אור ברסלב

אמרי בינה אורח חיים· רבי מאיר אוירבך

הקדמה

הקדמת והתנצלות המחבר בשפת אמת מדבר לפני צורב וחבר אשר עליו עבר:

יתברך הבורא וישתבח האדון כל אשר הוא יתן העוז לעמו **(ומה שאמר הכתוב בלשון עתיד כי אמרו במכילתא פ' יתרו בשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנא' ובהיכלו כולו אומר כבוד באותה שעה נתקבצו כל מלכי אוה"ע אצל בלעם הרשע אמרו לו בלעם שמא המעשה זו עושה לנו כמו שעשה לדור המבול שנאמר ה' למבול ישב, אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא מבול של אש מביא, אמר להם אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר ה' עוז לעמו יתן, כיון ששמעו מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אח"כ ה' יברך את עמו בשלום ופנו כולם והלכו להם כי חשבו אוה"ע שהקב"ה יחריב העולם הטבעי כמו שהחריב ע"י המבול לשנות טבע הארץ כן חשבו שבקבלת התורה יתוקן כל העולם ע"פ הנהגת התורה ויתחדש העולם בטובו, ע"ד שאמרו רז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, היינו שיחריב הנהגות הטבע ויאיר אח"כ נתיב הנהגה אלהית אשר עין בעין נראה השגחתו והנהגתו הנפלאה לכן אמרו שמא מבול של אש מביא ע"ד כה דברי כאש נאם ה' שיאיר אור התורה על חשכת העולם ויושביה כולם, ובלעם השיב שלא כן הוא אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו ורק להעם אשר בחר בו כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד ויעקב חבל נחלתו שהמה מסוגלים לקבל התורה אבל הוא רק נותן וצריך הכנה לקבל שנאמר ה' עוז שהוא הכח בלתי מוגבל המכונה בשם עוז לעמו יתן על העתיד ועוז הוא פנימיות חכמת התורה כמבואר זוהר יתרו חמינא בחלמא חד ספרא דאגדתא דאחיזו קמאי הוה כתיב ביה חכמה ותפארת במקדשו חכמה לעילא תפארת לתתא ופירש הגר"א ז"ל עו הוא חכמה כמ"ש ברקיע עוזו שהוא ממ"ס כו' החכמה תעוז לחכם גם חכמה עם ד' אותיות גי' עז. וענו ואמרו כי צריך לזה שה' יברך את עמו בשלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ויש לנו עוד זמן להמתין עד שיקבלו ברכה הזאת שישלימו יחד בכל עת ופנו כולם והלכו להם כי אין להם לדאוג עד כי יתייחדו וישלימו כולם יחד בתמידות, ובזוהר ואתחנן דרש כל קרא במאמר יעקב לרועים הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה על קבוץ גליות השקו הצאן ולכו רעו השתדלו באורייתא ותשובת הרועים ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, היינו שיתאחדו ויחברו יחד באחדות גמור ואז וגללו את האבן הוא יצה"ר [שיחזקאל קראו אבן] מעל פי הבאר שהתורה פיה פתוחה להשפיע לכ"א מישראל רק האבן צריך לגלול:)** ילמד אותם הוד דרכיו ותפארת נצח הנחילם יתגדל ויתקדש שמו הגדול מרומם על כל ברכה ותהלה, כי תורה צוה לנו משה מורשה אף לקהלת יעקב חבל נחלתו, ונתן לנו את תורתו כמאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וחיי עולם נטע בתוכנו **(כי כל חיות העולמות עליונים ותחתונים יתנהגו ע"פ תוה"ק והיא המיישרת לאדם הדרך לילך בו לקרב אל ה' כמו שאמר מרע"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ואמרו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב וכו' ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת וכל מי שעוסק בת"ת ה"ז מתעלה שנאמר וממדבר מתנה כו'. הבת קול הוא ההתעוררות אשר תמיד מתעורר מקולות אשר שמענו בסיני ודבר אלהינו יקום לעולם ומכרזת ואומרת ללמדם כי אוי להם לבריות מעלבונה כמאמר הזוה"ק פ' ויקרא ע"פ או הודע אליו חטאתו הודע אליו מסטרא דמאן או ידע חטאתו מבעי ליה מהו הודע אליו אלא קוב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודעא לי' לב"נ ההוא חובא דהוא חב ובמאי אודע ליה בדינ' כו' בשעתא דב"נ חב קמי קוב"ה ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה ואשדי ליה בתר כתפיה נשמתיה ממש סלקא ואסהידת קמי קוב"ה כדין פקיד מלכא לכנס"י ואמר או הודע אליו חטאתו אושיט דינך עליה ואודע ליה חוביה כו' ומאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא קא מודעה ליה חוביה ולא באורח דינא אלא כאמא דאודעה לברא במלה רכיך והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמי מאריה, הרי דע"י עמל התורה מרויח שההתעוררות לתשובה לתקן חטאיו הוא ע"י התוה"ק במלה רכיך ולא ע"י הושטת הדינים לכך אמר אוי להם לבריות מעלבונה כיון שאינו עוסק בה נקרא נזוף ומרוחק מהתעוררות ע"י התורה ובהכרח לאודע לי' בדינא ואמר שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שיסורין בדלין ממנו וכמו שכתבו המפרשים. ע"פ והלוחות מעשה אלהים המה שלוחות הלב היצה"ר יושב בין שני מפתחי לב האדם והוא מעשי אלהים. והמכתב הוא תוה"ק מכתב אלהים הוא שרק זאת היא הרפאות תעלה כמ"ש המס"י בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהרופא המסבב החולי יודע בעליל הרפואה לכך אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ויש לומר שעסק התורה הוא רק לתשלום החסרון אבל לזכות עי"ז למעלה יתירה לא יזכה רק בפעולת המצות ומעשי האברים בלבד אמר שלא כן הוא וכל העוסק בתורה ה"ז מתעלה שזוכה עי"ז לחיי עולם הנצחי ובזה יוכל להשלים חוקו וילך מעלה מעלה. וכמאמר ירושלמי וכל חפציך לא ישוו בה אפילו חפצי שמים:)** וכל אחד מישראל קבל חלקו מסיני איש איש כפי ברכתו אשר ברך אותו האל הטוב כפי תכונת נשמתו שע"י יתחדש חדשים לבקרים בכל דור ודור חידושין דאורייתא, **(כי אמרו חז"ל בסנהדרין במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי והכונה כי קרה לתוה"ק בלוחות הראשונות כאשר הי' בבריאת העולמות שנשברו הכלים והאורות הלכו למעלה ואח"כ נתקנו ורשימת האורות שנשארו בהכלים יתלקטו בכל דור ודור, וזאת עיקר העבודה להעלות הברורים ולברור האוכל מן הפסולת וישראל המה סגולה מכל העמים שע"י יתבררו ויתלבנו כל הניצוצות הקדושות ולא גלו ישראל אלא לספח אליהם גרים כנודע מהאר"י ז"ל, כן הלוחות הראשונות נחצבו ממקום גבוה כמבואר בזוהר פ' יתרו ממה איתעבידו, תאנא מההוא טלא עילאה דנגיד מעתיקא קדישא וכד נגיד ואתמשך כו' נטל קוב"ה תרין כפורי מנייהו ואתגלידו ואתעבידו תרין אבנין יקירין נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין, הה"ד מעשי אלהים המה והמכתב כו' כמ"ד כתובים באצבע אלהים, ואח"כ כשירד מרע"ה האותיות פרחו באויר ועלו למעלה ומרע"ה שברם תחת ההר ונשארו אורות עליונות אשר בכל דור ודור יתלקטו ויצטרפו ויתלבנו להנות מזיום ונגזר בכל דור ודור מאת ה' את אשר כל צורב ות"ח יזכה כפי תכונתו להעלות במצודתו ולהקריב לפני ה'. וע"ז אמר המקונן במחשכים הושיבני פ' במה שאין הלכה ברורה שזה הוא בפלפולא דתלמוד בבלי. הסיבה לזה הוא כמתי עולם שכמו שקרה למתי עולם אשר הקב"ה מחייה המתים ובכל יום ויום ע"י עבודת עמו ונחלתו מעלים הברורים כן הוא לאורות תוה"ק)** ורוח הוא באנוש והבוית"ש הטביע ענין אלהי תשוקה נמרצה לכל איש במלאכתו אשר הוא עושה לבל יטמין בחובו ולא לו לבדו יהי' ולא לזרים אתו ונתן לו תשוקה עזה להודיע קבל כל אחיו מחשבותיו ותחבולותיו ק"ו ב"ב של ק"ו בלמודי ה' התוה"ק הארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים וכל ההוגה בה ימצא בה טעם חדש ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו לברר הברורים, וכל הרוצה ליטול ולזכות יבא ויטול וימצא חלקו אשר קבל מסיני כמאמר רז"ל יגעת מצאת תאמין, ואין בזה שום התפארות כי חידש איזה דבר מדעתו, כי אין כל חדש תחת השמש ורק מה שהיה הוא שיהי', [וכבר המליצו במאמר דהע"ה באמרו שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי הנשלל והנאבד מן האדם את אשר הי' לו ואחרי השתדלותו ויגיעתו אם יחפש וימצא הוא שמח וזה נדר ששון אם נחזר לו מה שנשלל ממנו וע"ז נאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי אצל החתן הוא גדר מציאה ע"ד מצא אשה כי מאיש לוקחה זאת ומקבל בהחזרה אבידתו כמאמרם ז"ל משל לבעל האבידה, והאשה בית בעלה זכתה בדבר חדש אליה הוא גדר שמחה, כן ה' ישיש עלינו כאשר נשוב אליו וימצא אבידתו ע"ד מאמרם ז"ל ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם דוד ישראל כמובן, ועמו ונחלתו הוא אה"ק כ"כ ימצא בהחזרה הנשלל מאתם בחזרת הקדושה ועוד שבעתים יתוסף כי יעשה ה' חדשות וע"ז אמר מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון שיקבלו בהחזרה הנשלל והנאבד מאתם, וקול שמחה בהחדשות אשר יעשה ה' בארץ כמו קול חתן וקול כלה] ובהמצאו אבידתו אין לשמוח כ"כ כי מי פתי יסור הנה לאמר כי מצא חיל בכחו ועוצם ידו לולא ה' הזמינו לפניו, כ"כ בלימודי ה' אם מצא אחרי יגיעתו אף אם ידמה בנפשו כי קלע אל מטרת האמת והשיג איזה דבר על מתכונתו לחדש, כולה האי ואולי אין זה רק מתת אלהים להמציא לפניו הברורים השייכים לפי ערכו אם דל אם עשיר, ועליו להקריב זבחי תודה לה' על כי יצא לישע לשפל ערך לשמחהו:

**(ע"ד שאמר דהע"ה קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל והמה כפולים והכונה ע"ד שכתבו המפרשים ע"פ זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים כי בזמן שהמקבל הטובה מכיר ונותן תודה על טובו והחסד אשר קבל ואינו כפוי טובה בזה נפתח הצינור שהמטיב יטיב לו בכפלים לכן אמר זובח תודה יכבדנני שמכבד לה' ומכיר טובו וישועתו והשגחתו ובזה שם דרך שאראנו לעתיד בכל עת בישע אלהים ואמרו ז"ל באלהים נעשה חיל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה ובזוהר הק' תנו עוז לאלהים שהקב"ה כביכול מבקש לתת לו העוז דהיינו הכח שאנחנו נקבל הטוב ונהי' מוכנים לקבל הטוב ואמר דהע"ה קול רנה וישועה באהלי צדיקים אינם שמחים על קבלת ישועתם רק כי ימין ה' עושה חיל שמתוסף שפע ע"י הטוב שהמה מקבלים ומכירים בהשגחתו ויכולתו ויתקדש שמו הגדול וכאשר ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל להשפיע בלי הפסק ע"ד שכר מצוה מצוה. ובמ"ר ( ויקרא פ"ט) יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני כבוד אחר כבוד ומובן ע"פ הנ"ל שע"י שמכיר טובת הבוית"ש משפיע לו רב טוב ושוב מכיר ומקבל אך הטוב. ואמרו שם ושם דרך אלו שהן מדליקין נרות כדי להאיר בהם לרבים וי"ל דקאי על תורה אור וזהו ושם דרך להאיר דרך התור' אראנו בישע אלהים שהקב"ה יושיעהו ויפק רצון:)**

ולולא התשוקה העזה אשר שם ה' הטוב לכל ברואיו להטיב לזולתם ולהוציא מכח אל הפועל מחשבותיו בפרט במילין דאורייתא לבדרם בעלמא הי' כל משכיל בורח מזה מבלי להוציא החוצה דבריו, וכבוד לאיש שבת בית בדורות האחרונים אשר בעוה"ר הושפל קרן התורה עד לעפר ואף אוהביה ומכבדיה יענו ויאמרו המעט לנו חבורי טהרה מגדולי התורה מדורות שלפננו להאיר פני תבל ממאור תורתם ורב תבואות בכחם חרשו וזרעו ודשו וטחנו דק דק וערכו שולחנות מלא מגדנות ונופת צופים ואנו אין לנו כח לאכול, ומהם עומדים ג"כ לפוש בחדרי שכיותם בעמדם יעמודו ואבק ילבישם ויכהה זהרם אף אם בהירים המה בשחקים לא לכל יש זמן ולא לנו עינים לראות בכל עת בזהרם ומה יוסיפו עוד המחברים חדשים להעמיס משא לעייפה לפנות מקום גם לחיבוריהם, וגם אם יבקרו וימצאו הטוב הלא גם הרע מעורב ויקבלו וישימו תהלה במפעלותם לבקר מומם ולהוציא השגיאות אשר לא ימלט וכל משכיל יודע כי רב כבוד ינחל בשבתו הבית ויהי' לו אשר לו ולא יוציא דבריו החוצה, בלעדי ה' אמר ותהי צוה ויעמוד ורוח אלהים מי יכילנו, ויערב ויבושם לקבל החצים אשר ממנו ולהלאה אשר הרובים ירובו, כי גם יש תקוה אולי בעבור קנאתם וימים יצורו ולו אחד בהם אשר ימצא טעם במחברתו ויהי' לו להועיל יראה הטוב בעמלו:

כן אנכי היום מורי ורבותי אחי ורעי מכיר אני ערך קטן אשר לי, בכ"ז יצאתי היום להוציא לאור מחיבורי אשר חידשתי וחיברתי בחמלת ה' עלי בהגיתי בתוה"ק, וזכות אבותי נ"ע עמדה לי אשר מימי עלומי בחרתי לי ליקח גורלי בעיוני תוה"ק כאשר הורוני מורי אבותי הגאונים זיע"א שלא ללכת מן המסילה ח"ו בפלפולים של הבל, כי בזה לא ימצא מידתו ואין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה היינו לחפש ולחקור אחר מקור ההלכה לא בפלפול של מה בכך [כמאמר הירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"א) אמר רבי תלמיד ותיק היה לר"מ והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייהו אמר ר' יעקב בר דמאי ההוא תלמידא קטיע מטורא דסיני הוה, ובש"ס דילן מס' עירובין (דף י"ג) לא הביאו סוף המאמר ובתוס' שם הקשו מאי חריפות הוא לטהר את השרץ שהתור' טמאתו ומתרצו משמו דר"ת וכנראה מדברי הירושלמי לאו לשבחיה דהאי תלמידא אמרו] ואנכי בעני תרגלתי בעזה"י להציב לי יד בעיוני רק להבין האמת לאמתו כפי דלות שכלי ובכל העיון להבין ולהשכיל שיצא ממנו איזה דבר להלכה, ולא למעשה כי לא באתי לידי מדה הזאת להעמיד על דעתי רק להתעורר, וידעתי בי כי לא יצאתי י"ח גם בזה המעט אשר לפני מעומק המושג ומקוצר השגתי ודלות שכלי ורוב טרדותי אשר בעו"ה תמיד הוצגתי למטרתם, אם כי לא כליתי ח"ו להבל וריק כחותי כי בהיותי בחו"ל היתי עבד לעבדי ה' לשרתם בקדש וצורכי הציבור עמוסים עלי מימי עלומי ואם כי בכ"ז אחזתיו ולא ארפנו להיות תמיד גורלי בלמודי תוה"ק בכ"ז לא יכולתי לשקול כל דבר בקו המשקולת בשקל הקדש להעמיק ביותר, וזה לי יותר מעשרה שנים אשר חשבתי דרכי לפרוק מעלי עבודתי בצורכי ציבור וחשקה נפשי אך לחבק חיק תוה"ק ולהשביע נפשי בצחצחות אורות התורה ותקעתי אהלי בקדש, לשבת בעיר אשר בחר בה ה', ללמוד וללמד כמאמרם ז"ל וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל, והקרבתי על מזבח אהבת ציון וירושלם כל מחמדי, עזבתי את בני היקרים המופלגים שיחיו, ואחי ורעי ובחרתי לשבת גלמוד בד"א של הלכה בקדש, וה' הי' ויהי' לי בעוזרי, אם כי גם הלום מלבד אשר בעו"ה בחורבנה של אה"ק העם היושבים עליה ידועים חולי ומכאוב, ובירושלם בפרט כותבים שעות לרגעים יפקדנה על יושביה ואדם נידון בכל יום, ובמ"ר בראשית (פמ"ג) מלכי צדק מלך שלם המקום הזה מצדיק את יושביו מלכי צדק אדוני צדק, צדק נקראת ירושלם שנאמר צדק ילין בה, ובשו"ט תהלים (פ"ה) אשריהם יושבי א"י שאין להם לא חטא ולא עון לא בחייהם ולא במותם, והיינו כי הקב"ה מעורר יושביה בכל עת ועונה שלא יישנו בשנת האולת לכן יושביה בהכרח המה מסובלי יסורין ר"ל **(והכונה כי הקב"ה אשר עיניו בה מראשית השנה ועד אחרית השנה שולח רשפי התעוררות לשוב אל ה' ולתקן חטאיו. ושלשה מתנות טובות אשר זכו בהן ישראל ואחת מהן ארץ ישראל להרגיש קדושתה וכולן ע"י יסורין והתעוררות והכנות טובות ובלא זה סדנא דארעא חד הוא וכל האומר הקב"ה ותרן כו' ואמרו ז"ל (עירובין דף י"ט) שלשה פתחים יש לגהינם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלם דכתיב נאם ה' אשר)** עוד זאת גם הלום לא מצאתי מנוח וטורח הצבור מוטל עלי, בפרט כי מי יוכל לראות העניות והדלות אשר רוב יושביה מעונים **(ואנחנו מברכים לה' המלמד תורה לעמו ישראל שבכל דור ודור מלמד לעמו וכן נותן התורה שהוא בהוה בלי הפסק כי אין קץ וסוף לתוה"ק וכל אדם צריך ליגע א"ע למצוא חלקו וע"ז אמרו ז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת לברר הברורים האורות השייכים לנשמתו וע"ז אמרו אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמורו הרי קיים המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה כי אדם לעמל יולד. כמאמרם ז"ל סנהדרין (דף צ"ט) ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש כו' הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו להוציא כחותיו אל הפועל לייגע את עצמו ולמצוא חלקיו וללמוד ע"מ ללמד, ואמר ר"א אמר ר"ח ת"ח מרבין שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך. והכונה שלא תאמר מה שמוסיפין בכל דור ודור לחדש חידושין דאורייתא ולהוסיף ספיקות ומבוכות בכל ענינים עד שכמעט אין הלכה ברורה ואין זה שלימות ח"ו וכבר כ' בעה"ק (שע"ד) שלשלום יאמרו המונים שהוא הסכמה בין הכתות המתקוטטות תחלה ולא הכירו את יופיו שא"כ יורה על קטטה ומריבה הקודמת וכל שההעדר הוא חסרון אין המציאות לחשיבות ומעלה רק ענינו שהשלום הוא טוב משותף הכרחי בין האישים הצריכים חיבור ודיבוק והוא כחוט אשר בו יתחרזו הרבה מאבני אקדח להעמיד מצב כל החלקים ותיקון צורתו וצביונו כי ע"כ נקרא ה' שלום שהשלום שלו כי הוא ית"ש הקושר העולמות כולן ומקיימם על צורתן ומצבן בצביונן ובקומתן כי ע"כ נקרא חיי העולם וכאשר הי' ענין העולם בכללו על שלמותו הנה הי' בשלום ובמישור והאריך בזה וא"כ נאמר ח"ו כי כמעט כל פרטי תוה"ק ישנו דעות שונות ומבוכות רבות ואחרי העמל והיגיעה יתחדש עוד בכל דור ודור שזה ח"ו העדר השלמות אמר שלא כן הוא רק ת"ח מרבין שלום בעולם שבכל דור ודור מאספים חדשות שונות בתוה"ק לבררם ולחברם אל חוט החורז כי מיום שנשברו הלוחות נגזר כך על ישראל שיתלקטו אחד לאחד. ואמר וכל בניך למודי ה' כי כולם לומדים תורת ה' ורב שלום בניך שעי"ז משלימות בנין קיים לאסוף ולחבר יחד כל האורות אשר התפרדו יתלכדו יחד באהל אחד אע"פ שזה בונה וזה סותר. ועיקרי תרי"ג מצות יסודי תוה"ק חזקים כראי מוצק והמה חוטי החורזים כמ"ש הגר"א ז"ל כי אין קץ למצות כמו"ש רחבה מצותך מאד ותרי"ג המה השרשים והענפים והסעיפים בכל פרטי פרטי מצות אשר יתחדשו ספקות בכל דור ודור להשלים הבנין כמאמר חדשים גם ישנים דודי צפנתי עד כי יבא המורה לצדקה ויאסף הכל הביתה ויברר הלכה ברורה:)**ומדוכאים ומוכרח אני לפקח בעסקי צבור, ולכן קשה מאד ללמוד בדיבוק חברים ולשדד עמקים בצותא חדא, אם כי מציון תצא תורה וח"ו שבא"י נעימים זה לזה בהלכה ואין חצר ובית אשר לא ישמע בו קול התורה, בכ"ז להעמיק שאלה וללמוד בחבורה יחד לפלפל ולסלסל קשה בעוה"ר לכן ידעתי כי בל"ם שגיתי בכמה דברים, אף כי יגעתי כפי העת והזמן להבין ולהשכיל אני עמוס התלאות ומנוחה ומרגוע לא ידעתי וכשאני לעצמי מה אני, ומהראוי הי' להטמין דברי בחקי עד כי יערה ה' רחמיו עלי להפק רצון מאתו ויענגני בנופש, אולם אחרי כי חלפו ועברו מבחר ימי וידעתי מכאובים ואני רפוי המזג חסתי על עמלי:

וזה שנתים ימים אשר התחלתי לסדר הדברים להביאם לדפוס וגם בעבודה הזאת עלי הי' כל דבר הן ההעתקה, ולכן פעמים באתי בארוכה פעמים בקצרה הכל כפי העת הנדרש ממני אשר היתי מעוטר בטרדות שונות, וכמו כן ההגה"ה, וגם לאט לאט הולכים הפועלים בעבודתם מחולשת גופם, לכן נתעכב עד היום, אשר זכיתי לראות יוצא לאור חלק הראשון מחיבורי אשר אקוה אחרי כ"ז עבור זכות אבותי וזכותא דעיר עז לנו קרתא קדישתא דירושלם ת"ו כי ימצא המעיין אם יאהב התחקות על שרשי האמת בכמה מקומות דברים נאותים אינם יוצאים ממרכז נקודת האמת אחרי שיקול הדעת בשקל הקדש, וימצא בעזה"י הערות חדשות בכמה וכמה ענינים שונים הראוים לאמרם, ואקוד ואשתחוה לפני ה' ואברכהו בכל לבי אשר זכיתי לגמור זה המעט אשר לפני בחלק ראשון, ומקרב לב עמוק אודה לה' על הטוב אשר גמלני, ומתנת חנם חנני, ואתפלל על העתיד כה יגמור ה' בעדי להפק רצוני לטובה לסדר ולהדפיס חלק ב' בח"מ ואה"ע אשר אקוה כי נכבדות מדובר בו וע"ז הי' מחשבתי תחלה, ותוה"ק לא ימוש מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם, ואשוב בתשובה שלמה לתקן את אשר קלקלתי ואזכה ללמוד וללמד עד זקנה ושיבה לשמור ולעשות ולהבין עמקי פנימיות התורה:

**(כי ידענו הנגלות לנו מתוה"ק הוא רק לבושי התורה כמו שכ' המר"ל ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום כי כמו שהנשמה מלובשת בלבוש נפש ורוח ועצמות וגידין ובשר ואור הנשמה מזהיר עליהם להחיותם ושיוכלו לעשות פעולותיהם ואם אחד מחזיק בגוף חבירו אינו יכול לומר שיחזיק בעצם חיות האדם רק בלבושיו כמו כן תוה"ק יש בה בחינות בחינות שונות בחינת נשמה לנשמה פנימיותה רזין דאורייתא המאירה באור הבהיר ממקור החיים בלבושיה המלבישים אותה עד הנגלות לנו במצוה המעשיות ותורת ה' תמימה אשר מלאכים בצלה חיים ומשם ישאבון זהרם. ולכן אמרו תנה הודך על השמים, והוד הוא פנימיותיה אורות התורה וזיוה. ובכ"ז הלבישה הקב"ה והשתלשלה בעוז ותפארת עד כי גם מחכימת פתי שאף שוכני בתי חומר ישלימו ע"י. וכמאמר דהע"ה ה' אלהים גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה שהלביש הקב"ה פנימיותה בחיצוניותה ואמרו המלאכים אח"כ ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ ששלמות התורה אשר כולה שמותיו של הקב"ה התלבשה באופן יקר אשר בהודה וזיוה יהגו וישלמו ע"י אף התחתונים וסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ובמ"ר שמות (פי"א) שני לוחות העדות כנגד שמים וארץ וכנגד עוה"ב ועוה"ז כי שלמות התורה מעוטפות באופן שהוא חיים לכל מוצאיהם לעליונים ותחתונים ובמדרש שו"ט (ק"ד) גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם ואין מעשי אלא הלוחות שנאמר והלוחות מעשי אלהים המה ומה שכרו הוד והדר פעלו שהמיגע א"ע להבין חיצוניות התורה ולבושיה הקב"ה מלמדו אף בפנימיות המכונה בשם הוד:

ובמ"ר (פ' וזה"ב) אר"א אי זו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה בא"י כו' אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה באלו שהן עושין את ד"ת ויש להבין מאין לר"א שמרע"ה לא בירך הברכה כמו שאנחנו מברכים אולם נודע מאמרם ז"ל הלוחות הי' ארכן ו' טפחים כב"י הי' ביד מי שאמר והי' העולם שני טפחים וביד משה ב' טפחים וב' טפחים היו מפרישין בין יד ליד כי מרע"ה אף כי נאמר בו ותחסרהו מעט מאלהים והשיג כל שיש בכח האדם להשיג נשאר עוד גם אליו ללכת מחיל אל חיל מהנשאר ביד הקב"ה אשר אין בכח האדם אף כי יעלה לשמים להשיג רק לאט לאט אחרי הפירוד ואמרו ז"ל טוב עין הוא יבורך זה משה שלא נתן הקב"ה התורה אלא למשה ונהג בה טובת עין ללמד לישראל והיינו לפי ערך נשמת משה זכה לקבל פנימיות התורה וקבלה בהתלבשות הרבה עד הפשטות מעשה המצות שאף פחותי הערך ושוכני בתי חומר המקיימים מצות התורה נשלמים ע"י פעולותיהם במעשה המצות לשם מצות הבוית"ש ונשלמו רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של הנר"נ ע"י מחשבה דיבור ומעשה ואנחנו מברכים ונתן לנו את תורתו במתנה להיותינו טפלים אל התורה ולקבל)**

ואת אחי אנכי מבקש חנוני חנוני נא מורי ורבותי ורעים הטובים, אם תמצאו השגיאות בכ"ז אל נא תרחיקו הלאה כל מאמרי כי אם תבקשו למצוא גם הטוב לא ימלט שגם הטוב תקבלו קראתי לחיבורי הזה

אמרי בינה

כי אבותי הגאונים האיתנים אבירי התורה זי"ע נקבו את ספריהם בשמות, אאזמ"ו הגאון קדוש ה' ז"ל קרא לספרו על ה"מ ח"ר וח"ש דברי מש משפט ובנו אחריו אאמ"ו הגאון החריף ז"ל קרא לספרו בשם דברי חיים אשר זכיתי זה עשרים שנה להוציאו לאור, וזר זהב סביב עשיתי לו בהגהותי והערותי, אשר ת"ל שמעתי מכו"כ מופלגים כי יערב ויבושם להם] המה הי' בכחם לשדד עמקים ולדבר קשות לפרק הרים ליישר ההדורים בעומק רוחם ושכלם הבהיר בשחקים, ואנכי רק בדברים קלים ורבים דלים ורזים פטפוטי דאורייתא באתי, גם לזכר שמי קאאתי א'מ'ר'י וזה חלקי מכל עמלי, ושם אאמ"ו ז"ל ושם אמי מורתי הצדקת [אשר לא הכרתי אותה רק מעשיה הטובים שמעתי] מ' הענא ז"ל נרמזים בר"ת בינ"ה בן יצחק הענא, כי כל אשר לפני למדתי מאאמ"ו ז"ל הדריכני במעגל התורה ומלמדי להועיל, [עד כי באתי לבית חמי המנוח מוקיר רבנן הנגיד יר"א **(אור לו בציון. וי"ל המליצה כי אמרו ז"ל במ"ר קהלת כי גם את זה לעומת זה גהינם וגן עדן כמה ביניהם טפח ר"י אומר כותל והכונה כי בקל יכול היצה"ר להוליך להאדם שולל ולפסוע פסיעה קלה מג"ע לגהינם ואף אם מוכן במעשיו הטובים לנחול ג"ע בכח היצה"ר ח"ו להסיתו שיפסע ח"ו פסיעה קלה להוריש לו גהינם ע"ד שאמרו ז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו. וכן אף אם ח"ו גרם במעשיו להנחיל לו גהינם יכול בפסיעה קטנה לפסוע לג"ע ע"י תשובה. ומכנה ההבדל בשם טפח מדה קטנה. ור"י אמר שיש כותל המפסיק כי הקב"ה עוזר למקיימי מצותיו ורגלי חסידיו ישמור. ומצינו שלשה מקומות אשר מוכנים ליראי ה' וחושבי שמו לזכות לתורה ועבודה תמה האחד הוא מדבר ואמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר והיינו בחינת ענוה שיכנה א"ע כמדבר ארץ לא זרועה ואינו מוכן רק לדוש עליו ואאע"ה אמר ואנכי עפר ואפר אמר שני בחינות כי בחינת עפר היא מדה גבוה קצת אף כי הכל דשין עליה יש לה מעלה שמחיה לכל הברואים ומאתה בא המזון. וגם סופה לבלות הכל כמאמרם ז"ל ע"פ והי' זרעך כעפר הארץ מה עפר הכל דשין עליה כך ישראל נידושין מאוה"ע ומה עפר מחיה את כל כן ישראל בשבילם בא חיות כל העולמות ומה עפר סופה לבלות את הכל כך ישראל ונהרו אליו כל הגוים. ואאע"ה הרגיש בעצמו שבשבילו ובא שפע לכל העולם ומוכן הוא להתגדר בבחינת עפר אבל כעת ראה שהוא אפר שאינו מצמיח והתורה מתקיימת במי שמשים עצמו כמדבר בבחינת עפר שאינו מוציא כח הצמיחה כך משפיל א"ע. ועוד יש בחינת מדבר שיתבודד האדם א"ע ודבר לא יהי' לו עם אדם אז יכול לזכות ליראת ה' ותורתו. מקום השני הוא ים יורדי הים באניות המה ראו מעשי ה'. וגם לעסוק בתורה ולבא בעומק ים התורה ע"ד רחבה מני ים וכמו שדרשו רז"ל יורדי ים התורה המה ראו מעשי ה' והמקום הזה מביא האדם להצלחה האמיתית. ומקום השלישי אם מצטרף אליו עוד גם השני מקומות הראשונים הוא ירושלם העיר הקדושה ואמרו ז"ל (ילקוט תהלים) ע"פ אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אמר הקב"ה מחבב אני בתי כנסיות ובתי מדרשות ולמי אני מחבב יותר שערי ציון שהוא פלטרין שלי א"כ יוכל האדם ח"ו לדמות בנפשו שאם יזכה לא' מאלו המקומות או אף לשלשה ביחד וחוט המשולש בודאי לא במהרה ינתק שאו אז ילך בטח ומושל על היצה"ר אמרו ז"ל שלא כן הוא כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כי גם זה לעומת זה עשה אלהים והאדם רק לעמל יולד ואיננו נשלם כל ימיו ובכל מקום ובנקל יכול ח"ו לפסוע פסיעה קלה ולבא אל הפתח הפתוח ר"ל לכן אמרו שלשה פתחים יש לגהינם אף בכל אלה המדרגות אחד במדבר אף אם ישים עצמו כמדבר שוממה וא' בים אף אם הוא מיורדי הים בכ"ז יש פתח פתוח לפני האדם אשר היצה"ר יכול בקל ח"ו לפתותו להתגאות וכדומה וא' בירושלם אף אם מושבו במקום קדוש כזה ג"כ הפתח פתוח וצריך התחזקות ביותר ללחום מלחמת היצה"ר לבל יבא בפתחו ח"ו. רק קדושת הארץ מסייע מאד לעבודת ה' ושולח לו הקב"ה רשפי התעוררות לחשוב עם קונו והקב"ה מסבב להשיב בתשובה שלמה והמקום מצדיק את יושביו וכפר אדמתו עמו:)**המופלא מו"ה שרגא פייבוש ז"ל בק"ק לונטשיץ יע"א לקחת את בתו לי לאשה היא אשתי הראשונה הצנועה ומאושרה מ' פרידא ז"ל, וחמי ז"ל החזיק בידי לפרנסני וכל מחסורי עליו הי' זכרה לו אלהים לטובה, ומאשתי הראשונה זכיתי להבנות בבני הזכרים המופלגים וברוכים שיחיו, ובבת יקרה ומאושרה תחי' ה' יגן עליהם ועל נשותיהם וי"ח שיחיו ועל חתני היקר וי"ח שיחיו ודור ישרים מהם יבורך, ואשתי הראשונה נגדע לעפר קרנה בע"הר בימי עצומה, וגם אחותה הצנועה ומאושרה מ' עלא ז"ל אשר היתה לי לאשה אחריה לא האריכה ימיה תהי' נשמתם צרורה בצרור החיים, וזכיתי להבנות גם מאתה ז"ל בבן יקר לי ה' יגן עליו ועל יו"ח וביתו שיחיו ויפתח לבם בתורה ועבודת ה', ומאז באתי לבית חמי ז"ל זכיתי להסתופף תחת צל קדשו של אבי אבא אור החיים הגאון הצדיק בעל דברי משפט זצ"ל, והאציל עלי מתוה"ק לחכמני ולהדריכני במעגל התורה והיראה ביותר] זכותם יעמוד לנו עד עולם ולא ימוש התורה הזאת מפינו וזרעינו וצאצאיהם, ועוד נזכה לראות בנשוא נס דגל התורה וקרן עמנו ונחלתינו וארצנו והאל הטוב ירנן לב האלמנה בונה ירושלם ה' ונדחי ישראל יכנס ויקבצם כרועה עדרו בזרוע עוזו לחברם יחד ושבו בנים לגבולם לעלות אל הר הקדש והמקדש כעתירת עבד לעבדי ה' המשתחוה נגד חה"ק בברכים כושלות ורגלים רועדות ועינים מלאות דמעה אל מקום אשר שערי שמים פתוחות ברב תודות על העבר ובלב מלא רגש ותחנונים על העתיד כי ה' יאיר עינינו במאור תורתו כמאמר דהע"ה שלח אורך ואמיתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וישוב אל נוהו מקום אשר אהלו בתחלה החותם פה קרתא קדישתא ירושלם תובב"א יום שהוכפל בו כי טוב א' דר"ח אדר יום שנולדתי בו מצפה לישועה לפ"ק:

הצעיר מאיר בלאאמ"ו הרב הגאון המנוח מו"ה יצחק ז"ל בעהמ"ס דברי חיים **(מאורה המאירה לנו בהמעשה אשר נעשה וגם ידענו כי לא השלמנו עדיין ומברכים לה' כי נותן התורה בהוה ולעולם נותן לנו כח ועוז להאיר לנו אשר לאורה נסע ונלך ע"ד מאמרם ז"ל אמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר את נרי אני משמר נרך אולם מרע"ה שקבל התורה חלקו בשלמות מה ברכה בירך ואצל כל ישראל נקרא ענין קבלת התורה על שם הנותן כי הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו לא שהמה היו המסבבים לזה רק בגדר מתנה. אולם מרע"ה שערכו הי' ראוי לקבל התורה בהכרח שלא ברך על הנתינה רק על הקבלה. ואמר שבירך להקב"ה שהלבישה ובחר בתורה הזאת להלביש' במעטה תהלה ורצה בעושיה שנתנה באופן שכל איש ישראל יושלם על ידי' בכל הבחינות באופן שאף מחכימת פתי שקטני השכל יושלמו ג"כ ויבואו לחיי עולם ע"י מעשה המצות אם יעשה לשם פעלן ומתקן הנ"ר שלו. וע"י הגיון התורה בודאי יזכה ביותר כמאמר הירושלמי וכל חפציך לא ישוו בה אפי' חפצי שמים ויתקן נשמתו להאירה וכל חלקיה וענפיה ולעלות מעלה מעלה ולהבין אפס קצהו מזיוה בפנימיות והאוחז ס"ת ערום כי ידמה שהגיע לעצמותה של התורה נקבר ערום לא נשלם רק גופו וחלקי נ"ר ונשמתו ישתלם בהגיון התורה ולהבין דבר מתוך דבר וזה מהשאלות הראשונות בעולם העליון פלפלת בחכמה ועיקר החכמ' להבין כי אחר כל הפלפול ומשא ומתן של הלכ' לא באנו אל קצהו ואף בחיצוניות התור' כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו ארוכ' מארץ מדה ק"ו בפנימיות' בכל דבר ודבר אשר הוכינו בסנורים ועינינו לא ראו באור הבהיר:

והרמ"ע כ' סוף ס' יונת אלם שבכ"מ שנאמר שתק רב הי' לו לשוב ע"פ הסוד ולא רצה לגלות [ועיין תשובת חות יאיר (סי' קנ"ב) שהעיר מדברי תוס' ב"ק (דף י"א) מדשתק רב לאו דינא הוא דיש לומר אין ה"נ דלא פסקינן הלכות ע"פ הסודות רק ע"פ הנגלות וברמב"ן ב"ב (דף ס"ב) כתב משם הר"ח דכל היכא דשתיק להו לרב כהנא ורב אסי מודי להו ולא אמרינן משום דלא חש לה כיון דהם לגמרא דרב צריכי לסברי' ל"ה צריכין מיחש הוא חייש להו וכי שתק אודויי מודי להו והרמב"ן מסיק דספקא הוא ובדיני ממונות קולא לנתבע ובאיסורא לחומרא ומ"מ מצינו דאף באיסורי דרבנן לא אזלינן לקולא כמו ביצה (דף ל"ז) ובש"ע או"ח (סי' שצ"ד) ועי"ש בס' קרבן נתנאל ובל"ס הרב רמ"ע ז"ל ידע דלא פסקינן הלכ' ע"פ סודות רק ע"פ הנגלות. רק מצינו שאמרו רז"ל הללו מטמאים והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלהים חיים וכתב הרמ"ע דמה דשתיק הוא שע"פ הפנימיות הי' רב קולע אל השערה ורב הוא ר' אבא תלמיד הגדול מתלמידי רשב"י מבעלי פנימיות וסודות התור' ולא רצה לגלות ואני בעניי הבנתי בזה אשר כמה פעמים מצינו שרב ששת אמר על רב כי ניים ושכב אמר רב להא שמעתא והח"י שם חרה לו על מליצה הזאת באי כבוד וי"ל שר"ש ידע כי כל דברי רב היו בפלס שקל הקדש לומר ע"פ פנימיות התורה גם הנגלות וידוע מ"ש האר"י ז"ל שענין השינה ברא הקב"ה שיצא ממנו נשמתו ומונח רק קיסטא דחיותא. אז ישיג האדם רזין עילאין אשר אי אפשר לו להשיג בעוד נשמתו כלואה כולה בגופו ור"ש השכיל לדבר ואמר אחרי שאין לו הבנה בזה בלי ספק כי ניים ושכב רב ואז השיג דברים אשר אין ביכולת להשיג כשהוא נעור ונשמתו בגופו ואדרבא זה הי' כבודו של רב כי שאיו ושכלו עלה ברוממות השגות אשר נעלה הוא להשיג ולהבין בעוד נשמתו היא בעב הענן מעוטף בגופה לא ח"ו לזלזל בכבודו:)**

תוכן העניינים

אמרי בינה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה