אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן מב
להרב המופלג מהו' שמואל הילמן סג"ל:
מ"ש להקשות על הרא"ש שפסק כשמואל דקדשה בתמרה חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומקודשת מדרבנן ופסק בהר"י דאף אם ידעינן דשוה פרוטה במקום אחר אינה מקודשת וא"כ אין חילוק בין דבר המתקיים לאינו מתקיים דקשה לפי"ז קושית הרשב"א דהקשה על הראשונים שפסקו כשמואל מהך דאמרינן בגמ' דפרשי רבנן מהאי משפחה ולאו משום דס"ל כשמואל אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא אלמא דלית הלכתא כשמואל ותירץ הרשב"א דה"פ דלא משו' דשמואל לחוד רק משום דאביי ורבא ונ"מ היכא דקדשה בדבר שאינו מתקיים את"ד הרשב"א והנה להרא"ש דגם לשמואל אם קדשה בדבר שאינו מתקיים מקודשת מספק א"כ איך נוכל לפסוק כשמואל ומזה הכריע ג"כ דלא כדעת השעה"מ שפריך בפשיטות דלדעת הר"י וסיעתו אפי' פירש חוששין לקידושין ומעלתו כ' להיפך אף כי גם בזה דבריו קרובים כדי ליישב דעת הטור אבל כדי ליישב דברי הרא"ש אין הכרח לחדש זה דהרי דעת הרא"ש דבקידושי דרבנן אם נשאת לאחר לא תצא וכמ"ש השעה"מ באותה הלכה שם ליישב דבור התוס' ומכ"ש לפ"ז דאין הולד ממזר דאפי' בגט דמודה דתצא אין הולד ממזר ומכ"ש היכא דלא תצא אבל מפני חשש דאיכא עדים דהאי שעתא הוי ש"פ יש חשש ממזרת על הבנים ובהכי פרשו רבנן מהאי משפחה משום ממזרות ולפ"ז הנה נכון דאמרי לאביי ורבא טעמא דאם הקלו בסבוי' נקל בא"א להורות דאפי' משני תצא וכ"ש דמיושב מאי דא' דפרשו רבנן מהאי משפחה דלאו משום דס"ל כשמואל (דמש"ה לא הוי פרשי מן המשפחה) רק משום דס"ל כאביי ורבא ויש חשש לעז על הבנים וזה יותר מיושב מתירוצו של הרשב"א דלדידי' בהאי עובדא גופא לא נ"מ מידי דע"כ היה דבר המתקיים לכן לא פירש מדהוכרח לומר דר"ח ל"ל הא דהרא"ש דלא תצא בקידושן דרבנן וא"א לפרש כדברינו אבל הרא"ש לשיטתו ניחא כדאמרן. ויש עוד נ"מ בין קידושי ספק לקידושי דרבנן לענין קדושיא' אי קדושי דרבנן או קדושי ספק ואין להאריך בזה.
ומ"ש ליישב הקושיא בתוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה כגון דמאי חזקת צדקות יש כאן דאולי סמכה על ט"ע דקלא ובד"נ לא סמכינן על כך כדמוכח במסית גם זה נכון בסברא רק דלפ"ד אם הי' מכירין אה המסית מאז בקולו לא הי' צריך להדליק לו כר והאפשר דהאמת כן אבל גוף הקושיא לא שמעתי והקושיא לא שמיעא לי כי מלבד שיש מקום לחלק בין היכא שהוא מכחיש בברי כמו מסית להיכא דאין אדם מכחיש וכן מחלקים בסימנים בפ' הכותב ד' פ"ה ע"ב ויש לי אריכות דברים בזה ויעוין בנוב"י קמא בתקנת עגונות ד' כ"ה ע"ב ד"ה והואיל וא"כ אף בטב"ע דקלא יש לחלק ואף שיש לדון בזה מכח סוגיא דג"ה ממ"נ הקושיא ממסית ל"ק ואולם מלבד זה לפענ"ד לק"מ דהרי זה תימה וכי אין ב"א מותרים בנשותיהם בלילה אא"כ בוחנים תחלה הקול אשתו היא אם לא אלא ברור דתלמודן לא איירי רק היכא דאין ידוע לו בשכבו כי אשתו לבדה עמנו בבית אבל בידעו בשכבו כי אשתו עמו ולא אחרת בוודאי מותר בה אף בלא טב"ע דקלא (דאל"כ חרש המדבר ואינו שומע האיך מותר באשתו בלילה) ומעתה אם העדים מעידים כי כן הי' אביו ואמו לבדם בשכבם ליכא למיחש לה כלל אם היא בחזקת צדקת שאחר בא עליו ולא הוצרך לאוקמי בחבושים בבית אסורים דלפי המסקנא בלא"ה ניחא ויעויין במהר"שא שם בחולין ובדברים האלה אין צריך לדברי מהרש"א שמפקפקים עליו מאשת כהן כידוע:
דברי הק' מאיר א"ש