אמרי אש חלק חושן משפט· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן יב
להרב המאור הגדול החריף והבקי סיני ועוקר הרים. כקש"ת מוה' אברהם כי' אבדק"ק לעשנוב יע"א:
אשר חקר מעכ"ת בענין פריעת ב"ח אשר עליו נושים רבים יש אשר לו ב' וג' שטרות ויש שאין לו רק שטר אחד והלוה מסר המעט הנשאר בידו לב"ד ועתה הספק איך יש להגבות אם לפי השטרות או לפי מספר הנושים וכבר ראה מעכ"ת כל יקר בנידון זה והנה הב"ח בתשובה דעתו שחולקין לפי הב"ח ומי שיש לו שטרות הרבה אין לו יתרון על מי שיש לו רק שטר אחד ולעולם חולקין בשוה אבל דעת הפרישה בסימן נ"ג וכן דעת הש"ך שם דחולקין לפי השטרות וכן דעת הצ"צ בסימן ט"ו והב"ח הביא ראיה מהא דאיתא בב"ב דף קע"ב דאמר רבא האי דנקט שטרא בר ק' וכו' דלא משוינן ליה תרי בני חמשין משום דניחא ליה דלפגום שטרי דמשמע דמדעת הלוה משוינן ולא אמרינן דעבדי הכי כי היכי שיטול שני חלקים ומה שדחה הש"ך בסימן כ"ג דחה התומים בסימן ק"ד ס"ק יו"ד והצ"צ דחה ראיה זו דמדעת הלוה כותבין מזמן השני והתומים כתב דלגבי קרקעות דקנאם אח"כ וכן לענין המטלטלין אכתי יש הפסד שיקח שני חלקים והנה הוא ז"ל עצמו סותר זה דמדעתו הרי יכול לכתוב לו כמה שטרות מזמן השני והתומים כתב להוכיח מדאמר טעמא דניפגום שטרא ולא קאמרינן הטעם מפני הפסד שלא יטול שני חלקים דעדיף מטעמא דניפגום שטרא דאז אע"ג שיש נאמנות בשטר ובזה וודאי איכא למימר כיון דמיירי מזמן השני ושלא מדעת הלוה אין לחוש כיון שיש למלוה נכסים וסברא זו מצינו בהך ערב מעיד והוא דאית ליה ארעא אחריני וגם מפני טעמא דנפגום לא מהני גם אם פירשו בשטרות שכותבין שבאין משטר אחד דלענין להקשות מפני מה אמרו טעמא דנפגום ולא מטעמא דפסידא דמלוין אחרינא וודאי איכא למימר דרבותא יותר לחוש לטעמא אע"ג דבלאו הכי יכול לומר אישתבע ליה דלא פרעתיך מהאי טעמא דפסידא ומ"מ גם התומים כתב דאין הכרח משם מטעם אחר כמבואר שם. והנה התומים חילק דבשטר גמור יש להגבות לפי שטרות אף שההלוא' נעשית בפעם אחת אבל בכתב יד אם ההלואה נעשה בשני זמנים יטול שני חלקים אבל אם ההלואה נעשית בפעם אחת כיון שאין הכתב יד עושה שיעבוד אין לו אלא חלק אחד משא"כ בשטר שהשטר עושה שיעבוד וצ"ע לפ"ד א"כ אם יתן לו הלוה שני שטרות על מלוה אחת על סך אחד ראוי שיטול שני חלקים כיון שהשטר עושה שיעבוד (וכ"ש למ"ד עבז"ל דפסקו תוספות והרא"ש וסיעתו כן) ועכ"פ בשני כתובות וגט דאמרינן סוף הכותב דאם לא כתב ואוסיף ליה דיקלא ביטל הכתובה ראשונה והא וודאי משתעבד ג"כ מכח נישואין שניים ואמאי נימא דביטל הכתובה הראשונה נימא הא דהדר כתב לה כדי שתטול שני חלקים אם לא יהיה לפרוע לכולם אע"כ מוכרח כהב"ח דלעולם אין הולכין רק אחרי מנין הנושים ולא אחרי השטרות:
ועכ"פ לא נמצא לאחד מן הפוסקים האלה שהכריעו מן הש"ס איך יחלקו בראיה ברורה ומ"ש התומים מן הסברא הרי הב"ח כתב מן הסברא בהיפך דכל הנכסים נשתעבדו לכל אחד מן הנושים ואין הפרש לדעת הרי"ף וסיעתו החולקים על ר"ח בין שטר אחד לשנים ולענין מ"ש התומים דבמטלטלין היה ראוי לפסוק כר"ח כיון דלא שייך שיעבוד במטלטלין כתב מעכ"ת ני' שלא ראה דברי הראב"ד בתמים דעים דכתב להדיא דגם במטלטלין חולקין לפי הנושים ולא לפי הממון. דברי תמים דעים שם הם העתקת דברי הרי"ף מלשון ערבי ללשון הקודש כמו שייעד הרי"ף בהלכותיו שם לפרש בלשון ערבי ג' הלכות שם וכן בתשובות הרמ"ע הועתקו ההלכות ההנה ללשון הקדוש אבל דעת הראב"ד עצמו בפרק י"ז מהלכות אישות כר"ח דחולקין לפי ממון יע"ש ובהר"מ ופשוט דדעת הרי"ף עצמו דגם במטלטלין יחלוקו לפי הנושים והתומים כתב רק דלפי מה שהכריע בריש סימן ק"ד כהסמ"ע דאין דין קדימה במטלטלין משום דלא חל עליהם שיעבודא כלל היה ראיה עכ"פ לפסוק במטלטלין כר"ח ובעיקר מה שדקדק התומים מדברי הפוסקים דאין שיעבוד במטלטלין כלל. הנה מדברי הרשב"א שהביא הוא עצמו שם לכאורה משמע להיפך שהרי משמע שם בדבריו דמד"ת אין חילוק בין מטלטלין לקרקע מיניה דידיה עקרוה רבנן וכן הרמב"ן במלחמותיו לפסחים בסוגיא דהרהינו אצלו מסיק לבסוף דמד"ת אין חילוק לענין שיעבוד בין קרקע למטלטלין והראב"ן בסימן ס"ט גם הוא כתב בפירוש דמאורייתא אין חילוק בין קרקע למטלטלין ויליף לה מדכתיב יוציא לך עבוט החוצה דמנתח ליה מעתה תיקשי לדעת רב האי גאון דמלוה על פה מוקדמת קודם למלוה בשטר מאוחר בבני חרי וכמותו פסקו הרב"י והרמ"א בסתם וה"ט משום דשיעבודא דאורייתא אע"ג שהיה יכול להבריח ולמכור אפ"ה קודם המלוה על פה ולמה במטלטלין דגם משועבדים מד"ת לא יהיה דין קדימה ומ"ש במטלטלין לא סמכה דעתא דמלוה אינו מספיק דהא חזינן דמד"ת משתעבדי וגם דוחק ההפרש בין מטלטלין למלוה על פה. וצריך לומר לדעת הסמ"ע וסיעתו ששנה ושילש כמה פעמים בריש סימן ק"ד וכן בס"ק ל"א דאין דין קדימה במטלטלין ולא פירש לנו הטעם (ובאמת לדעת רש"י שפוסק כר"ל דמשיכה קונה ולא כסף בישראל מישראל היה חילוק נכון בין קרקע למטלטלין והארכתי בזה בסוגיא דמעות קונות ואכ"מ) וצריך לומר דההפרש הוא דמלוה על פה אע"ג דלאחר התקנה גם הקרקע יכול להבריח ולמוכרו לאחר מ"מ סמוך עליה הב"ח משום דמאן דזבין בפרהסיא זבן וישמע המלוה אם ירצה למכור ויקדים עצמו לגבות חובו מה שאין כן במטלטלין שאפשר לו למכרן בצנעא על ידי אחר כמ"ש הראב"ן ולכך לא סמיך עליה כלל ועדיין דוחק קצת ויותר נראה לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו בב"ב דף מ"ד ע"ב דה"ט דצריך לכתוב במשעבד מטלטלין אג"ק דלא כאסמכתא וכו' היינו משום דאמרינן בעלמא נכסי דב"נ אינון ערבין ביה ואמרינן בערב דהוי אסמכתא אלא בהאי הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה לפיכך מטלטלין דומין לאסמכתא דאם לא ימצא קרקע וימצא מטלטלין שיפרע מהן צריך לכתוב דלא כאסמכתא אבל קרקעות עיקר שיעבודו ולפ"ז להפוסקים דאסמכתא מד"ת קני רק מדרבנן לא קני אסמכתא יהיה במטלטלין שיעבוד מן התורה רק כיון דרבנן תקנו דלא יקנה אסמכתא כלל ולכך אפילו מיניה דידיה אין כאן שיעבוד במטלטלין וכ"ש אם אסמכתא מדאורייתא לא קני לכך אין דין קדימה במטלטלין. אבל מלוה ע"פ אף לאחר תקנה שיכול למכור הקרקע מ"מ וודאי עלייהו סמיך שיפרע מהם בין מיניה בין מיתמי וגם אינו יכול להבריחם בצנעא אין בהם משום אסמכתא כלל מה שאין כן במטלטלין וארוח לן בזה מה דקשיא על הסמ"ע וסיעתו דהרי בערכין משמע דיש דין קדימה במטלטלין ולהנ"ל ניחא כיון דעיקר הפקעת השיעבוד במטלטלין היינו משום אסמכתא והרי אין דין אסמכתא להקדש כמבואר ביו"ד סימן רנ"ח:
והנה מה שפסקו רבותינו בעלי ש"ע בפשיטות כדברי הרי"ף דחולקין לפי הנושים לא לפי הממון כדעת ר"ח אע"ג דבאמת לאו יחיד הוא שהרי הראב"ד סבירא ליה ג"כ הכין וכן בש"ג בשם ריא"ז ומבואר יותר דעתו בספר המכריע בסימן מ"ט וגם הריטב"א בכתובות בחידושיו הסכים לדעת ר"ח והוא בתרא מ"מ פסקו רבותינו בעלי ש"ע כרי"ף וסיעתו אם מפני שהם רבים וגם כיון שאין אחד מוחזק לא ראו לגרוע חלקו של ב"ח קטן אבל עכ"פ אין הדבר מוחלט לדחות דברי ר"ח וסיעתו לגמרי. והנה דעת מהריב"ל וסיעתו דמוציאין ממון עפ"י ספק ספיקא כמבואר בתקפו כהן להש"ך והש"ך חולק וכ"נ דעת התומים ושאר האחרונים והיינו להוציא מידי המוחזק א כשאין כאן מוחזק כלל והרי כבר ראינו שאין הדבר ברור לדחות דברי הב"ח דאין יתרון לבעל שני שטרות אלא דרוב האחרונים דלא כוותיה לפענ"ד למעשה יש לנו לפסוק אם יש כאן למשל ארבעה נושים לשלשה יש לכל אחד שטר על מנה ולאחד יש לו שני שטרות כל אחד על מנה יש ליטול בעל שני השטרות שני חלקים והנושים אחרים כל אחד חלק אחד דהרי יש כאן שני צדדים להגבות לו פי שנים דלמא קי"ל כר"ח ואת"ל כהרי"ף דלמא אף לדידיה חולקין לפי השטרות אבל אם יש ד' נושים לאחד יש לו שני שטרות כל אחד על מנה ולאחד יש לו שטר אחד על מאתים ולשנים יש לכל אחד שטר מנה בזה לדעת הר"ח וסיעתו כח בעל השטר המאתים שוה לכח בעל שני שטרות מעתה אם יש כאן חמש מאות זהובים לחלק לדעת הב"ח היה מגיע לכל אחד מן הנושים קכ"ה זהובים אם באנו לזכות בעל שני השטרות מכח ספק ספיקא הנ"ל דלמא קי"ל כר"ח הרי לבעל המאתים כחו ושטירו באים ושטרו על מאתים רק דלולא בעל שני השטרות היה נוטל קכ"ה זהובים לזאת גם עתה יטול בעל שני השטרות קע"ה זהובים ובעל המאתים בשטר אחר קכ"ה זהובים וכן לעולם יחלקו לפי השטרות לעומת בעלי החובות שיש להם רק שטר אחד קטן כמו שטר אחד משני שטרותיו אבל לא יהיה יפה כחו כנגד מי שיש לו שטר סך גדול ממנו לא יוגרע ע"י ריבוי שטרותיו של זה מאשר יחלקו לפי הנושים זה הנראה לפע"ד ומעכ"ת ישקול הדבר במאזני שכלו וה' עמו בדבר המשפט וה' יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:
הקטן מאיר א"ש