אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יג
נשאלתי מן גביר משכיל א' אם יש מקום עפ"י דתוה"ק שאדם ישתף א"ע עם חבירו להמציא לו פרנסתו כדי שיעסוק בתורה והוא יחלוק עמו בהשכר. ובקש ממני לחות דעתי לו ע"פ התורה.
והשבתי האומנם באמת הדבר מובא ברמ"א יו"ד (סי'' רמ"ו ס"א) דיכול להתנות כן קודם עסקו בתורה שיחלק עמו בשכר וע"ש בש"ך שכר תורה ושכר מה שירויח זה יהי בין שניהם ביחד. אולם אף כי דברי הרמ"א נובעים מדברי רבינו ירוחם. לכאורה אינו כן דעת רבינו האי גאון מובא בתשובת מר"מ אלשקר (סי'' ק"א) דשאלוהו מי שנתן לאדם זהב ע"מ שיקרא בתורה וזכות הקריאה יהי' לו והשיב שדברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהן ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מע"ט שעשה זה לזה והכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהי' כו'. היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו כו' אילו ידעו מהו השכר לא הי' זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה וכן הוא מתן שכר כבוד ויקר שנותנים לו לצדיק על מעשיו הטובים שהן מקבלות פני שכינה ומקלסי'ן לפניהם שבח ואומרים לו לצדיק עלה למדרגות ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משאת המצות ולא נטית להנאה מצויה אלא עזבת את תאוותיך וסבלת עול יוצרך וסי'גפת עצמך ביראתך עתה בוא וקבל שכרך ותהנה מזיו השכינה כמו שאמרו חז"ל וכל אחד ואחד לפי מעשיו כמ"ש ושבתם וראיתם כו' והאריך בזה וכ' ודאי מי שעוזר עוסקים בתורה ומצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שי"ל על פעולתו הוא ע"ש עוד ולכאורה דבריו הם להיפוך מדברי רבינו ירוחם ורמ"א:
אולם יש למצוא בזה דרך להשוות דבריהם שלא יהיו חולקים בדבר ע"פ מה שלמדתי מפי סופרים וספרים הא דאמרו חז"ל דשכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. כי פי שנים יש בעונשי עוברי עבירה ר"ל ב' מיני עונשים האחד הוא סגולי דבק בפעולת הרע כמו"ש עוונותיו ילכדנו את הרשע תמותת רשע רעה. כי פוגם בנפשו פעולת הרע ממש כמו מי ששותה סם המות הממית ומשחית גופו כן משחית נפשו הרוחנית בפעולות המגונות בעשותו הרע מדברים אשר לא תעשנה כפי גזירת הקב"ה ועצת התורה כמו"ש דהע"ה אברך ה' אשר יעצני כי כל המצות המה אך עצות הראויות לאדם באשר הוא אדם ויש בו חלק אלקי ממעל ובמדרש (שוחר טוב) ע"פ להגיד כי ישר ה' אמרו למשה מי עשה שלא תכנוס לארץ אמר להם אני גרמתי לעצמי א"ל ולא הקב"ה עשה לך אמר להם ח"ו אפילו אתם רואים הקב"ה הצדיק את הרשע ומחייב את הצדיק אל אמונה ואין עול אמרו לו לאדם הראשון מי גרם לך מיתה א"ל אני גרמתי לעצמי א"ל ולא עשה לך הקב"ה דבר זה א"ל ח"ו לא אבל גרמתי לעצמי משל למה"ד לחולה שהי' מוטל במטה הלך הרופא וראה אותו התחיל מצוה ואומר לו דבר פלוני לא תאכל אותו שהוא רע לו ומסוכן למות לימים אכל מה שאמר לו הרופא שלא לאכול אותו שהוא מסוכן למות אמרו שמא הרופא עשה לך דבר אמר להם לאו אני הוא שעשיתי לעצמי כך כי מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל שהוא רע לך ומסוכן למות ואני הוא שעשיתי כי ישרי' דרכי ה' הוי להגיד כי ישר ד' עכ"ל. וכל עבירה לפי ערכה משחית נפש הישראלי עד כי צריך לתרופות רבות יסורים ועונשים כפי ידיעתו ית"ש הרופא נאמן לרפאותו:
ועוד יש בלעדי זאת עונש גמולי ג"כ כי עבר על גזירתו ית"ש והשחית נפשו ממש כעובר על גזירת המלך ומשחית עי"ז כלי יקר של המלך שענשו בכפלים. ובזה מובן מה שמצאנו כמה מאמרי רז"ל בעניני תשובה הנראים כסותרין א"ע כי אמרז"ל עבר אדם עבירה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו ותשובה היא רפאות תעלה לכל עבירות שבעולם ועיקרו של תשובה הוא חרטה ועזיבת החטא. ויש כמה מאמרים שצריך לסבול תשובת המשקל של כל חטא וחטא ולסגף א"ע ואמרו רז"ל כי בתחבולות תעשה מלחמה עבר אדם חבילות עבירות יעשה כנגדן חבילו' של מצות וע"כ אף דאין מצוה מכבה עבירה בכ"ז צריך תרופות רבות. ולהאמור יש לומר דעל חלק העונש הגמולי אשר צריך האדם לקבל בשביל שעבר על מצות הקב"ה בזה עושה ד' חסד ומקבל לשבים מיד בחרטה ועזיבת החטא מוחל לו הקב"ה וחותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל השבים. אבל בכ"ז להשיב ולהבריק הפצעים והחבורות הנעשים בנפשו במה יתרצה זה אל אדוניו. ממש אם החולה העובר על מצות הרופא ושתה ואכל דברים המקלקלים גופו אף אם יפייס ויתרצה להרופא מאה פעמים וימחול לו בכ"ז צריך לקבל רפואות וסמים להחזיר גופו לבריאותו כן עונש הסגולי לא ניתן למחול רק הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל השבים ומבריא נפש החוטא ולזה צריך שיסבול יסורים כפי ערך החטא:
וזה מאמר הנביא בשם ד' יעזוב רשע דרכו כו' וישוב אל ד' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. הרחמים הוא על סוג העונש הגמולי כי ד' ברב רחמיו מוחל וע"י חרטה ועזיבת החטא כשיעיד הבוחן לבבות ע"ז נמחל לגמרי וחלק מעון עצמו נמחק ואל אלקינו המדה של הדין אף כי מתהפך לרחמים ונמחק הדין ע"י תשובה מ"מ חלק מעונש הסגולי הדבק בפועל הרע והשחית נפשו בזה צריך כי ירבה לסלוח ישלח דברו וירפאהו להבריק נפשו מזוהמת וחלאת העבירה והקב"ה הרופא הנאמן מעורר ע"ז רפואתו ע"י יסורין או שע"י קבלת היסורין באהבה תתרפא נפשו מזוהמתה חוץ לדרכנו יש לפרש מה שאמר כי ירבה לסלוח ע"פ מה שביארתי מה שאמר הקב"ה למרע"ה וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. כי מידתו של הקב"ה כי רגע באפו חיים ברצונו כמשחז"ל כשהוא בכעס הוא ברצון להשפיע חיותו אף על עוברי רצונו ועזה כמות אהבה אף כי קשה כשאול קנאה כי באם ח"ו הקב"ה הי' מסי'ר השגחתו מהחוטא נשאר כפגר מובס. ועוד זאת אף החוטא כשמתעורר בתשובה הקב"ה דן אותו באותו זמן ע"ד כי אקח מועד אני מישרים אשפוט בוחר בהזמן המוכשר לקבל רחמים ע"י התעוררותו בתשובה ואף שלפני הקב"ה גלוי וידוע שישוב ויחטא וישוב ויתודה פעם אחר פעם כך מדתו לקבל שבים אם עכ"פ אינו אומר אחטא ואשוב וזהו וחנותי אתן חנינה לאשר אחון אף כי יודע אני שלא יספיק החנינה רק לפי שעה ויצטרך עוד שוב לחנינה וכן ורחמתי את אשר ארחם שיודע הקב"ה שיצטרך לרחמים פעם אחר פעם וההבדל בין גדר חנינה לרחמים ידוע וע"ז אמר כי ירב' לסלוח ברבוי אחר רבוי ואכ"מ להאריך בדרוש] וכמה פסוקים ומאמרי חז"ל מורים על הבחינה הזאת שיש פי שנים בסוגי עונשי עוברי עבירה ר"ל הדבק בפעולה ושאינו דבק בפעולה ואכ"מ להרחיב הדיבור בדרוש:
וכן מרובה מדה טובה שכמו כן גמול ושכר על פעולת המצוה וההולך בתום בדרכי הקב"ה פי שנים אל הטוב הצפון שכר סגולי הדבק בפועל הטוב ע"ד אמרת אלוק צרופה ארז"ל לא נתן הקב"ה המצות אלא לצרף בהן את הבריות היינו אף כי עבודה צורך גבוה הוא ופועל בעליונים עיקרו שמושך על עצמו שפע אלקי וחיות רוחני חיי עולם בעשיות המצוה לשמן לשם פועלן והן קישוטין דנפש הישראלי ולבושי יקר דנשמתא כמבואר בזוה"ק. ומרע"ה אמר שימו לבבכם לכל הדברים כו' אשר תצום את בניכם לשמור לעשו' את כל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ופירש הר"י אדרב"י כי כל חכמות חיצוניות יכול אדם לחיות בלעדם ולהיות נפרד מידיעתן בלעדי חכמת התורה והמצות לא יכול אדם להשלים נפשו ולהקרא אדם המעלה אך ורק ע"י זאת התורה והמצוה וזאת עיקר חיות האיש הישראלי ממש כמו שבלתי באפשרות לחיות בלא לחם ומים כן התורה נמשל ללחם ומים ושע"ה אמר שמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך כי עיקר חיות איש הישראל הוא בקיום מצות ה' ורשעים בחייהם קרויים מתים וכמו באמצעות העין רואה למרחוק כן ע"י התורה עינים לו לראות בעוה"ז ובעוה"ב. ואמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך כי לא בשכל העיוני לבד משלים נפשו לחיות חיים נצחים רק שהמצוה בפועל יביא השלמות והוא דבר הצריך לכתוב על לוח לב האדם שלא ישכח:
והחכם מכ"א אמר במעלות התורה והמצות יקרה היא מפנינים וכל חפצך לא ישוה בה כי התורה נמשלה לצורך הנפש להשלים ללחם ומים. והמה נמצאים ברב בכ"מ וזמן כמו"ש הרמב"ם ז"ל שכל הנצרך לחיי אדם בהכרחי יש בו רבוי המציאות ואינו כל כך יקר ערך. כן נמשלה התורה לזה לכן כאשר רצה הקב"ה לזכות את ישראל שינצחו ליצה"ר ויכניעו חלק הרע הרבה להם תורה ומצות אולם אף כי נמצא ברב ודרך הטבע דבר המצוי אינו כל כך בחשיבת. ובשלמות התורה אף כי הוא דבר המצוי יקרה היא מפנינים ולא תאמר שגם בלעדי זאת ח"ו יוכל לחיות חיי הנצחי רק כל חפצך מה שחיי אדם תלוי בו לא ישוה בה אין לו השתות לחפץ קיום התורה. ועי' בביאור הגר"א משלי שם. וההבדל בין חפץ ורצון הוא כי רצון הוא גדר דבר שאינו הכרחי ע"ד רצון יראיו יעשה אף מה שאינו הכרח. וחפץ הוא בדבר שנפשו תלוי בו והוא הכרחי להחפץ כמו"ש ולא אחר הנער לעשות כי חפץ בבת יעקב והיתה אליו הכרחי. ואמר אשרי איש ירא ד' במצותיו חפץ מאד ודרשו רז"ל ולא בשכר מצותיו כי אחרי שאמר במצותיו חפץ שנעשה אצלו חפץ והכרחי ובלתי באפשרי לחיות בלא קיום מצות ה' א"כ לא יעלה ע"ד לבקש שכר כמו מי שעושה רצון אדונו ואוכל מכל למלאות תענוגיו היעה"ד שיבקש שכר לאמר כי מילא רצון אדונו וישלם לו שכר ע"ז זה נגד השכל ואמר כיון שיודע ומבין ומרגיל עצמו לדעת שעיקר חיי איש ישראלי בקיום מצות ד' נעשה אצלו טבע ממש ובלתי באפשרות למנוע מהם ע"ד שאמר שע"ה חסד ואמת אל יעזבך שירגיל א"ע לעשות חסד ולבקש אך האמת עד שנעשה טבע ממש ואין מדת החסד והאמת יכול לעזוב אותו וכשם שהליחות פועלת במדות כך המדות פועלת בליחות ונעשה טבע ממש וכתיב מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו שהבנים של הצדיק נקל להם לעשות אך הטוב לכן אמר במצותיו חפץ מאד כמו דבר הכרחי לזה אשרי בניו אחריו גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך כי מעשה אבות ירשו בנים:
וכן אם חפץ ד' בנו כי אחרי שברא הקב"ה עולמו ורוצה בקיומה חפצו בישראל וכשם שא"א לעולם בלא רוח כך אי אפשר בלא ישראל ולכך מוכרחים ישראל שיהי' לכלי חפץ. וקיום התורה והמצות יש בו ג"כ רצון וחפץ רצון הוא גדר שיהי' בתכלית המעלה יתירה לעשות אף לפמשה"ד כמו שדרז"ל אשר יעשון זו לפנים משה"ד. ואמר דהע"ה לעשות רצונך אלוקי מה שהוא רק בגדר רצון חפצתי אצלי כ"כ חזק התשוקה כאלו רק חפצי בה ותורתך מה שצוית בקיום המצות בתוך מעי שאף החומר נהפך אצלי כ"כ ונהנין מקיום התור' והמצו' כי ידעתי שזה עיקר מזוני וחיי רוחי. ואצל הקב"ה כב"י לא נוכל לכנות קיום התורה והמצות לחפץ כי אף אם מבקש קיום עולם א"כ ההכרח לזה. בכ"ז אם צדקת מה תתן לו אולם רצונו הוא שישלים אדם נפשו ויאחז בסנסני קיום התורה והמצות ויכיר כי הוא הבורא הוא היוצר הוא העושה ומשגיח על הכל ואמר דוד הע"ה כי לא תחפוץ זבח ואתנה היינו קרבן תודה אף שחביב לפני הקב"ה ורצונו בזה ולעתיד לבא יתבטלו כל הקרבנות מלבד קרבן תודה ונאמ' זובח תודה יכבדנני בכ"ז אינו רק בגדר רצון אצל הבית"ש עול' שבא לכפר רק הרהורי עבירה לא תרצה. בזה אין אף רצון הבורא:
כלל הדבר עסק התורה והמצוה המה לישראל חיות ומזון הנפש ואמרו (במ"ר רות) יש כנפים לארץ שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו ויש כנפים לשמש שנא' ומרפא בכנפיה כו' גדול כחן של עמלי תורה שאין חסי'ן לא בצל הארץ ולא בצל השמש כו' אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנאמר מה יקר חסדך כו' בצל כנפיך יחסי'ון. והיינו כי ע"י כנפיים יש בכחו לעשות תנועה ולעלות למקום חפצו ומתעלה וע"י תהלוכי עניני ארץ יתעלה אדם המעלה ויתבונן על השגחתו של הבורא וכן ע"י תהלוכות השמים וכוכביהם אולם לא יושלם נפשו לקרב אל הקב"ה ולהנות מזיו הטוהר רק ע"י עמלו בתורה וגדול כחן שאינם חסי'ן בדרכי הטבע הארץ ושמים רק ע"פ חוקי והנהגות התוה"ק ונמשלו המצות לכנפים שנאמר כנפי יונה כו' כמאמר רז"ל מס' שבת.
והמקיים חוקי ה' ותורתו מלבד מה שמתעלה עי"ז שכר מצוה מצוה והוא שכר סגולי הדבק בפועל אשר אין קץ ועין לא ראתה אלהים זולתיך יש כ"כ שכר מצוה גמולי אשר הקב"ה משלם שכרו כיד המלך ממ"ה הקב"ה כאילו עשה לו כב"י עבדות וכמשה"כ ויצונו ה' לעשות החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כו' כי עצם המצוה מסבב הטוב לכל הימים עוה"ב שכר הצפון ועין לא ראתה וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו וכאלו עשינו צדקה לנגד ה' אשר ישלם הגמול ודה"מ אמר במעלות התורה ומתוקים מדבש ונופת צופים בעצם אין מתיקות כתוה"ק שמיזן לנפשו ונשמתו בעוה"ז ועוה"ב ושכר מצוה מצוה בעצם ואמר גם עבדך נזהר בהם מוסי'ף עוד במעלות התורה שהקב"ה משלם לו שכר כאילו עשה עבדות לה' ונקרא עבד ה' מי שנזהר בהם בשמרם עקב רב כנגד זה יקבל שכר גמולו שהשלים והמריק נפשו וזה ממש כמו נדיב גדול המבקש מאיש רעב וצמא שיאכל וישתה וישביע נפשו או רופא מחול' שישתה הרפואות ויבריא גופו ומשלם לו על אשר שמע לקולו ועש' עבודתו וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו התשלומין מלבד הדבק בפועל מעשה המצוה.
ומובן לדרכנו מאמרם ז"ל מס' שבת דרש ר' שמלאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' ריבוא של מה"ש לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע והקשו המפרשים הא עכ"ז עיקר הוא עשייה וא"כ למה ב' כתרים ויובן ע"פ (מ"ח שה"ש) כל אשר דבר ה' נעשה כבר נעשה כבר קיימו אבותינו את התורה והכונה כי עמידתם נגד ההר הלביש לכל אחד מישראל רוח נבואה ואמרו ז"ל ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל וקריבתם אל הר סי'ני הזדכך את הדור דעה הלזה ביותר ופסקה הזוהמא לגמרי ונפתחו עיני שכלם להבין ולהשכיל כי לא יש מציאות לחיות חיי עולם רק ע"י קיום התורה והמצות וע"ד שפירש בס' נה"ח וכל העם רואים את הקולות מלשון רואה אני את דברי אדמון שראו שבלתי באפשרות לבא לחיי עולם בהשארת הנפש רק ע"י הקולות של התורה [ועד"ז מובן מאמרם ז"ל ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם תקבלו התורה מוטב ואם לא כו' שע"י קדושת ההר ששכן עליו הכבוד הזדככו והבינו שאם לא יקבלו את התורה לא יש השארת הנפש וזה באמת מודעה רבא לאורייתא דאז הבינו כולם וראו בעיני השכל ההכרח והחיוב לקיים התורה והמצות ופסקה הזוהמא ואחר כך כשאמר להם הקב"ה ע"י משה אמור להם שובו לכם לאהלכם שצריכין לקיים התורה בהתלבשות החומר וגם אח"כ שנתגשמו ביותר א"כ יש מודעה רבה דהוו כאנוסי'ם כיון דנשתנו והדר קבלוה בימי אחשורוש] ומהיכן זכו ישראל לזה הוא כי מעשה אבות ירשו בנים וטבע המוליד בנולד ואמרו כבר נעשה כבר קיימו אבותינו כי אברהם אף שלא נצטווה הבין כי אין מזון וחיי הנפש רק קיום התורה והמצות כן אנחנו יודעים רק רצוננו ג"כ להיות מצווים ועושים ואמרו ונשמע וא"כ שוב יש בלעדי שכר הסגולי שכר גמולי לכך קשרו להם מה"ש שני כתרים א' כנגד נעשה שכר הסגולי הדבק בהפעולה ואחד כנגד נשמע שכר גמולי כאילו עשה עבדות לה' כה"ר:
וא"כ יש מקום לומר דודאי עצם שכר התורה והמצוה הדבק בהפעולה בלתי באפשרות להשתתף בהן כי עין לא ראתה ואין מי שיראה רק הפועל והעושה ואם אחד ישתה לרוות צמאונו ויאכל להשביע נפשו הכי יוכל חבירו השמתדל בזה להביא לחמו ומימיו לפניו לשתות לשבר בזה רעבונו ולרוות צמאונו אם גופו ריק ולא בא אל גופו מהלחם אשר הוא אוכל. כ"כ המחזיק בידי ת"ח אף כי שכרו הרבה מאד זה הדבק בפעולתו אולם העושה באשר עושה אין בכחו להשביע נפש המחזיקו רק שכרו רב כמרז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצלן של בעלי תורה שנ' כי בצל החכמה בצל הכסף וזכותן יגן גם עליו ואמר עץ חיים למחזיקים בה היינו שמשך עליו ממש חיים הנצחים ועיין תוס' סוטה (דף ל"ג ע"ב) אולם ת"ח עצמן עין לא ראתה כו' אינו יכול למכור ולהשתתף בהדבק בהפועל ומסוג זה דן דינו תשובת רב האי גאון כמובן.
אולם סוג שכר הגמולי שאינו דבק בהפעולה בזה איירי ר"י והרמ"א ז"ל בזה שפיר יכול להשתתף ויש לו עקב רב בעושה רצונו של הקב"ה להחזיק בידי ת"ח אשר מביאו תורתו לחיי העוה"ב ולהשלים נפשו ורצון הבורא ית"ש בזה ומלבד השכר הדבק בפעולת המחזיק שכר סגולי אשר יש לו בקיום הברית אשר יקים את דברי התורה יכול להשתתף גם בחלק שכר הגמולי אשר ע"י שמחזיק בו בא יבא ברנה לקבל גם שכר הגמולי ובזה יקבל חלקו ג"כ ועץ חיים היא למחזיקים בה ושכר מצוה מצוה עד אין קץ. יוסי'ף לו ה' ברכה וחיים עד בלי דיים. כנפשו הטוב ונפש שוחר טובו. מאיר אויערבאך:
נשלם חלק ראשון. בעזר נוצרנו כאישון:
יתברך אלהים המלמד דרכיו, ויורה נתיב המצפים ישועתו, אשר עזרני עד כה לגמור חלק הראשון, לא אשא עיני לזכותי להתחיל ולגמור חלק שני, ואפיק רצון מאת אלהי ישועתי רזי תוה"ק ללמדני, וביראתו יחכמני ויחזקני ויאמצני, ללמוד וללמד לשמור ולעשות בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי ע"ע אכי"ר:
תושלבע
סב דמה לך דודי לצבי! (שה"ש ב י"ז)