אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן צו

סימן צה

ע"ד אשר שאל מעכ"ת אודות האלמנה אשר בעלה שבק חיים לכ"י כ"ז אלול תקצ"ו וביום ג' אדר שני תקל"ז ילדה וולד שלם ונגמר שערו וצפרניו והיא אומרת ששה שבועות (במכתבו כתוב ששה חדשים קודם מיתתו ונראה דטעות פלטתו המהירות כנראה מדברי מעכ"ת ני' בדבריו לקמן) וכתב מעלתו שיש רגלים לדבר מחמת הקול שיצא אז בשעת מיתתו שהיא מעוברת מיד בשעת מות הבעל וגם העידו שבחייו שמח הבעל אל רעהו באמרו שבין פורים קטן לפורים גדול יכבד אותו להיות סנדק וגם להמוהל אמר כן וגם חקרו בב"ד את האשה מאימתי הרגישה תנועת הוולד אמרה בתומתה ששה שבועים אחרי מיתת בעלה התנועע הוולד בקרבה וכתב מעלתו ני' דכיון שאין אשה מרגשת תנועת הוולד עד עבור ג' או ארבע חדשים וא"כ נתעברה בחיי בעלה כמו ששה שבועים ונתעברה בחדש אב ויהיו תשעה חדשים למקוטעין וחקר מעלתו אם אפשר להתירה בלא חליצה כי יש בו צד עיגון כמבואר בדבריו. ואולי יש לצרף הקול שידעו הנשים השכנות מקדם שהיא מעוברת לאמירתה:

ומעלתו פתח בהצלה תחלה כמבואר במכתבו. והנה הרבה מעלתו להתפלא על הרמב"ם שפסק דע"א נאמן לומר ניתן לי בן במ"ה והיא אינה נאמנת לומר מת יבמי דממ"נ אם דייקא גם היא תאומן ואם לאו משום דאיסור לאו קל בעיניה עד אחד אמאי נאמן וכבר התעורר הלח"מ בזה כאשר ראה עיניו ומעלתו רוצה לומר דטעם דעד אחד נאמן לומר ניתן לי בן משום דרוב נשים מתעברות ויולדות. ולדבריו גם היא נאמנת לומר ניתן לי בן ולא משמע כן ועוד א"א לומר כן דהרי סתמא קאמר דנאמן לומר ניתן לי בן ומבואר דאפילו לא ידענו כלל שהיתה לו אשה נאמן עד לומר שנשה שם אשה והוליד בן ובזה ליכא רוב כלל. ואולם לפע"ד עיקר כדברי הלח"מ ומ"ש דא"א לומר כדברי הלח"מ דהרי בניתן לי בן לא הוי מלתא דעבידי לגלויי. הנה אף כי דעת הראב"ד כן נראה דשאר הפוסקים חולקין שהרי הרשב"א בתשובה סימן אלף רנ"ב כתב להכריח כדעת הרמב"ם מדקאמר סתמא כי תבעי לך למשרי לעלמא ועלה פשטא דנאמן וכו' משמע כל מה שמתירה ואילו לא היה נאמן בניתן לי בן וכו' לא הוי בעי סתמא ולא פשטו סתם עכ"ל יע"ש עכ"פ מבואר מדברי הרשב"א דתלמודן בעי אף בניתן לי בן במ"ה והרי קאמר טעמא דליהמן משום מלתא דעבידי לגלויי ויותר מזה מבואר ברמב"ן בחידושיו לב"ב דף קל"ד ד"ה מפני מה אמרו כתב וז"ל ותמיהני זה בני למה לא יפטור והלא עד אחד נאמן וכו' ניתן לי בן במ"ה אלא משמע דבעל לא הוי כעד דעלמא דעד המעיד לאחר מיתת הבעל והוא חי (פירוש העד הוא חי) לא משקר במלתא דעבידי לגלויי אבל בעל מחיים דידיה לא איכפת לי וכו' יע"ש הרי דעת הרמב"ן בפירוש דניתן לו בן טעמא דמהימן משום מלתא דעבידי לגלויי ומעתה היכא דוודאי לא עביד לגלויי לכ"ע אין עד אחד נאמן וזה ברור ולענין אם יבמה לשוק מקרי דבר שבערוה הנה כבר ראה מעלתו ני' כי דעת המרדכי דהוי דבר שבערוה וכ"מ בספר התרומה בהלכות חליצה שכתב להדיא דהוי דבר שבערוה ולדעת הפוסקים דעד אחד נאמן להתיר באתחזק איסורא מוכרח לכאורה דהוי דבר שבערוה דאל"כ מאי מספקא לתלמודן אם עד אחד יהא נאמן ביבמה לשוק דאמאי לא יהא נאמן ואף אם נדחק לומר דכל השקלא וטריא בסוגיין קאי לפ"מ דמסיק בריש האשה רבה דלא איפשט לן אם עד אחד נאמן או לא באתחזק איסורא אבל לפי מאי דמסיק בכריתות וקידושין איפשט דע"א נאמן באתחזק אם כן באמת עד אחד ביבמה נאמן מ"מ הרי הרשב"א בתשובה הנ"ל שהוכרח לומר דטעמא דנאמן לומר ניתן לי בן הוא משום דדייקא תיפוק ליה דלשיטתו בלא"ה נאמן ע"א באתחזק איסורא וגם קושיתו אינו מתורצת שם לשיטתו כמובן. יעויין שם אלא ע"כ דיבמה לשוק מקרי דבר שבערוה ובקידושין בפלוגתא דאביי ורבא באשתך זינתה בע"א אייתי אביי משבוי' ורבא מייתי מגרושה לכהן משמע דשבוי' וגרושה לכהן הוי דבר שבערוה וכ"כ התוס' רי"ד שם וכ"כ בש"ג שם בשם ריא"ז ובאמת מהך דגרושה איכא למדחי ולומר דהך תכא אליבא דר"ע היא דס"ל דגם בחייבי לאוין דכהונה לא תפסי קידושין ולכך הוי דבר שבערוה אבל משבוי' קשיא לכאורה ובמקום אחר אמרתי כי לדעת הראב"ד שהביא הרא"ש פרק קמא דיבמות דף י"א בסוגיא דצרת סוטה דסבירא ליה דסוגיות חלוקות הן לענין אם סוטה נידון כערוה לפטור צרתה בלא חליצה דביבמות שם סובר רב דטומאה כתיב בה כעריות ובריש סוטה לא אמרינן הכי דתיפוק כערוה להפטר בלא חליצה ולא ס"ל לחלק בין סוטה וודאית לספק סוטה ולפמ"ש הנו"בי קמא חא"ה סימן נ"ד ונ"ה דעיקר דבר שבערוה בסוטה היינו משום דכתוב בה טומאה כעריות מעתה לפי סוגיא דסוטה דלא מיחשב סוטה כערוה ואפ"ה כתיב בה דבר דבעי שנים (וכמ"ש הנודע ביהודע שם דעיקר דבר דבר עלה קאי) ממילא מוכח דכל איסורי ביאה דבר שבערוה מקרי והרי שם אביי דקאמר הכי בריש סוטה ואולם רוב הפוסקים חולקים על הראב"ד ומחלקין בין סוטה וודאית לספק סוטה. והנה בדברי הרמב"ם שכתב דע"א נאמן גרושה או זונה היא מוכרח דלא חשיבי דבר שבערוה וכבר עמד על זה בעל קצות החושן בספרו שב שמעתתא ורצה להכריח מדברי הרמב"ם כן דגרושה וזונה לא הוי דבר שבערוה וליישב סוגיא דקידושין הנ"ל אמר הגאון דשם כיון דבאו לפוסלו מיוחסין בעי שנים יע"ש שהאריך ולבסוף הניח בצ"ע דאמאי אין האב נאמן לומר נשבית ופדיתי' למה יגרע מעד אחד. ולפענ"ד נראה דלא כדברי הנודע ביהודה שם בסימן הנ"ל דהא דאמרינן בסוטה דהוי דבר שבערוה וצריך שנים אע"ג דסוטה לבעל לא הוי רק איסור עשה ותופסין קידושין ואין בניה ממזרים אפ"ה הוי דבר שבערוה משום דטומאה כתיב בה כעריות דהרי רב הוא שחידש זה בפרק קמא דיבמות וסוגיא שם שקיל וטרו בה ולדברי הראב"ד סוגיות חלוקות הן כאמור אבל כל מה שמעידין על אדם שנעשה בו דבר שבערוה אין פחות משנים וקרא דכי נמצא בה ערות דבר הכי מתפרש כי באין להעיד עליה שזינתה תחת בעלה ועל ידי כן ממילא אסורה וילפינן דבר דבר מממון דאין זה פחות משנים לא יאמנו לומר שנעשה בה מעשה ערוה ועברה על איסור אשת איש אם לא יהיו שם שנים ומזה ממילא ילפינן דה"ה להעיד על האשה שנתקדשה או אם היא מקודשת שנתגרשה דכל אלה עדותן על דבר שבערוה. והנה כל הפוסקים חולקין על ר"ת דס"ל ריש כתובות דביאת ככרי אינה אוסרת (אינו מבואר בדבריו ז"ל) מכמה ראיות ואחת מהנה הביא הרא"ש שם דהרי מקנין ע"י נכרי וממילא מוכרח דאין הדבר תלוי בממזירות כלל לפי מאי דקי"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולפמ"ש הבעה"מ והסכים עמו הרמב"ן בסנהדרין דף ע"ד אין בנכרי הבא על אשת איש חיוב מיתה כלל דאשת רעהו כתיב ולפי"ז אף אם אין חיוב מיתה ולא ממזירות רק שאין קידושין תופסין מקרי דבר ערוה לענין זה שצריך שנים ואע"ג דלענין גילוי עריות דאמרי' יהרג ואל יעבור מסקי הרז"ה והרמב"ן שם דאין בכלל נכרי הבא על אשת איש ישראל היינו משום קרא דמקיש רוצח לנערה המאורסה מיירי בישראל וודאי ובגוונא דעל כל פנים איכא ממזרות אבל כאן כל ביאה שאסרה על בעלה בכלל ערות דבר הוא וביאת ככרי כיון דאוסר אע"ג דליכא בה מיתה לאישה אם כן הוא בכלל אין דבר שבערוה פחות משנים וה"ה יבמה לשוק כיון דמספקא אם תפסו בה קידושין דבר ערוה היא ולפי"ז ניחא דוודאי שבויה כיון שמעידין עליה שנשבית שאסורה משום שמא נבעלה לנכרי וביאת נכרי אף בפנויה ערוה היא כיון דלא תפסי בה קידושין דבהא תליא ולכך אין האב נאמן לומר נשבית ופדאתיה וכן מייתי שפיר ראיה אביי מינאי המלך. ואולם הרמב"ם מיירי באשה שלא ידענו בה אם הוא אלמנה או גרושה ואין נ"מ רק לענין איסור כהונה דקי"ל דתפסי בה קידושין ולכך לא הוי דבר ערוה ועד אחד נאמן וכן בזונה הרמב"ם לשיטתו דס"ל דגם בח"ל דתפסי בה קידושין זונה היא ולזה עד אחד נאמן לומר סתם זונה היא (ואפשר דאפי' במפרש כיון דאיסור זונה להרמב"ם אינו תלוי בתפיסת קידושין ומ"מ א"צ לזה) ועכ"פ נראה כיון דבמרדכי וספר התרומה רבותינו הראשונים אמרו בפירוש דיבמה לשוק מקרי דבר שבערוה ולא מצאנו לאחד מראשונים שיאמר היכא דלא תפסי קידושין לא הוי דבר שבערוה אין לכו לצרף זה כלל:

ואולם בדבר דלא אתחזק כלל איסורא בזה יש מחלוקת ודברי מהרי"ק בתשובה סימן ע"ב תמוהין קצת שכ' דגבי ממון אין ע"א נאמן רק להוציא והרי אין ע"א נאמן לומר לפטור המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכמבואר ברא"ש ריש ב"מ ולדעת כונה פוסקים אין ע"א נאמן לפטור מן השבועה אע"ג דהוא מוחזק וע"א איכו נאמן לומר על שטר פרוע הוא ואם הי' הדבר מפורש בתלמוד היינו דוחים כל ואומרים שיש במקצתן חזקת חיוב וחזקת שטרך בידי מאי בעי וכיוצא באלו סברת כרסיות אבל בהר"ן מפורש להיפך בגיטין בהאומר בהא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם (אלא שהוא ז"ל לכאורה סובר דבריו שכתב בקידושין פ"ג על מתני' אב שאמר קדשתי את בתי וא"י למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קידשתי' דאמר רב אסי נאמן אף לכנוס כתב הר"ן שם דאע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו להוציא מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן וצ"ל דעיקר הטעם התם משום חזקה דמירתת מן האב לשקר והלשון דחוק לפ"ז) וכן הרמב"ם ריש גיטין כתב ג"כ דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו בלא איתחזיק איסורא וראיתי להגאון בעל קצה"ח בספרו הנ"ל שכתב גם כן להוכיח בשמעתא וי"ו פ"ג מהך דעד המסייע דעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה והוסיף להוכיח מהך דסימנין וסימנין וע"א יניח יע"ש מה שחידש בזה והעלה גם כן דלא כדברי מהרי"ק ויש בכל הפרטים האלה להאריך אלא שאין הפנאי והזמן גורמים חצריך לקצר:

ועל מה שכתב מהר"י מינץ בתשובה הביאו הב"ש דעתה כיון שאין מייבמין כלל אפשר דאפי' האשה עצמה נאמן הנה הצ"צ בסימן פ"ח והעבודת הגרשוני השיגו עליו שהרי מה"ת אין עד אחד נאמן רק משום תק"ע אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה וכיון דלהרא"ש הניחו הדבר על דין תורה ביבמה לשוק ולא האמינו ע"א א"כ איך אפשר עתה להקל ולהפקיע קידושין כן כתב הצ"צ וכיוצא בזה כתב העה"ג דכיון דלא האמינו ע"א ביבמה לדעת הרא"ש וכ"ה עצמה כיון שלא היה מקום פנוי שלא היה שייך לומר כיון דסני לי' אם כן אף על פי שעכשיו בטלה הגזירה התקנה במקומה עומדת והנה הרגיש הגאון בעל עה"ג בעצמו דהא איכא כמה דחולצת ולא מתייבמת יע"כ שכתב דמ"מ כיון דמיעוטא נינהו לא פליג רבנן ולא תקכו כלום א"כ אין לנו לומר דבזה"ז יהיה ע"א נאמן ומכ"ש היא עצמה דאפילו את"ל דעד אחד נאמן מכל מקום היא עצמה ע"כ חיישינן לה אף על גב דלא חיישינן לה ונאמנת לומר מת בעלה עכ"פ חזינן דאפילו היכא דעד אחד נאמן היא עצמה אינה נאמנת וכן כראה דהרמ"א ע"כ לא חש לדברי הר"י מינץ מדלא כתב דהיא עצמה נאמנת בזה בזה"ז וכן חמש נשים ששונאות זא"ז ולא ירדתי לסוף דעת בעל כנסת יחזקאל מה שהשיב ע"ז בתשובתו יע"ש ואין הפנאי להאריך בזה. והנה בנידון זה לדעתי על הקול המפורסים בעיר שהיתה מעוברת וכן מה שהעידו שאמר הבעל שיעשה ברית מילה וכיבד למוהל ולסנדק. (חסר)

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה