אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן יב · ג
וכן משמע קצת בדברי הרשב"א דמצד חיוב אתי עליה דקאמר וכן בטלת האומר הרי עלי עולה שהוא חייב באחריותה ואין לך נדר אלא נדבה ומאי קשיא ליה הא שם נתחייב ונשתעבד גופו להביא עולה והגוף יכול לחייב את עצמו לעשות ובאמת אינו חל מעכשיו על נכסי'ו רק על גופו אלא ודאי כונת הרשב"א דעכ"פ כמו דיכול לחייב גופו כמו כן יכול למכור בית בבתיו ושיתחייב לברר לו אח"כ איזה שירצ' ואף דאינו דומה להרי עלי עולה דשם נשתעבד והוא באחריותו עד שיביא ויקיים חיובו ובבית בבתים אינו על אחריותו דהא אם נפל מראהו נפל ועיין קצות החושן (סי'' ר"ג) שהאריך לבאר דחיוב שמתחייב לתת חפץ באם יהי' בעין ואינו באחריותו לאו שם חיוב הוא רק קנין מ"מ כאן אף דאינו חייב באחריותו מ"מ חל עליו החיוב לברר לו ועי"ש בנתיבות המשפט דאף בהרי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה חל עליו החיוב כשהוא בעין להביאה לעזרה עי"ש שחולק על הקצוה"ח וסובר דחל חיוב אף בלא קבלת אחריות וכן נראה מבואר מדברי הרמב"ן ור"ן ר"פ הכותב מובא ברמ"א אה"ע (סי'' צ"ב ס"ז) דאף דל"מ תנאי וסי'לוק ירושת הבעל לאחר שנשאת מ"מ אם מחייב עצמו להחזיר מה שיורש צריך לקיים ואף דשם לא יש קבלת אחריות מ"מ מהני החיוב וא"כ י"ל דבבית בבתי אני מוכר לך היינו ג"כ חל החיוב שיתן ויברר לו אחד אולם לא משמע כן דרק מטעם חיוב הוא דא"כ הי' נ"מ לענין אם מת המוכר קודם שבירר להסוברים דחיוב לא חל על היורשים לקיים אם מת המתחייב א"כ אם נאמר מצד חיוב חל על המוכר לברר אם מת מקודם לא היו חייבים היורשים לברר לו וזה לא משמע:
אלא נראה דדעת הרשב"א דכמו דחל החיוב אף על דבר שאינו מבורר כן חל קנין ג"כ שיהי' נקנה ללוקח מה שיברר לו לכן אינו יכול לחזור וגם קנין סודר מהני וכיון דמהני הקנין שיש לו להקונה בהבתים שיברר לו המוכר עכ"פ אחד בזה דן הרשב"א לומר דמ"מ נ"מ לענין בע"ח שהלוה קודם הבירור אם גובה מזה דאם נאמר אין ברירה הי' גובה דדילמא לא זה מכר לו ונ"מ אף שהחליף הלוקח עם המוכר כיון דהשאיר לו חלופיו ביד המוכר מ"מ אף לוה המחליף ביתו עם אחר על בית יכול הבע"ח לגבות משניהם כמבואר בתשובת צמח צדק (סי'' ד') ואף דבס' בית מאיר (סי'' קי"ג) השיג עליו והעלה כיון דלא אפסי'ד לו שעבודו כיון דנתן לו תיכף בית אחר מ"מ אינו נראה כן רק בכל מקום שהבע"ח מוציא שעבודו גובה וראיה מח"מ (סי'' ק"ד וסי'' קי"א) באם הלוה מכר קרקע שהיה לו ופרע לבע"ח מוקדם יכול הבע"ח המאוחר לטרוף מן הלוקח אף דלא אפסי'ד לו הלוקח כלל דאם לא היה קונה הי' המוקדם גובה ועיין תומים (סי'' ק"ד סק"ט) ובחידושי מהרי"ט פ' אלמנה ניזונית (דף צ"ז) כתב והה"ד נמי בע"ח שמכרו ב"ד קרקע במקצת חובו אינו יכול לחזור ולטורפו בשאר חובו דיאמרו ליה הלקוחות מאי אפסי'דנך הרי לא היה לפניך אלא קרקע זו בלבד ומדבריו משמע קצת דהיכי דלא הפסי'דו בקנינו אין הבע"ח יכול לטרוף. אבל זה אינו דוקא במכרו ב"ד אבל באם הלוה בעצמו מכר אף אותו הבע"ח חוזר וטורף וכמ"ש שם התומים וכן משמע בח"מ (סי'' קי"ג סי'"ג) די"א סוברים במקום יתומים קטנים גובה הבע"ח מלוקח ונימא הלוקח ג"כ מאי אפסי'דנך אם לא היתי קונה הי' נשאר ביד היורשים ולא היה הבע"ח גובה א"ו דלא איכפת ליה לבע"ח בזה ובכ"מ שמוציא שעבודו גובה ואכ"מ בזה. עכ"פ שפיר אם נאמר אין ברירה והוי כהחליפו הי' הבעל חוב גובה מ"מ כיון דלקיומו של מכר אינו צריך לברירה ונתקיים המכר באותה שדה שוב אין אנו צריכין לברירה והלואה שנעשית בין מכר לברירת השדה אינה מגרעת למכר ומתנה: