא יתכן חדא אין לחשוד בר ישראל שיגנוב, והב' לא יש חנוני ותרן כ"כ שמוסיף במתנה לוג על ארבעה לוגין, אך אני אומר הענין כו"כ היה, תאמר מה האופן שאמר זה שהוא משתבח בו:
סימן ד
אחר אמר לבנו תבוא לו דבר מאכל שתחלת ברייתו הוא שני מינים דבוקים זה בזה, ושניהם נאכלין ולכל אחד יש לו גוון בפ"ע וטעם בפ"ע והביא לו. תאמר מה הביא לו:
סימן ה
אחד שלחו לו במתנה מכפר הערביים מקום שזורעין האורז כד אחד מלא אורז שהוא מין חשוב מאד שאין מצוי כמוהו בעירו, ויתן הכד לאשתו ואמר לה שתשמור הכד זה אצלה, ולא תבשל ממנו עד שהוא יאמר לה לבשל, אך זאת האשה היה לה בן קטן שמבשלת לו כל היום מעט אורז בחלב בשבילו דוקא, ולפעמים בעת שלא נמצא אורז בבית אצלה היתה לוקחת מזה הכד שלא ברשות בעלה, ונחסר זה הכד שיעור חומש שלו, והנה יום אחד אמר לה בעלה שתביא הכד לפניו, והבינה שרוצה ליקח מקצתו, לשלוח לאהובו במתנה ותתבלבל האשה ולא ידעה מה לעשות כי בעלה כשרואהו חסר חמישית יכה אותה מכות גדולות על אשר עברה על דבריו שצוה אותו שלא ליקח ממנו כלל אלא יהיה שמור אצלה, והיה לה בן אחד חריף ונתן לה עצה שתעשה כו"כ ולא ירגיש בעלה, אמרה לו אי אפשר לה לעשות כן וחזר ונתן לה עצה אחרת ועלתה בידה. תאמר מה הם שני העצות האלה:
סימן ו
אחד היה לו בביתו תרנגולים זכרים ונקבות ורצה לילך הוא ובני ביתו למקום אחד של שדות וכרמים בשביל טיול לחודש אחד וא"א שיוליך התרנגולים עמו ויצו לפקיד שלו שיפקיד הזכרים אצל איש פ' והנקבות אצל איש פ' ויצוהו ג"כ לקנות שני קבין סובין וימסרם לאחד מאלו השניים והפקיד שכח ואינו זוכר למי מהם יוליך הסובין, אמר לו חבירו למה אתה נבוך הלא צריך שתבין מעצמך למי תוליך הסובין. תאמר למי יוליכם ואיך יבין דבר זה:
סימן ז
אחד אמר לאמו תני לי רשות ללכת לעיר פאריז לראות אותה ואת אנשיה, אמרה לו אמו בני כבר היית בעיר פאריז ששה חדשים, אך היית שם אסור בבית האסורין ולא ראית את העיר ולא את אנשיה, ויתפלא על דבריה מתי הלך שם ולמה היה אסור בבית האסורים ואיך יתכן שיהיה שם ולא יראה את העיר ואת אנשיהם תאמר מה זאת:
סימן ח
מי זה שהוא מצוי בכל דבר שבעולם בכל מיני הדומם ובכל מיני הצומח ובכל מיני חי בלתי מדבר ובכל חי מדבר גם בימים גם בנהרות ובכל אשר בארץ מתחת, וגם בשמים, ובכל אשר בהם בכולם שייך ומצוי:
סימן ט
שאלה אחת שואלים אותה העולם וכך היא, אדם אחד ראה חבורה של אנשים שאל אותם כמה אתם, אמרו לו אם תצרף עמנו בני אדם כמספרנו וכמספר מחציתינו וכמספר רביעינו ותצטרף גם אתה עמנו נשלים מאה ומדברים אלו ידע כמה היו ואע"פ שלא מנאם. תאמר איך ידע וכמה היו:
סימן י
עוד שאלה אחרת שואלים העולם וזו היא, במרחץ נכנסו ארבעים אנשים מהם יהודים ומהם ישמעאלים, ומהם נוצרים, וכך היה מנהגם ליתן שכר המרחץ היהודים כל אחד ארבעה איסרין, והנוצרים כל אחד שני איסרין והישמעאלים כל ארבעה ישמעאלים באיסר אחד ולעת ערב מנה בעל המרחץ את האיסרין ומצא שהם ארבעים, ואז מובן מזה כמה יהודים נכנסו וכמה ישמעאלים וכמה נוצרים. תאמר אתה כמה היו:
סימן יא
ויש עוד שאלה ששואלין העולם, אחר הים לו זאב ורחל ואגודה של שבלים והיה הולך בדרך לבדו והיה מוכרח לשמור האגודה שלא תאכלנה, הרחל ומשמר את הרחל שלא יאכלנה הזאב, והוצרך להעבירם הנהר והמעבר צר שאינו יכול להעבירם אלא אחד אחד, איך יעשה אם יעביר הזאב תחלה תשאר האגודה אצל הרחל לבדה ותאכלה ואם יעביר הרחל תחלה, איך יעשה אח"כ אם יעביר הזאב אחריה, הנה כאשר יחזור להביא את האגודה יאכל הזאב. את הרחל כי תשאר לבדה אצלו, ואם יעביר האגודה קודם הזאב אז כאשר יחזור להביא את הזאב תאכל הרחל את האגודה. כיצד יעשה:
סימן יב
עוד שואלים העולם, אחד היה לו כלי מדתו עשרה קבין יין והיה מלא ויש לו כלי ריקן שמדתו שבעה קבין, ויש לו כלי אחר רוקן שמדתו שלשה קבין והוא רוצה לחלק אלו העשרה קבין לחצאין שיהיו חמשה קבין תוך כלי שמדתו עשרה וחמשה בכלי שמדתו שבעה, כיצד יחלקם בדיוק ואין לו כלי אחר למדוד בו חוץ מן הכלים הנז':
סימן יג
שואלים העולם, אחר אמר לחבירו אם תתן לי שלשה ושלשים זהובים אזי יהיה אצלי שלשה פעמים כאשר נשאר לך בכיס ענה חבירו ואמר לו אם תתן לי שלשה ושלשים זהובים יהיה לי ארבעה פעמים כאשר נשאר לך בכיסך, תגיד נא כמה היה אצל הראשון וכמה אצל השני:
סימן יד
עוד שואלים העולם, אחד היה לו שלשה בנים, אמר להם מעות יש לי בחדר פ' לכו וקחו אותם לכם קפץ הראשון ונכנס תחלה ולקח כאות נפשו ואחריו נכנס השני ולקח ג"כ כאות נפשו ואח"כ נכנס השלישי ולקח מה שהשאירו אחיו, ואח"כ הבינו שהראשון לקח יותר מהם, ויריבו עמו למה לקחת יותר ממנו תנה לנו ממה שלקחת, אמר להם הראשון ראו כמה יש בידכם אתן לכל אחד כנגד מעות שבידו וכן עשה אח"כ הרגישו שנעשה אצל השני מעות יותר מכולם, ויריבו הראשון והשלישי עמו למה יהי' לך יותר ממנו תנה לנו משלך, אמר להם אני אתן לכל אחד כנגד מעות שבידו, וכן עשה, והנה אח"ז ראו שעתה הגיע לכל אחד ואחד משלשתם חלק שוה, ושואלים העולם בדבר הזה כמה היה להם בעת שלקחו המעות מן הכיס, וכיצד נעשה אצל כולם חלק שוה:
סימן טו
גם עוד שואלים העולם, יש שני כלים ומכסה אחד וכאשר נותנים זה המכסה על כלי האחד היה משקלם כפלים על כלי השני, וכאשר נותנים המכסה על כלי השני היה משקלם שלשה פעמים על כלי הראשון, ועתה צריך שתאמר מעצמך כמה משקל כל אחד ואחד מהם:
סימן טז
עוד שואלים העולם, אורח בא למקום אחד ראה שני אנשים יושבים כדי לאכול והוא ג"כ רצה לאכול עמהם ואלו השנים היה לאחד שלשה ככרות ולהשני שני ככרות, אמר להם זה האורח בואו ונאכל כולנו ביחד בשותפות את החמשה ככרות אלו שיש לכם ויניחו את הככרות על השלחן והוא הוציא מכיסו חמשה סלעים והניח על השלחן לפניהם בשביל חלקו, ויאכלו שלשתם את החמשה ככרות, אח"כ באו אלו השנים לחלוק את הסלעים שהניח על השלחן ולא ידעו איך לחלוק אותם כי יש מי שאומר שצריך ליקח בעל השלשה ככרות שלשה סלעים ובעל השתי ככרות שני סלעים, ויש מי שאומר שיחלקו בשוה שכל אחד יקח שנים ומחצה, סוף דבר באו לפני הדיין לשפוט ביניהם ויעשה להם הדיין חלוקה אחרת לא כדברי זה ולא כדברי זה, כי אמר מה שאמרו אותם האנשים אין זה לפי היושר, ושואלים שצריך לידע מה היא החלוקה הישרה שעשה הדיין:
סימן יז
שואלים עוד, אחד היה לו ארבעה אבנים בלבד והיה יכול לשקול בהם ממשקל אחד עד משקל ארבעים, הגד נא לי כמה היה משקל של כל אבן ואבן הנז' כדי שיוכל לשקול בהם עד סך ארבעים וכיצד היה שוקל בהם:
סימן יח
עוד שואלים, אחד בא לאכסניה אחת יפסק עם בעל האכסניא ליתן לו בעד כל יום משקל אחד כסף, ודר שם ט"ו ימים, ועשו תנאי ביניהם שמחויב לשלם לו שכרו דבר יום ביומו ולא יאחר עד יום השני, והוא לא היה לו אלא רק ארבע חתיכות כסף אשר משקל כולם עולה ט"ו משקלים, ובאלו הארבע חתיכות היה יכול לשלם לו שכרו דבר יום ביומו לא פחות ולא יותר דהיינו שלא היה נשאר לו אצל בעל אכסניא חייב ולא להפך, על כן הגד נא כמה היה משקל של כל חתיכה כדי שבזה היה יכול לשלם השכר דבר יום ביומו, ולא הוצרך לשבר את החתיכות:
סימן יט
אורח אחד בא מעיר פאריז לעיר אחרת שיש לו אהוב שם ויבא לבית אהובו ביום שבת, ויביא לו דורון כלי אחד של זכוכית לבנה מזוהב נאה מאד, ויניחנו לפניו על השלחן בחדר המסיבה שהיה יושב בעה"ב שם, ויאמר האורח לאוהבו הבט היטב על זה ותראה כמה הוא נאה ויקר אשר לא ראית מימיך וכמוהו בודאי, ויען ויאמר לו אני יש לי כמוהו בדמותו בצלמו ממש, א"ל האורח תראהו לי א"ל עתה תראה אותו, ואחר שלשה רגעים ראה בתוך החדר ההוא כלי אחד כמוהו מעט אמר לו האורח לבעה"ב לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי:
סימן כ
אחודה לכם חידה, ראיתי ים אחד חציו העלבון משקה עב, וחציו התחתון משקה קל, ושתול ובתוכו שבעה דקלים וכל דקל בראשו כוכב אחד מאיר:
סימן כא
אחודה לכם חידה ראיתי עיר אחת מוקפת חומה מסביב ובנוי בחומה שלה שנים עשר מגדלים סביבות העיר ההיא כולה, וכל העיר ההיא מכוסה באהל אחד עשוי מחתיכה אחת שפורסין אותו על כולה, והיו בתוך העיר ההיא שני עבדים האחד קל ברגליו הולך ובא על מרכזו לסבב מקום החדר שעומד בו בזמן מועט, והשני כבד במהלכו שצריך לו בהילוכו ממגדל למגדל שעה אחת:
סימן כב
אחורה לכם חידה, ראיתי בור אחד מוציא מים מאיליו אך צריך לזרוק בתוכו מאכל ומשקהו ואם לאו אינו מוציא מים:
סימן כג
אחודה לכם חידה, ראיתי אחד יושב בתוך תנות אחת גבוהה שיש לה שני דלתות, ועל הדלתות וילון פרוס עליהם וזה היושב בתוך החנות אינו יוצא מן החנות לא ביום ולא בלילה, ורק לפעמים יוציא ראשו מן הפתח ויחזרנו, וכאשר החנות ההיא רקנית הוא מדבר עם כל אדם, ואם היא מלאה אינו מדבר כלום.
סימן כד
ראיתי כלי פיו צר כמלא אגוז ותוכו רחב הרבה, והיה ובתוכו דבר אחד גדול כביצת בת הנעמה, תאמר מאחר שפיו. בר כמלא אגוז איך הכניסו בתוכו דברי גדול כביצת בת הנעמה:
סימן כה
יש שני כלים גודלן ועוביין וחללן שוים זע"ז באין הפרש אפילו כחוט השערה, והיה אחד מהם מלא מים עד שפתו, וכאשר עירו המים בכלי השני שהיה ריקן מצאו שלא הגיעו המים עד שפתו והיה חסר אע"פ שנזהרו שלא נפל מן המים אפילו טיפה בחוץ כשעירו אותו. תאמר איך היה כן כי מידתם שוה זע"ז ואין הפרש ביניהם כחוט השערה:
סימן כו
מספרים העולם, אחד היה הולך בדרך מעיר לעיר רוכב על חמורו, וימצא אדם אחד הולך ברגליו ומשא יש על כתפו, ויחמול עליו ונתן לו רשות לרכוב על בהמה אחרת שלו שהיה מוליך עמו והיתה רקנית וישמח זה האיש וירכב עליה, אך המשא היה עודנו מונח על כתפו בעת שהוא רוכב על הבהמה, אמר לו זה האיש בעל הבהמה למה נשאר המשא על כתפך ולא הנחתו על הבהמה אמר לו אדוני אמרתי לא אטריח את הבהמה שלך לשאת את המשא ג"כ ודי לה בטורח שתטרח לישא אותי, ויצחק זה האיש על דבריו נתוק גדול. תאמר למה צחק על דבריו:
סימן כז
אדם אחד היה יושב במקום אחד וראה שהיו עומדים כנגדו מרחוק מצד ימינו אשה אחת גדולה, ומצד שמאל בת אחת קטנה כמו בת שלשה שנים, ואחר שני רגעים חזר והפך פניו לצד ימין וראה שאותה הגדולה נעשית קטנה, והפך פניו לצד שמאל וראה שאותה הקטנה נעשית גדולה, תאמר איך אפשר להיות הדבר הזה שאחר שני רגעים תהיה הגדולה קטנה והקטנה גדולה:
סימן כח
אחד מילא כוס אחד מדבר אחד ואח"כ שפך זה הכוס לתוך כלי אחר שהיה ריקן, ואח"כ מילא מזה הכלי את כוס הראשון שהיה דבר זה בתוכו ועוד מילא כוס אחר מזה. תאמר איך אפשר להיות כן מאחר כי זה הדבר היה שיעור כוס הראשון בלבד ואיך נעשה שיעור שני כוסות:
סימן כט
ראובן היה לו עצים גדולים לצורך הבטן בביתו, ושמעון ולוי שניהם היו צריכין לעצים כל אחד היה צריך לו עץ אחד ובאו אצל ראובן לשאל אותם ממנו וראובן נתן לשמעון חוט אחד ואמר לך למקום העצים וקח לך עז שהוא כמדת החוט הזה והלך ולקח, וגם ללוי נתן לו אותו החוט עצמו שנתן לשמעון ואמר לו שיקח עז כמדת החוט הזה ולקח לו, אח"כ נראה שהעז שלקח לוי הוא אחד ומחצה על עז שלקח שמעון, תאמר איך אפשר להיות כך והלא שניהם מדדו העצים בחוט זה ולוי אינו חשוד לגזול:
סימן ל
ראובן נתן אמה אחת של ברזל ביד לוי, וא"ל עלה לעליה ותמצא שם חתיכה גדולה של בגד משי ותחתוך ממנה אמה אחת במידת אמה זו וקח לך, וכן עשה, ואח"כ נתן אמה זו ביד שמעון וא"ל עלה לעליה ותמצא שם חתיכה גדולה של בגד צמר ותחתוך ממנה שיעור אמה באמה זאת וקח לך, וכן עשה, ואח"כ באו שמעון ולוי ומדדו החתיכות שבידם וימצאו חתיכה של שמעון כפלים על של לוי. תאמר איך אפשר דבר זה מאחר ששניהם חתכו באמת הברזל שנתן להם:
סימן לא
מספרים העולם, ראובן ושמעון היו מהלכים במדבר בשיירא והיה לראובן פרד שיש עליו משא, ולשמעון היה חמור שיש עליו משא, והפרד היה הולך ושמח מפני שהיה המשא שלו קל, והחמור היה הולך ובוכה מפני כי משאו היה כבד, ובלילה לנה השיירא במדבר ואחר זריחת השמש קמה כל השיירה לילך וקמו ראובן ושמעון ג"כ והעמיסו המשאות שלהם כל אחד על בהמתו, ובאותו היום היה הפרד הולך ובוכה מחמת משאו, והחמור היה הולך ושמח מצד משאו, תאמר איך נשתנה הדבר הזה בלילה אחת והבעלים לא הוסיפו המשא ולא נטלו ממנו כלום:
סימן לב
לאדם מתורגמן שמדבר עם בני אדם כל. הדברים הצריכים לו, וזה המתורגמן אם אדוניו משקהו מדבר אחד יכול לדבר ואם אינו משקהו מאותו דבר אינו יכול לדבר, גם עוד דזה המתורגמן כשמדבר לא ישמע קולו וכשם שמדבר דברי אדוניו לאחרים בלחישה כן הוא מקבל הדברים מאדוניו בלחישה, תאמר איך יצוייר דבר זה בעולם:
סימן לג
יש אחד פורח באויר ונראה לעין האדם וקרוב אצלו ממש ואינו יכול לתפסו ביד:
סימן לד
אחד קנה בבוקר דבר אחד מן השוק והניחו בסל והביאו לביתו והצניע הסל ההוא בחדר וסגר החדר והמפתח אצלו, ולעת ערב בא ומצא הסל ריקן ושום אדם לא נכנס שם גם עכברים ותולדה אין דרכם לאכול דבר זה, תאמר איך היה כן:
סימן לה
שואלים העולם ערבי אחד לקח חמורו ועמו שני נודות רקנים להביא בהם מים ממקום אחד, והלך ובא וראו שהביא על החמיר נוד אחד מלא מים וכנגדו נוד השני מלא צרורות, והרואים אותו היו חולקים בדבר זה כי אחד אמר הסיבה שלא הביא מים בנוד השני מפני שהיה נקוב, ולכן הוכרח ליתן בו צרורות כדי שיוכל לשאת נוד המים על החמור על ידי שיהיו הנודות שקולים זה כנגד זה, ואחד אמר לעולם הנוד היה שלם אך לא מצא מים באותו מקום שהלך להביא ממנו אלא שיעור נוד אחד ולכך הוצרך להניח בנוד הב' צרורות כדי שיהיו הנודות על החמור שקולים זה מכאן וזה מכאן, תאמר איזה מהם דבר נכונה בהסיבה הזאת שלא הניח מים בנוד השני אלא צרורות:
סימן לו
עוד שואלים העולם שלחן אחד יש עליו קערות מלאים תבשיל ובאו חבורה אחת של בני אדם לאכול עליו ואם יאכל כל אחד מהם מקערה אחת בפ"ע ישאר אדם אחד בלא קערה, ואם יאכלו שנים מקערה אחת תשאר קערה אחת יתירה, ושואלים כמה היו הקערות וכמה היו הבני אדם:
סימן לז
עוד שואלים העולם שלשה אנשים כל אחד אשתו עמו רוצים לעבור הנהר בספינה אחת ממזרח למערב והספינה קטנה אינה יכולם לשאת אלא רק שני בני אדם ולא יותר ואלו האנשים כל אחד אינו מאמין להניח אשתו עם חביריו כיצד יעשו לעבור כולם את הנהר באותה ספינה ממזרח למערב:
סימן לח
עוד שואלים חצר יש בו ז' מגדלים שיש בהם מראות נפלאות ובפתח כל מגדל יש שומר אחד, ונכנס אדם אחד לראות באותם המגדלים והיה אצלו כיס אחד שיש בו דינרים וכשנכנס במגדל הראשון נתן לשומר הפתח חצי הדינרים שיש לו, ונכנס במגדל הב' ונתן ג"כ החצי ממה שנשאר לו, וכן בשלישי נתן החצי וכן ברביעי וכן בכולם עד הסוף, וכאשר יצא אח"כ מאלו המגדלים לא נשאר בכיס שלו אלא רק דינר אחד, ושואלים כמה דינרים היה לו בתחלה:
סימן לט
עוד שואלים אחד היה לו עשרים דינרים והלך לשוק לקנות בהם חתיכות משי וחתיכות צמר רחלים וחתיכות צמר גפן, וקנה חתיכת המשי בארבעה דינרים החתיכה, ושל צמר רחלים בחצי דינר החתיכה, ושל צמר גפן ברביע דינר והביא לביתו עשרים חתיכות בין הכל, ושואלים כמה חתיכות לקח מן המשי וכמה מצמר רחלים וכמה מצמר גפן:
סימן מ
עוד שואלים העולם אחד עני הלך לדפוק על פתחי נדיבים, ובא ליכנס בית עשיר אחד, וא"ל שומר הפתח לא אכניס אותך עד שתתן לי עשרים פרוטות, ונתן לו ונכנס אצל העשיר ובקש ממנו נדבת לבו, אמר לו העשיר הראה לי כמה יש בכיס שלך, ואני אתן לך כנגדם והראה לו ונתן לו כנגדם, ובא לצאת אמר לו שומר הפתח איני מוציא אותך עד שתתן לי עשרים פרוטות ונתן לו, ואח"כ בא ליכנס לבית עשיר הב', וג"כ א"ל שומר הפתח שלא יכניסו עד שיתן לו עשרים פרוטות ונתן לו ובא לפני העשיר לבקש נדבת לבו, ואמר לו העשיר הראיני מה שיש בכיס שלך ואתך לך כנגדם והראה לו ונתן לו כנגדם, וכשבקש לצאת, א"ל השומר שלא יוצאנו עד שיתן לו עשרים פרוטות, ונתן לו ובקש ליכנס לבית עשיר השלישי, וג"כ עשו עמו כך השומר והעשיר, ואח"כ לא נשאר אצלו שום פרוטה, ושואלים כמה פרוטות היה לי, בתחלה כשנכנס בבית העשיר הראשון:
סימן מא
גוי אחד מת, והיה לו שלשה בנים וסוסיא אחת שהיה רוכב עליה תמיד, וצוה בצוואה שלו, שהממון שלו יתחלק לבניו, והסוסייא שלו תקח חלק בירושה עם בניו ועשה לה אפטרופוס אחד, ויתפלאו העולם על הדבר ונעשה שלשה כיתות בענין זה כל כת אומרת טעם על הדבר הזה בפ"ע, תאמר השלשה טעמים שתלו בהם סיבת עשייתו הדבר הזה:
סימן מב
בספר ידיו אמונה הביא חידה בדבר אחד הנראה לאדם תמיד, וזה הדבר הוא גשם ומאכלה גשם, ותאכל הרבה מכמות שלה, ולא נודע כי בא המאכל אל קרבנה, ופעם היא קטנה וכרגע תתהפך לגדולה ומראיה הוא יפה מאד, ואתן לך בה עוד סימנים, שכל הדברים אשר על פני תבל ארצה תוכל לחלקו ולבתרו לשנים, כגון עץ ואבן תוכל לחלקו לעשות מחלק אחד גדול שני חלקים קטנים או יותר, והדבר הזה לא יתחלק בשום אופן ולא מפני שהוא חזק וקשה אלא הוא אינו מקבל חלוקה, גם אתן לך בה סימן אחר כי ברגע אחד תולד, וברגע אחד תמות גם יכולה לחיות לעד אם תתן לה מאכלה די סיפוקה, ועוד אתן לך בה סימן אחר כי היא ידה בכל ויד כל בה להשחיתה, ואתן עוד סימן שיש לה בנים תכף בעת שנבראת וימותו אתה יחדיו, ועוד אתן לך בה סימן כי היא אין לה מצב וקיום כי אם בעזר דבר זולתה, ולה אין שום מציאות מבלעדי רעותה ובכליון רעותה הוא קיומה, וכאשר תכלה רעותה עד היסוד, אז ימותו שניהם יחד יען אין לה קיום בלעדי רעותה, ועתה הגד תגיד מה זאת:
סימן מג
ראיתי חמור שבא אדם אחד והחזירו לאחוריו ונעשה רומח, חזר אותו אדם, והחזירו לאחוריו פעם שנית, ונעשה חמור, תאמר איך היה כן:
סימן מד
אחד אמר לבנו קנה לנו שמן זית מן השוק אמר לו באיזה כלי אניח לך את השמן א"ל תניחהו בכפך, אמר לו הבן כפי איני בר קיבול. אמר לו תהפכנו, ונמצא בר קיבול חזר ואמר לו תביא לי מים מן הבור, אמר לו באיזה כלי אביא, אמר לו קח את הילד ותביא לי מים:
סימן מה
ראובן היה לו כעס על שמעון שחטא לו ובקש שמעון מן לוי שילך אצל בראובן ויפייסנו וישלח לו סימן על זה, וכן היה, הלך אצל ראובן ופייסו ומחל לו ושלח לוי לשמעון דבר אחד ורמז לו בו שמחל לו ראובן, תאמר מה שלח לו דבר שבו רמז לו על הדבר:
סימן מו
שואלין העולם שלשה בני אדם היו מוכרים ביצים בשוק וכל אחד היה לפניו סל אחד מלא ביצים למכור, וקודם שמכרו כלום אפילו ביצה אחת, עבר אדם אחד בחמתו בערה בו וישבר כל הבצים וירמסם בארץ, ובאו אלו השלשה וקבלו עליו לפני הדיין וחייבו הדיין לשלם, אך שאל הדיין לראשון כמה ביצים היה לך בסל, אמר לו איני יודע מנינם בדקדוק, ורק זה ברור אצלי כי עשיתי אותם בבית שבעה עומרים, ועלו כל השבעה עומרים שוים זה עם זה, ולא היו יתרים זמ"ז כלום, ועוד עשיתי אותם אח"כ ששה עומרים והיו שוים, ועשיתים חמשה עומרים והיו שוים ועשיתים ארבעה עומרים והיו שוים, ועשיתים שלשה עומרים, והיו שוים, ודבר זה אני יודעו בבירור וישבע על זה. ושאל הדיין מן השני על מלין הביצים, וגם הוא השיב אינו יודע, ורק הוא יודע בבירור שעשה אותם בביתו שמונה עומרים והיו שוים זע"ז, וכן שבעה ושוים, ששה ושוים, חמשה ושוים, ארבעה ושוים, שלשה ושוים וישבע על זה, ושאל הדיין מן השלישי, על מנין הביצים וג"כ אמר שלא ידע ורק יודע בבירור שעשאם בביתו תשעה עומרים והיו שוים זע"ז וכן שמונה והיו שוים, שבעה ושוים, ששה ושוים, חמשה ושוים, ארבעה ושוים, שלשה ושוים, וישבע על זה, והדיין הבין מדבריהם אלו כמה בצים היה לכל או"א מהם בסל שלו, וחייב את הנתבע לשלם להם. תאמר כמה היה אצל כל או"א ואיך הבין:
סימן מז
שנים היו יושבים בחנות, ועבר לפניהם אדם אחד ובידו שני סלים ריקנים כדי לקנות דבר ולהניחו בהם, ואחר עשרה דקים חזר ושני הסלים בידו, וסל האחד היה מלא אורז, וסל השני היה בו אורז עד חציו, וראו עוד אורז מונח בשולי בגדיו של זה, וחקרו אלו השנים בינותם למה הניח זה האורז בשולי בגדיו, ולא הניחו בסל השני שלא היה בו אורז אלא עד חציו, וכל אחד מאלו השנים אמר טעם אחד, תאמר מה הם הטעמים, שראוי להאמר בדבר זה:
סימן מח
ראובן קדש אשה ע"מ שיש לו בביתו חבית מלאה שמן זית, והכניס העדים לחדרו והראה להם חבית מלאה שמן זית ובא הדבר לפני חכמים, ואמרו קדושי ספק הם, אע"פ דברור לנו ששלו היא זאת, תאמר למה הם קדושי ספק:
סימן מט
מלמד תנוקות דרכו ליתן פתקאות לילדים שמצאו חן בעיניו מצד לימודם בכל ערב שבת, פתקאות שכתוב עליהם סך פרוטות לכל אחד כפי ערכו, והילדים מקבלים הפרוטות מאבותיהם, ואין דרכו לכתוב שם הילד, ולא שום מלה, כי אם רק רושם על הפתקא באמצעה רק של חשבון כפי מה שירצה והילד מוביל הפתקא לאביו ומקבל ממנו הפרוטות, והנה נזדמן שנתן לשני ילדים שהם דרים בחצר אחד אצל אבותם פתקאות שוים בסך שלהם וכאשר באו אצל אבותם קבל אחד מהם מאביו בפתקא שלו יותר מכפלי כפליים, תאמר איך נמצא כזאת מאחר שהמלמד לא טעה והפתקא לא נזדייפה איך אירע כזה:
סימן נ
ראובן הוציא שטר חוב על שמעון בסך אלף דינר זהב בעדים כשרים שנתקיימה חתימתם בב"ד, ושמעון צועק שטר מזויף הוא זה' ומעולם לא כתב על עצמו שטר זה ושומע אין לו מפני שהעדים נתקיימה חתימם ונזדמן אחד חכם משכיל ביותר שבירר בבירור גמור כדברי שמעון שהשטר מזוייף, וכ"ע הודו בכך שהשטר מזוייף, וגם ראובן בע"כ הודה, וזה הבירור לא נתברר מלשון השטר או על ידי הזמה וכיוצא, תאמר איך היה:
סימן נא
ראובן היה לו מאה תיבות של שעוה והביאם ביום השוק למכרם פגע בו שמעון, א"ל מה יש לך למכור, א"ל שעוה א"ל אני אקנה בכמה תמכור התיבה, א"ל בעשרה זהובים כפי שומת השעוה אצל כל הסוחרים, א"ל טוב אני אקנה בכך, ויתן לו אלף זהובים בעד המאה תיבות תכף ומיד, וזה לקח השעוה שמח וטוב לב מאד, כי בדעתו חושב הרויח ריוח גדול בזה ונתעשר, וזה המוכר שקבל הזהובים ג"כ שמח מאד, שהרויח ריוח גדול ונתעשר ואח"כ כל אחד כשבא לביתו ראה שלא הרויח כלום אלא כפי מה שיצא מידו נטל, ונעצבו שניהם, תאמר איך מעיקרא כל אחד שמח שמחה גדולה ואחר שבאו לביתם תכף עברה השמחה משניהם, ופרחה ההרווחה הגדולה מידם, ורק מה שנתן נטל:
סימן נב
עניים מחזרים על הפתחים לקבץ פרוטות לחם מן בעלי בתים ונושאים כל אחד כיס שבו מניחים הפרוסות, והיה בכיס פרוסות עד חציו, אך שניהם שוים במשקל כי היו מקבצים ביחד ויכנסו בית בעה"ב אחר ונכמרו רחמיו עליהם ואמר למשרתו שיוליכם לחנות שלו ששם יושב הפקיד שלו, ויתן לכל אחד אורז מן החנות כנגד משקל הכיס שלו והלכו עמו וישקול לכל אחד אורז כנגד משקל הכיס של פרוסות הלחם שבידו, ובאו שניהם לביתם וישקלו האורז במאזנים ועלה אצל אחד סאה אורז, ואצל חברו חצי סאה תאמר איך אפשר להיות כן מאחר שמשקל הכיס והפרוסות שבתוכו הוא שוה אצל שניהם:
סימן נג
אחר היה ישן לבדו בחדרו והיה הדלת סגורה מבפנים ובתוך שנתו נעשה רעש ורעשה הארץ משך חמשה דקים, אך לא נעשה חרבן והוא לא הרגיש ברעש בתוך שנחו ולא ידע, וכשהקיץ ידע בעודו בפנים ולא שמע קול דברים מבני אדם שבחוץ ע"ז ואעפ"כ ידע שנעשה רעש, תאמר איך ידע:
סימן נד
שנים באו אצל בית אהובם שהיה עסקו למכור יין ובידם כל אחד נוד אחד כדי להניח בתוכו היין אשר יקנו מזה המוכר ומחמת שהוא אהוב שלהם לא רצה למכור להם ובמעות, אלא אמר להם תרדו למרתף שיש לו בביתו ותמצאו בו שני עריבות מלאים יין עד שפתם, וכל עריבה מונחת תוך כלי ואתם כל אחד יכניס הנוד שלו ריקן לתוך העריבה המלאה ומוכרח שיצא יין מן הערבה ונשפך לכלי שהעריבה בתוכו כנגד כמות אותו הנוד ואותו היין היורד מן העריבה לתוך הכלי שמונחת בו תקחו לכם בחינם באופן שהוא נתן להם בחינם יין, כפי שיעור כמות הנוד שיש לכל אחד מהם, וכן עשו ויורדו למרתף, ומצאו שתי עריבות מלאים יין וכל אחד הכניס הנוד שלו לתוך עריבה אחת, והיין שירד מן העריבה לכלי שתחת עריבה כל אחד מהם הניחו תוך נוד שלו והלכו לביתם, ואחר שהלכו לביתם מדדו היין שיש בנודות שלהם, וימצא שאחד מהם היה לו יין כפלי כפלים על חבירו. תאמר איך אפשר להיות כן, והלא הנודות הם שוין בגודלם וכמותם, וצריך שיהיה שיעור היין היוצא מחמת הנודות ג"כ שוה:
סימן נה
אשה אתת היתה הולכת ביום שבת אחר מנחה ומעוטפת בצעיף שלה, פגע בה אדם אחד, א"ל מה את נושאה תחת הצעיף אמרה לו שני כלים מלאים תבשיל, א"ל זה התבשיל הוא מתבשיל של הלילה או הוא מן חמין של היום, אמרה לו זה התבשיל בשלתיו היום, א"ל היום שבת איך תבשלי בו, אמרה לו בשלתי בלא אש ועצים כלל, א"ל לא ראוך בני אדם בעת הבישול אמרה לו לאו, כי תוך חדר סגור בשלתי ואין רואין. תאמר איך תבשל בשבת, ואיך תבשל בלא אש ועצים, וגם תוך חדר סגור שאפילו חום השמש אין נכנס בו:
סימן נו
הנה מה יש בעולם דבר שכל מה שתקת ממנו אינו חסר כלום, ואומרים שיש ב' שהם כך, תאמר מה הם:
סימן נז
אשה אחת היתה מדלקת נרות שבת במוצאי כיפור בלילה, כדי להבדיל עליו, אמרה לה אשה אחרת מהיכן הבאת את האש הזה אשר את מדלקת בו, כי אומרים אין להבדיל במוצאי כיפור על נר שהודלק מן האש מחודש שהוציאו אותו מן האבנים אלא צריך מאש ששבת, אמרה לה זה האש שאני מדלקת בו עתה הבאתיו לו שנה וב' חודשים. תאמר איך אפשר להיות דבר זה:
סימן נח
נער אחד בא לפני העשיר לבקש ממנו צדקה א"ל העשיר כמה שני חייך, א"ל שמונה שנים, חזר ושאלו כמה שנים יש לך שאתה מחזר על הפתחים א"ל קרוב לתשעה שנים, א"ל שוטה והלא אמרת כל שנותיך הם שמונה שנים, והשיב הנער תשובה נצחת, תאמר מה השיב:
סימן נט
איש ואשתו היו יושבים על השלחן מדברים זע"ז בדברי טיול ושחוק, ויאמר האיש לאשתו אני אישיך ואת אשתי, אמרה לו אחותו אני אחותך ואתה אחי, לקח האיש המטפחת וקשר בה קשר אחד ולקחה היא חוט דק של משי וקשרה אותו:
סימן ס
עוד אחת יש להם מנהג שאם יבא אורח לעיר וישאל לתושבי העיר היכן ביתו של אדם פלוני אין להם רשות להראות לו הבית ולהודיע עליו, והנה נזדמן אורח אחד בא לאותה העיר והיה רוצה ליכנס לבית אחד מחשובי העיר ואע"פ שלא שאל נכנס שם אצלו תכף:
סימן סא
ראובן ושמעון היו שולחנים יושבים על אצטבא ארוכה בשוק זה כנגד זה בשני ראשי האצטבא וכל אחד קופה של המעות שעושה בהם עסק השולחנות מונחת לפניו, ונמצא בניהם על האצטבא דינר זהב אחד ודינר כסף אחד, וראובן אומר דנרים אלו מקופתו נפלו ושמעון אומר מקופתו נפלו, ויבואו לפני הדיין ופסק הדין ראובן יקח דינר הזהב ושמעון יקח דינר הכסף, ועל זה יש לשאול שהיה לו לדון כדין ממון המוטל בספק דחולקין:
סימן סב
ראובן קנה מחנות אחת זרע פשתן וגם קנה זרע בצלים וזרע אותם ולא צמחו כי רעים היו, והלך וקבל לפני השופט על המוכר ופסק הדין לחייב את המוכר בהפסד זרע הבצלים שצריך להחזיר המעות ללוקח ופטר אותו מן הפסד זרע הפשתן, וצריך לדעת למה פטרו בזה וחייבו בזה:
סימן סג
אחד ירק בפני חבירו עשרה פעמים ויגזור עליו השופט שיתן לחבירו בעד כל רקיקה אוקה אחת של רוק, תאמר מה יעשה זה ברוק, ומהיכן יביא עשרה אוקא רוק:
סימן סד
במערה אחת נמצא אריה רוב. שם ולא היה אפשר להם להכותו בכדורי אש, כי הפתח היה עקום והמערה תוכה חושך ויראים ליכנס בתוכה כדי לזרוק עליו כדור אש מה יעשו תקנה להרגו:
סימן סה
שמעתי מספרים מעשה בשני בני אדם שהיה להם חמש מאות לירא בשותפות שהביאום לעיר אחת לקנות משם סחורה בהם וביום שבאו נכנסו בלוכאנדא לישן ולאכול שם והיה בעל הלוכנדא אדם נאמן והכל מפקידים אצלו, ולכן גם הם הפקידו אצלו צרור הזהובים חתום וככה אמרו לו זה הפקדון אנחנו שנינו מוסרים אותו לך ואתה לא תוכל למסור אותו ביד אחד ממנו כי אם רק ביד שנינו ורשם אצלו התנאי הזה בפנקס והניח הצרור תוך תיבה של ברזל שיש לו והנה אחד מהם היה תיבה שיש בה כלים מלאים יין ושכר חשוב שהיה מלומד לשתות מהם דוקא והניח התיבה אצל בעל הלוכנדא לשמור אותה אצלו, ואחר שישן בלילה בא חבירו והקיצו וא"ל שיש לו כאב גדול בבטנו ורוצה לשתות מן השכר החשוב שיש לך בתיבה, לכן תאמר לבעל הלוכנדא שיתן לי התיבה של השכר כי לי לא רצה ליתן מפני כי שלך היא ואתה הפקדת אצלו, וזה מחמת שהיה מתנמנם והשינה עודנה בעיניו צעק ממקומו על בעל הלוכנדא שהיה חדרו סמוך לו ויאמר לו תתן אותה לחבירי וחזר לישן, וזה קם ונכנס לחדר בעל הלוכנדא ויאמר לו תן צרור הזהובים המופקד אצלך שכבר חבירי נתן לך רשות עתה שתתן אותו לי, וזה בעל הלוכנדא לא נתיישב בדבר היטב ולא שם על לבו ושצריך לומר לו בפירוש תן לו צרור הזהובים, ולפי שעה חשב שעל צרור הזהובים אמר לו ויתנהו לחבירו ולכן מסר הצרור לזה, ואז תכף ומיד באותה והלילה ברח ויצא מן הלוכנדא והיתה ספינה של אש בהולכת וירד בה והלך. וזה הקיץ משנתו ובבוקר ולא מצא את חבירו והמתין לו כל היום ולא בא והלך וסבב בעיר ולא מצאו וחשב אולי עשה ערמה ליטול הזהובים ובא אצל בעל הלוכנדא וא"ל היכן חבירי א"ל איני יודע ושאל היכן הצרור של הזהובים, א"ל כבר מסרתי לו ע"פ דבריך שאמרת תתן לחברי א"ל אני אמרתי לך על תיבת היין והשכר ולא על זה והיה צריך שתשמע ממני בפירוש תתן על צרור הזהובים, וזה מת לבו בקרבו כי ראה שפשע הוא בדבר זה ויתחייב במשפט שודאי זה יביאנו לבית המשפט ואע"פ שיש לו עדים שמסר צרור הזוהבים ביד חבירו אך מה יועיל לו זה מאחר כי התנו עמו שימסור ביד שניהם. וימצאהו אחד מן האורחים שהיו בלוכנדא יושב ודואג ובוכה על הדבר הזה ויאמר לו ודאי אתה פשעת אך אל תדאג, אני אלמד אותך טענה לטעון בבית המשפט שלא תתחייב בצרור ההוא, וילמד טענה נכונה והועילה לו. תאמר מה טענה לומר אותו בדבר זה:
סימן סו
שנים שותפים בטבעת אחת של אבן טובה שהביאו אותה לעיר אחת גדולה כדי למוכרה, ובבואם נתאכסנו בפונדק אחד ופחדו פן תגנב הטבעת משם ובחרו ליתן אותה בפקדון לסוחר אחד גדול שהיה דר בפונדק ההוא ויש לו שם תיבה של ברזל חזקה שמניח בה מעות שלו, ויתנו לו הטבעת שישמור אותה להם אצלו שנים ושלש ימים, עד שיסבבו בשוק שבעיר וידעו מי הם הסוחרים של אבנים טובות כדי שיראו להם הטבעת ההיא למכור להם, אך אלו השותפים אין להם אמונה זה בזה, וכל אחד מהם חושש פן חבירו יקח הטבעת מן הסוחר ויברח לעיר אחרת על כן בעת שנתנו אותה לסוחר ההוא בתורת פקדון, אמרו לו שאינו רשאי למסור הטבעת לאחד מהם לבדו, אלא ביד שניהם שיבואו אצלו לבקש אותה ממנו, וגילו לו הטעם מפני שאין להם אמונה זה מזה והנה נזדמן כי בעת שנכנסו אלו אצל הסוחר ההוא להפקיד הטבעת אצלו נכנס אדם אחד אורח ובידו צרור שלש מאות זהובים ויפקדנו ביד הסוחר, וא"ל שמור לי אצלך בתיבה צרור זה שיש בו שלש מאות זהובים. והם שמעו דברו של זה וקבל הסוחר מידו הפקדון אך המה ראו כי הסוחר ההוא היה טרוד אותה שעה מאד, ועלה בדעתם לעשות ערמה ליקח צרור הזהובים במקום הטבעת שאינה שוה יותר ממאה זהובים והצרור הוא שלש זהובים, וביום השני באו שניהם אצל הסוחר ההוא ויאמרו לו תן לנו צרור הזהובים אשר הפקדנו אצלך אתמול, אמר להם הן אמת אתם נתתם לי אתמול פקדון, אך היה עמכם עוד איש אחר שנתן לי ג"כ פקדון, ואני יש אצלי שני פקדונות שהם טבעת של אבן טובה, וצרור זהובים, ואין אני זוכר מי הוא בעל הזהובים, אתם או אותו האיש, לכן אני אשאל תחלה מן אותו האיש שהוא ג"כ יושב בפונדק כאן ואם יאמר שהוא בעל הטבעת אז אתן הזהובים לכם, ושאל אותו, אתמול מה הפקדת אצלי, ויאמר צרור שיש בו שלש מאות זהובים, ואלו אומרים לא כן אלא צרור הזהובים שלנו הוא. והוכרח הסוחר להגיש ענין זה אצל השופט ושלשתם באו, והציע המעשה לפני השופט כמו שהיא, והשופט גזר אומר שזה האיש יקח הזהובים כי הם שלו, ואלו יקחו הטבעת. תאמר איך נתברר דבר זה אצל השופט, ולא באו לפניו עדים כלל כי אם דן ע"פ המעשה הזאת שהציע לפניו הסוחר בפניהם כאשר הצענו לעיל מתחלה ועד סוף:
סימן סז
אחד היה נושא מורה שעות בתיקו נכנס לחדר אחד שהיו שם שני בני אדם ולאחד מהם היה ג"כ מורה שעות אצלו, וזה שנכנס אמר להאיש שיש לו ג"כ כלי זה שיראה כלי מורה השעות שלו ויגיד לו על שעה זו מה היא, וזה ראה בשלו ויאמר השעה היא אחד עשר והוציא זה כלי שלו ויאמר אצלי הוא עשרה וחצי, אח"כ יצא זה מן החדר והלך ויאמרו אלו השנים אחד לחבירו איך אפשר שיהיה הפרש בין כלי זה לכלי זה חצי שעה, ובודאי השלשלת של הכלי הזה נגמרה בעשרה וחצי, ולכן לא הלכה עוד ועמדה בכך אמר לו חבירו א"א לומר כן ובודאי כלי שעות שלו הולך ולא עמד אלא דרך אלו הכלים לקצר במהלכם, ולפעמים יהיה הפרש בין כלי לכלי בקיצור שלהם חצי שעה ויותר. תאמר מה הכריח ראה לדבריו שאמר א"א לומר שהכלי ההוא נגמר השלשלת שלו הלכך עמד בעשרה וחצי ולא הלך:
סימן סח
היה מנהג אצל הפרסיים בזמן קדמון להביא בשלחן לפני המסובין שני קערות, באחת יש בה רסן אחד, ובאחת יש מאזנים קטנה ומשקל אחד עמה, ואח"כ מביאין קערות התבשילין וקערות של מיני פירות, תאמר מה כונתם כאלו שני הקערות שמביאים בתחלה:
סימן סט
עוד היה מנהג אצל הפרסיים קודם שיביאו יין ושכר על השלחן לשתות מהם מביאים כלי אחד שמניחין בו גחלים, ועשב אחד מעלה עשן ויש בכלי קנה אחד ברזל שהעשן עולה דרך אותו הקנה, וריח אותו העשן לא היה טוב כלל ומניחין זה על השלחן כל משך השתיה שלהם. להעלות עשן אע"פ שהיה ריחו קשה, תאמר מה כונתם בדבר זה:
סימן ע
שני חכמים היו יושבים בחדר אחד שבבית ובאו והגידו להם אותה שעה ילדה האשה בעלת הבית, ענה חכם אחד ואמר לחבירו רואה אני בדבר אחד יש יתרון לאדם תחת השמים, ואם תאמר יש עוד דבר אחר הנה מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. ענה חבירו ואמר יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, ענהו החכם הראשון ואמר כבר היה לעולמים במקצת. תאמר מה כונת הדברים האלה:
סימן עא
אח"כ הביאו להם אכילה ושתיה לשמחת הילד הנולד ואחר שאכלו ושתו אמר החכם הראשון תעסיק בראשית ואחרית, א"ל הראשית קשה עלי לעת עתה, אמר לו אם היה ראשיתך מצער אחריתך ישגה מאד, תאמר מה כונתם בדברים אלו:
סימן עב
יהודי ונוצרי היו מהלכים בדרך לבדם ותעו במדבר בישימון דרך והיו בצרה גדולה ונדרו שניהם אם והיו נצולים מן הצרה ויגיעו לשלום שיכרתו ביניהם ברית זע"ז כל ימיהם כמו אחים וגם והיו שוים בדת אחד כך נדרו בסתם, ואח"כ ניצולו ונתוועדו יחד וכרתו ברית אהבה זע"ז בשטר בכמה תנאים שעשו ביניהם לחזק אהבתם, וכאשר באו לקיים נדר השוואת הדת, היהודי אומר להנוצרי כונתי היתה שאתה תהיה יהודי כמוני, והנוצרי אומר כונתי היתה להיפך, ומאחר שלא פירשו דבר זה אלא נדרו בסתם לא ידעו פשר הדבר, ויבחרו שניהם בחכם אחד שיציעו הענין לפניו, וכאשר יכריע בדברי טעם כן ועשו, וכן היה החכם ההוא הכריע ביניהם בטוב טעם ודעת. תאמר מה הכריע, ומה טעם להכרעתו:
סימן עג
חכם אחד רצה לגלח והביאו לו מגלת מן הנמצאים בעיר, ואחר שגלח אמר לתלמידיו אלו המגלחים אצל זה לא יגלחו אצל מגלח אחר, והתלמידים עשו שני פירושים בדברי החכם שהם הפכוום מצד לצד. תאמר מה פירושים הפכיים יש בדבריו:
סימן עד
איש אחד היה לו שני בנים, קרא ביום ערב שבת לאחד מהם ואמר לו בני מחר שבת קודש תזהר לקום בבוקר שתתפלל עם הציבור ותבא לבית לאכול סעודת שבת ואחר הסעודה תלמוד ספר תהלים ואח"כ תישן מעט ותקום מן השינה ותלך לבית הכנסת לשמוע הדרשה מן החכם, ואח"כ תתפלל מנחה ותבא לבית לקיים מצוה סעודה שלישית, וזהו כבודו של שבת. ואחריו קרא לבנו השני א"ל בני מחר שבת וצריך אדם להתענג בו, לכן תתאחר בבוקר ולא תקום משינתך עד אחר זריחת השמש כדי שתתענג בשבת ותאכל סעודת שחרית ותלך לטייל אנה ואנה, ואחר הטיול תבא לבית ותקרא גזיתא להתענג מן חידושים הנמצאים בעולם כדי לקיים עונג שבת. תאמר איך צוה לבניו צוואות הפכיות, אם זה האב יר"ש איך יצוה לשני ככה, ואם פריך ובריון איך צוה לראשון ככה:
סימן עה
יש חליפין עושה פחת ויש חליפין מוסיף ואינו פוחת:
סימן עו
שני יהודים היו מהלכין במדבר והיו מהלכים לפניהם מרחק חמשה דקים שני בני אדם הולכים אחר הפרד שלהם שנושא עליו משוי. אמר יהודי אחד לחבירו זה הפרד ההולך לפנינו יש בכף רגלו הימנית ברזל קבוע בה ובכף השמאלי לא יש ברזל, ועוד אמר פרד זה יש על מצחו זכוכית לטושה שקורין עייגא, ואמר עוד אלו החמרים ההולכים אחר הפרד הם אחד יהודי ואחד גוי ישמעאלי ואינו גוי נוצרי. תאמר מהיכן ודע מאחר שהפרד רחוק מהם, גם איך ידע מה שיש על מצחו מאחר שהוא הולך לפניהם, והם רואין אחוריו גם מהיכן ידע שהחמרים הם אחד ישראל וא' גוי מאחר כי החמרים שוין במלבוש שלהם הן ישראל הן גוי לובשים מלבוש אחד ואינם ניכרים מכח הלבוש, גם מהיכן ידע שזה הגוי הוא ישמעאלי ולא נוצרי בן ולא אומה אחרת מן הגוים:
סימן עז
אחר עני נכנס אצל העשיר לקבל ממנו צדקה והיה העשיר יושב על הכסא בחצר שלו, והיה לפניו חמור ואצל החמור היה תלוי כלוב שיש בו עוף א', אמר העשיר לעני אתה למי תדמה לחמור או לעוף הזה, א"ל אדמה לעוף, א"ל ואם ארצה אני שתדמה לחמור לא תרצה אתה אמר לו העני ארצה בתנאי שתלעיטני מן האדום האדום הזה, תאמר מה היתה כונתם בדברים אלו: