אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן נג

סימן נב

בעזה"י יום ב' ב' דראש חודש מרחשון צדקות אהב לפ"ק אונגוואר יע"א:

שלום וכ"ט לכבוד הרב המאור הגדול חרוץ ושנון כקש"ת מו"ה אברהם יצחק ני' אבדק"ק קוו"ד.

נעימות ימינו בא לידי עש"ק העבר עם חשיכה ויבא אתמול בבקר בעד תשובתו אל הדרתו ני' האמנם כי אמר כי ירצה להמתין עד חצות היום על התשובה אבל אפם הפנאי קודם חצות ובפרט כי איננו בריא בעו"ה וגם עתה הנני כותב בידים רפות לזאת אבא בקצרה לכבודו הרמה. הנה על דבר האלמון אשר נשא בתולה והיתה עמו כמשלש חדשים ושבק לן חיים אם האלמנה גובה כתובה ותוספות כבר ראה מעכ"ת כי' מה שדברו הפוסקים באה"ע. והנה יש ספק ספיקא לטובת האלמנה אחרי שאין ברור אם תקנו כלל באלמנה שלא תגבה כתובה וא"כ אולי לא תיקנו. ואת"ל תיקנו אולי דווקא באב המכניס לבנו אבל לא באלמון דלא שייך ותם לריק כחכם. ועוד הרי אומדן חז"ל בחיבת ביאה עכ"פ קונה ואפי' חיבת חופה לדידן אומדנא דתקנו לה תוספת כאת"ל דריש אעפ"י כו' ואיך נאמר להיפוך דכל שנה ראשונה לא יהא לה תוספות כתובה היפך אומדן דעתא של רבותינו בעלי המשנה והתלמוד וזה הי' נראה ברור דלגבי האיש עצמו לכ"ע לא שייך אומדנא ולא תקנה לריק. ורק באב המכניס לבנו גם יש לי מקום עיון אם הא דקימ"ל כר"מ דאסור לפחות לבתולה ממאתים כו' ממנה אם גם אם מתנה רק על לאחר מותו שלא תגבה כתובה אבל בגירושין תגבה כתובתה אם הוא ג"כ בכלל איסור. דלכאורה משמע בב"ק פ' החובל דגם זה אסור דאל"כ אשה שחבלה בבעלה דפסקו התוס' בב"ק דף פ"ט פ"ב דלא הפסידה כתובתה הרי עכ"פ כפסידה שאינה גובה כשתתאלמן ואם היה כן היה כראה פשוט דעל עיקר כתובה לא תיקן ר"מ אלא דלפי הנראה שם בסוגיא דב"ק עיקר האיסור במתנה על הגירושין משום שתהיה קלה בעיניו להוציאה ולא באלמנות ולישנא דלא הפסידה כתובתה יש ליישב ועכ"פ מצד אומדנא נראה כן באלמון כאמור וכן מטעם ס"ס שנראה מדברי הב"ש בסי' נ"ב ס"ק י"ג דמוציאין ממון האמנם דהש"ך בספר תקפו כהן פליג על מהר"י בן לב וכן הפ"י בכתובות כידוע והגאון בעל קצה"ח בספרו שב שמעתתא דעתו דהתוס' לא כתבו כן רק בכתובה וס"ל כמ"ש המרדכי בכתובות דכתיבה כיון דמעשה ב"ד היא כמוחזקת דמי ולכן מהני ואזלינן בתר רוב וולדות בני קיימא נינהו וה"ה דמהני ס"ס ולדבריו אע"ג דנימא דלא כדעת ב"ש בסי' נ"ב ס"ק י"ג הנ"ל מ"מ לענין כתובה מהני ס"ס אבל זה ימים הקשיתי עליו דא"כ האיך אמרו הא דרב יודא דשמואל היא דאמר הלכה כר"ג הרי כמו דאמרי' דאע"ג דבעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב משום חזקת ממון שכנגדה מ"מ בכתובה הולכין אחרי הרוב א"כ אולי אף בברי ושמא דאע"ג דברי בעלמא לא מהני נגד חזקת ממון. אבל בכתובה מהני ברי כונו דמהני כרוב והארכתי קצת בזה ואמרתי דהמרדכי לא קאמר רק לר"י דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אבל לא ברב ושמואל דפליגי עלי' בסוף הכותב וישבתי בזה קושית הב"ח בדין מגו להוציא שהביא הש"ך בכללי מגו ואין להאריך ואם יתכנו דברינו יהי' גם זה פלוגתא דרברבתא ועכ"פ נראה לפענ"ד מעיקר הדין שלא לפחות באלמון מכתובה ותוספות ושום דבר וכ"ש אם התוספות אינו רק הוספה שליש בלבד. דדעת הב"ש דהוי כנדוניא ממש אע"ג דבית מאיר פקפק עליו מ"מ באלמון יש לפסוק כב"ש ועיון מעכ"ת ני' דבר המשפט:

ואודות המתנות שנתן לה קודם הנשואין אם בתוספת כתובתה נכתב בפירוש שתגבה כתובתה ותוספות מלבד התכשיטין (כי כן רגילין לכתוב אע"ג שקשה לסמוך עליהם מפני שרוב פעמים כותבין כן שלא מדעת הבעל מ"מ א"א לבטל מה שכ' בפירוש בשטר) ממילא גם במתנות האלה דין תוספת כתובה אשר לפע"ד יפה כח האלמנה באלמון שנשא ומת בתוך שני החזר' אבל אם לא פירש כן בתוספות כתובה כיון דרוב המתנות שנותן החתן להכלה לפני הנישואין הם מלבושין או תכשיטין או מעות על תכשיטין הא קי"ב אלמנה שמין מה שעלי' דמן הסתם לא הי' דעת הבעל אלא שתתקשט בעודה תחתיו וכמ"ש בסי' צ"ט ואין טעם לחלק בזה בין לפני הנישואין או לאחר הנישואין ועתה יבחן מעכ"ת ני' הדברים ויוציא לאור משפט בעזה"י וה' הטוב יאיר עינינו ויראינו בתורתו נפלאות. ויעשה עמנו במהרה לטובה אות. דברי ידידו. הק' מאיר א"ש:

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה