אור ברסלב
אמרי בינה חלק ראשון; עושה פלא

אמרי בינה· רבי יוסף חיים מבגדאד

חלק ראשון; עושה פלא

הקדמה

הקדמה

בשם ה' נעשה ונצליח
ליקבה"ו

אמרי בינה

עושה פלא פרק ראשון.

החכם מכל האדם שלמה בן דוד מלך ישראל אמר במקראי קודש שלו בתחלת ספר משלי לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה. ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה. להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. הנה הערמה היא בדברים ששח הרב לתלמיד באומרו כו"כ היה וכו"כ נעשה ולא היו דברים אלו מעולם, ואמר הרב דכו"כ היה כדי שהתלמיד יהיה פותר אותם כפתרון החלום, ולדברים אלו מכנה אותם בשם ערמה מפני שבאמת לא היו ולא נעשו ורק הרב מערים לומר כו"כ היה וכו"כ נעשה כדי לחדד את שכל התלמיד לפתור אותם, ולז"א בפסוק השני ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, כלומר מן הדברים האלה ישמע חכם זה התלמיד ויוסף לקח שיתחדד שכלו ואז יוסף לקח בחכמתו יען כי הנבון הנה הוא יקנה חכמה ובינה בתחבולות אלו דברים הבנוים כדרך החידה שעושים תחבולות לשכל כדי לחדדו שהרב גונב דעתו של התלמיד להטעותו בדברים אלו כדי שיתפתח. ובא הכתוב השלישי ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, כי בדברי המשל והמליצה והחידה יתחכם התלמיד על ידי יגיעת שכלו שיגע למצוא פתרונים לדברים אלו, ואם בהשקפה הראשונה יראה לו פתרון וחוזר ודוחהו ויחזור למצוא לו פתרון אחר וגם את זה דוחה אותו וכן עזה"ד עד שישיג האמת בפתרון אמיתי, ובהיות שכלו הולך ובא ברצוא ושוב, כדי להשיג הפתרון מתחדד שכלו ומתחכם.

והנה מצינו בענין המשל נשתמשו בו הנביאים כמ"ש בישעיה סי' ה' כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, הרי עשה הנביא משל על ארבע וחמש דברים ולא פירש פתרון לכל הדבקים שאמר במשל אלא פתר את הכרם והענבים, כי אמר אח"ז כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקי למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה, אבל לקרן בן שמן לא עשה פתרון, ולא עשה פתרון למ"ש ויעזקהו ויסקלהו, על מה רומז העזוק וסיקול, ומה הוא זה המגדל והיקב ונשארו הדברים בדרך חידה ומשל שהשומעין צריכין לפתור אותם.

ועוד מצינו בענין המשל אשר נשתמשה בו רוח הנבואה ככתוב ביחזקאל סי' כ"א, ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך דרך תמנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה ניב: ואמרת ליער הניב שמע דבר ה' כה אמר אדני ה' הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה: וראו כל בשר כי אני ה' בערתיה לא תכבה: ואומר אהה אדני ה' המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא. ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם שים פניך אל ירושלים והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל: ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע. הרי מתחלה הגיד פרענותם בדרך מכל ולא פירש להדיה, כי אמר אולי יתפעלו מהדברים האלה וישובו בתשובה, ולא תבא עליהם הפורענות הרמוזה במכל הזה, ואחר שראה שלא עשה המשל הזה פועל בקרבם, אלא אדרבה נתקשה לבם ביותר באומרם כיון דהוא ממשל משלים, ואינו אומר הפורענות בפירוש להדיא ש"מ שבא להפחידם בלבד בדברים אלו שאין רצונו להביא עליהם הפרענות ממש, לכן אחר שאמר הנביא אהה אומרים ממשל משלים הוא אמר לו דבר הפרענות בפירוש:

וזה הטעם של צורך המשל. אמרנו בדברי הנבואה הנז', אמנם במשל דברי חכמים וחידותם יש טעמים אחרים והם, הא' כדי להסתיר בדברי המשל והחידה סוד חכמה ולגנוז שם אמרי בינה לכסותם מכל אדם ולא יהיו גלויים אלא רק לחכמים הגדולים אשר יש לאל ידם לפתור אותם על אמיתותם, ועוד טעם אחר כדי לחדד שכל התלמידים, על ידי שיהיו יגיעים הרבה למצוא להם פתרונים, ועל זה נאמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ועד"ז היו מאמרים של רבב"ח בגמרא דבתרא בפרק הספינה, וכן מאמרים אחרים כיוצא בהם שם, ובשאר מקומות בתלמוד, כהך דאיכא בגמרא דבכורות דף נ"ז, העיד ר ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי, חזרים שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפין, יתוש שבמקומנו יש לו ששים רבוא קלפין בבית המסס שלו, פעם אחת נפל ארז במקומינו ועברו י"ו קרנות על חודו, פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני (עוף), וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים ע"כ, וכל מאמרים אלו וכיוצא בהם אפילו תינוק קטן א"א שיחשוב ויצייר הדברים כפשוטן, ומוכרח לומר שהם אמורים בדרך משל וחידה. ובסה"ק בן יהוידע על גמרא דבכורות הנז' כתבתי שהוצרך התלמיד להזכיר שם אביו שהיה שמו סתריאל, לרמוז לנו שהדברים האלו שאומר אינם כפשוטן אלא הם מסתרי האל יתברך, ואומרו מערקת לבנה לרמוז שהיה לו נשמה מן אור מקיף הנקרא לבנה, ולכך היה יכול לומר סודות עליונים בלשון חידה ומשל, וכמ"ש רביני האר"י ז"ל כל מי שיש לו נשמה מצד אור מקיף, יש בו כח לדבר בנסתרות ובסודות התורה דרך כסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם ע"ש.

והבאתי שם מ"ש בזוה"ק פרשת פנחס בר"מ דף רע"ז וז"ל, דהכי אורח דמארי דאורייתא אמרין מרגלית לתלמידהון והנך דלא אשתמודעון ביה אהדר לן ההוא מלה במילי שחוק, כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתק כרכין ואתא ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא ומחק אלין שתק כרכין, ומארי דליצנותא אמרו דלא אמר הוא אלא בר נש כתב שתק כרכין ואתא ביצה דנפלה מן עופא ומחק שתק כרכין דכתיבה, וח"ו דמארי דאורייתא אמרין מילין דשחוק ודברים בטלים באורייתא, אלא הא אקמוהו אפרחים אלין מארי משנה, או בצים אלין מארי מקרא וכו' ע"ש, הוא הדבר אשר אמרנו דהיו רבותינו הראשונים משתמשין ועוסקים ואומרים דברי תורה בדרך משל וחידה וכמ"ש שלמה הע"ה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ובאמת גם אצל חכמי האומות הקדמונים יהיה נהוג אצלם דרך זה לדבר בדרך חידה ומשל.

וקרוב לדרך זה היו מתנהגים ברמז ומשל באין אומר ואין דברים אלא רק בתנועת האברים ותכונתן, וכמ"ש בגמרא דחגיגה דף ה' רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא צדוקי עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, אחוי ליה איהו ועוד ידו נטויה עלינו, אמר ליה קיסר לריב"ח מאי אחוי לך, א"ל עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, ומאי אחוית ליה, א"ל הכי והכי, אח"כ אמר מלכא לההוא צדוקי מאי אחוית ליה, א"ל עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, ומאי אחוי לך אמר לא ידענא, אמר גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג מחוי קמיה מלכא, אפקוהו לההוא צדוקי וקטלוהו, ע"כ. הרי היו מדברים בתנועת האברים באין אומר ואין דברים, והנך רואה כ"כ היה מכובד ויקר דרך זה שהיו משתמשים בו לפני מלכים:

וכיוצא בזה איתא בגמרא בע"ז דף יו"ד אמר ליה אנטונינוס לרבי בעינא דימליך אסוירוס בני תחותי ותתעבד טבריה קלניא, (בת חורין שלא יתנו מס) ואי אמינא להו חדא עבדי, תרתי לא עבדי, אייתי רבי גברא ארכביה אכתפיה דחבריה ויהיב ליה יונה לעילאי בידיה, וא"ל לתתאה דיימר ליה לעילאי דנפרח יונה מידיה, אמר ש"מ הכי קאמר לי את בעי מנייהו דאסוירוס בני ימלוך תתותי, ואימא ליה לאסוירס דתתעביד טבריה קלטא. תו אמר ליה קא מצערין לי חשובי רומאי אעייליה לגנתא כל יומא הוה עקר חד פוגלא קמיה, אמר ש"מ הכי קאמר לי קטול חד חד מנייהו ולא תתגרי בהו בכלהו, הויא ליה ברתא ושמא גירא וקא עבדא איסורא שדר ליה גרגירא, שדר ליה כוסברתא, שדר ליה כרתי, שדר ליה חסא, הרי מדברים דברים על ידי זרעים וירקות, ועל ידי הרכבות בני אדם ברמזים שעושים בהם.

עוד תמצא שהובא בתלמוד בבלי הקדוש דברים בלשון חכמה המדברים בדרך חידה ומשל ובהרכבת לשונות זב"ז, וכמ"ש בגמרא דעירובין דף נ"ג רבי יוסי בר אסיק כי הוה משתעי בלכשן חכמה אמר עשו לי כור משפט בטור מסכן, רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי אתרינו לפחמין, ארקיעו לזהבין ועשו לי שני מגידי בעלטה. אמרו ליה רבנן לרבי אבהו הצפיננו היכן היה רבי אלעאי צפון, אמר להם עלץ בנערה אחורנית אחרונית עירנית והנערתו. אמרו ליה לרבי אלעאי הצפיננו היכן רבי אבהו צפון, א"ל נתיעץ במכתיר והגניב למפיבשת ע"כ. ועוד תמצא דברים בדרך חידה בגמרא דראש השנה דף כ"ב פעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את החכמים שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם, שלהם הגיד עדותו ויצא, שלנו אמרו לו אמור כיצד ראית את הלבנה, א"ל עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רובץ בין שני סלעים דומה לעגל ואזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו הצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי, ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז צרורין לי בסדני ע"ש. ובמנחות דף ס"ד איתא בההוא אלם שרמז להם על מקום ששמי גגות צריפין על ידי שהניח ידא חדא אאיגרא וחדא. ידא אצריפה, גם רמז להם על מקים ששמו עין סוכר שהניח חדא ידיה אעיניה וחדא ידיה אסיכרא ופירש להם דברים, מרדכי שנקרא שמו פתחיה על שם שפותח דברים ודורשן ע"ש:

והנה באמת כל איש משכיל בלבבו יבין שלשון אשר מתוקן ומיוסד בדרך חידה ומשל הוא יקר ונכבד מפני שיש בו תועלת גדולה לחדד השכל כאשר אמרנו, ובו ניכר האדם הפותר דברים אלו אם הוא חכם ונבון, וכבר גדולי עולם הקדמונים עשו כמה מדרשים בדרך חידה, וקראום בשם מדרש פליאה, ורוב מדרשים אלו באו בספרי הדרשנים וכל אחד עושה בהם ביאור לדעתו. על כן אנא עבדא בספר זה אשר קראתיו בשם אמרי בינה הבאתי בתחלתו חלק אחד אשר קראתיו בשם ערשה פלא כי בו יש דברי תורה וגם מעט דברים אחרים האמורים בדרך חידה כדי לחדד בו המשכילים, וזה החלי בעזר האל צורי וגואלי.

פרק א

הצצתי בתוך הסל שהוא אחרון בארבעה, ואחרון בעשרה, וראיתי בתוכו מים במים. וגם ראיתי בנתים חמשים בחמשים ובתיכם הצינור המקלח. ואמרתי על הסל הזה נאמר למרע"ה אנכי אעביר כל טובי על פניך:

בני דע כי פרנסתך תבא לך מן הספיח. ולכן הזהר ללקוט מן הספיח שלשה פעמים ביום. ושמחת בכל הטוב. כי בספיח תמצא טוב. והוא שלש בשלשה ואחד בשמונה. וזכור תזכור אח הממונה אשר ביתו בנוי באבנים שמונה. והוא שלום הכל ומכלכל לכל:

בני אם יש לך קרן כסף וזהב תצליח מאד:

בני אל תבטח באדם כי לא יועיל, אבל תבטח בתשעה ועשרים אדם ויועיל:

במספר שם הוי"ה רמוז הארת הכתר ביסוד:

יש שלשה פשוטים שקולים כארבעה פשוטים. ויש ארבעה מלאים המה כשלשה פעמים ארבעה פשוטים:

כשיתחברו יסוד ומלכות יהיה עושר בעולם. ובתוכם ישתלשלו חסדים בעולם. דוק ותשכח:

אחרי האחד הבט לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואז תזכה שיאיר לך נר תמיד המאיר באמצעי שעליו נאמר קטורת תמיד לפני ה' לדורותכם. ותתקיים הבטחת הכתוב ופתחו שעריך תמיד יום ולילה לא יסגרו.

כלל גדול יש בקדיש והוא כי באחד אומרים קדיש ובעשרה אין אומרים קדיש:

ארבע קריאות זו למעלה מזו. הראשנים בזמן הראשון משובח. והשניים בזמן השני משובח:

תשעה המנורה זכה וברה. והשורש והעיקר הם שלשה ושלשה. והשאר היו שלשה ותשעה. ואח"כ נעשו ארבעה ותשעה:

ראש השבעה הוא ארבעה. אשר מחבת נקראים. הכלל הוא שלשה והפרט הוא חמשה. שנים מהם כאחד שבהם. ואחד מהם יתר אחד על אחת מהם. וכולם הם אחד ואחד:

שאלוני למה נקרא אות ואו של השם בשם תפארת. ואמרתי להיותו יתר אחד על השעה:

שאלוני מי מעיד על החסד שהוא תחת החכמה, ואמרתי שמו מעיד עליו:

הצצתי בבינה וראיתי שאם תוסיף בשיעור מקומה תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר חכם בבינה. ואם תוסיף עליה שיעור מקום החכמה, תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר הבן בחכמה:

נומתי לסופר אחד, הלכות אשר למלאכתו צריכות. אמרתי לו אל תרבה בברכות ואל תפחות משיעור ערלה, ומצוה מן המובחר שיעור חלה. או שיעור המעשרות. והוספתי אמרי שפר לאותו הסופר סימן זה יהיה בידך בהדרת קודש. מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש:

המרבה ברכה בששה יתקן בששה, ואם עמד בשלשה יסיים בחמשה:

שלשה שאכלו כאחד מוסיפין חמשה ומברכין עשרה שאכלו כאחד מוספק ששה ומברכין:

ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני, מכאן שאומרים שלום להיוצא לדרך:

היוצא לדרך מצוה ללוותו מפתח ביתו, ואין אומרים לו שלום בבית אלא בשנים עשר:

וישראל אהב את יוסף, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, אלא ללמד אהב את יוסף בשביל שהוא שר וגדול בישראל:

בבואי בית דוד מלך ישראל חי וקיים, המוכתר בכתר מלכות וירד מים עד ים, פתחתי במשל פי, ויהיו לרצון אמרי פי. הנה רבים מגבורי החיל בעלי גבורה, הלכו לבקש את הנערה, ויקראו הושיעה המלך הנורא ויבואו חמשה אלפים ויקחו את הנער ויאחזו בו בחברה. וחיש מהרה מצאו את הנערה. ויביאו אותה לפני המלך בזיוה והדרה. וליהודים היתה אורה. ויעמוד אחד אצל הדלת תמיד לשמרה. וישמחו הגבורים שמחה גדולה. ברוב חדוה וצהלה:

פרק ב

שאלו התלמידים לסבא, למה חותמו של הקב"ה אמת, אמר להם מפני כי האמת יושב בסתר והקב"ה הוא סתר, לכן אנחנו אומרים מיוחד באהיה אשר אהיה, הוא הי', הוא הוה, הוא יהי'. אמרו לו רבי למה אומרים אשר אהי', יאמרו מיוחד באהי', א"ל מפני כי אהי' אשר אהי' הוא אמת, אמרו לו העולה משם אהי' האחד הוא בסוף, אמר להם דרכו של חותם אחרון ראשון, והראשון הוא אחרון, ולכן אמרו בתשרי נברא העולם:

אמרו התלמידים לסבא, רבי דרוש לנו במעשה בראשית, אמר להם הקב"ה חתם מעשה בראשית בשתי חותמות. להודיע שהם דברות נעלמות, אמרו לו איפה הם המקומות, אמר להם תעיינו בסוף בבא קמא ובסיפא דסיפא, ותמצאו מרגלית יפה:

אמרו לו רבי אמור לנו עוד בהם בדברים נסתרים ודקים, אמר להם עשו אזנכם כאפרכסת ושמעו דברים המוצדקים. בראשית ברא שית הה"ד ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, קונה הכל לחבר שמים וארץ. אמרו לו רבי מהו שית, אמר להם אבר שית, אמרו לו למה תקראהו שית, אמר להם שית למעשה בראשית. אמרו לו רבי בראשית הנעלם או בראשית הנגלה, אמר להם בראשית הנעלם אמרו לו היכא רמוז בראשית זה במקרא. אמר להם הא כתיב בראשית ולא כתיב ראשית ללמדך על ראשית הנעלם שהוא ראשית בשתים אמרו לי רבי פרש לנו הראיה אשר הבאת מן ברוך אברהם, אמר להם כאן גילה הכתוב סוד אחד, על מה שנעשה באחד שבאחד. לכן אמרו בראשית ברא שית:

דבר אחר בראשית צרף ארבעה הגלויין בפני עצמן, ושנים הנסתרים בפני עצמן ותדע מעשה בראשית מאיזה בירורים היו, ומה צריכים אנחנו לברר, לכך נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:

שאלו התלמידים לההוא סבא חכימא. למה לא נכתב כתירה בזקנים, אמר להם ללמדנו דברים עליונים, נפלאות ונסתרות, על מחצב המלאכים, ומחצב הנשמות, ומחצב הספירות, ומתתא לעילא הם סדורות:

שאלו א התלמידים לסבא, התורה והתעודה למה נקראת כלי חמדה, אמר להם מפני שנתנה לעם תליתאי, הם עם סגולה, ואם שלש אלה לא יעשה לה, ויצאה חנם אין כסף, אין כאן חמדה, ואם תרצו לדעת בתורה רמז לשלשתם, הביטו בשלש אחרונות ותמצאו אותם. אמרו לו רבי למה נרמזו האמצעים קודם הראשנים, אמר להם מפני שעתידין האמצעים להיות ראשונים, ומתי יהי' זה כאשר יושלמו הפנים הרמוזים באחרונים, נפיק עון ועייל אלף והקטן יהי' לאלף:

שאלו התלמידים לסבא למה נאמר פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, אמר להם על שם הכבש, שכן דרכו של איש עלה בכבש ופנה לסובב, נטה לדרום ועשה ששה, נטה לצפון ועשה חמשה, ואם להפך לא יקיים חמשה. אמרו והלא סימן יפה אמרו חכמים, אמר להם יפה לבנים ולא להבונים:

שאלו התלמידים לסבא כמה היה קושי השעבוד במצרים, אמר להם כשנות מרים. אמרו לו מרים צדקת היתה ולמה אתה מרמז קושי השעבוד כשנותיה, אמר להם כבר נרמז הגלות והגאולה באותיותיה, אמרו לו איך הוא הסימן, אמר להם החצי כמלאך והחצי כזמן:

שאלו התלמידים לסבא למה נתנו זמן הבנים עשר שנים, אמר להם כנגד כח הנותן, אמרו לו אדרבה כנגד כח המקבל ינתן אמר להם קרא כתיב ויעתר לו ה' לו ולא לה, דלית לה מדילה אלא משלו יותן לה. אמרו לו רבי דייקינן מלתא ואשכחין מרגניתא, לכך אמרו חכמים במאמריהם בנעימים אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך בטנו דייקא בטנך דייקא:

שאלו התלמידים לסבא למה מברכים הכלה על היין, אמר להם מפני שהיא יפת העין, וכן אמרו כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, וטוב עין הוא יבורך דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה, ואחר ברכת היין תהיה הבתולה בעולה:

אמרו התלמידים לסבא רבי דרוש לנו תחלת התורה עם סופה אמר להם בראשית ישראל, הה"ד קודש ישראל לה' ראשית תבואתו מכאן אמרו חכמים ישראל קדמו במחשבה להבראות. ד"א בראשות ישראל ב' חודשים הן מזדווגים עם ישראל יותר משאר חודשים, הא' זווגו עם הנפשות, וכבר מזדווג הוא בכל שנה, והב' זווגו עם הגופים ועדיין לא הגיע זמנו. ד"א ב' ראשית ישראל, כמ"ש ברוך אלהינו שבראנו לכבודו. ד"א ב' ראשית ישראל כלומר שתי ראשיות הם ישראל, כמ"ש כל ישראל בני מלכים הם:

דרש רבי בימות החמה נכוין בכל עת ובכל זמן ואין מכין ברמת בכל עת ובכל זמן.

ותאמר כי מן המים משתיהו. אמר רבי אלו החסדים שהם חמשה, לכן מרע"ה בקרבו חמשה חסדים, והמים חומה מימינו ומשמאלו, והואיל והוא בסוד המים לכך בזכותו יחד מן לישראל, גם משה הוא מספר המים, לכך ותקרא את שמו משה, ותאמר כי מן המים משתיהו.

דרש רבי מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, יהי' לך קימה והצלה מן הטרדא אם תהדר נפשך קודם חודש הזקן.

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך מכאן שצריך לברך בהמ"ז מיושב ומכאן שאין אוכלין מעומד אלא מיושב:

החכם עיניו בראשו, למה, לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. אמר רבי אני ראיתי הר אחד ועליו זרוע כמה עשבים וחיות רעות רועות בו, אמרתי לבעל ההר למה תניח חיות רעות רועים בארצך, אמר מה אעשה איני מרגיש בביאתם ואיני רואה אותם כדי שאוכל להרגם, אמרתי לו בני העבר שטף מים רבים ותנצל מהם, תראו ענק זה ממש באדם ותקחו מוסר, דכך אמרו חכמים חש בראשו יעסוק בתורה, ולכך נאמר החכם עיניו בראשו:

דבר אחר החכם עיניו בראשו, זש"ה צדיק כתמר יפרח, למה נמשל לתמר אלא התמר הזה מתוק הוא, ואם תחתוך ראשו יהי' מר, וכן הצדיק אינו טוב אלא בחלק ראשו, ואם יעסוק תמיד בתורה דכתיב בה רחבה מני ים יהי' חשוב כרבים, ומיעוט רבים שנים, לכך נאמר החכם עיניו בראשו:

אמרו התלמידים לסבא רבי דרוש לנו על הגאולה, א"ל שתי אחיות יש אחת בעולה ואחת בתולה, הבעולה נכנסה בראשנה והבתולה באחרונה וכאשר יבא נח ביניהם ישתלם שמו של משיח. א"ל רבי מהו נח א"ל אלה תולדות נח נח. א"ל והאחיות היכן רמוזים א"ל למרבה המשרה ולשלום:

שאלו התלמידים את רבי למה נקראת התורה מים, אמר להם מפני שניתנה מן השמים. אמרו לו ותקרא שמים, אמר להם לפי שכתיב לא בשמים היא. דבר אחר למה נקראת מים דכתיב כי קרוב הדבר אליך מאד בפיך ובלבבך לעשותו, מאד מצד הפה ומאד מצד הלב:

שאלו התלמידים את רבי למה נקרא שלמה, אמר להם אמרו חכמים בית שני חסר חמשה דברים, א"ל א"כ למה מצא חן בעיני ה' לשנותו אמר להם מפני כי תמים הי' בדורותיו, ועליו אמר דוד פתחת שקי ותאזרני שמחה.

דרש רבי מנין שבזכותו של מרע"ה ירד המן לישראל, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואין שמים אלא משה, א"ל אותו תלמיד רבי כיצד אתה מכוון אותם, א"ל בכי אבנים שלימות תבנה, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. א"ל רבי א"כ יהיו הכל שלמים, א"ל בני הגאולה שלימה, לכן אבניה שלימים, אבל הגלות חסר. א"ל רבי הגאולה ידעתי ורמז הגלות לא הבינותי. א"ל בני הגלות מרומז בתמונה ובקריאה, התמונה היא שלשה יודי"ן ושלש ווי"ן עשה מהם שלשה תיבות מלמטה למעלה, הרי שלשה גליות דצווחין וי, והקריאה ג"כ מכוונת כי דוד הע"ה אמר למה תישן אדני, וכי יש שינה לפני המקום ח"ו, והלא כתיב לא ינום ולא ישן, אלא הגלות נראה כשינה, ולכן כתיב עד כי יבא שילה, זה משה ישראל בגלות מקוין לאותיות יל"ה, ולכן בשמחת בית השואבה אומרים אנו ליה וליה עינינו:

דרש רבי, אמר הקב"ה לאברהם התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך, ללמד שאין האדם תמים אלא על ידי קיום ברית מילה, ואין מילה בלא פריעה, כי בצירוף שניהם נעשה שלם, דנן אתה מוצא בשניהם. ועוד דרש, המילה לפעמים בט"ו לפעמים בי"ו, אבל בי"ד לא משכחת לה, למה לפי שאין מלין בלילה, וסימניך יהיו תמים על ראשו:

דרש רבי, תן חלק לשבעה, אמרו חכמים נאמר הששי ביתרון ה"א ללמד תוספת קדושת שבת באה אחר שעה חמישית מיד, על כן סמך להששי ויכולו, ולכך אמר חן חלק לשבעה חלק דייקא, וגם לשמנה שמלין לשמונה. א"ל רבי כל גם לרבות, א"ל בני לשין חכמים אני דורש:

וידגו לרב בקרב הארץ. מכאן לאכול דגים בשלשה סעודות:

דרש רבי, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, למר, אלא כך אמרו חכמים בני בנים הרי הם כבנים ורוב בנים דומין לאחי האם. ענה תלמיד אחד ואמר רבי לית לך הא דאר"י אתיות תיומות נולדו עם השבטים ונשאום. א"ל לאו, דהא כתיב וישאו אותו בניו ולא בני בניו, א"ל רבי והא איכא שאול. דקריב טפי, א"ל הא כתיב בסודם אל תבא נפשי:

שאלו התלמידים לסבא, מאחר שהחיה אליהו זכור לטוב את בן הצרפית למה אמר יחזקאל הע"ה והעברני סביב הבקעה, אמר להם תרגם יונתן אית חד תמן דלא קם:

שאלו התלמידים לסבא, כתיב תרח הוליד את אברהם את נחור ואת הרן, וכתיב הרן אבי מלכה ואבי יסכה, למה בכתה לאה דכתיב ועיני לאה רכות ולא בכתה שרה, א"ל כך דרשו חכמים למה נקרא שמה יסכה על שם שסוכה ברוה"ק, וכן הוא אומר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, למדנו שהיה טפל לשרה בנביאות:

דרש רבי, בית ראשון עמד בזכות אברהם ומקרא אני דורש לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, בנימין זה אברהם וכה"א אמר ה' לאדוני שב לימיני, ידיד ה' זה אברהם וכה"א אומר מה לידידי בביתי, ישכן לבטח עליו הוא הראשון שבטח בהקב"ה, וכה"א והאמין בה', לכן בית ראשון שעמד בזכותו עמד ת"י שנים בעבור מצות הבטחה שהיה לו, וכן אין אתה מוצא ת"י אלא בבטח, לכך נאמר ישכן לבטח עליו. ענה תלמיד אחד ואמר רבי הרשני לומר לפניך דבר אחד, א"ל אמור, א"ל בית שר בזכות יצחק, לכך עמד ת"ך שנים כמנין ביצחק פעמים, למה מפני שהצדיק שמו כפלים אחד בארץ ואחד בשמים. א"ל בר דבריך יפים מאירים לעינים, אבל הבט בתמורה ואז די באחת ולא בשתים. בית שלישי בזכות יעקב, ולכן קים לעולם כי יעקב אבינו לא מת. ד"א זכה לנחלה בלי מצרים, לכן בית שלישי אין לו קץ ותכלה. ד"א יעקב נקרא ישראל שהוא לי ראש, וכל מקום שנאמר בו לו קיים לעולם ולעולמי עולמים:

שאל תלמיד אחד לרבי למה האשה נקראת לחם. אמר לו מפני שנראית ונדחית ונראית. א"ל א"כ מהאי טעמא תקרא חטה. א"ל אה"ן אלא שדמיון הלחם עדיף מפני שכל אופניו גלויים הם לעיני האדם. ד"א מה הלחם אשתני למעליותא, כן האשה נשתנית למעליותא, והיינו דתני ר"ח אין אשה אלא לבנים. ד"א מה הלחם נשלם בו עשר מצות, כן האשה נשלם בה עשרה מיני חדוה אשר מברכים בברכות החופה. ד"א מה הלחם אם אפיי הרבה יתקיים ימים הרבה, כן האשה המתוקנת יפה בתחלתה תתקיים אצל בעלה ימים הרבה:

אשה כי תזריע וילדה זכר הה"ד תן חלק לשבעה, וגם לשמנה, דרשו תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה, וגם לשמנה אלו שמונה ימי מילה, אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מלו לשמנה ימים, ושאלו על זה התלמידים לסבא, אסברא לן מה טעם יש בשמירת שבעה ימי נדה ללידת הזכר, אמר להם בזכות מצות השבעה יוסיף שבעה. אמרו לו רבי והלא יש אחד שהיא מוסף כמה וכמה והוא בן גדול, אמר להם הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הנה זה הוא הראשון אשר בא בראשה, ותמצאהו עשירי בטור הרביעי שבששית. אמרו לו רבי ומה אתה דורש בשבעה, אמר להם כך אני דורש, תן חלק לשבעה זו התורה, דכתיב בה קצבה עמודיה שבעה, וגם לשמנה אלו ימי מילה ללמדך אש עסקת בתורה לשמה יהיה לך בן ואתה מלו לשמנה ימים, ומה טעם לפי שהתורה נקראת לחם, לכן זוכה לזכר, דאמר מר זכר זה כר, נקבה נקי בה, ולכך נאמר שבעים בלחם נשכרו. ד"א לפי שהעוסק בתורה נקרא בן דכתיב אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה, לכן יזכה להוליד ישן. ד"א התורה יש בה שמונה דרגין לכן זוכה להוליד בן שמל אותו לשמנה ימים:

שאלו התלמידים לרבי, למה נאמר פריה ורביה תסגי בחדא. אמר להם לפי שאין פריה אלא ברביה, כי כן אמרו חכמים כל זרע שאיני יורה כחן אינו מוליד ולכך נאמר ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם, ד"א פריה על הזכר ורביה על הנקבה לפי שזה תובע בפה וזו בדרך הצנוע ד"א למה פריה בזכר מפני שהזכר ככרו עמו, דאמר זכר זה כר, בא זכר לעולם בא ככרו עמו. ד"א למה פריה בזכר ורביה בנקבה לפי שזה שלו מתפורר ו"ו שלה מתרבה:

דרש רבי כשם שמצינו שתים שהן ארבע, כן נמצא בברכות שמברכים זא"ז, בד"א בישראל דכתיב ה' יברך את עמו בשלום ונאמר ורב שלום בניך, וכנגד זה תקנו בק"ש של ערבית שתים לפניה ושתים לאחריה כנגד שתים של מעלה ושתים של מטה, וכן אתה מוצא ארבע בשם של פתח את ידיך:

דרש רבי מקרב אחיך תשים עליך מלך זה יהודה, למה לפי שבכולם לא יש תוך ובסיעתו של יהודה יש תוך. ענה תלמיד אחד ואמר רבי גם כאן אין תוך, א"ל בני אמאי לא דרשת סמוכים, הבט בסמיכה ותמצא אמרתי ערוכה, ולכן אמר דוד פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, שלום זו המלכות שכן שנינו הוי מתפלל בשלימה של מלכותה וכה"א למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, וכך אמרו חכמים מיעוט רבים שרם, הרי רבים מכאן ורבים מכאן:

שאלו התלמידים לסבא למה אמר מרע"ה זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, א"ל משום די זהב שהיה לישראל, אמר לו והא כתיב וזכרת את בריתי יעקוב, א"ל הא כתיב טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, ועוד הא כתיב אחרי רבים להטות. ד"א כדי להצילם מן המקל שהוכן לרדותם בו, כך אמרו חכמים הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים ד"א תניח שלשה ותמצא אלף, ומקור האלף הוא מקום הרחמים העליונים:

שאלו התלמידים לרבי, דוד הע"ה למה נעשה רביעי והלא בעשרה הוא עשירי ובשבעה שביעי, אמר להם מפני שהעשירי נשלם ברביעי:

פתח ההוא סבא ואמר טוב שכן קרוב מאח רחוק, האי קרא איכא למדרש ביה כהא דתני רבי חייא מ"ד אלהים הבין דרכה והיא ידע את מקומה, יודע הקב"ה בישראל שאין יכולים לקבל גזרת אדומים, עמד והגלה אותם לבבל, ענה תלמיד אחד ואמר רבי והא כתיב ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל א"ל בר שלמה מלכא על חלתו של עולם נקיט דנן אמרו חכמים אדה"ר גופו מארץ ישראל ופרק עליון שבשר רגליו מבבל ושאר פרקי רגליו משאר ארצות. א"ל רבי איכא בהאי קרא הלכתא, א"ל אין איכא חדא דהלכתא במתנה וירושה, וכבר אמרוה רבנן בבי מדרשא:

שאל תלמיד אחד את רבי, אסברה לי למה כבוד האח נכלל בכבוד האם, אדהכי והכי אתא חבריה ושאיל למה חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, אמר להו אמינא לכו מילתא דשווייא לתרווייהו, כך אמרו חכמים ראויה היתה רבקה אע"ה להוליד י"ב שבטים, אלא שעשו עקר את הרחם שלה כדי שלא תוליד:

שאלו תלמידים לסבא למה אדם הראשון נקרא אדם ולא אדמה, א"ל כדי שיהא לו לב אחד ולא יטמא. ד"א מפני כי מספר אדם שוה עם מספר השם במילואו, אמר לו רבי חוה למה נקראת חוה, ועוד מה טעם יש לצניעות באשה יותר מן האיש, אמר לו בר הסתפק במה שנתתי לך, א ל רבי אין הקומץ שנתת מספיק א"ל בר ספק וספק, וכי לא קרית ויבן אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאיה אל האדם, נמצא היא מן האדם לוקחה וחוה נקראה ואל האדם הובאה. א"ל רבי דרשה זו נאה, ושמחתי בה כמה וכמה, כי הבנתי בה הכתוב כל כבודה בת מלך פנימה, אבל שאלה אחרת יש לי לשאול למה אינה חייבת בכל המצות, א"ל בזו הסתפק במה שנתתי לך, זה פת שלימה וזו פת פרוסה וכאשר תחבר הפרוסה עם השלמה אני קורא בהם אכלו רעים שתו ושכרו דודים, אמר לו אשריך רבי ששמת שלום בין התלמידים:

דרש רבי נבחר שם מעושר רב זה שמו של זבולון שעושרו מונח בו, כי שתי ידים זוכות כאחד:

שופטים ושוטרים תתן לך, למדנו רבינו בעת שממנים שופטים ושוטרים על הציבור מכבדים אותם כשר אחד ומחלקין אותו ביניהם חציו נותנים לאלו וחציו לאלו:

שאל תלמיד א' את רבי כתיב ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה, למה הקדים חיה לבהמה, א"ל בני כוחא דהתירא עדיף, א"ל א"כ נביא מהם קרבנות א"ל הנביא אמר מרחוק ה' נראה לי, ולכן נאמר על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו:

ויאמר להם שמשון אחודה לכם חידה שאלו התלמידים לסבא מה ראה שמשין לומר חידה זו בתוך ימי חופתו, אמר להם חצי חידתו אמרה כלפי אשתו, וחציה כלפי גבורתו ואחר שהצקתו, את שלו הגיד לה והסתיר את שלה, ולכן א"ל לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי:

דרש רבי והריחו ביראת ה' למה לפי שהוא נכנס לג"ע תחלה:

ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. כך אמרו חכמים שא"ל תפסעו פסיעה גסה ענה תלמיד אחד ואמר רבי למה לא צוה אותם יעקב אבינו, אמר לו הא כתיב וישתו יישכרו עמו, א"ל רבי ומי נתנה, א"ל קיים אברהם אע"ה אפילו ערובי תבשילן:

דרש רבי כשם שהדרו של הזכר והדרה של הנקבה בא באחרונה כך הדרה של הנשמה באחרונה, למה לפי שאינו דומה מי שאינו מצוה ועושה למי שמצוה ועושה, ענה אותו תלמיד ואמר והלא אמרו חכמים אינו דימה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא א"ל היא תפארת מצד עצמה אבל אינה תפארת לעושיה:

שאלו התלמידים לסבא, מה טעם יש בנזם וצמידים של רבקה אע"ה, א"ל רמז שעתיד יעקב לצאת ממנה, וגם רמז שעתיד יעקב אבינו להצליח בעצתה מכח שני מקומות אלו בקבלת הברכות דכתיב ויברכהו בשתים:

גם ברוך יהיה, בשביל שהוא בכור ברוך יהי' בשביל שאומרי' אלהי יעקב ברוך יהי', בשביל שזכה לעץ חיים זו תורה ברוך יהי', בשביל שהוא כרוב עליון ברוך יהי':

דרש רבי יוסף בן שבע בן השבעיות הוא יוסף עשרה שנה שעתיד להיות מלך:

שאלו התלמידים לסבא הנה חלום יוסף הע"ה נשנה ולמה נתרחק י"ב שנה, א"ל לא נשנה אלא הראשון על ביאה ראשנה והשני על ביאה שניה, א"ל ולמה צריכין שתיהם תסגי באחרון שבהם, אמר להם כדי שיבין מהם להמתין עד שיבואו מאליהם:

אין נבון וחכם כמוך למה קראו נבון וחכם בשביל שהי' יועץ למלך, שנאמר יעשה פרעה ויפקד פקדים. ד"א כי ידיו רב לו להכניע קליפה ראשנה של שבעים אומות שנקראת צפו, לכך משל בארץ מצרים שהיתה ראש:

פרק ג

אין נבון וחכה כמוך למה זכה להיות נקרא חכם ונבון מפני שבא לידי נסיון ועמד בו, ומתחילת ביאתו למצרים נרמז ד"ז בו שנאמר וימצא יוסף חן.

פתח ההוא סבא ודרש, איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיט, קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיט. אלא כך אמרו חכמים אמו מיהודה ואביו מבנימין. א"ל התלמידים רבי תן סימן לדברך, אמר להם ושמו מרדכי, א"ל ולמה הקדים משפחת אם, אמר להם שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, ד"א אשה מזרעת תחלה יולדת זכר:

דרש רבי, שלשה המה נפלאו ממני זה חצי הראשון של השם ב"ה, ולכך אמר המה לפי ששלשתם מה הם, וארבעה לא ידעתים זה חצי השני של השם ב"ה, חמשה הם אלא נקיט ארבעה מלבד זוג העקרי שהוא נ"ה:

שאלו התלמידים את רבי מפני מה הוסיף הקב"ה אות ה' לאברהם אע"ה, א"ל כדי להגין עליו מעין רעה, ולכך נוסף אות ה"א ליוסף הע"ה, ולכך אמר הא לכם זרע וזרעכם את האדמה כי היו צריכין שמירה מעין הרע כשהיו זורעים בשני רעבון ההם, אמרו לו רבי ומה טעם יש באות ה"א, אמר להם בשביל שעומדת במקום המכוסה רמז לדבר שלש אלה לא יעשה לה, ולכן ברא הקב"ה את עוה"ז באות ה"א להגין עליו מעיה"ר של הקליפה כי היה חשך על פני תהום, והגין עליה מן הקצירה, כי אין דבר קשה לעולם, כמו עין רעה ב"מ, וכן בדק רב ומצא רוב הקצירה לגופים בעוה"ז באה מן עין רעה ב"מ אמרו לו רבי יפה אמרת שצריכה עוה"ז לשמירה של אות ה"א לכך בראו בה, אבל תאמר לנו עוד טעם אחר למה נברא עוה"ז באות ה"א, אמר להם מפני שיש כל אותיות השם בה:

ויאמר אלהים אל משה אהי' אשר אהי', שאלו התלמידים לסבא למה נכפל השם הזה א"ל הקב"ה בחר באחדים מפני שהם קטנים במספר, ולכך השם הזה נרמז באחדים הא כיצד הנה הששי להיותו כפול בקריאתו, וגם בצורתו יתחלק לשנים, לכך הוא מתחבר לימין ומתחבר לשמאל, ונמצא כאן שני חלוקות האחת של ששה ואחת של שלשה, והם שקולים זה כנגד זה במשקל אחד, לכך נאמר אהי' אשר אהי', והאחרון הבא אחר שתי החלוקות אלו היא חותם אמת דכן אהי' אשר אהי' עולה אמת:

שאלו התלמידים לסבא למה שם אהי' תחלתו אלף ולמה נכפלה בו אות ה"א, אמר להם האלף הוא עשרים וששה ועשרים שהם יו"ד וכו' באחד נרמז שם הוי"ה לחבר ולקשר בו שם הוי"ה ב"ה, ובאחד נרמז העילוי של העתיד הנרמז בפסוק ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, ולכן מהמעות השם הזה עצמו מורה על העת"ל:

ובני ישראל יוצאין ביד רמה בזכות מצות עשה שעתידין לקבר דוק ותשכח בשני דרכים, ולכן בהם נתגברו על מצרים שהיו יונקים מן הגרון:

כי ה' נלחם להם במצרים בזכות מצות לא תעשה אשר עתידין לקבל, לכך נאמר וסכסכתי מצרים במצרים, ולמה בזכות ל"ת מפני שהם גבורות, ולכך נאמר הללוהו ברקיע עוזו הללוהו בגבורותיו, ולכך כתיב אלהים מחסה לנו סלה, וכל המקיים אותם נקרא פועל צדק:

משכו וקחו לכם צאן ושחטו הפסח. דרש רבי מי חלצם לישראל מן עין ע"ז של מצרים קרבן הפסח חלצם לכך אמר משכו ידכם מע"ז וקחו לכם צאן ושחטו הפסח, לפיכך שנינו במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי:

שאלו התלמידים את רבי למה הסוכה קרי וכתיב, אמר להם לפי שבה מתמתיק הדין ברחמים, אמרו לו ולמה זה חלוק וזה אינו חלוק, אמר להם כדי שיתערבו יפה:

שאלו התלמידים לרבי למה השלום ביד אמר להם לפי שנלחמים ביד ניתן השלום ביד, אמרו לו רבי פרש לנו דבריך כי לא ידענו מה הם אמר להם ברי תהיו מבני יששכר אשר יודעי בינה לעיתים:

כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. דרש רבי לחם זה הגשם, למה לפי שאין הגשם יורר אלא עד שיתגלה הלחם, לכך נרמז הלחם בגשם:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, דרש רבי מהיכן זכו ישראל בישועה על הים בזכות יוסף הצדיק, דכתיב ביה ויהי ה' את יוסף:

על כן קרא שמה מרה, שאלו התלמידים לסבא, מתוקה מבעי לקרותה, א"ל אין הנס נודע לדורות אא"כ רואין תהפוכות לעיניהם. אמרו לו למה אחר נסיעתם מים סוף אני במקום מים מרים אמר להם לפי שתחלה היו מצרים מים מרים לישראל ואח"כ עשו המים שרי לישראל בקי"ס:

ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, למה עץ כדי שיעשה בו מעשה נסים בזכות אב זקן המלומד בנסים, לכן אמרו השבטים יש לנו אב זקן, ואם תשאל איך נעשו המים מתוקים נצטרף המשליך והנשלך עם מספר השם ב"ה בקריאתו וכתיבתו, ובזה נעשו המים מתוקים:

יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, מכאן רמז להדלקת נירות בשבת:

ביום השמיט עצרת תהי' לכם, מכאן דמעלין בקודש ולא מורידין:

שאלו תלמידים לסבא מהיכן נעשה המן ארור אמר להם מדכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי:

דרש רבי מה ראה המן להתגרות בישראל אלא אמר זקנו תיסר מהם שלשה ונשאר בידם כותית ארבעה, מדד את עצמו וראה עומד כנגדן, אמר משתה יכול אני עליהם:

דרש רבי למה נתגרה המן בלשון לשפוך דם, אלא משום דכתיב אנשי רכיל היו בך למטן שפך דם, ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך, לפיכך נתגרו בהם אנשי רכיל זה המן וזרש אשתו שהיתה עצתה שקולה כנגד שס"ה חכמיו, וסוף דבר נאבדו מן העולם, לפיכך חזר יחזקאל הע"ה ונתנבא והשבתי זמה מן הארץ ללמד כי השי"ת הפר עצתם ועקרם מן העולם, כן יאבדו כל אויביך ה':

אמרו התלמידים לסבא אסברה לן טעמא במשלוח מנות למה שתים, אמר להם כנגד המן וגנזיו שנעקרו מן העולם:

שאלו התלמידים לסבא למה זכה יום ארבעה עשר לחודש אדר לשמחה ויו"ט, אמר להם משני שהוא יום השמיט, לכך דרשו חכמים עליו שמחה זה יו"ט:

ליהודים היתה אורה, למה אמר אורה אלא משום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור:

ותקרא אסתר להתך, למה שלחה להתך, אלא רמז רמזה לו אם פגע בך אדם רע עשה לו כאשר עשה משה למצרים הוא הדבר שאמרה לדעת מה זה ועל מה זה כלומר דע מה שעשה משה דכתיב ביה כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו:

שאלו התלמידים לרבי בכללן של בני יעקב אתה מוצא שבעים ובפרטן היו ע' חסר אחד, אמר להם הא כתיב ובני דן חושים:

שאלו התלמידים לרבי כתיב כי יד על כס יה מי מעכב, אמר להם בגד הפרום בנתים מעכב כד כתיב ואמר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, ונאמר כי אם עונותכם היו מבדילים בירכם לבין אלהיכם, אמרו לו רבי ובמה יוסר הבגד הזה, אמר באחד שבראש ובשתים שבסוף, א"ל ולא סגי בשתים, אמר להם השתים צריכים לאחד, דכתיב טובים השנים מן האחד וכו', ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו וחוט המשולש לא במהרה ינתק:

ושמעו מצרים כי העלת בכחך את העם הזה מקרבו זש"ה נתת ליראיך נס להתנוסס, פרעה אמר צא ידעתי את ה' ולהלן הוא אומר הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, הא כיצד אלא כך אמרו חכמים שידע מקום הטבע ולא ידע מקום הנס, על כן א"ל מרע"ה כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' מפני שהתחיל לעשות מעשה נס. ענה תלמיד אחד ואמר רבי כיצד אתה מוצא כאן מקום הנס, א"ל בני יש כאן שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, מלא את הפנימי ותניח החיצון כמו שהוא ותמצא את הנס, על כן אמר ושמעו כי אתה בקרב העם הזה, ולכך נאמר נתת ליראיך נס להתנוסס:

שאלו התלמידים את רבי כתיב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, וכתיב והמים להם חמה מימינם ומשמאלם, למה כאן מלא וכאן חסר, ועוד למה נכפל. אמר להם משום דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים:

מה זה בידך ויאמר מטה, כאן רמז לו שלא:

שאלו התלמידים לסבא מרן שסתם חדש הוא שלושים יום, אמר להם שמו מעיד עליו:

והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ואל תתמה על הדבר הזה כי כך אמר הכתוב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון:

כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד לחודש בערב, למה הוצרך לפרש עד יום האחד ועשרים, והלא כבר אמר שבעת ימים מצות תאכלו, אלא שבא ללמדני על זמן חרותינו מהיכן בא לנו:

דרש רבי, רמז לשיעור סוכה מן התורה מנין שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל:

לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה לקיים מה שנאמר אשת חיל עטרת בעלה:

דרש רבי, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל, שרית עם אלהים בכח שם אלהים חיים, ועם אנשים בזכות שתי אנשים ושתי נשים, יען כי נשים הם בכלל אנשים. א"ל תלמידיו רבי רמז אנשים ונשים ידענו ורמז לשם אלהים חיים לא ידענו, אמר להם תנו עיניכם בפסוק עד הגל הזה:

שאלו התלמידים לסבא, הארבעה שהם שבעה הולכים ובאים בששה, שהם רמוזים בהשלשה, אך הרביעית האחרונה, אשר היא נזכרה ראשונה, בהשמינית שבשלשה, אין לה מקום כמו השלשה, לצאת ולבא בו, הגד לנו סיבת הדבר ומה טעם יש בו. אמר להם זו הרביעית היא כלה נאה וחסודה, ולכן אין מקום מיוחד כנגדה, בהליכה וביאה, וכך אמר נעים אמירות ישראל בזמירתו הנאה והיקרה והנעימה, כל כבודה בת מלך פנימה, וכן אמרו חכמים דרכו של איש לקדם, ואין דרכה של אשה לקדם:

ויבן נח מזבח לה', שאלו התלמידים לסבא מה ראה לבנות מזבח אחר המבול, א"ל על שם בעלי הנס שניצולו מן המבול, לכך בנה מזבח והקריב עליו זבח:

שאלו התלמידים לסבא רמז לנטריקון מן התורה מנין, א"ל אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי:

כל הזהיר במצות ציצית נקרא אב, לכך נאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת:

השבטים נעוץ תחלתן בסופן, ללמדך שכולן צדיקים ושוין הם, ולכן מספרם הוא כסף חי.

א"ל ההוא סבא לאותו תלמיד אם תרצה לפתוח פתח ישועה פתח בקל וחומר כי שלשה נאמר בעניינם קל וחומר ונושעו, א"ל רבי מי הם אמר לו כשמי הם:

דרש רבי אילו של יצחק בא לכפר על מעשה העגל, שנאמר והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו:

וירם תולעים ויבאש. דרש רבי הם הקדימו לכך הקדים. ד"א סופו הוכיח:

שנה ההוא סבא לתלמידיו בית הלל אומרים שני שבלים לקט ושלשה אינן לקט, ובית שמאי אומרים שלשה לעניים וארבעה לבעה"ב. א"ל רבי תן סימן לבית הלל, א"ל אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת, אמרו לו רבי גם לבית שמאי יעלה הסימן הזה, אמר להן לית לן וא"ו להוסיף:

דרש רבי השם ב"ה נכתב בי"ה ונקרא באל"ף דל"ת, רמז לדבר מקרא מגילה:

שאל תלמיד אחד את רבי עשר תעשר מלגאו או מלבר, אמר לו כך שמעתי עשר תעשר מזלך:

שאלו את רבי כתיב וישתו וישכרו עמו מכלל דעד השתא לא שתו למה אמר לו מפר שהיו יראים מן עין בת עין:

שאלו לרבי, כתיב כי חיים הם למוצאהם ופרשו חכמים למוצאהם בפה למה, א"ל התורה נקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, ולמה נקראת טוב על שם הטובה הנמצאת בה, והטובה יוצאה בפה, ולכן חלקיו הם חמשה, ולפיכך דרשו חכמים שש אני על אמרתך, דוק באמרתך ותמצא אחת לאחת מכולם.

דרש רבי ויקח קרח אמרו חכמים לקח מקח רע לעצמו מהו מקח רע שעזב השלישיות שבשלשה הטובים ודבק בשרות שבשלשה רעים, לפיכך נתקיים בו הראשנות שבשלשה הרעים. אמרו לו רבי מי הם הטובים ומי הם הרעים, אמר להם הטובים אנשים קדושים, והרעים שקצים ורמשים:

דרש רבי כתיב את עשו בנו הגדול וכתיב את יעקב בנה הקטן, מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב, לפיכך זה מתחיל בשמאל וזה מתחיל בימין, אמרו לו תלמידיו רבי זעיר לב מן התורה מרן אמר להם צאו וראו בחמשה ובעשרה:

שאלו את רבי כתיב מבכר אדם ועד בכר בהמה, למה בכר אדם חסר, אמר להם שמעתי מפני שנוטל פי שנים:

שאלו את רבי, למה מושחין המלכים בשמן, אמר להם מפר שהוא עליון רמז לדבר אשר בשמים ממעל. ד"א מפני שהמלך הוא פרנס לעמו. ד"א המלך צרי לעמו:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע, צו הוסיף לו לכך נאמר צו את יהושע וחזקהו ואמצהו, נמצא נתן לו בתים באבנים שלו:

וירם משה את ידו ויך את הסלע אם היה מורא את המים בחמשה, היו יוצאין בחמשה ותמשה, ועכשיו שהוציא בחמשה יצאו בחמשה:

לבלתי רום לבבו מאחיו. דרש רבי המלך יתן עיניו ולבו למטה ולא למעלה, לכך נקרא מלך:

בשמאלה עושר וכבוד. שאלו התלמידים את רבי למה נכסי עוה"ז נקראים עושר, אמר להם בשביל שהם חיי שעה:

אמר רבי לתלמידו אם התעניתה אין התענית משתלם אלא עד שתתן צדקה וא"ת מנין לך צא ולמד מסכת תענית:

אמר רבי לבריה בני אל תרדוף אחר העני ואל תלך אחר הכסף:

דרש רבי אין המלך קונה המלכות אלא בקרבו, ואינה מתקיימת אצלו אלא אם הוא שלם מתחלתו ועד סופו, לכך אמר דוד הע"ה, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ממני:

ויהי בישורון מלך, אמרו חכמים מלך זה משה ולמה נקרא מלך בשביל שארבעים שנה לימד תורה לישראל ולבש כליל תפארת בראשו, זה הוא שאמרו אנשי כנה"ג כליל תפארת בראשו נתת בעומדו לפניך על הר סיני. דבר אחר למה נקרא מלך כי בהיותו בן שמונים שנה הוציא את ישראל ממצרים בכסף וזהב:

שאלו את רבי מה נשתנה אברהם מיעקב אמר להם זה עיקר וזה אינו עיקר.

שאלו לרבי כמים הפנים לפנים למה אמר מים ולא יין, אמר להם זה הלוך ושוב וזה הלוך ונסוע:

ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל ותלד לו את פנחס, פוטיאל זה יוסף שפטפט ביצרו, ולכך קראו פנחס כי פנחס הוא אליהו:

שאלו התלמידים לסבא, הראינו פתחה של תשובה, אמר להם צאו וראו בראשון בי"ב הראשון שהוא ששי לראשון:

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך זש"ה מפני שיבה תקום:

כל המברך בעין יפה הוא מברך, ואם תאמר מנין לך צא וחשוב:

ההוא דאתא קמיה דרבי אמר ליה רבי ברכני אמר לו במה אברכך אמר לו בשלשה וששים א"ל וכי בידי הם נעשים א"ל הן בידך הם תפושים:

שאל תלמיד אחד את רבי סדרן של אותיות מן הכתוב או מן הקבלה. אמר לו כך קבלנו אותם מתחלה, אבל קבלה זו גם מן הכתובים היא מוסכמת, ואגיד לך את הרשום בכתב אמת, שנים מהם, אב ובנו הם, ודבריהם מכוונים, והמה ראשונים, והשלישי הוא מן האחרונים, ובאחת מהם דבריו שונים:

חמשה הכפולים שלשה מהם ניכרים רק למראה עינים, והשנים מהם נרגשין גם לאזנים, כי התלמוד והמעשה צריך להיות שלמים בשתים:

אמרתי לרבי למדני הלכה בהלכות חנוכה אמר לי אין מניחים נר חנוכה על פת, ואמרתי לו עוד למדני בהלכות ספר תורה א"ל אגוד ספר תורה בארון, ותוצאנו בזה ובקרואים אגוד זה:

כצאתי את העיר למה מפני הירא את דבר ה':

תוכן העניינים

אמרי בינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה