אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן מז
מכתבו הגיעני ובא נפניתי עד עתה להשיב מטרדות שונות אשר אפפוני והנה גם עתה אין הזמן מסכים להאריך רק לעיקר הדין שהוא חוקר לדעת הב"ח והח"מ שהסכימו לדעת התוס' ושאר הפוסקים לבד הרז"ה במאור לאנשי יהודא שיש ביד יתומים לסלק כתובה לאלמנה אין מעשי ידי' של היתומים מעתה לאנשי גליל אם מכרה או מחלה מקצת כתובתה דפסקינן כמ"ש הרא"ש בשם הגדולים דהרשות ביד יתומים לסלק כתובתה אם לא סלקוה והיא נזונת מנכסי יתומים אם מעשה ידי' שלהן ובאמת הלכה הוא אומר ולא למעשה מ"מ להלכה יש תשובה מוצאת.
הנה הח"מ ריש סי' צ"ה חולק על עיקר הדין של הב"ח וס"ל דלדעת התוס' בעין לא אפשטא ולדעת הרי"ף וסיעתו אין הפירוש כלל בבעין כמ"ש התוס' וממילא גם לאנשי יהודא מעשה ידי' שלהן והב"ש סתר דבריו דבעין איפשטא דלמסקנא ניזונת להרי"ף ורא"ש ומלחמות ואע"ג דהרי"ף מפרש הבעי' שלא כהתוס' מ"מ כיון דתנן ניזונת כאנשי גליל אין להוצי' ממנה מעשה ידי' רק לאנשי גליל ועיד דהיא מוחזקת בכל ספק כמ"ש לעיל את"ד:
ויש לעיין בדברי הב"ש האחרונים דכ' שהיא מוחזקת דלכאו' לפמ"ש התוס' הטעם דלכך נכסי בחזקת אלמנה קיימי משום דלעולם יש לה מזונות א"כ לאנשי יהודא דהרשות ביד ותומים לסלק לה כתובתה ושלא לזונה אין הנכסים בחזקתה וכ"מ בהפלאה ד' צ"ו ע"ב ד"ה ור"י יע"ש ולפ"ז לא שייך לו' כאן דהאלמנה מוחזקת כיון דמיירי לאנשי יהודא במקום שנוהגין כמותם כ' שם אין הנכסים בחזקת האלמנה ולפ"ז יש קצת ראי' דאף להתוס' יש להיתומים מעשה ידי' במכרה מקצתה מן הירושלמי שהביאו הרא"ש והר"ן על הך דמוכרת וכותבת אלו לכתובת' מכרתי ה"ט דכותבת לכתוב' מכרתי שאם יביא מלוה בשטר תאמ' כן לכתובה מכרתי ואם הי' מעשה ידי' שלה והרי כיון דאין הנכסים בחזקתה מתוך שיוכלו לסלקה בלא"ה נוח לה שתפרש לכתובה מכרתי כי יהי' לה מעשה ידי' כמובן מיהא זה יש לדחות באופנים שונים.
אבל על דברי ב"ש שכ' דנכסי' בחזקת אלמנה קיימי אף לאנשי יהודא י"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש דהטעם דנכסי בחזקת אלמנה מפני שמוכרת שלא בב"ד ומש"כ מעלתו ני' כי התוס' דחו טעם זה אינו כן שהרי סיימ' דאולי ביש עדים שנשרפ' אח"כ וזה שכ' הרא"ש בב"מ בסוגיא דהטוען אחר מב"ד דצריך טעמא דמב"ד אף במקום שאין כותבין אין ריעותא וא"כ הנכסים בחזקתה היינו משום דהרא"ש לשיטתו שפסק כב"י דגרושה לא תמכור אלא בב"ד וממילא אין הנכסים בחזקתה ויש להאריך בזה בסוגיא ההיא ואין כאן מקומו ומ"ש הב"ש דגם להרי"ף וסייעתו הדין דדוקא לאנשי גליל מעשי ידי' שלהן לכאורה לא נשמע כן מדברי הרמב"ן במלחמות ס"פ נערה שכ' להביא ראי' דהלכה כאנשי גליל מר"פ שום היתומים דאמר ר' אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר אף בכתובת אשה ופריך לר' אסי ממתני' דשום היתומים ומכריזין ואיתא התם אמר לך ר"א ולר"י מי ניחא מי שבקינן מזוני דוודאי מפסדי ונקטינן הכרזה דלא ידעינן כו' ומשני הא ל"ק בתובעת כו' הרי בלא תובעת אין מכריזין ופ' הרמב"ן דמזה מוכרח דלא כאנשי יהודא דלדידהו כיון דהיתומים או הב"ד שהן במקומן רק רוצין ליתן להאלמנה מזונות שכך כותבין עד שירצו ליתן כו'. והנה יש מקום לבעל דין לחלוק דבאינה תובעת כל עוד שאין נותגין ממש אית לה מזונות ואם ס"ל להרמב"ן כסברת התוס' דלאנשי יהודא אין מעשי ידיהם שלהן בפשיטות יש הוכחה דלא כאנשי יהודא דהרי קאמר היינו דהטעם דאנן נזקקין לר' אסי לכתובה וירוויחו מזונות משום דיש ליתומים מעשי ידי' ור"י סבר זימנין דלא ספקה ואי הלכה כאנשי יהודה הרי אין מעשי ידי' של יתומים וא"כ אמאי אין נזקקין ואבל כיון דאנן נזקקין מעשי ידי' שלהן משום דלא גביא כתובתה דהרי ע"ז אנו דכין אלא ע"כ דל"ל כברת התוס' להרמב"ן ואולם יש לדחות דע"כ לא קאמר הב"ש דאף להרי"ף וסיעתו הדין כמ"ש התוס' היינו את"ל דהלכה כאנשי גליל ונזונת תנן א"כ מה ששנינו במתני' דמעשי ידי' שלהן הוא רק לאנשי גליל אבל את"ל דהלכה כאנשי יהודא דהניזונת תנן וודאי דלאנשי יהודא ג"כ מעשי ידי' שלהן וא"כ א"א להוכיח מזה דלא כהמאור דהרי לדידי' הניזונית תנן ואפ"ה מעשו ידי' שלהן.
אך לפ"ז יש ראי' נכונה דלהתוס' וסיעתו עכ"פ לאנשי הגליל אע"ג שמשכנה או מחלה מקצת כתובתה ויש רשות ביד היורשים לסלק לה כתובתה אפ"ה כל זמן שלא סלקוהו מעשה ידי' שלהן דאל"כ איך קאמר ר' אסי דאין נזקקין רק אם רבית אוכלת בהן ולא לכתובת אשה תקשי אלי כל הנך פרכי דמותיב התם הרי במחלה ומשכנה כתובתה כיון דיכולים לסלקה אין עוד מעשי ידי' שלהן וראוי לזקק אע"כ דבכל ענין לאנשי גליל מ"י של יתומים והסברא נותנת כך שלא תמכור מקצת כתובתה להרוויח מעשי ידי' אם כתובתה גדולה שלא ירצו יתומים לסלקה עיין ברא"ש ס"פ נערה ועיין באבני המלואים שכ' לדחות דברי הב"ח דעיקר הטעם באנשי יהודא דאין מעשי ידי' שלהן משום שאינם כבעל משא"כ בגליל דהוי יתומים כבעל גם אם נהגו לחלק כתובה להאלמנה מ"מ התקנה לא זזה ממקומה ואין דבריו מוכרחים דמדוע לא כאמר דקבלו לגמרי כאנשי יהודא ומ"מ בגליל דהתקנה היתה שיהיו יתומים כבעל לזונה משום שמכרה מקצת לא הפסידו מעשי ידי' וכ"מ מסתימת דברי הב"ח וב"ש דהי' להם ז"ל לכתוב דינם באופן זה לדין התלמוד ולא במקום שנהגו: