אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · ו
ובזה מובן דעת התוס' עירובין שם דס"ל לדברי הר"י שם בהא דמבואר בש"ס שם בדברי רבא דקאמר דר"ש אית ליה ברירה וטעמא דר"ש גבי הלוקח יין דבעינן ראשית ששיריה ניכרים ואמר לי' אביי אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים יהא זה תרומה ע"ז ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום וכ"ת ה"נ והתנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו כו' ר"ש אומר קרא שם וכתבו התוס' ליפרך נמי אי הוי טעמא משום א"ב וכתבו בתירוץ הראשון דבאמת אינו חל ובפי' הר"י כתבו דאי טעמא דר"ש משום דא"ב אתי שפיר דודאי היתה אחת מהן תרומה ומותר הכהן לאכלו ואע"ג דא"ב דחד מנייהו ודאי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר דיהי' כהן אסור לאכלו וכן בתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכל לכל מה שבתוך הכרי אפי' אין ברירה וקשה אף אם חל גם אם אין ברירה זה אתי שפיר באומר בתוכו אבל בשני רמונים אם א"ב כיצד נוכל לומר דודאי אחד מהן תרומה הא אם ירדו גשמים נימא דאותו רימון שהתנ' עליו אם ירדו גשמים יהי' תרומה לא היה עומד לכך שירדו גשמים ומ"מ גם השני לא הוי תרומה כיון דסוף סוף ירדו גשמים ולא נתקיים התנאי הא תרתי בעי ירידת הגשמים ושעומד לכך מתחלה ומצאתי שעמד ע"ז רבינו עקיבא איגר ז"ל בדו"ח (ח"א מערכה ד') והוסי'ף עוד להקשות על פי' רש"י דסובר ג"כ כמהר"י דעכ"פ חל קריאת שם דחד ממה דמפרש במס' חולין (דף י"ד) בהא דהלוקח יין דר"י ור"ש אוסרים דלית להו ברירה דחיישי שמא תרומה שתה מבואר דאף אם א"ב מ"מ חלה התרומה ומעורב בתוך היין וכל טפה וטפה מספקינן שמא זהו תרומה ואיך אפשר הא אף אם עומד לכך דמה ששותה בפיו יהי' מפרישו לבסוף הא סוף סוף לא בא לידי הפרשה ולא נתקיים התנאי והוי כמו בקיעת הנוד ואין כאן תרומה והניח בצע"ג ובאמת הוא תימה רבתי ועיין רש"י סוף מעילה שכתב להדיא דאכל כוס וכוס י"ל שהוא תרומה עי"ש וכן למעיין ברש"י עירובין יראה ג"כ דמפרש כמהר"י והדברים צריכים ביאור: