אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן מ
(שנית להגאון הנ"ל על ענין הנ"ל):
הנני בא לעשות רצון קדשו אשר גזר אומר כי אשוב לכתוב אליו. והנה לא אטריח את הדר"ג להעתיר דברים עליו. ואומר כי מה שתמהתי על הרמ"א הוא רק על שלא חילק בין דבר ברור שמעידין על היתומים מצד אביהם דמקבלין ובין דבר ברור שכנגד עצמן מחמת עצמן כמו שחילקו התוס' שהם לפ"ד הראשונים בחילוק הזה ומשם שאבו הבאים אחריהם הנמ"י והש"ג וכן הה"מ אבל כא יש הכרח מבואר בדבריהם דס"ל דאף בחוב הבא מחמת עצמן שיאמרו דמקבלין בדבר הברור היפך דעה התוס' בערכין ורק במרדכי משמע קצת דלא מחלק ואחרי שכמה ראשונים לא ס"ל החילוק הזה וכמ"ש במכתבו וגם הרא"ש לא ס"ל החילוק בין דבר ברור או לא וכמ"ש הסמ"ע בסימן ק"י א"ם עכ"פ לא הי' להרמ"א לסתום אלא לפרש דחוב מחמת עצמן של היתומים אין מקבלין.
מה שכתבתי לדעת הרדב"ז דרק לחימרא מקבלין שלא בפניה בקידושין הנה לא מלבי כתבתי כן רק מדברי תשובת דברי ריבות שהעתיק שם תשובת הרדב"ז ושכן כתב הרש"ח בחאה"ע סימן י"ט וגם בתשובת רבינו בצלאל אשכנזי [כן בתשובת הרמ"א] כתבו כן ולשון תשובות הרדב"ז שהביא הדר"ג ני' יש ג"כ לפרש כן כי רק להעיד שנתקדשה מקבלין שלא בפני' לאפרושי מאיסורא ולא להעיד להקל שהיא פנוי':
ואולם במה שכתב הדר"ג דאם ידענו דבשעת קבלת עדות לא הוי ניחא לה בקידושין מקבלין שלא בפני' בזה שנינו שווין ולא עלה דעתי כלל דאם ידוע לב"ד בשעת קבלת העדות דהבתולה אין רצונה בקידושין ההם דוודאי מהני מה שאמרו כפני הב"ד דאין יודעין כלום מן העדות ופשוט הוא ואין דברי רק אם לא שאלו את פי הבתולה כלל רק האב ממאן בקידושין ובא לפני ב"ד בזה אמרתי כיון דקי"ל איתתא בכ"ד ניחא לה אין ראי' מטענת האב וכן מבואר בדברי שכתבתי כיון דאנו צריכין לדון על שעת עדות שהעידו עדים בפני ב"ד וכו' וחשבתי דהבתול' לא נשאלה אז כלל ורק האב בא לפני ב"ד וע"ז אמרתי אעפ"י שעתה תאמר כי אין רצונה בקידושין אולי עתה חזרה בה או מעצמ' או מפני רצון אבי' אבל כל שאמרה בשעת קבלת העדות לפני עדים שאין רצונה בקידושין ההם פשוט דמהני ואין לטעות בזה כלל:
דברי ידידו אוה"נ דש"ת ה"ק מאיר א"ש