אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן סב
[עוד להגאון הנ"ל על ענין הנ"ל]
ומה שהקש' הדר"ג על דברי מה שאמרתי לחלק בין ע"א לב"ע בעד א' אין צריך תשובה גלוי' והקשה מגמ' דפ' הכותב דף פ"ה ע"א מהא דרבא דהאמין לאשתו כבי תרי והוציא ממון ע"ז והקשה לפי דברי מה בכך שהוא מאמינה מ"מ י"ל דלמא עשתה תשובה בינה לבין עצמה כיון שלא הי' כאן אלא ע"א. ותירץ מעכ"ת ני' דמיירי שהיא חשודה מפני גזל ול"ל דעבדה תשובה כיון שלא השיבה הגזילה וכדעת מקצת הפוסקים. הן הקושיא הן התירוץ הן דפח"ח. אלא לפמ"ש התוס' בשבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה אבל והרא"ש בגטין פ"ד סי' ה' בשם ר"ת דהא דקאמרה בת ר"ח ידענא בהאי איתתא דחשודה על שבועתא היינו דנפקא ש"ש לבטלה דנשבעת שלא תאכל ואכלה מבואר דלדעתו לא נפסלה האשה משום דבר שבממון. אבל רש"י והרי"ף שם לא פירשו כן בשבועות דידעה בכה"ג וממילא אין ראי' אבל מ"מ לא שמענו שיחלוקו רש"י והרי"ף על הדין היוצא לפי דעת ר"ת. ויש מקום ליישב קושית הדר"ג ני' על דברי. ונאמר דרבא מלבד דקים לי' בבת ר"ח דוודאי קושטא קאמרה ידע גם כן דבת ר"ח יודעת במה נחשד אדם על השבועה (והרי לא אמרה רק דחשידא על השבועה ולא חקרה במה נחשדה) ולפ"ז אם נאמר דכל שלא עברה בפני שנים לא מפסלא לשבועה והיא אומרת דידעה דחשידא על השבועה ממילא ידע רבא שלא בפני בת ר"ח בלבד עותה האשה ההיא רק בפני' ובפני אחרים וצריכה תשובה גלוי' לחזור לכשרותה אבל באמת עיקר דברי לא הי' רק כלפי מה שכ' הפר"ח סוף סי' א' להשיג על מהרי"ק שכ' דדוקא בנתנסך יינך שייך לומר שוויא אנפשי' חד"א שאם כדבריו כן הוא אין לו תקנה והיתר לעולם אבל לא בשוחט כי מפני ששחט פעם א' שלא כהוגן אין הכרח שיופסל לעולם דאם יעשה תשובה וילבש שחורים ישוב לכשרותו והדבר תלוי במחשבת השוחט בלבד והפר"ח דחה דבריו בשתי ידים דכל זמן שלא קבל דברי חבירות בפני ג' שחיטתו פסולה יע"ש ששינה לכתוב כן נראה מדבריו דאם היה תלוי במחשבת השוחט בלבד ולא הי' צריך לקבלו בפני ג' הי' מודה למהרי"ק דלא שווי' אחד"א דלא אמרינן הכי רק בדבור שברור האיסור לפ"ד. וע"ז אמרתי בעניי דכל שאין הדבר נודע לשנים א"צ קבלה בפני ג' כי קבלה זו לענ"ד סעיף מסעיפי תשובה להודיע לרבים שלא ישוב לכסלה עוד וכל עוד שלא נודע פסולו אין צורך לפרסם חזרתו ולזה בכה"ג לא שייך לומר שוויא אנפשי' חד"א אבל למסור שבועה למי שידענו בו שעבר עבירה הפוסלו מן השבועה מפני ספק תשובתו יתכן שלא כאמר בספק תשובתו שיוציאנו מן וודאי פסולו:
והנה התוס' בב"ק דף ק"ח ע"א ד"ה ותרי כפילי יע"ש דמבואר מדבריהם ז"ל דס"ל דחשוד על שבועה לא מיפסל מן התורה לשבועה רק לעדות מגזה"כ אל תשת רשע עד והקצ"הח בח"מ סימן צ"ב בס"ק י"א האריך בזה והביא שם דברי הש"מ דחשוד שכנגדו נשבע ונוטל משום קנסא הוא דקנסינן לחשוד וכל היכא דקנסה לחשוד לא אמרי' משום הכי (והוא כ"כ לענין מגו דחשיד אממונא יע"ש) ולפע"ד עיקר דברי התוס' אינם רק במי שנשבע פעם אחד לשקר כיון דלא הוחזק לא אמרי' דחשוד הוא לעולם אבל מי ששינה באולתו לרבי או שילש לרשב"ג כיון דמומר הוא לשבועה לשקר מודים התוס' דמדאורייתא מפסיל וזה נוטה לדברי תורת חיים בחולין דף ד' שכתב מדנקט רבא מומר אוכל נבילות בודק סכין משמע דווקא מומר אבל אם באקראי בעלמא א"צ לבדוק סכין יע"ש שרצה לדקדק כן מדברי הרמב"ם ואף הש"ך הביא דבריו בסי' ב' ס"ק כ' ומדברי הש"ך בס"ק י"א ג"כ נראה מדברי הפוסקים שהביאו שם דפעם אחד מפסיל עכ"פ. מ"מ נראה דהיינו מדרבנן משום קנס וזה שייך היכא דאיכא קנסא לדידי' כגון לענין שכנגדו כשבע ונוטל וכן לענין להעבירו לפוסלו אבל כל שאין אנו יכולים לפוסלו בע"א ואין כאן קנס לדידי' ובאנו לאסור שחיטתו על העד ואמר דשוי' אנפשי' חד"א בזה איכא למימר כיון דלא הוחזק בכך לא שייך שאחד"א וכדברי מהרי"ק ובזה ניחא לפמ"ש הש"ך בסוף סעיף קטן י"א דהרמ"א מיירי בע"א א"כ מאי איריא פעם אחת שכתב הרמ"א ולהנ"ל נ"מ לענין העד עצמו וכבר כתב הש"ך שדוחק לפרש דברי הרמ"א דאיירי בע"א ומ"מ הדברים בעצמם כמדומני דקרובים הם ישים הדר"ג עין עיונו על הדברים ואת אשר יבחר יקרב. יקרב ה' תשועת עמו במהרה. ויקבץ צאנו הפזורה. בב"א ידידו אוה"נ. הק' מאיר א"ש: