אור ברסלב

אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר

סימן כט

סימן כח

אודות האשה העלובה אשד הוא הי' חסר דעה ר"ל. והנה נמצא ביער אחד מוטל מת. ונודע לישראל אחד כי יהודי מוטל ביער מת ביום שבת פרשת ויצא כי הגידו לו נכרים שביום ג' קודם פרשת ויצא כבר היה מוטל שם. והנה נכבד אחד הוא הנגיד המופלג הרבני המופלא הירא והשלם מו"ה שואל ליב ני' מישוב דובאווע. שכר ארבעה גוים להביאו לישוב דיבאווע. ושבו והביאו הכתונת והמכנסיים. ואמרו שלא מצאו אותו. והבין הנכבד ההוא מתוך דבריהם שהם משקרים למען יוסיף להם על שכרם. ויעש כן והוסיף להם והביאו את המת בישוב דובאווע. לעת ערב בש"ק. וישבו חוץ לעיר מפני אימת השרים. וישלחו במש"ק ישראלים להביאו העירה. והניחו אותו בחדר קר. והיה אז זמן הקור כרגיל בימות החורף. והי' שלג וגליד. ואח"כ ביום א' פרשת מקץ הלך לשם להביט בו ויהי פרצוף פניו כולו שלם. הפרצוף שלו היינו הפדחת היה ברייט. השטערין אונד הנאז איזט גיוועזין שמאהל אונד לענגלעך. דיא שערות זיינען שווארללעך. דיא פיאות ניכט גיקרייזלט. דאס פנים שלו איזט איין ביסל אהן געדראלט גיוועזין דאס איזט מחמת ער איזט ר"ל אזויא געבליבען ליגען מיט דעם פנים אראפ. ווייטער האט זיך אלדינג ארויס גיזעהן דאס גאנצע פרצוף פנים עם החוטם. רק בסוף החוטם אצל הכחריים היה חסר קצת בצד האחד. גם דיא אויברע ליפא איזט איין אביסל חסר גיוועזין אויבער איין גיקוועשט דאס דיא שינים העליונים האבען ויך ארויס גיזעהן. כללו של דבר אויף דעם ערשטען אהן זיכט האב איך נישט אנדרשט שטעלין אז דאס דאס איזט דער מנחם זאב (שהזכיר בתחילת עדותו מנחם זאב ב"ר אהרן ארי' הכהן מסיגוט ואח"כ וויא איך האב גוט מדקדק גיוועזין על הפדחת והחוטם והפנים והשערות. ועל הסכטר והזקן. האבע איך רעכט דער קענט בטב"ע אז דאס איז דער מנחם זאב בן אהרן אריה הכהן מסיגוט. וואס איך האבע עהם גאנץ לאנג געקאנט. דער נחך האט מען עהם מיר געוויזען בשעת טהרה האב איך ווידר אכטונג גיגעבין האבע איך דעם שטאטער אין דאס נעשטאנד פין דעם מענטש וועדליק דיא גרייס וויא איך האבע עהם געקענט. האב איך עהם נאך בעסער דער קענט בטב"ע אז דאס איז דער מנחם זאב בן אהרן אריה הכהן מסיגוט. אויך האבע איך גיזעהן אויף דעם צוואר פאן הנ"ל דאס ער א פין פארנט גראב אזויא וויא קאפודרוק. עוד האב איך אב אכט גיגעבין דאס פין דיא שיניים העליונים דיא פאדערשנוע זענען צווייא פאהר גיוועזין דיא זאענען פאהר וואס געשלאסען. איינער איבער דעם אנדרען. אויך האבע איך גיזעהן דאס בצד ימין אויף דיא פלייצע האט עהר גיהאט איין הוקיר. דער אהן הייב פין דעם הוקיר האט זיך אהן געהובען פין עק פין כתף ימין. אין געגאנען לערך עד קצי גבו ברוחב (והנה העד מצמצם וצייר בדקדק אופן החטוטרת ושדרה של המת הנמצא. אבל לא הגיד כי ידע שהיה באופן ההוא במנחם זאב אשר עליו דנין. וכאשר נשאלה אמו של מנחם זאב הנאבד. אמרה כי איננה זוכרת בבירור אם היה החטוטרת בימין. או בשמאל. אבל הסימן אשר בצוואר הגידה אמו כי היה כן. במנחם זאב. אבל נכדה אמר בבירור שהיה בצד ימין. גם אשת מנחם זאב אמרה כי יודעת מן החטוטרת. אבל בצוואר אמרה שהיה עב קצת בצד האחד כאשר היה עמה. ואינה יודעת מה נעשה עמו אח"כ. והאם של הנאבד אמרה שזה נעשה לו מזמן כביר. ובתחילה היה רק עב קצת מצד אחד):

העיר עוד ר' שמואל בר"ש. כי ראה את מנחם זאב לפני שלשה שבועות והוגד לו כי הוא מנחם זאב הנ"ל ושם אשתו. והיה עמו כארבע שעות ורצה לדבר עמו ולא רצה מכחם זאב. ואחר ג' שבועות הובא לדיבאווא מת אחד והיה שטארק געפרארען כל האברים מקטן ועד גדול דורך געפרארען. וכן היה כל הלילה עד הבוקר הכניסוהו לבית. ויאמר העד איך האב עהם דער קענט אין ערשטען אהן זיכט. דען פין פנים האט גאר ניכט געפלט. רק עם האט אויס געוואען וויא אהן געדראלען. פין דער שפיץ נאז אצל הנחיריים פין איין זייט האט איין ביסעל געפלט. גם מן החטוטרת אמר ג ג"כ כנ"ל. וכן מן הצוואר וסיים כללו של דבר איך האב דעם גפפונדענן מת דער קענט געוויס בטביעות עין דאס דער נטמלעבכער איזט וואס איך האב פאר ג' שבועות גיזעהן והוסיף עוד העד כי בעת הטהרה כאשר הקימו אותו. אומר. איך האב גוט אכטונג גיגעבין. וויא מיר האבען עהם אויף געשטעלט. האב איך עהם דער קענט בטב"ע. גם אנדרע מענטשען האבען עהם דער קענט. וכן היארמילקע האב איך אויך דער קענט. גם אם הנאבד הכירה הכתונת המכנסים וגם הרעקיל את הכל הכירה שהוא של בנה הנאבד. אלו תורף העדיות גם הבגדים שעליו הוכרו שלשתן:

ע"ד העגונה מסיגוט אשת מנחם זאב בן ר' אהרן אריה הכהן מסיגוט באה עם העדות אשר התורף של העדות מועתק כזה. בזה. הכה אשר צידד הדרת כבודו ני' מצד הבגדים שנמצאו כולם. הנה גם חם יש מקום בזה בסתם בני אדם להקל אם נמצא לבוש בכל בגדיו ולא ניחוש לשאלה ולמכירה. אבל בשוטה וחסר דעה כמנחם זאב הנאבד אין להקל כלל. הכא זה מסימני שוטה המאבד מה שנותנין לו ואף כי ראו אותו הולך מלפני י"ג שבועות בחלוק אחד אולי אח"כ עשה מעשה שטות אחר וכבר אמרו שטיא בחדא מלתא לא סרוך. וראיתי כי גם הגאון בנו"בי קמא בסימן כ"א דף כ"ו ע"א ואף שהוא ז"ל כתב בשוטה שהוצרך לשמרו שלא יאבד עצמו ואינו חס על חייו מ"מ אין לחלק וגם זה לא היה חס על חייו כי היה הלך במלבושים ההם בימי הקור. והנה ראיתי כי הגאון בסימן זה בדף כ"ו ע"ד צידד לומר דגם בשוטה שנאבד יש לומר דלא חיישינן לאבידה מדעת דא"כ זה הנמצא היה לבוש שאינו שלו שהרי שוטה השליכם ואין מתנתו והפקרו כלום גם יאושו לא הוי יאוש ולא קנה המוצאם כלל. וזה נגד חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו ואו שיש לעומת זה חזקת א"א יע"ש דלפ"ז הותרה העגונה הזאת בצירף הסימנים דבגוף. ואולם גם אם נחלט כדבריו ז"ל שלכאורה יש לפקפק כיון דבמת לא שייך לומר שהם שלו אחרי מותו ורק דבאנו לומר שמן הסתם היה לבוש בחייו גם במלבושים האלה ויש לדון בזה. אבל בלא"ה לא דמי לנידון דידן שהיה הנאבד חסר דעה כמו י"ג שנים וברור שלא היו לו הבגדים הקלים שהיה לבוא מזמן חלימתו ובוודאי אחרים נתנם לו ומבואר בח"מ סימן מ"ג סעיף ט"ז בשוטה אפילו דעת אחרת מקנה לו לא הוי קנין ונמצא דלא קנה השוטה דהנותן לשוטה אבידה מדעת הוי וגרע מקטן בח"מ סימן רס"א דאינו בחזקת מאבד מה שנותנין לו ובוודאי נתיאש הנותן ממה שנתן לשוטה והמוצאם זכה בהן מן ההפקר ודברי הנו"בי אינם רק מי שלא ארכו לו ימי שגעונו דבגדים שעליו וודאי מימי חלימותו היו ולא בזה שהיה זמן רב חסר דעה ר"ל ומה שעליו אין ספק שהיה רק מה שנותנין לו אחרים וקרוביו וכמו שאמרה אמו שהחלוק שעליו נתן לו נכדה וודאי גם להנו"בי אין צד היתר. ועוד שלא נמצאו הבגדים עליו רק הערלים הביאום ואמרו תחלה שלא מצאוהו ואף כי נראה מדבריהם כי פיהם דבר שוא מכל מקום אין לסמוך על דבריהם עוד כלל:

ואין לנו לדון רק מפני טביעות עין והסימנים והצוואר העב והחטוטרת שבגבו וגם השינים שהיו זוגות כפולים זה עם זה. והנה העד הראשון צמצם מאוד היאך היה החטוטרת בגב הנמצא הולך מימין לשמאל אשר לדעת הרד"ך שהביא הב"י והב"ש בשומא מצומצמת הוי סימן מובהק היה כראה שגם זה היה סימן מובהק. אבל אין נראה שידע העד שהיה במנחם זאב בחייו כן ומן הסתם לא ראה רק שהיה לו חטוטרת אבל איך היה הולך מימין לשמאל אינו ניכר כ"כ כשהיה לבוש ורק העיד מה שראה בנמצא שהיה ערום בעת טהרתו והרי אמו לא היה ידעה בין ימין לשמאל רק נכדה העיד שברור לו שהיה בימינו אבל עדות על הצמצום אין כאן כלל. ואין כאן רק דעל כל פנים סימן בינוני הוי החטוטרת וכן הצואר העב ואולי השינים הכפולים אם ידע העד שהיה כן במנחם זאב הנאבד. והנה מצד טביעות עין בפנים שהיה הפדחת והחוטם כולם שלמים רק החוטם אצל נחיריו למטה וכן הגוף הכירו בטביעות עין ולדעת ר"ת אף לאחר שלשה ימים כמו נדון זה ששהה כמה ימים אפ"ה מעידין עליו והחסרון קצת (וז"ל העד דאס פנים איזט אביסל געווזען אהן געדראללט אין דער ברייט) ואמר שזהו היה מפני שהיה מוכח על פניו. ומה שהביא מעכ"ת ני' מדברי הרשב"א בסימן ר"ד שהובא בקו"ע סימן שנ"ג אינם ענין לכאן שלא כתב רק דמיא אינם מתפיחים רק הגוף באשתהי אח"כ אבל לא הפנים. ובנידון דידן לפ"ד מעכ"ת ני' (אהן געדראללען) שאומר העד היינו שנתפח קצת אבל ראיתי לבעל גינת וורדים בחלק אה"ע כלל ג' שהאריך בסימן י"א ובסימנים שאח"כ וכן בסימן י"ח כתב לשון ר"ת בספר הישר ודקדק דס"ל דאע"ג שהוא נתפח מעידין עליו לאחר כונה ימים ובסימן כ"ד הוסיף לומר שם בדף ס' ע"ב דכיון לר"ת וסיעתו מעידין אפילו לאחר זמן מופלג ע"כ סובר דאפ"ה יכולין להכירו ולהרשב"א דחולק צ"ל דסובר אם נשתהה ונתפח אינו מכירו אינו ניבר והר"ז מחלוקת במציאות יש לקרב הסברות אע"ג דרוב הנתפחין משתנין לפעמים אינן משתנין וכשידקדקו עליו להכירו היטב סליק להו הכרה בטב"ע ופליגי בהא דהמקילין סוברים דיש לסמוך על העד שאמר שמכירו דמסתמא דקדק היטב בו והמחמירין סוברים שאין לסמוך עליו בזה שדבר זה צריך עיון גדול והשערה יתירה וכפ"ז דאם העד שם על לבו כשמצאו לדקדק בו כראוי בהשערה יתירה ובדעת נכונה גם הרשב"א יתיר בזה אם יברר שיחתו שכן עשה כשמצאו. והנה בנידון זה שאמר העד כששמע מן מנחם זאב הנאבד נסע מיד להמקום שאמרו שנמצא ושכר ערלים להביאו כי ידע כי תלוי בזה היתר העגונה אשר יושבת גלמודה כמה שנים וכן מכל דבריו כראה שדקדק וכוון להעיד בבירור לדברי בעל התשובה הזו היה אפשר להתיר בעדותו בלבד ואולם שם היה עוד צדדים אחרים גם מה שכ' בעל גינת וורדים צ"ל דאף הרשב"א וסיעתו מודים אם דקדק העד צ"ע דהרי הריב"ש בס"ס שע"ח כ' דדחו דברי הר"ת דלא מהני אף בגופו ופרצוף פנים שלם דלדבריו מאי פשוט דריב"ב לקולא פליג מעובדא דכרמי ודגלת דאסקוהו לאחר ה' ימים והותרו נשואותיהם דלר"ת איכא למימר דשלמים היה והכירוהו בטב"ע ואם הי' מודים הרשב"א וסיעתו כל שהכירוהו בחייו. ודקדקו היטב א"כ גם לדבריהם לא היה פשוט משום דלמא דקדקו העדים והכירו היטב. עכ"פ ארווח לן דלר"ת וסיעתו ס"ל דאף כשנתפח מתיר והנה לר"ת יש היתר מצד טב"ע בצורת פנים ועוד מצד טב"ע בגופו שהיה שלם כולו וראיתי בס' שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח שכ' לדעתו הוכחה ברורה לדעת ר"ת דעל טב"ע בגופו יש לסמוך מהא דאיתא בבכורות דף מ"ז דפליגי ר"י ור"ל דלר"ל פדחת לחוד לא מהני לענין כחלה ור"י ס"ל אף לנחלה. ופריך ממתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פכים עם החוטם אלמא דפדחת בלבד לא הוי היכר ומשני תחלה שאני התם דהחמירו בעגונה וכו' והנה דבר ברור דביצא רובו (ביוצא מסורס) הרי הוא כילוד לענין כחלה ואי ס"ד דאין היכרא בגוף כלל א"כ איך פוטר בנחלה הא בעינן יכיר אע"כ כדעת ר"ת דיש היכר בגוף יע"ש שהאריך קצת ומורי הגאון ז"ל באחת מתשובותיו אלי כתב לדחות ראיתו דכיון דיצא רובו וה"ה כילוד ממש ה"ה כמי שנולד בהיות אביו במ"ה ולא ראהו בחייו מעולם ויש לדון בזה עכ"פ דעת שניהם דלענין בכורה ביצא רובו פוטר בנחלה. וראיתי להגאון מהרי"ט אלגאזי בחיבורו על הלכות בכורות להרמב"ן ר"פ יש בכור הביא שם לשון הספרי על פסוק לא יוכל לבכר וכו' ע"פ בן השנואה הבכור כיון שיצא ראשו ורובו פוטר את הבא אחריו מן הבכורה וכן הוא בתוספתא זה הכלל כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו וכו' ותמה מהרי"ט אלגאזי אמאי צריך ראשו ורובו ולא סגי בראשו לבד וכתב דאין לומר או או קתני או ראשו או רובו דהא בין לר"י ובין לר"ל הכרת פנים בעינן הנה מאי דפשיטא למו' הגאון ז"ל ולקצות החושן דוודאי פוטר פשיטא ליה למהרי"ט אלגאז"י להיפך דודאי אינו פוטר משום דהכרת פכים בעינן ועיינתי בזית רענן להמג"א וראיתי שכתב וז"ל כ"ל דגרסי' רוב ראשו והיינו הפנים ודרש מדכתיב ע"פ בן השנואה וכ"מ בבכורות דף מ"ז עכ"ל קשי' ליה ג"כ אמאי צריך ראשו ורובו לזה כ' דצ"ל רוב ראשו ומדשיבש הגאון בעל מג"א גי' הספרי' וכא ניחא ליה יותר דאו קתני או ראשו או רובו (כמו חלץ ועשה מאמר) מכלל דס"ל דרובו בלבד אינו פוטר כדברי מהרי"ט אלגאז"י והא דבאמת פשיטא להו דלא מהני רוב גופו בי צא מסורס היינו משום דס"ל דלא קי"ל כר"ת דאיכא היכר בגוף בלא צורת פנים דלר"ת אין סברא כלל לומר דלא יפטור רוב גופו כיון דהוא כילוד ושייך בי' יכיר מיהא לפמ"ש הזית רענן דיליף מע"פ איכא למימר דגזה"כ הוא דבעינן דוקא הכרת פנים אלא דלפי סוגי' דבכורות משמע דהלימוד יוצא מיכיר בלבד וגם לשינוי בתרא שם אמרי' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד משמע דלא ילפינן מעל פני בבכור והז"ר כ' דכן משמע בבכורות לא ידעתי משמעות משם ואם על גוף ועיקר הדין דצורת פנים ברובו סגי בהדי' מפורש שם ואולי לאפוקי דלא נאמר או או קתני וע"ז כתב דמשמע בבכורות דדוקא ראש פוטר וכמ"ש הרי"ט אלגאז"י עכ"פ אין הכרע אסוגיא דבכורות כיון דהסברות שקולות אין להכריע מזה כדעת ר"ת ועדיין הדבר שקול ולדינא לענין נחלה צ"ע ביוצא מסורס ויצא רובו:

ומ"מ הרי ר"ת וסיעתו מסכימין לסמוך על טב"ע דגופו וכאן איכא טביעות עין דפרצוף פנים עם החוטם אלא שנחסר קצת מן החוטם אצל נחיריו ומצד הסברא אין נשחת בזה המעט שנחסר רק אצל הנחירים. ולדעת ר"ת הותרה העגונה אלא שכמה מן הראשונים חולקין עליו בלאחר ג' ימים. ומ"ש מעלתו דהיה ימי הקור הנה הרא"ש הממציא סברא זו דימי הקור לא חיישינן אף לאחר שלשה ימים והוא ז"ל לא החליט הדין וגם התנה שיהא הקור נמשך בכל הימים שהיה משתהי וזה היה יותר מח' ימים מונח ביער מת לפי הגדת הרועה גם הח"מ בתשובותיו לא סמך על זה. ומפני הסימנים שהעידו בנמצא מת ההוא שהיה ג"כ במנחם זאב הנאבד לא ברור לן בשום אחד מהם דהוי סימן מובהק:

אבל נעיין מפני הצירוף הנה העה"ג בסי' ע"ב דאף לאחר שלשה ימים יש להתיר ע"י טביעות עין שיש להעיד בפניו אם הכירו מלבושיו ג"כ בטביעות עין דאע"ג דאין מעידין לאחר שלשה ימים מ"מ רחוק הוא לאמר שזה השאיל בגדיו לאחר והוא נהרג ונשתנה פניו לצורתו של בעל הבגדים מתחלה וכתב שנראה סיוע מזה אדיוקא דמתניתין דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפילו יש לו סימנים בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולמה לא שנה רבינו הקדוש בבא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אחר בבא דאין מעידין לאחר ג' דאז הוי אמרינן דלאחר ג' ימים נמי לא מהני סימנים בגופו ובכליו ואף ע"ג דאיכא פרצוף פנים עם החוטם וחששא דנתפח אינו רק חששא דרבנן בעלמא וכ"ש כשאין כאן פרצוף פנים דליכא היכרא כלל ממילא הוי ידעינן דלא מהני סימני גופו וכליו אע"כ דהאמת כן הוא דסימני גופו או כליו מהכי לאחר שלשה ימים והסכים הנו"בי קמא בסימן ל"א דף כ"ז ע"ד לסברתו ולדיוקו אלא שכתב דלשיטת הרשב"א דאם הוא ספק תוך ג' או לאחר ג' אין מעידין א"כ אין הוכחה מדיוק זה דאם יש ספק מעידין אם נמצא סימנים בגופו ובכליו ולכך לא שכה רבי בבא דאעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו אחר בבא דאין מעידין אלא בתוך ג' ימים דאם יש סימנין בגופו או בכליו מעידין בספק תוך ג' ימים אבל בוודאי לאחר ג' ימים לא שמענו. ולפ"ז להחולק וס"ל דבספק תוך ג' מעידין וע"כ מתני' דווקא בלאחר ג' קתני דאין מעידין ממילא מוכח מדיוקא דמתני' דגם לאחר ג' ימים מעידין ביש סימן בגופו או בכליו וארוח לן על כל פנים לדעת המתירין בספק שלשה או לאחר שלשה מעידין בלא שום סימן דאזלינן לקולא ממילא מוכרח ממתני' דאם יש סימן בגופו או בכליו מעידין אפילו לאחר ג' ימים אלא דקשה כי ע"ד עה"ג ונוב"י דהא למ"ד סימנין דאורייתא מוקמינן לה לחד שינוי' גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי א"כ אמאי לא שנה הך דאעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו אחר בבא דא"מ לאחר ג' ימים האם נאמר דסימנים גרועים כאלה ג"כ מהני לאחר ג' ימים הרי כתבו דאפילו מאה סימנים גרועים אין מצטרפין ושני סימנין בינונים לדעת מ"ב והטו"ז מצטרפין הרי נראה דה"ה שלא יצטרפו וא"כ להאי שינוי' איך יתרץ דיוקא דמתני' אמאי לא תני' הך אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו בבבא דאין מעידין לאחר ג' ימים וצ"ע לכאורה ואולי נאמר דהך דיוקא דעה"ג ממתני' אין לדקדק רק אם נאמר דמדאורייתא בעינן פרצוף פנים עם החוטם ולזה יש לדייק אמאי לא קתני בסיפא דמתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו והוי כ"ש ברישא וכמ"ש העה"ג אבל לשינוי' קמא בבכורות דמד"ת בפרצוף פנים בלבד סגי רק דאחמירו רבנן דצריך להיות גם החוטם אין לדייק אמאי לא קתני בסיפא די"ל דה"א לענין חששא דלאחר ג' ימים נתפח הוא דאין מעידין אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו דהרי לפי מה שצידד הרשב"א חששא דאורייתא היא וכתב המהרי"ט בתשובה דס"ל דחזקה דמשתני לאחר ג' ימים אבל כשיש פרצוף פנים בלא חוטם מעידין אם יש סימנין בגופו וכליו ולכך שנו ברישא להשמיענו דדוקא אם יש פרצוף פנים וגם החוטם אז מעידין אבל אם חסר אחת מהם או חוטם או פרצוף פנים אין מעידין אף ע"פ שיש סימנים בגופו וכליו ולפי"ז איכא למימר דלהך שינויא דמשני גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי לא קשה אמאי לא קתני בסיפא אע"פ שיש סימנין בגופו וכליו דאיכא למימר דלהך שינויא ס"ל כלישנא קמא דבכורות דמדאורייתא בפרצוף פנים לחוד סגי ולא בסיפא מטעמא דאמרן. ובזה ניחא דקדוקו של הב"ח בתשובה שדקדק על סוגיא דב"מ דאחרי דמשני גופו דארוך וגוף משני תחלה דחיישינן לשאלה ואח"כ משני כליו בחורי וסומקי ולמה לא משני מיד בכליו דחורי וסומקי כיון דאסיק אדעתיה לומר גופו דארוך וגוץ. ורצה לומר דפליגי סוגיין אם חששת שאלה הוי מצד הסברא יע"ש ולהנ"ל י"ל לכך לא ניחא לתלמודן לומר בחיורי וסומקי משום דלפ"ז מוכרח לומר דמד"ת סגי בפרצוף פנים בלא חוטם ועדיפא ליה לשני כליו דחיישינן לשאלה דבזה איכא למימר דלאחר שלשה אע"פי שאין מעידין מ"מ כשיש סימן בגופו דארוך וגוץ וגם סימנים בכליו מעידין מה שאין כן בחסר פרצוף פנים או החוטם דאין מעידין כלל אם לא בסימן בינוני למ"ד סימנין ד"ת אבל בגוף ארוך וגוץ וכליו אפילו בסימן מובהק לא מהני משום שאלה:

אבל לפמ"ש הנוב"י שם לדחות דברי כנסת יחזקאל שכתב שאין לדייק ממתני' דמהני סימנין בגופו או בכליו לאחר ג' ימים מדלא קתני אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אחר בבא דאין מעידין לאחר שלשה ימים משום דווקא לאחר ג' ימים א"מ אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו דיש לחוש אחר שלשה ימים שנתפח נשתנו ג"כ הסימנים אבל בתוך שלשה אעפ"י שחסר הפרצוף כיון דהוא תוך שלשה מעידין ולכך לא תני אע"פ שיש סימנים בגופו בסיפא דאין מעידין לאחר שלשה ימים וכתב הנוב"י דאכתי היה לרבינו הקדוש לשנות תחלה דא"מ לאחר ג' ימים ואח"כ דאין מעידין אלא על פרצוף וכו' אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו דאז הוי עכ"פ הך דאעפ"י שיש סימנים בגופו הוי אפשר לומר דקאי גם ארישא משא"כ עתה ששנה התנא אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו קודם בבא דאין מעידין נראה להדיא דאינו קאי על בבא דאין מעידין לאחר ג' ימים יע"ש דיוק זה קשה להך שינויא דכליו בחוורי וסומקי אם לא שנאמר דלהך שינויא באמת אליבא דמ"ד סימן בינוני מהני מדאורייתא ה"ה דשני סימנים גרועים מצטרפי להתיר אם יש ט"ע בגופו ופניו ולא אמרו דמאה סימנין שאינן מובהקין לא מצטרפי רק למ"ד סימנים בינונים לא מהני מדאורייתא ע"כ לא מצטרפין מאה סימנין שאינן מובהקין אבל למ"ד סימנין דאורייתא ומהני סימן בינוני מד"ת ה"ה דמהני צירוף סימנים שאינן מובהקין וכבר צידד העה"ג בסי' הנ"ל לומר כן אליבא דהטור ודוחק:

ואולם גם לדברי העה"ג צ"ע מנין להם להוכיח מדלא קתני בסיפא אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו מכלל דסימן בגופו או בכליו מהני דלמא דווקא כשיש תרתי סימנים בגופו וגם בכליו דלא מהני כשאין שם צורת פנים וחוטם ובדאיכא רק לאחר ג' ימים מהני אבל מנין לנו ללמוד דאפילו אחד מהני וצריך לומר דס"ל דאם צירוף שני סימנים משוי להו למובהק א"כ אפי' אין שם היכרא דצורת פנים אחד ראוי הוא שיועילו ואם אין הצירוף גורם להחשב כסימן טוב א"כ אף לאחר ג' ימים לא יועילו:

ובענין צירוף סימנים ידוע דעת המ"ב והטו"ז דמהני להתיר והח"מ חולק וס"ל דלא מהני וכד' הרח"ש בקוע"ג וכתב דגם מהרא"י ומהריב"ן לב סוברים כן ולכאורה פשטא לישנא דמתני' משמע כן דקתני אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו מדקתני סימנין לשון רבים ולא מבעי' לדעת מהר"ל מפראג דס"ל אם אמרי' סימנין דרבנן לא חיישי' לשאלה א"כ הרי קתני דאפילו שיש סימנין בגופו ובכליו והן אם נאמר דמתני' מתפרשא בלשון או בגופו או בכליו א"כ מדקתני סימנין בגופו משמע וודאי אפילו כמה סימנים לא מהני בגופו דאל"כ ליתני אע"פ שיש סימן בגופו או בכליו ואם נאמר דלשון סימנין דקתני קאי על גופו וכליו הרי לדעת מהרי"ל את"ל סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה וממילא גם בגופו לא מהני שני סימנין וגם אם נאמר כדעת הב"ש דאם סימנין דרבנן חיישינן לשאלה הרי כ' לתרץ קושי' מהר"ל מפראג אמאי לא קתני אעפ"י שיש טב"ע בכליו. וכתב הב"ש משום דמיירי אף בכלים דלא מושלי אינשי וא"כ ממילא מוכרח דגם בגופו לא מצטרפין שני סימנין אלא דבאמת יש לומר בהיפך דאם נאמר דצירוף סימנים מהני לעשות סימן מובהק א"כ נסתר קושי' מהר"ל מ"פ דאיכא למימר דלעולם אם סימנים דרבנן ג"כ חיישי' לשאלה והא דלא קתני אע"פ שיש טב"ע בכליו היינו משום דאם יש טב"ע בכליו וליכא רק חשש שאלה בלבד מצרפין סימנים דגופו וכליו אבל כשיש רק סימן בכליו ונוסף עוד חשש שאלה אע"פ שיש סימן בגופו לא מהני ואם כן לא קשה לדעת הב"י דס"ל דחיישינן לשאלה אמאי לא קתני טב"ע בכליו משום דטב"ע מהני ע"י צירוף סימן בגופו קאמר וכ"כ בבאר היטב מאה"ע תשובת הגאון מהו' עוזר ז"ל דמהני צירוף סימנין אלא שאין ראיותיו במח"כ מכרעת לדינא שהיא ז"ל כ' להוכיח כן דאל"כ למה הדר רבא ואמר את"ל סימנין דאוריתא והכה הרא"ש עמד בזה וכתב דמפני שלא ידע רבא הטעם מפני זה לא רצה להכריע דאולי היה לרבנן טעם אשר לא ידע או דאוקי למתני' בצורבא מדרבנן וכתב הוא ז"ל שהוא דוחק. והרי גם הראב"ד כ"כ. ועוד דרך אחר איתא בשיטה מקובצת בב"מ. ואין להוכיח דין מה שעמדו עליו הגדולים ז"ל והישר בעיניהם נאמר להם כי דוחק גם מה שהוכיח מהך דחולין איכו ראיה וכתבתי במקום אחר מזה ומ"מ בזה שהכירוהו כולם בטב"ע ואיכא הך חששא דנתפח שכ' הנמוקי בשם הריטב"א דחששא דרבנן הוא וגם הרשב"א אע"פ שבתחלה כתב שהוא ספק תורה אח"כ כתב ג"כ דנראה דחששא דרבנן הוא עכ"פ בדאיכא תרי סימנין יש להתיר ולפמ"ש הפנים מאירות בחלק ג' הובא בס' שב שמעתתא וכ"כ בהגהה מהו' עוזר בתשובה אשר בס' באר היטב והוכיחו כן ומתשובת הרא"ש ומה שהקשה בפני יהושע כ"כ שם בספר שב שמעתתא לדחות מה שכ' הוא ז"ל מדר' אשי דקאמרי נקב יש בו בצד אות פלוני אע"ג דכתב הר"ן דרב אשי מוקי לה בשיירות מצוייות ולא הוחזקו אע"ג דהוא מדרבנן אפ"ה בעינן סימן מובהק נלפע"ד מלבד שיש לדחות גם ע"ז דמחמרינן בגט מיהו בלא זה כראה דאע"ג דאם ברור לנו דסימנין מד"ת לאו כלום הוא אז לא סמכינן אסימנין אפילו באיסור דרבנן מ"מ עתה דיש ספק אם מה"ת סמכינן על סימנין או רק מדרבנן בזה י"ל וודאי דבדרבנן ספיקא לקולא כיון דאיכא ג"כ סברא דאפילו בדאורייתא סמכינן עליה ורב אשי קאמר דאמרי נקב יש בו בצד אות פלוני אולי התנא סובר סימנין דרבנן ואז אין סומכין אפילו בדרבנן על סימן בינוני אבל עתה דלא איפשטא וכמה מרבותנו סוברים דהלכה כן כמ"ש בש"מ בב"ב בשם הריטב"א. והרח"ש כ' דדעת הרמב"ם ג"כ דסימנים דאורייתא בהא דהחמירו באיסור א"א ודלא כהרא"מ בדעתו של הרמב"ם נראה דיש לסמוך בדרבנן אפילו. ומ"ש הרמב"ם בה"ל גירושין פ"ג דנקב יש בו בצד אות פלוני היינו משום דמסיים אפילו הוחזקו ושמ"צ דאז הוי חששא דאורייתא ונראה מזה שהוא מפרש דרב אשי רצה לאוקמיה מתני' בכל ענין אפילו איכא תרתי דהוי חששא דאורייתא ואין תימה אם לא חילק הרמב"ם בין הוחזקו בלבד או שמ"צ בלבד דסגי בסימן בינוני ובין איכא תרתי דאין דרך הרמב"ם רק להעתיק מה שמפורש בגמ' וכן מ"ש הגאון בעל שב שמעתתא לפירושו בדברי נימוקי מוכרח להיפך ליתא דאין ראיה להיפך דאע"ג דמשאל"ס דרבנן מ"מ היינו בשהה עליו עד שתצא נפשו ואין מפורש שם דמיירי ששהו ולכך קאמר הנימוקי דאיכא סימנין מובהקין מעתה בנידון דידן דאיכא כמה צדדי היתר דעת ר"ת פניו כולו שלם רק מעט אצל הנחירים וכל גופו שלם וגם שני סימנין קרובים להיות מובהקין החטוטרת בגבו בצד ימין והצואר העב וגם השינים זוג זוג כפולים דאיכא דעת ר"ת ודעת המ"ב ועה"ג דסימן עם טב"ע מהני לאחר ג' ימים וצירוף שנים או שלשה סימנים בגופו אם יש ב' רבנים מורי הוראה מתירין הכני סניף להצטרף עמהם דברי ידידו:

ה"ק מאיר א"ש

תוכן העניינים

אמרי אש חלק אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה