אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · יז
וראיתי מכבר בתשובת כנסת יחזקאל שכ' דצו שלאק מהני בדיעבד לענין חמץ וכתב דהא דתיקנו כסף ומשיכה במכירת מבכרת אפשר דאה"נ דצו שלאק מהני רק הם השוו מידותיהם דין דמהני בכל אתר ואתר וצו שלאק לא מהני בכל מדינה וכמדומה שכ' שזוכר למעשה שהתירו בשר בכור שנמכר בצו שלאק ואינו כעת ת"י ולא אדע הא דבר זה תליא במחלוקת אם קנין דרבנן מהני להפקיע איסור תורה אף אם לא הזדמנו ביחד האיסור וממון כאשר האריכו בזה כל האחרונים וגם אני בעניי הארכתי בזה בכמה מקומות והאנ"ד שלא"ק הוא כמו מנהג וכמו סי'טומתא דמבואר ב"מ (דף ע"ד) דקניא וקאמר שם למקניא ממש ולא עדיף משאר קנינים שתקנו דלא מהני לענין איסור תורה וכן כתב בנתיבות המשפט (סי'' ר"א) דקנין דרבנן ודאי לא גרע ממנהג שנהגו הסוחרים ואפי' הכי לא חשיב אותו רק לקנין דרבנן לענין קידושין וכ"כ סי'טומתא עי"ש וראיתי בשב יעקב (סי'' כ"א) שכ' כל שדרך התגרים לקנות הוי קנין גמור אף מדאורייתא ולא אדע מנין לו ולא תהא כהנת כפונדקית כל מילי דרבנן קיימנו וקבלנו עלינו לקיימם ולדעת הרמב"ם קיימנו עלינו ונתחייבנו מן התורה מדכתיב לא תסור וגו' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך ואף לדעת הרמב"ן דחולק מ"מ התורה נתנה רשות לחז"ל להורות וישראל כשרים מקיימים טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים ובכל קניני דרבנן כופין עליהם ונחתינן לנכסי' כמבואר בתשובת הרדב"ז ואף נעשה מנהג קבוע ע"י תקנותיהם ובכ"ז לא מהני לענין דאוריית' לאלה הסוברים כן ואף בישראל נגד ישראל חבירו ק"ו מנהג שנהגו הסוחרים מעצמן לעשות שאינו זוכה כזוכה דלא עדיף מקנין שתקנו חז"ל ואף כבר נהגו כך ויש מקום לומר דאף אלה הסוברים דקנין דרבנן מהני לענין איסורי תורה היינו לגבי ישראל עם חבירו דעכ"פ יש לחז"ל כח מה"ת ומצווין על לאו דלא תסור אבל נגד נכרי דאינו מצווה על לאו דלא תסור כלל מודים דקנין דרבנן ל"מ שיהי' שלו מן התורה וכמו כן מנהג וסי'טומתא שוב ראיתי בחתם סופר ח' יו"ד (סי'' שי"ד) שמשיג על הגאון בנתיבות המשפט דלא דמי לקניני דרבנן דלא מחלו בכך הסוחרים מרצונם אלא אנוסי'ם בתקנות חכמים ומטעם הפקר ב"ד בזה י"ל אין כח ביד ב"ד אלא להפקיע ולא להקנות אבל מה שהנהיגו מרצונם הטוב כל תנאי שבממון קיים מה"ת עי"ש ואין לזה טעם דמה מהני תנאי שבממון לעשות שאינו זוכה כזוכ' וגם בקנין דרבנן מי יימר דאף ישראל כשרים לא ימחלו ע"ז מרצונם רק חשובים כאנוסי'ם בתקנות חכמים ודאי מקבלים עליהם לקיים ברצון טוב כפי תקנתם ואם זה לא מהני מן התורה כיצד יהני מנהג מרצונם מה"ת ועיין ריטב"א קידושין מובא בש"ך ח"מ (סי'' קצ"ח ס"ק י) דכ"מ שאמרו חכמים שאין קונים מן הקנינים אע"פ שפירש המוכר והלוקח שיקנו בו אינו קונה והרי הוא כאילו אמר שיקנה באמירה בעלמא עי"ש הרי דלא מהני לעשות שאינו זוכה כזוכה ולא אמרינן בזה כל תנאי שבממון קיים: