אמרי בינה הוספות בסוף השות· רבי מאיר אוירבך
סימן ב · ג
וע"ד אשר דרש בהא דמבואר ביו"ד (סי'' קע"ג ס"ג) במכר לו סחורה בי"ב ע"מ לפרוע לאח"ז דרשאי לומר תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה וכ' הרמ"א דדוקא אם כבר נגמר המקח בי"ב וזכה בו הלוקח כבר אבל קודם שנגמר המקח אם אמר לו תפרע לי עכשיו יו"ד אם לא ירצה הלוקח ליתן מיד שוב אסור ליקח אח"ז י"ב אם הוא דוקא אם החפץ שוה עכשיו יו"ד אבל אם החפץ שוה עכשיו י"ב והמוכר רוצה להוזיל אם יתן לו עכשיו אז אם אין הלוקח רוצה ליתן עכשיו יו"ד רשאי ליקח אח"ז י"ב. הנה בספר תפארת למשה כתב לאסור אף בכה"ג כיון דהמוכר גמר בדעתו למכור בעד מזומן עכשיו ביו"ד אף דשוה י"ב אסור לו ליקח אח"כ י"ב. אולם בס' מחנה אפרים דיני ריבית (סי'' ל"א) כתב בפשיטות דאין מרבין על המכר איירי באינו שוה כל כך כדמוכח מדברי רמב"ם (רפ"ח) דאי בדשוה י"ב כי נמי התנה וא"ל אם מעכשיו ביו"ד ואם לאח"ז בי"ב מה בכך הא ליכא אגר נטר ואף דנתרצה ואמר לו אם מעכשיו ביו"ד לא מצינו אבק ריבית בשוה בשוה עי"ש דמדקדק ממה שכתב הרמב"ם כשיתבענו בדין א"ח ליתן אלא מה שהי' שוה בשעת המכר דאם היה שוה י"ב נוטל י"ב ובמל"מ שם כתב דלא בא הרמב"ם למעט זה דכיון דפירש הוה לי' אותו התוספות ריבית רק בא למעט דאם הי' שוה פחו' ממה שאמר אם יתן עכשיו דא"ח ליתן יותר.
וראיתי הדברים מבוארים ברמב"ן מלחמת ה' פ' איזהו נשך סוגי' דטרשה (דף ס"ה) וז"ל ועוד מתני' מילתא פסי'קא נקיט אפי' שוה השתא נמי י"ב נמי אסור ובין ברישא (מרבין על השכר) ובין בסי'פא (היינו אין מרבין על המכר) מילתא פסי'קא תנן בין דשוייא דמיו דקצץ השתא בין דשויי' דמיו דקצץ דלקמי' רישא לעולם מותר סי'פא לעולם אסור עכ"ל הרי מבואר כדעת המל"מ ותפארת למשה. ועיין עוד שם היטב במח"א וברמב"ן מלחמות ה' הנז' ותמצא כמה דברים לנגדו ומאפס הפנאי קצרתי: