אמרי אש חלק אבן העזר· רבי מאיר אייזנשטטר
סימן ב
שלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוהג"ד חרוץ ושנון וריח לו כלבנון חכם וסופר אשכול הכופר כקש"ת מוהרר מאיר נ"י האב"ד דק"ק קראהלי יע"א:
נעימות ימינו אשר שלח ביד רבי יעקב בר"ש הגיענו בימים שעברו. והנני לכתוב אליו אודות האיש הנ"ל אשר כתב מעכ"ת כי זה כמה שנים אשר נשטתית אשתו ר"ל וכבר ביקש רפאות תעלה לה והוציא כמעט כל אשר לו ויתר מנכסיו ואין מזור לה והנה הוא מבקש עתה להתיר לו לישא אחרת עליה וכבר פשטה ההוראה להתיר עפ"י מאה רבנים משלש מדינות ורק שישליש הבעל כתובתה ותוספת ויזון אותה משלו וגם למסור הגט ביד השליח כמבואר בדברי הפוסקים. ואולם האיש ר' יעקב הנ"ל אין בידו לעשות כן ואף שאין לה תוספת כתובה מ"מ גם העיקר כתובה אין בידו ליתן לה ואין בידו רק מאה זהובים שיין אבל קרובי האשה רוצים לחייב עצמם לזון אותה בעד פירות מאה זהובים הנ"ל כל ימי חייה וכתב מעכ"ת ני' כי כל הצדדים שכתב הצ"צ בסימן ס"ז להתיר לישא אחרת ע"י שימכרו קרוביה להבעל כתובה בטובת הכאה ישנו גם כן בנדון זה ומעלתו מפקפק על דברי הצ"צ במ"ש שתזון האשה מפירות המעות שנתן הבעל בעד טובת הנאת כתובתה דכיון דמוכרת כתובתה אין להבעל פירות כמבואר באה"ע סימן פ"ה א"כ אמאי לא יתחייב הבעל לזונה משלו והפירות יהיו ג"כ שלה:
הנה למ"ש המהרש"א בב"ק בדף פ"ט ע"א תוס' ד"ה פירא דפירא ה"ט דלא תקינו ליה רבנן דהא ל"ל פסידא דהרי אינה מוכרת רק ע"מ אם תתאלמן או תתגרש והרי אם יהיה כן יהיה צריך ליתן להאשה את הכתובה במכירתה ואין תחתיה להלוקח וזה שייך במוכרת לאחרים דהכתובה היה צריך ליתן בלא"ה אם תתאלמן והמעות שקבלה הרי היא משל אחרים ומה להבעל בהם ענין כלל אבל במוכרת לבעלה בטובת הנאה שגם אז אינה מוכרת רק מה שהיה לה לגבות אם תתאלמן או תתגרש ובזה אין הפסד להבעל אבל אולי לא תתאלמן ולא תתגרש רק אם תמות בחייו ונמצא שנתן את המעות הללו בכדי ואע"ג דלעומת זה יוגרע מחיר הכתובה וסך המעות שהוא נותן מ"ע אין שייך לומר בזה שאין לו הפסד וכ"ש אם שלא ברצונה הוא קונה רק להתיר נפשו מכבלי העיגון כנידון של הצ"צ אינו מוכרח שיהיה הפירות שלה:
ולכאורה יש לעיין ג"כ על הא דפטר הגאון בעל צ"צ את הבעל ממזונות מהא דמבואר בסימן צ"ג דדעת הח"מ והב"ש דהמוכרת כתובתה יש לה מזונות לכ"ע ואולם הצ"צ כתב שם דהסך שיתן הבעל בעד כתובתה יהיו כ"כ שיהיו הפירות הסך ההוא מספיק לפרנסתה ולזה הקשה מעלתו ני' רק מהך דפ"ה דהפירות שלה. ואמנם יתכן דהצ"צ בשיטת רבו הב"ח אמרה שכתב דהטור ס"ל דהמוכרת כתובתה אין לה מזונות בחייו ואף שהב"ח כתב ג"כ דלהרמב"ם דווקא במוחלת אין לה מזונות אבל לא במוכרת מ"מ כיון דבמוחלת אין לה מזונות אפילו אינו דידיה מכלל דחשיב למזונות ג"כ כמו תנאי כתובה וע"כ הא דמוכרת אין לה מזונות היינו משום דאמרינן זוזי אנסוה וכמ"ש הב"ש וכיון דעכ"פ במוחלת ומחלה ג"כ מזונות יש להבאים מכח האשה רשות ג"כ למכור את הכתובה עם תנאי דהיינו מזונותיה אם רואין כי הוא לטובתה דע"י כן ירבה הבעל במחיר הכתובה וטובתה לתת מיד ותהי בטוחה על הכל וכמ"ש הצ"צ שם ולפ"ז אף את"ל דמוכרת כתובתה לבעלה ג"כ אין לו פירות היינו בסתמא אבל כאן לכך הוא מרבה במחיר הכתובה וטובת הנאה למען יפטור ממזונות והוא לטובת האשה ובאמת שאין הכרח כלל לומר במוכרת לבעלה שצריך ליתן לה מזונות וראיית הב"ש בסי' צ"ג ס"ק י"ח תמוה דעיקר הספק לכאורה היינו דווקא במוכרת לבעלה אבל במוכרת לאחרים וודאי יש לה מזונות וכמו שיש לה כב"ד ורק עיקר הספק במוכרת לבעלה וא"כ מאי ראיה מדלא אוקמי ברייתא בחייו דהרי הברייתא איירי במוכרת לאחרים להדיא וע"כ מיירי ביתומים:
ובאמת נראה דלכ"ע אם נראה לב"ד שיש טובה להאשה במה שפוטרין אותו ממזונות כי בכך ירבה כסף מקנתו וכדומה יש רשות לב"ד לפטרו ואין בזה גמגום על דברי הצ"צ ואולם מ"ש כי יש לחוש שיטעון הבעל קים ליה כהרמב"ם דבנשטתית הבעל פטור ממזונות בזה לכאורה דבריו תמוהים דאיך לא נחית לחלק בין אין יודעת לשמור את גיטה דאז הבעל חייב במזונות אף להרמב"ם כמו שהוכיח הח"מ וב"ש מדבר הה"מ אלא שראיתי בתשובת מהר"א ששון סי' נ"ה דף ע"ט ע"ב שכתב דאף הראב"ד לא פליג על הרמב"ם רק לענין רפואתה אבל לענין מזונות מודה וכתב עוד שם דהיינו טעמא דהרמב"ם דתיכף שתקנו חז"ל שלא יגרשנה תקנו ג"כ שלא יזון אותה כו' לפי שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים כו' ועוד שהיא אינה יכולה לשמשו ולהיות עושה וא"כ מן הדין הגמור היה שיגרשנה אלא שיחמירו עליו כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכיון שכן איך יעלה על הדעת שיתחייב במזונות מי שאינה משמשתו והיא שוטה עכ"ל. לפי משמעות לשונו נראה דכל שאינה משמשתו והיא שוטה לכ"ע פטור הבעל ממזונות אף שיש לומר שגם הוא דווקא באונס מפני תק"ח קאמר. הלשון לא משמע כן והוא ז"ל בתוך דבריו כתב בפירוש במ"ש אליבא דהראב"ד שהיא כנגד דברי הרה"מ שהשוה רפואה למזונות ובאמת שהדבר תמוה איך יפטור ממזונות אם א"א לגרשה והלא נסתחפה שדהו ומדברי מהר"ש משמע דסברת כיון דאינה ראויה לאישות אינו חייב לזונה וזה צ"ע כיון דנסתחפה שדהו כאמור. וכבר חשבתי על פי דברי מהר"ם דמה שכתב דיבמה שנפלה לפני מומר פטורה מהא דאיתא ס"פ הגוזל אלא מעתה שנפלה בלפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה ומשני התם אנן סהדי דמינח ניחא לה משום דר"ל וכתב מהר"ם דבמומר דאנן סהדי דלא ניחא ליה פטורה מן החליצה ויעיין במל"מ בפ"ו מה' זכיה ומתנה מ"ש ליישב דברי מהר"ם והרא"ש דבקפידא גדולה אף שיש דעה אחרת אפי' הכי אמרינן דלא עביד רק על דעת עצמו יע"ש ולפ"ז בבעל שנשטית אשתו ניהו דלענין קידושין לא נאמר דלא להוי קידושין משום דאדעתא דהכי לא קידש כי אין הפסד לו בקידושין כלל אבל לענין שאר כסות ושאר חיובי הבעל שפיר י"ל דאדעתא דהכי לא התחייב ולהוי כמתנה על מנת שלא יהיה לך שאר וכסות אם אינך ראויה לאישות ולפטרך בגט אי אפשר. ויהיה בזה מדוייק לשון הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין שכתב דלכך אין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים טעם זה כולל בכל שוטה אף אם אין יכולה לשמור את גיטה כן י"ל קצת על דרך מו"מ של הלכה ואולם לדינא בוודאי לא נטה ימין ושמאל מדברי אבותינו האחרונים הח"מ והב"ש דכל שהיא אינה יכולה לשמור את גיטה דאין יכולה להתגרש מן התורה בעלה חייב בשאר כסות וכדמוכח מדברי הרב המגיד שם ומ"מ לדין שוטה שחידש הצ"צ דהב"ד וקרובי האשה יכולים למכור להבעל כתובתה בטובת הכאה ולפוטרו מן המזונות אם יהיה בכסף מקנתו די מחייתה גם אם נחליט בזה שלא כדבריו או כאמר דגם הוא ז"ל לא אמר דהבעל יכול לומר קים לי כהרמב"ם רק בשוטה שיכולה לשמור גיטה מ"מ אפשר להקל מפני טעמים אחרים שכתב שם בתשובה:
ומעכ"ת ני' העיד שכל הנך חששות ישנן ג"כ בבעל הזה ואשתו וכ"ש שלפ"ד מעכ"ת נ"י כבר מרן הגאון בעל חת"ס הסכים להתיר להבעל לישא אשה אם יתן מאה זהובים שיין והקרובים יתחייבו עצמם לזונה כל ימי חייה. ומיהו נראה דכיון דבנידון זה אין במאה זהובים שיין להחיות נפשה בפירותיהן ורק כי הקרובים מדעת עצמם רוצים לזון אותה תמורת מאה זהובים פירותיהן בזה וודאי אין הבעל נפטר מחיוב שאר וכסות ויש להבעל לחייב עצמו וליתן כתוב וחתום ביד ב"ד שאם יקרה שקרוביה יסוגו אחור ולא יקיימו מה שהתחייבו עצמם אזי הוא יתן לה מזונות ומדור כדי צרכה ואז יש לסמוך על צ"צ ובפרט כי י"א דהאידנא לאחר אלף החמישי נשלם חרם דרגמ"ה ופשוט שלא יהיה דבר נגד חוקי המלכות ושרי המדינה יר"ה: