אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן קא

סימן ק

בעזה"י בסוגיא דאיסור כולל יבמות

דף לב ולג

תחילת החורף שנת ב"י תמכ"ה ימינ"ך לפק"ק אונגוואר איה"נ איה"נ:

תוספות ד"ה איסור כולל הוא הקשו הא דלמא באמת ס"ל לר' יוסי איסור כולל ותירצו דסבר דא"א ונעשית חמותו ג"כ הוי כולל מגו דמיתסר בשאר ולהנך לישנא דלקמן דסבר ר"ח דר"י מחייב תרתי באיסור כולל צריך לומר דחמותו לאו כולל הוא משום דהוי שני שמות ואע"ג דמוסיף הוי משני שמות כולל לא הוי אלא משם אחד וצריך לומר דת"ק ור"י פליגי בהא דת"ק מחייב משום חמותו משום דס"ל דכולל הוי משני שמות וכ"כ השעה"מ רק שיש לעיין מנ"ל לאפושי פלוגתא ולומר דפליגי איך מקרי איסור כולל פלוגתא חדשה דלמא מאן ת"ק ר' יהוד' דס"ל דאיסור חמור חל על קל אפי' בלא כולל דהרי ג"ה נוהג בטמאה לדידי' משום דהוי איסור חמור ולכך חמותו חל על א"א אבל מאן דפליג ובעי כולל דלמא צריך שיהיה משם אחד ואפשר לדעת התוס' אין ה"נ את"ל דכולי לא הוי משני שמות אליבא דר"י (ולפי המסקנא כן הוא לדעת ר"ח וב"ק וכמ"ש המהרש"א) לכ"ע הוי הכי ולא פליג ת"ק מטעם כולל רק מטעם דהוי איסור חמור ולהרמב"ם דפסק כת"ק אע"ג דס"ל דווקא כולל ולא איסור חמור חל על איסור כתבתי במקום אחר דאיהו ס"ל כיון דאיסור מוסיף הוי משני שמות ומאן דאית ליה כולל טעמא מידי דהוי אא"מ כדרבא בשבועות אם כן אין לחלק ור' יוסי את"ל דל"ל כולל בשני שמות ה"ה מוסיף לית ליה בשני שונות והא דקאמר בכריתות אם עבר הזקן ונשאה חייב משום אשת אב ה"ק דת"ק חשיב שבע חטאות וכולן משכחת לה משם אחד לבד מכלתו והיינו דקאמר ר' יוסי לת"ק דחשיב כלתו מכלל דס"ל דאמרינן מוסיף משום שני שמות וקאמר ליה ר"י לא משכחת שבע חטאות רק בעבר הזקן ונשאה:

והרמב"ן בחידושיו חולק על תוס' וס"ל דוודאי אמרינן כולל בשני שמות מדחשיב טומאה על בעל מום כולל משום דנאסר באכילה ולא ניחא ליה בתירוץ התוס' דאכילה ועבודה שם אחד הוא וכתב לדעת רש"י הא דאמר ר"ח אליבא דר"י ס"ל איסור כולל היינו לקוברו בין רשעים גמורים אבל לא לעונשין ולכך א"א ונעשית חמותו נידון בא"א ולדבריו ניחא הא דפירש"י דב"ק ברייתא דאמר ר"ש אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד ב"ק לא תני לה ולא פירש דהיינו לקוברו בין רשעים גמורים כפירוש התוס' משום כיון דר"ח לא קאמר רק לקוברו בין רשעים גמורים מכלל דב"ק אפילו לקוברו בין רשעים לא ס"ל דחל כולל וע"כ לא תני לה אבל הרמב"ן כתב דהא ליתא דכיון דאין איסור כולל לר"ח אליבא דר"י לעונשין ואפ"ה ס"ל דלקוברו בין רשעים גמורים וכו' וי"ל א"כ אפילו אין שם כולל אפ"ה נקבר בין רשעים גמורים. כוונתו ז"ל דכיון דקאמרי' דפליגי באיסור כולל אליבא דר"י מכלל דעכ"פ בעינן שיהיה כולל וא"כ ליכא למימר דר"ח קאמר רק לקוברו אבל לעונשין לא חייל כולל דכיון דלא חייל לעונשין ואפ"ה נקבר בין רשעים גמורים ה"ה אפילו ליכא איסור כולל ג"כ נקבר שם ולא שייך לומר דפליגי ר"ח וב"ק בכולל. וזה נראה ג"כ דעת מהרש"ל שכתב דלדעת התוס' שכתבו דב"ק תני לה ג"כ ולקוברו וכו' צריך לומר דלא כרב אשי דקאמר לקמן מארבע חטאות קתני ולקוברו בין רשעים פירוש דלדידיה ע"כ ב"ק אפילו לקוברו לא חייל והמהרש"א השיג עליו שאינו מוכרח דאיכא למימר דהיכא דאיכא צד חמור אע"ג דלא חל לענין עונשין מ"מ לקוברו חל והיכא דליכא שום צד אינו נקבר בין רשעים גמורים ולצדדין קתני וזהו על דעת רש"י שכתב הרמב"ן אבל לסברת הרמב"ן עצמו אינו כן רק דאם אינו חל לעונשין ונאמר דאפ"ה נקבר בין רשעים גמורים ה"ה אם אין כאן שום צד חמור לא כולל ולא מוסיף אפ"ה נקבר וא"כ ע"כ דלא כרב אשי קאי:

והרמב"ן כתב דאת"ל דר"י אית ליה איסור כולל מוקי הך דאשת איש ונעשית חמותו דנידון משום א"א לר"י באשה דליכא קרובות שיאסרו עמה והתוס' שמיאנו בזה ואם נאמר משום דאכתי קשה מאי פריך נשא מת ואח"כ נשא חי איסור כולל דדלמא ס"ל לר"י גם איסור כולל כקושייתם ואין לתרץ כתירוץ התוס' דא"כ אשת איש ונעשית חמותו גם כן כולל היא דלמא מיירי דל"ל קרובות שיאסרו עמה אלא דא"כ היא גופא קשיא מאי פריך איסור כולל הוא דלמא אית ליה ואשת איש ונעשית חמותו מיירי בדליכא קרובות וכן הקשה מו"ח הגאון זצ"ל בספרו אהל דוד. ולכאורה יש לדחות דא"כ אמאי מפליג בין אשת איש ונעשית חמותו ובין חמותו ונעשית אשת איש שכתבו התוס' בלא"ה דאינו מטעם זיקה ראשונה לפלוג באשת אח ונעשית חמותו בין יש לה קרובות נידון בחמותו ואם אין לה נידון באשת אשי. ובזה יש ליישב הגירסא דגרסי ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף שרש"י מוחק אותו והתוס' כתבו דאיכא למימר דטעה כמו שטעה ראב"א בסנהדרין דנידון בחמו תו משום דלא חייל איסור א"א והמהרש"א כתב דלפי גירסת התוס' בסנהדרין ופירושם אין כאן טעות ונדחקו אמאי לא תירץ המתרץ קושיתו משום דלא חש לתרץ וכו' וכמ"ש התוס' וזה דוחק ומכ"ש למהרש"א שאין טעות בקושייתו ולהנ"ל יש לומר דהמקשין בא לחזק קושייתו הראשונה שהקשה נשא מת ואח"כ נשא חי כולל ור"י ע"כ ל"ל כולל מדקאמר א"א ונעשית חמותו נידון בא"א דא"ל דמיירי באין לה קרובות א"כ אדמפליג בין א"א ונעשית חמותו לחמותו ונעשית א"א לפלוג באשת איש ונעשית חמותו עצמה בין יש לה לבין אין לה. ולכאורה היה מקום לומר דרבותא קמ"ל דחמותו ונעשית א"א נידון משום חמותו בלבד ולא משום א"א אע"ג דלא התרו בו משום חמותו אין נידון משום א"א ולזה פריך דחמותו ונעשית א"א איסור מוסיף הוא וא"כ ליכא למימר דאם לא התרה בו משום חמותו שלא יהא נידון משום א"א כיון דהוי איסור מוסיף וע"כ מיירי בדאתרו ביה ואין כאן רבותא כלל דהוא זיקה ראשונה ובלא"ה מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וקשיא קושיא ראשונה ומשני שפיר לקוברו בין רשעים גמורים ולא הוצרך כלל לתרץ קושיא דחמותו ונעשית א"א איסור מוסיף השלא הקשה רק להוסיף על קושיא הראשונה:

ולכאורה יש לומר דקושית הגמ' נשא מת ואח"כ נשא חי כולל הוא באופן זה על פי מה שהקשו התוס' לקמן דף ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר' יוסי על סברתם דאיסור כולל בקל על חמור לא חייל דהרי לקמן משמע דאיסור אחות אשה חייל על א"א ותירצו דא"א יש לה היתר בחיי אוסרה. והקשה המהרש"א דעדיין קשה איך יחול איסור אחות אשה על אשת אח שהרי כתבו התוס' דלכך לר"ש בבת אחת אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד משום דחמור אשת אח (ומ"ש בשם גאון במהדורא בתרא דאחות אשתו יש חומרא משום דבידו לרבות אינו מספיק לכאורה דהרי ראיית מהרש"א אלים דע"כ אשת אח חמור מאחות אשה מדמחייב על אשת אח בבת אחת) ולכאורה לפמ"ש התוס' בחולין דף ל"ז ע"ב בשם רבינו גרשון לפרש מה שאיתא שם השתא טרפה דמחיים דהיינו דליכא מגו למימר מגו דחייל אהאי איסור אתי חייל כמי אהאי וכו' למדנו דיש לומר מגו דחייל אהאי איסור חייל כמי אהאי. ואם כן גם כאן דכיון דאחות אשה חייל על אשת איש חייל כמי על אשת אח מה שאין כן בנשא מת ואח"כ נשא חי משמע ליה דמיירי אפילו בנשא חי אחר מותו של אחיו אפילו הכי חייב שתים לר"י וכה"ג הרי אחות אשה קל ולא ליחול על איסור אשת אח אלא דזה אינו שאם נשא חי אחר מיתתו של מת לכאורה איסור בת אחת היא אשת אחיו היתה מותרת לו קודם שנשא ועיין לעיל דלחד תירוצא בגמרא עיקר קרא דעליה אתי בכה"ג אתי לנשא מת ואח"כ נשא חי) אם לא שנאמר דמיירי שלא במקום מצוה דיש לו בנים.

והנה לפי דברי הרמב"ן דאיכא לאוקמי אשת איש ונעשית חמותו באין בה קרובות וכתבנו דהתוס' ס"ל דע"כ מיירי באין לה קרובות מדלא מפליג בא"א ונעשית חמותו לולא זאת היה אפשר לומר דמיירי באין לה קרובות מעתה הנך שתי ברייתות לפי מאי דמוקי רבא ור"י לקוברו בין רשעים גמורים וס"ל להרמב"ן דא"כ אפ לו בלא שום צד חמור לא כולל ולא מוסיף אפ"ה קוברין אותו בין רשעים גמורים ואם כן איכא לאוקמיה שני הברייתות בדלית ליה אחין ולא לה אחיות דאין כאן לא כולל ולא מוסיף אפ"ה לר"י כקבר בין רשעים גמורים ולפמ"ש הריטב"א בשם רש"י עדיפא לן לאוקומי שתי הברייתות בשווה לקוברו ולא למוקים חדא לחייב שתים ממש וחדא לקוברו רק דלפ"ז קשה מאי מקשה רבא בקידושין דף ע"ז ע"ב ובכריתות מהך דר"ש דאמר האוכל נבלה ביוה"כ פטור דמוכח דל"ל איסור חע"א והקשו התוס' הא נותר הוי איסור מוסיף ותירצו דסמיך אהנך ברייתות דמוכח דר"ש כ"ל מוסיף פירש מדקאמר ר"ש אינו חייב אלא משום אחות אשה לבד דמיירי בנשא חי ואח"כ נשא מת ולהנ"ל קשה דלמא מיירי באין לו אחין דליכא מוסיף ופליגא רק לקוברו וצ"ע:

והנה התוספות הקשו על רש"י שפירש אהא דאמר ר"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור דפטור משום יה"כ בין נתנבלה לפני יוה"כ ובין נתנבלה ביה"כ לא אתי איסור יה"ש וחייל ותמהו התוס' דאם נתנבלה ביה"כ אמאי לא חייב משום יה"כ בין למ"ד אברים עומדת כשמתה הוי איסור בת אחת ואם לאו לאברים עומדת יה"כ קדים וכתב הריטב"א דעיקר הגירסא אינו חייב אלא אחת דאם נתנבלה לפני יה"כ איכו חייב משום יה"כ ואם נתנבלה ביה"כ אינו חייב משום נבלה מעתה אם כאמר נבלה הוא איסור מוסיף משום דנאסר לגבוה א"כ וודאי מוכרח דר"ש דפוטר גם באיסור מוסיף וז"פ:

אבל התוס' בסוגין שהקשו אמאי יחול נבלה על חלב הא הוי קל על חמור ס"ל דנבלה הוי איסור כולל והשער המלך כתב דהתוס' סברו דמשום דנאסר לגבוה לא הוי איסור מוסיף משום דסתם לאו למזבח קיימא וזה רחוק והיה מקום לומר דהתוס' ס"ל דאפילו בבעלת מום מחייב באוכל חלב והיא נבלה ומשום נבלה דהרי קרא אף בבעלי מומין משתעי וכדאיתא ריש פרק אלו עוברין ויותר נראה לומר דכיון דמוכח בחולין דף ל"ז ע"ב דכל נבלה הוי מסוכנת ואפילו בעשאה גיסטרא אמרינן דא"א דלא הוי מסוכנת פורתא ואף אם יהיה משכחת בגיסטרא נבלה בלא מסוכנת מ"מ א"א למצוא נבלה מכח גיסטרא שלא תהיה בעלת מום קודם שתעשה נבלה וא"כ כל נבלה או היא מסוכנת או בעלת מום והרי זקן וחולה וכו' פסולים למזבח וממעטינן להו מקראי ואם כן אין איסור נבלה מוביף מפני שאסורה לגבוה כי כבר קודם שהיתה נבלה נפסלה מעל גבי מזבח שהרי היתה מסוכנת ולפ"ז קשה קושיא הנ"ל מנ"ל דלא ס"ל לר"ש אחע"א במוסיף דהא מהך דנבלה ביה"כ אין ראיה דלא הוי רק איסור כולל ומהנך ברייתות דסוגין גם כן אין ראיה דדלמא מיירי דאין לו אחין ופליגא לקוברו כדמוקי רבא עצמו:

ולכאורה יש ליישב עד"ז דהרי הא דאיתותב בר קפרא והך ברייתא דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דפליגא ר"י ור"ש ואלו זר שאכל מליקה שיירי דמוכרח דר"ש מודה בבת אחת הרי הקשו תוס' דלמא לעולם לר' יוסי שייריה משום דלא חשיב אלא הנך דהוא רק לקוברו ובבת אחת חייב שתים ממש אף לעונש ותירצו כיון דבעל מום ששימש בטומאה חייב שתים ממש א"כ היה לתנא לשנות גם זר שאכל מליקה דהרי באיסור כולל חייב לר"מ שתים פי' דבריהם דהרי עכ"פ לר"ח וודאי חייב שתים באיסור כולל דהרי הוא אומר דרבי לב"ק שנה איסור כולל לפטור אליבא דר"ש ולא לר' יוסי כמ"ש התוס' לעיל וכיון דלא נחלקו ר"ח וב"ק רק בב" ואליבא דר"ש מכלל דאליבא דר"י לא פליגי וסובר גם בר קפרא אליבא דר"י דמחייב בכולל שתים ואם כן בעל מום ששימש בטומאה חייב שתים ממש ולכך איתותב בר קפרא מדלא שנה בברייתא זר שאכל מליקה אבל לר' יוחנן ורבא דס"ל דר' יוסי ל"ל איסור כולל וע"כ לא פליגי אלא לענין לקוברו וכו' א"כ אין ראיה מברייתא דר"ש מודה באיסור בת אחת מדשייריה דאיכא למימר דשיירי' משום דחייב שתים ממש ולא קתני רק מה דחייב לקוברו בלבד כקושית התוספות:

ואחרי שאין כאן הכרח דר"ש ס"ל דאיסור ב"א חל א"כ איכא למימר דרבא הוי קשיא ליה דאיך יאמר ר"ש האוכל נבלה ביה"כ אינו חייב אלא אחת ופירש הריטב"א דלא מסיימי דאם נתנבלה לפני יה"כ פטור משום יה"כ דאינו חל על נבלה ואם נתנבלה ביה"כ אינו חייב משום נבלה דאין יכול לחול על איסור יה"כ דזה יתכן את"ל דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת אבל אם בהמה בחייה לאברים עומדת א"כ איך יחול יה"כ על איסור אבר וא"כ כשמתה הרי הוי איסור בת אחת וכמו שהקשו התוס' בשבועות ולפמ"ש הפלתי אליבא דהרמב"ם וס"ל לרבא בהמה בחייה לאברים עומדת ורק בתולש אבר וטרפה בה בזה ס"ל דלאו לאברים עומדת ועוד דהרי ר"א בר"ש ס"ל לאברים עומדת ומן הסתם לית לן למימר דפליג אדאבוה ר"ש אע"כ דר"ש ס"ל דאיסור ב"א לא חייל וכיון דאסור ב"א לא חייל כ"ש איסור מוסיף ופריך רבא שפיר ודווקא ב"ק איתותב דאיהו לא מצי לאתויי ראיה דר"ש ל"ל איסור בת אחת מהך דהאוכל נבלה דהא לדידיה דס"ל דאיסור כולל חל מוכרח מן ברייתא דשיירי' דאית ליה לר"ש איסור בת אחת והרי הוא נשבע דרבי אמר לו כן והרי רבי ס"ל לאו לאברים עומדת וא"כ אין ראיה כלל מהך דאוכל נבילה דכיון דלאו לאברים עומדת איסור יה"כ חל אבל רבא שפיר קא מותיב דאיהו ס"ל דלאברים עומדת דמן הסתם ליכא למימר דפליג ראבר"ש על ר"ש והרי אליביה דאפילו אאיסור בת אחת ל"ל לר"ש וכ"ש איסור מוסיף (ובזה ניחא ג"כ דעת רש"י בחולין שכתב דהא דפריך לר' יוסי הגלילי דע"כ ס"ל איסור כולל מדמחייב על איסור בת אחת וכתב רש"י דס"ל דמאן דל"ל איסור כולל אף איסור בת אחת אינו חייל. ולדבריו הרי ס"ל לר' יוסי ב"ח דמהפך דריה"ג ור"ע ואמאי לא מותבינן לריב"ח ומסיק בתיובתא כדקא מותיב לב"ק בסוגין דדוקא ב"ק איתותב משום דס"ל איסור כולל אליבא דר' יוסי אבל מאן דלית ליה איסור כולל לר"י לא איתותב כלל מהך אלא דאכ"ק הרי ר' יוסי לית ליה כולל ואית ליה מוסיף ובת אחת ועיין בשאגת אריה מה שכתב לדעת רש"י יע"ש):

והרמב"ן בשבועות הביא ירושלמי ר"ש אומר תענו נפשותיכם מן המותר לכם וכא מן האסור לכם וכתב הרמב"ן וז"ל ולאו למימרא דמהכא לא קמה כה משום דדריש הכי מה מלאכה שבחול מותרת אף עינוי שבחול מותרת אוציא נבלה שאף בחול חייבין עליה וסבירא ליה דלא עדיף כולל ממוסיף עכ"ל הלשון מגומגם קצת בתחלה ולפי הנראה צריך להיות דאיכא למימר דמהכא קמה לה והיינו דמכאן יליף ר"ש דאין אחע"א כיון דחזינן דלא חייב רחמנא ביה"כ רק באוכלי היתר ולא בנבלה מוכרח דאין אחע"א וכיון דגלי בכולל ה"ה במוסיף אלא שצ"ע דאם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ איסור יה"כ קדים וע"כ חייב משום יה"כ ואיך נאמר דמקשינן עינוי למלאכה דאינו נוהג אלא בדבר היתר הרי אם נתנבלה ביה"כ חייב משום יוה"כ אע"ג דאסור בחול מכלל דלא מקשינן עינוי למלאכה וצריך לומר דכיון דאיסור יה"כ קדים א"א לאוקמי קרא אלא בנתנבלה לפני יה"כ אבל לדברינו איכא למימר דהיינו דס"ל דר"ש ס"ל לאברים עומדת וגלי רחמנא כאן דאף איסור בת אחת לא חייל וכ"ש איסור מוסיף ולכך מותיב רבא מהך דר"ש באוכל נבלה דמוכח דפטור אפי' בבת אחת:

ולפי"ז יקשה קושיא אחרת כאשר נאמר הנה עלה בדעתי ליישב גירסא ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף עד"ז הנה אם נאמר דאיסור בת אחת אינו חייב שתים ע"כ אינו משום דאיסור אחר חל כבר וא"א לאיסור שני לחול דהרי כונו בכולל ומוסיף שהראשון מעכב את השני לחול דהרי בבת אחת באו שניהם וע"כ הטעם או משום דס"ל דהתורה לא חייבה על מעשה אחד שני עונשין בין בשוגג בין במזיד ובריש מ"ק פליגא רבה ור"י במנכש ומשקה לזרעים משום מאי מתרינן אם משום חורש אם משום זורע והקשה אביי דלחייב תרתי משום חורש וזורע וקאמר וכ"ת כל היכא דאיכא תרתי לא מחייב אלא חדא והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים קשיא וכתבו התוס' דלא שייך כאן לומר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות דה"מ כגון מיתה ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן דדמיין להדדי בשני מלקות תרווייהו חד רשעה נינהו וכו' ואע"ג דרב כהנא אמורא הוא מקשינן מיניה משום דגברא רבא הוא ומ"מ כיון דלאו תנא איכא למימר דפליגי עלה ול"ג קשיא נראה מדבריהם דאיכא דסבירא ליה לרבה ור"י דלא מחייבינן תרתי מיהא כראה דהיינו במזיד אבל בשוגג לא וכסברת התוס' משום רשעה אחת אבל בשוגג ודאי לא פליגי על משנתינו דיש אוכל אכילה אחת וכן יש בא ביאה אחת ואפשר דאפילו במזיד מחייבו שתים בשאר איסורין דאיכא תרתי ורק לענין שבת וכן שביעית ס"ל דליכא למימר שיהיה במלאכה אחת שני אבות ויתחייב שתים ועכ"פ את"ל דבבת אחת אינו חייב רק אחת ע"כ הטעם או משום דאינו חייב שתים על מעשה אחד וזה כראה לפענ"ד דעת רש"י שכתב איסור בת אחת בהך דיש אוכל אכילה אחת היינו הוצאת שבת ואיסור אכילה דיה"כ ותמהו הראשונים דמה ענין זה לאיסור חל על איסור דאפילו יחולו בזא"ז אמאי לא יחייב משום הוצאה ומשום מלאכה ולהנ"ל יתכן דכיון דתלמודן בעי לאשכוחי תנא דס"ל איסור בת אחת בכלל דבעי למשר שלא נאמר דעל מעשה אחד אין לחייב שתים כי שיגרום איסור אחד לבטל את חבירו אין לומר כלל ורק שיש מקום לומר דעל מעשה אחד אין לחייבו שתים ולפ"ז אין חילוק בין שיהיה שניהה איסורין שווין או אחת משום אכילה ואחת משום הוצאה דעכ"פ כיון דבבת אחת ועל מעשה אחת באנו לחייבו את"ל דבאיסורים שווין אין חייב אלא אחת ה"ה באין שווין מעתה יתכן דהמקשין לעיל ס"ל דאין סברא כלל לומר דאין איסור ב"א חל מטעמא דאין לחייב על מעשה אחד שני חיובין ורק שלא תאמר דהיכא דיש שני איסורין ואחד חמור מחברו יבטל וידחה החמור את הקל מלחול וא"כ הוי מצינו למימר דהך ברייתא דקתני אינו חייב אלא משום אשת אח באיסור בת אחת ולכך לר' יוסי חייב שתים ור"ש ס"ל כיון דאיסור אשת אח חמור גורם שלא יחול אחות אשה אפילו בבת אחת רק דא"כ איסור דוחה ומבטל איסור א"כ חמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף וא"א ונעשית חמותו הוי רק כולל ולר' יוסי איסור מוסיף אית ליה וכולל לית ליה א"כ גם חמותי ונעשית א"א ידחה איסור א"א איסור חמותו וע"כ דלא אמרינן איסור דוחה איסור א"כ גם לר"ש אין לומר כן וע"כ לא מיירי בבת אחת:

ואולם לפי מה שהעלנו לתרץ הא דמוכיח רבא דלא ס"ל איסור מוסיף ואמרנו דרבא ס"ל דלר"ש ל"ל איסור ב"א אכ"ק אמאי הוצרך רבא לקוברו בין רשעים גמורים לוקמי הך דאינו חייב אלא משום אשת אח בלבד באיסור ב"א ולכך ר"י מחייב שתים ור"ש לשיטתו דס"ל דאף איסור בת אחת לא חייל ונראה דרבא ס"ל דע"כ לא מיירי באיסור בת אחת דא"כ אמאי אמר ר"ש דאינו חייב אלא משום אשת אח ולא ס"ל דאשת אח חמיר דמאי חזית דאשת אח חמיר דאין לה היתר דלמא אחות אשה חמור שכן יש בידו לרבות ואסירי במקום מצוה גם כן. ולכאורה מוכרח לומר כן מדאמרינן במתניתין דלקמן דשני אחים כו' דאיסור אחות אשה חל על איסור אשת אח וכקושי' מהרש"א ומה שתירץ בגליון דאחות אשה יש בה חומרא שכן בידו לרבות לכאורה אינו מתורץ בזה כיון דחזינן דאם באו בבת אחת איסור אשת אח ואחות אשה אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד למ"ד דבבת אחת אינו חייב שתים מכלל דאשת אח חמיר אע"ג דאחות אשה יש בידו לרבות וכקושית מהרש"א. ואולם יש לומר דבאמת כדבעי למימר דפליגי בב"א ואליבא דר"י והוי מוקמינן הך דאינו חייב אלא משום אשת אח בבת אחת הוי סבר דהך חומרא שיש באשת אח שאין לה היתר לאחר מיתה אלים טפי מחומרא שיש באחות אשה שיש בידו לרבות ומתני' דשני אחין שקדשו הוי מוקמינן כולה בבת אחת וכדמשני לקמן באבעית אימא כולה בב"א ור"ש הוי מוקמינן הכי אליבא דר' יוסי את"ל דפליגא ר"ח וב"ק אליבא דר"י אבל לפי מסקנא דפליגי ר"ח וב"ק בב"א לר"י אין הכרח לומר דאשת אח חמור ואמרי' להיפך מאי חזית דאשת אח חמור דלמא אחות אשה חמיר שכן בידו לרבות ילכך מצי לאוקמי מתני' בזה אחר זה ואפ"ה חייל אחות אשה על אשת אח והיינו טעמא דמוקי רבא ור"י לקוברו וכא אוקמי בבת אחת משום דאם כן אמאי קאמר ר"ש אינו חייב אלא משים אשת אח ולא קאמר אינו חייב אלא אחת:

ובזה יש ליישב דברי הראב"ד בהשגתו בפרק ט' מהלכות ביאת מקדש שהביא שם הרמב"ם דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה שחייב שתים וכתב הראב"ד דהיינו בהביא שתי שערות בשבת וכן בעל מום ששימש מיירי ג"כ בכה"ג וחתך אצבעו בסכין טמאה ותמה הכ"מ דלדידן דקי"ל דאיסור כולל חל על איסור אחר א"כ אמאי מוקי לה הראב"ד בבת אחת וכן המהרש"ל ביש"ש כתב על הראב"ד דלא דק דלא מוקי לה בגמרא הכי רק משום דקאמר דפליגי בבת אחת אבל לדינא יש לחייבו שתים אף בזה אחר זה כיון דקי"ל בכולל אחע"א ובאמת א"א שיטעה הראב"ד בזה. ונלפע"ד ליישב דעתו ז"ל על דרך זה הנה דעת התוספות דאיסור כולל בקל על חמור אינו חל ומבואר מדבריהם דס"ל דלכ"ע אינו חל מדהקשו מסוגיות אחרות שנראה מהן דחל וכ"כ השער המלך בדעתם ובאמת היו התוס' מוכרחים לומר כן דאליבא כ"ע אינו חל כיון שהם מפרשים דקושית הגמרא אי בהקטרה הא אר"י הבערה ללאו יצאת דהיינו דאין בדין שיחול משום דהוי קל על חמור ואם היה מאן דאמר דאפילו קל על חמור נמי חל א"כ מאי מקשה על ר"י דלמא ג"ם לר' יוסי חל אע"כ דליכא מאן דס"ל דחב. אבל לפי מה שפירשו הראשונים דקושית הגמרא היא משום דהוי ס"ל דמחייב משום שבת דקאמר היינו חטאת כסתם חיובי דשבת א"כ מכאן אין הכרח דליכא מ"ד דס"ל דכולל אינו חל בקל על חמור ומצינו דר' יוסי ס"ל דכולל חל אף בקל וחמור אליבא דר"ח ובר קפרא גם הריטב"א בקידושין כתב דנוסחא דייקא גרסי בדרב אשי מידי חטאות קתני לאוי קתני אלא שהוא נדחק לומר כיון דשבת חימור אף לאו שלו חל (וזה ג"כ שלא כדברי התוס' דס"ל דלאו דשבת לא חייל) וקושית הגמרא הוי רק משום דהיה ס"ד דחייב משום שבת היינו חטאת וכאמור לראשונים ז"ל והנה למ"ד דזר ששימש בשבת דמיירי בשוחט פר של כה"ג ולדידיה גם ר"ח וב"ק בהכי מיירי וכ"ש לפי המסקנא דפליגי אליבא דר"ש והרי לר"ש הבערה לא יצאת ללאו וחייב סקילה דהרי לדידיה צריך למכתב הבערה להשמיענו דמקלקל בהבערה חייב (וכמ"ש התוס' בשבת דף ק' ע"א דמה"ט לא יצאה ג"כ לחלק) ואפ"ה קאמר ב"ק דאינו חייב אלא משום זרות בלבד וכן בעל מום ששימש בטומאה אע"ג דבטומאה איכא מיתה אפ"ה אינו חייב אלא משום בעל מום לבד א"כ משמע דזרות ובעל מום מחשב לעומת שבת איסור חמור משום דשבת הותר מכללו אע"ג דשבת בסקילה וכן טומאה במיתה מ"מ הרי הותר מכללו ור"ח לא פליגי רק משום דס"ל בכל איסור בת אחת ר"ש מודה דחייב שתים אבל קשה דאיסור שבת וטומאה משום דהותרו מכללן חשיבי קה כא מצינו דפליג ר"ח על ב"ק ולפ"ז את"ל דאין איסור כולל קל על חמור ולפ"ז ניחא דעת הראב"ד דהוא ז"ל סובר נהי דר"ח וב"ק ס"ל לר' יוסי חייב שתים באיסור כולל אפי' בקל על חמור מדאתני' רבי דוקא דאינו חייב אלא אחת אליבא דר"ש בלבד והרי שבת וטומאה לגבי זרות ובעל מום דלא הותרו מכללן חשיבי קל על חמור מ"מ הרי רבא ור"י ס"ל אליבא דר"י דאינו חייב אלא אחת ופוטר באיסור כולל וסוגיא דחולין שדקדקו התוס' משום דלא חל. ולפענ"ד יש עוד סמך לומר דכולל לא חל בקל על חמור ממתני' דמכות דקתני יש חורש תלם אחד וחייב שמונה לאוין דפריך וליחשב נמי שבועה שלא אחרוש בחול וי"ט ומשני האי תנא לית ליה איסור כולל והקשו א"כ איך חייל נזיר על כהן וא"ל משום דשבועה הוי איסור הבע"י וכמ"ש הריטב"א במכות דהא רב ושמואל ור"י ורבא כולהו ס"ל דחייב ואדמותיב מהך דכריתות לותביה מהך והראב"ד ס"ל דהאי תכא איסור כולל לא חייל בקל על חמור וא"כ נזיר חל על כהן משום דחמור שמביא קרבן על טומאתו ולכך ס"ל לר"א דכהן ונזיר שמצאו מת יטמא כהן ולא יטמא נזיר ואפשר דגם לרבנן דס"ל דלכתחלה יטמא כהן מפני שקדושתו קדושת עולם מ"מ כיון שיש עכ"פ חומרא בנזיר שפיר חייל אבל שבועה א"א בחול כיון דאיתא בשאלה וי"ט ליתא בשאלה ואע"ג דבשבועה מביא קרבן בשוגג השתא מיהא מזיד הוא (וכ"ש שאינו ברור אם מביא קרבן כשנשבע שלא יחרוש בי"ט ובחול כיון דליתא בלאו והן ותליא באשלי רברבי בסוגיא דשבועות דקאמר משכחת לה כדרבא ולפי הפירושים שם) וכיון דמוכרח דזרות ובעל מום חשיבי חמור לגבי שבת וטומאה ומשום דהותרו מכללן מדלא מחייב בר קפרא אליבא דר"ש רק משום זרות ובע"מ וכעין הכרח שכתב מהרש"א לגבי אשת אח ולזה ס"ל להראב"ד ז"ל דע"כ גם לדידן אינו חייב שתים רק בבת אחת:

ולכאורה יש להכריח כדברי הראשונים דקושית הגמרא אי בהבערה ללאו יצאת אינו משום דקל על חמור אינו חל רק משום דהוי ס"ד דחטאת קתני משום שבת דלפירוש התוס' דהקושיא משום דקל על חמור אינו חל ושבת קל משום דהותר מכללו ואע"ג דטומאה ג"כ הותר מכללו מ"מ כיון שהיא במיתה ובע"מ רק באזהרה אע"ג דטומאה הותר מכללו לא חשיב קל על חמור ואע"ג דלרבי בעל מום ששימש במיתה מודה הוא דלר"י אינו במיתה וכרבנן דפליגי עליו וקשה דוודאי אם באנו להקשות אמאי פריך מזר ששימש בשבת הא הוי קל על חמור משום שהותר מכללו ולא פריך מבעל מום ששימש בטומאה כיון דלרבי הוא במיתה א"כ אמאי חל טומאה דהותר מכללו עלי' שפיר י"ל דאין קושיא דמודה רבי דר' יוסי כרבנן דפליגי על רבי ס"ל אבל הא קשיא אמאי קאמר תיובתא דבר קפרא והא לרב אשי לא מיירי אלא לקוברו בין רשעים גמורים ואכ"ק קושית התוספות דלמא משו"ה שיירי לזר שאכל מליקה משום דלא קתני רק לקוברו ולא זר שאכל מליקה שחייב שתים ממש ומה שתירצו התוס' דהא קתני בעל מום ששימש בטומאה שחייב שתים ממש כיון דאית להו דר' יוסי מחייב שתים בכולל קשה בעל מום גופא מנלן דחייב שתים ממש דלמא הך ברייתא רבי שנו לה ואליבא דנפשיה דס"ל דבעל מום ששימש ג"כ במיתה ולא אתי טומאה דהותרה מכללה וחייל על בעל מום וצל"ע לדעת התוס' אבל לדעת הראשונים שקושית הגמרא אינו משום דכולל אינו חל בקל על חמור רק משום דמ"ד דחטאת קתני ולעולם קל על חמור חל דאם לא היה חל אף אם היה הבערה מלאכה לא היה חל משום דהותרה מכללה א"כ שפיר איתותב אמאי שיירי':

ואולם לשיטת הרמב"ן שכתב דאת"ל דאין איסור כולל חל על איסור לעונשין ונאמר דאפ"ה לקוברו חייל אם כן אף אם אינו לא כולל ולא מוסיף אפ"ה נקבר בין רשעים גמורים כיון דלקוברו אין צריך דיני חלות האיסור א"כ לא קשיא מאי שהקשנו לתוספות אמאי איתותב בר קפרא דלמא ברייתא כרבי דאמר בעל מום ששימש במיתה וכדלעיל א"כ אף בעל מום ששימש בטומאה אינו חל משום דהוי קל על חמור די"ל דא"כ אמאי נקט זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דהוי עכ"פ כולל אי לרבותא דר' יוסי דמחייב שתים הלא אפילו בלא שום כולל ומוסיף אפ"ה נקבר בין רשעים גמורים בשלמא הך דנשא מת ואח"כ נשא חי דמוקי לה רבא לקוברו ניחא ולא שייך לומר אמאי נקט לה בכולל דאיכא למימר דבאמת מיירי באין לה אחיות כדאמרן אבל כאן בזר ובעל מום ששימשו דאיכא וודאי כולל קשה מ"ש כולל דנקט ולרבותא ליכא למימר א"ם לתני זר שאכל מליקה דאפ"ה פטור אף לקוברו לבר קפרא לדעת הרמב"ן:

אלא שקשה ר' יוחנן ורבא דס"ל לר' יוסי דפטור באיסור כולל ורק לקוברו ובזה אף היכא דליכא כולל נקבר בין רשעים גמורים וא"כ אמאי לא מותבינן להו מברייתא זו דזר ובע"מ ששימשו ושיירי לזר שאכל מליקה היכי מוקי לה אי כרב אשי ולקוברו מ"ש כולל דנקטי' בשלמא לרב אשי לא קשי' דאיהו איכא למימר דס"ל דגם לקוברו בין ר"ג צריך כולל כמו לעונשין (והיינו לדעת הראשונים שכתבנו דהקושיא רק משום דמ"ד דחטאת קתני ולא משום דאינו חל דלעולם חל או משום דקל על חמור חל או כסברת הריטב"א דלאוי שבת חמורא כיון שיש בשאר מלאכות סקילה אבל לרבא ור"י דס"ל בנשא מת ואח"כ נשא חי דאע"ג דאינו חל לעונשין חל לקוברו וא"כ אף בלא שום כולל חייל לקוברו ומ"ש דנקט זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דאיכא כולל ולא נקט איסור חל איסור גרידא בלא שום כולל ואם נאמר דהיינו הך ואין הפרש ולא קפיד תנא בזה אכ"ק אמאי איתותב בר קפרא דלמא ברייתא דזר ובעל מום ששימש במיתה ולא חייל טומאה שהותרה מכללה על בע"מ ולכך שיירי משום דלא חשיבי רק שאינו חל רק לקוברו ולא שתים (עד כאן נמצא בהעתק ודי לחכימא ברמיזא):

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה