אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן כ
שלום וישע דב לכבוד הרב המאור הגדול כקש"ת מ' משה אהרן ני' רב ומורה בק"ק טאלי יע"א:
נעימות ימינו הגיעני ואודות דבר המשפט אשר בא לפניו כי מסר איש לרעהו ממרי' חלק להבטיחו שיהי' שותף עמו בארענדא אחת. ולאחר ששכר השותף האחד את הארחנדא נתן לו מחצית הערבון דראנגעלד שנתן וגם בהשיגו הקונטראקט דברו כבר על עסק השותפות כמשפט שותפים ולאחר ימים שלח זה השותף אשר לקח הקונטראקט על שמו את חמשים הכסף אשר נתן נתן לרעהו והחזירם לידו באמרו כי לא יחפוץ אותו להיות שותפו וכאשר הגיעו למשפט הוציא את כ"י הנ"ל אשר מלא מכתב עצמו והנה כתב בי' שאם לא יתן לו לזמן ידוע סך קפ"ג כסף מחצית מחיר הארענדא ועוד ת"ר מאות כסף להתעסק בהן בארענדא לא יהיה לו חלק ונחלה בהאראנדא ועוד יתחייב ליתן לו מאה כסף מחיר הפסידו ויטעון בעל השטר הלזה כי כן היה התנאים בעל פה בעת לקחו לשותף וע"ז נתן השטר והאחר אמר להד"מ רק שטר בטחון הי' והי' כתוב למעלה אבצינאל וועקסיל וחתכו וזה ניכר לעין הרואה גם נכתב אצל החתימה סך מאה כסף ועדיין יש רווח כמה שורות בין הכתב להחתימה וכבר הארוך מעכ"ת ני' בזה ביותר:
הנה אודות הקנס נראה וודאי שיש בו משום אסמכתא כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי ואינו חייב רק אם יברר שהיה לו הפסד בזה השותפות אזי יש לו לתבוע רק הפסד ולא זולתו וכבר רציתי לומר זה כמה דתנאים כאלה שיש בהם משום אסמכתא מדינא יועילו מדין סטימותא והבאתי ראי' לזה ומו"ר הגאון זצ"ל השיב לי שאין בזה משום סטימותא יען אין המנהג פשוט כ"כ בין הסוחרים כי כל פעם אשר יקרה כזה יבואו אח"כ למשפט וכבר באו דבריו ז"ל בדפוס אצל חידושי ר"י מיג"ש על שבועות ייע"ש שהעלה דלא קני:
ובנידון זה יש עוד ריעותא שהרי החזיר לו חמשים כסף שהיה בידו ואם טענתו אמת שהתנה עונו כאשר כ' בממרים שאם יאחר המועד יתחייב לו מאה כסף מדוע החזיר החמשים אשר היה בידו הרי זה דומה למה ששנינו בסוף כתובות דלכ"ע כל שאין שם טעם לומר מדוע עשה כן ומבואר בח"מ סי' פ"ב סעיף א' דאפי' יש נאמנות בשטר אפ"ה מרע לי' חזקה זו ונאמן הוא לומר שובר היה לי ואבדתיו ואף דאינו נאמן לומר מזוייף הוא אם השטר מקויים לדעת הי"א מ"מ פשוט דנידון זה לא דמי כלל להתם שבא להכחיש העדים מה שא"כ שאין החזקה זו רק ראי' לסתור מה שהוסיף עליו בכתב ידו מכח הנאמנות ושפיר מתרע ע"י חזקה זו באופן שאין לו תביעה עליו לגבות ממנו ע הקנס ההוא:
ואולם מה שכתב בממרים שאם יאחר המועד לתת סך הנ"ל לא יהיה לו חלק בשותפות בזה נראה לכאור' דלא הוי בי' משום אסמכתא ודמי קצת לאם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא דלא הוי אסמכתא משום דלא גזים ולתנאי גמור נתכוין ולא להסמיך אף כאן כיון שנראה דלכך לקחו לשותף מפני כי קצרה ידו להחזיק את הארענדא לבדו אם לא יחזיק בתנאו אשר התחייב לעומתו אין זה גוזמא אם מתנה שלא יהיה שותפות עוד ודומה קצת למ"ש המרדכי סוף פ"י דכתובות והובא בש"ע בסי' קע"ו סעיף וי"ו בהג"ה ובסעיף מ"א שם אע"ג דלא דמי לגמרי כמובן מ"מ אין לנו לדונו אסמכתא ולבטלו לגמרי ואם נאמר דכיון דכתוב שהתנה ג"כ שיתחייב לו לשלם מאה כסף ובזה יש בי' משום אסמכתא א"כ גם תנאי זה בטל נראה דוודאי לדעת הרי"ף בפ' המקבל שכתב דאם התנה אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפא זוזי נהי דלא משלם אלפי זוזי מ"מ צריך ליתן לו מה דאוביר בשוה. דאע"ג דמאי דגזים בטיל משום אסמכתא מה דלא גזים קיים א"כ לדידי' פשוט גם כאן דאף דא"צ ליתן לו מאה כסף משום אסמכתא מ"מ התנאי השני קיים כי לא יהיה עוד בהארנדא ואף להרא"ש החולק על הריף וס"ל כיון דהתנאי בטל אינו חייב ליתן לו כלום מפני המנהג והיכא דלא נהוג להראש אינו משלם כלום וכמ"ש הב"י ביס' ר"ז מ"מ נראה דהיינו דוקא באם אוביר יתן אלפא זוזי דהתם לא היה רק דברים האלה בזה אמרינן אחרי דאלפא זוזי בטל הוי כלא התנה אבל כאן שני דברים היו בתנאו שישלם מאה כסף וידחה מן השותפות ונהי דמאה כסף א"צ ליתן אבל תנאי זה לא בטל והרי שם בא"נ דאמרי' אלא אפותיקו דקאמר ר"פ ה"ד דאמר לא יהי' לך פרעון מלא מזו ופירש"י והרא"ש שאמר לו אם לא אפרע לך עד יום פלוני יהי' כל השדה שלך ואף בתוך הזמן לא יהי' לך פרעון אלא מזו. וכ' הראש שם דמ"מ יכול לסלקו במעות דאל"כ הוי מכירה גמורה למקצתו או לכולה יע"ש הרי אע"ג דאם לא התנה הי' יכול לסלקו באיזה שירצה והרי התנה ב"כ שאם לא יפרע בזמנו יהי' כל השדה שלו ותנאי זה בטל אפ"ה מה שהתנה שישלם לו מקרקע זו אם לא יפרענו במעות תנאו קיים וה"ה הכי בנידון זה:
ובזה מיושב מה שתמה הרב"י בשם א"ז על הרא"ש שתמה על הרי"ף שלא הביא מימרא קמיותא דר"פ ומימרא זו שהשמיט ג"כ הרי"ף ע"ז לא תמה כלל הרא"ש והקשה הב"י מ"ש ו"כ דדעת הרא"ש שהרי"ף הי' מפרש כפיר"שי הנ"ל ולא הוצרך להביאו לרוב פשיטותו ודחה הב"י דאי משום זה לא היה הרי"ף להשמיטו כיון דהוצרך תלמודן להשמיענו ולהנ"ל נראה דעיקר החידוש בהך אפותיקו דלא נימא כיון דהתנאי בטל במה שהתנה אם לא יפרע בזמנו יהי' כל השדה שלו יתבטל ג"כ מה שהתנה דאף בתוך הזמן יפרע לפי מעותיו רק מזה אם לא ישלם לו מעות וזה לא הוצרך הרי"ף להביא דגדולה מזו כ' בהמקכל דאפי' בדיבור אחד כגון אם אוביר כו' אלפו זוזי אפ"ה קיים וצריך לשלם מאי דאוביר בשוה ואין סתירה לדינו של הרי"ף בהמקבל מהך דהכא דא"כ מאי אשמעינן דהכא לא אמרינן דבכה"ג משכחת אפותיקי דקאמר ר"פ אבל ר"פ ל"ק הכי אבל הראש דפליג התם על הרי"ף הוצרך כאן להביא דר"פ ואין להאריך בזה:
ואולם כ"ז אם ידענו שהתנה כן אבל בנידון זה ש"כ אצל החתימה סך מאה כסף (וכ"ש אם נתברר שהי' כתוב למעלה אבצינאל וועכסיל) בזה פשוט לפע"ד דאינו נכון לומר שהתנה כן כיון ש"כ בכתב עצמו וידוע שהוסיף בן אחר הזמן וכ"ש שיש ריוח עוד בין הכתב להרתימה פשוט כי אינו נאמן בזה כלל ואם א"א כלל לחתוך את הסך מאה כסף הנרשם אצל החתימה כי אז הי' ניכר הזיוף בבירור א"כ ה"ז כממרם שכתוב מעבר לדף כנגד החתימה הסך דוודאי איכו יכול להוסיף רק מה שנוגע לענין נאמנות ולא דבר חדש ה"ה כאן ש"כ אצל החתימה סך מאה כסף לא האמינו רק עליהם ולא על זולתם ואע"ג דממרם כתבו בצד השני לצד החתימה ממשמעות כתב זה על סך פלוני דמוכח בפירוש מ"מ גם בזה ידוע דלכך כותבין הסך אצל החתימה שלא יוכל להוסיף דבר וא"כ אין יכול לחדש מאומה רק מה שמגיע לסך מאה כסף ולא דבר אחר וצא מהכי לרמאי ברמיותי' כלום דמאה כסף יש בהם משום אסמכתא וזה הוכחה ששקר נסכו ועל השאר לא האמינו ואם ישבע שלא התנה כלום עמו הרי הוא שותפו כבתחלה ויפה דן מעכ"ת ני' ויש לדון הרבה בדברי התומים במה שדחה דברי השבות יעקב אשר לפענ"ד נראה כי קשה לדחותם וגם כדברי קצה"ח בכי' ס"ת שדימה חתימה בכתב ידו לנאמנות בלא קנין אלא שכאן נראה דאין צורך לכך.
דברי נדודו הק' מאיר אש: