אור ברסלב

אמר שומר· רבי אברהם חיים אדאדי

סג

סב

שובה למעונך שאומרים אחר הכנסת ס"ת בהיכל הוא ממהרד"א דר"נ ודס"ד והא"ח דכ"ב אות ס"ה ומהרוקח סי' שס"ב מוכח דלא שייך לאומרו אלא בשבת וי"ט וכן הוא בערי הקדש תוב"ב ומקרוב נגה עלינו זר"ח שלוח שד"ר לן מר מע"הק צפת תוב"ב הרב המובהק מהר"ש חמוי זצוק"ל וקרא ערער על מנהג פה העירה יע"א שאומרים אותו גם בחול והאמת אתו ונראה טעם לדבר כי אדנותו ומלכותו יתברך לא נגמרה בשלמות עד יום השבת וכמו ש תיקנו אנשי כנ"הג בנוסח יוצר של שבת וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וזה מורה שובה וכו' כי כל פה וכל לשון יתנו הוד והדר למלכותך. ובנחה יאמר וכו' הוא רמז למנוחת השבת וי"ט שיש בו מנוחה ג"כ לישראל וגם דאקרי שבתון ע"כ:

ויאמר אברהם הש'תא הכא בין כתיבה להדפסה נראה בעליל לארץ ס' ויוסף אברהם לאחד מח"ור אר"ץ יע"א שבשפלנו זכר לנו דרמי ומקשי עלי דידי על מ"ש בספרי זוטא השמר אמת והגם כי כשל בעוני כחי תקותי ה' מבטחו והן לי פה להשיב בס"ד:

ראיתי בספר ויוסף אברהם הנד"מ דף רכ"ג ע"א שדקדק על דברי שכתבתי בספרי הקטן השמר אמת וז"ל נר"ו וכן ראיתי בס' הש"א נר"ו דכ"ה אות ז' שכתב וז"ל נראה דאם הוא עסוק בפסוקי דזמרה יכול להפסיק בשתיקה לשמוע קס"ת דמרן בסנ"א לא כתב אלא דאסור להפסיק בדיבור ואע"ג דהפר"ח בסנ"א סק"ד כתב עיין בסס"ה וכדינו שם דינו כאן מוכח דבשתיקה נמי הוי הפסק וכ"כ הרב חיד"א בקשר גודל דע"ט מ"מ יש לחלק כשהוא לדבר מצוה ומידי דהוה דאם קראוהו לעלות לס"ת בפ"דז דיעלה אליבא דכ"ע דיש חילוק בין פ"דז לק"ש וברכותיה ועוד דבפ"דז רשאי לומר וזאת התורה וכן יכול לענות אמן ע"כ ברכות עי"ש ומדכתב רשאי להפסיק ולא כתב שחייב להפסיק נראה דוקא אם הוא רוצה לשמוע קס"ת אבל אינו חייב להפסיק כדי לשמוע. אכן מה שכתב והביא ראיה מדברי מרן שכתב שאין אסור להפסיק אלא בדיבור דברי הרב החביב בש"ות א"ח הנז' הוי תיובתיה שעלה בדעתו תחילה לאסור לומר וזאת התורה ממ"ש הרי"ף והרא"ש דמבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ואם איתא לדבריו דיש לחלק כשהוא לדבר מצוה הו"ל לחלק דדוקא דיבור בעלמא אסור אבל דבר מצוה מותר עכ"ל הרב ויוסף אברהם הנ"ל:

וישב אברהם על ראשון ראשון דמה שכתבתי רשאי היינו לשני צדדים פירושו חייב כמ"ש התוספות בקידושין דל"א ע"ב והיינו דאם אין כאן צבור אחר לשמוע בו קס"ת חייב להפסיק בפ"דז ולשמוע קס"ת. ואם כפשטה לשון רשאי דהיינו אם ירצה היינו אם יש צבור אחר והוא עמהם שעתידים לקרות בתורה אם ירצה לשמוע קס"ת בצבור הראשון רשאי דאם שמע קס"ת שני פעמים מאי הוי. ועל מ"ש להקשות עלי מתחילת דיבר של ש"ות הרב החביב ז"ל שכתב דאסור בפ"דז בפ' וזאת התורה דהויין תיובתי דלא חילק בין דיבור דעלמא לדבר מצוה. זו אינה צריכה לפנים דדיבור שאני דהוא חמיר יותר מהשתיקה ובזה לא דברתי. ותו דקס"ת מצוה גדולה יותר ואפיקו לה מקרא ואזני כל העם אל ספר התורה משא"כ בפ' וזאת התורה דאינו אלא ענף מצוה בעלמא וכמ"ש החיד"א בח"ש ססס"ח. ותו דדברי הרב החביב מוקשי"ם ועומדים דכתב דשתיקה בתוך פ"דז אסור דשומע כעונה דהא רובא דרבוות' אפליגו בזה וכוותייהו פסק מרן בסק"ד וכמ"ש עליו הרב חיד"א שם:

כתב עוד הרב הנז' נר"ו לדקדק עלי וז"ל והוסיף על השמועה הרב הש"א ומ"מ כשמפסיק בפ"דז יהיה ההפסק בין מזמור למזמור וכו' ולא גרע מדבר הרשות דכתב מור"ם בסי' נ"ד דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת וכו' ולא ידעתי מנ"ל הא דצריך להפסיק בין מזמור למזמור שהרי מי שחילק בין פ"דז לק"ש הוא המג"א בסי' קל"ה סק"ו גבי קראוהו לעלות לס"ת ולא מצינו שחילק שצריך לעלות בין מזמור למזמור ועוד דכיון דהוא עומד בפ"דז ולא גמר הברכה דפ"דז מה לי באמצע הפ"דז מ"ל בתחילתם ואי דחיליה ממה שמצינו גבי ק"ש דיש הפרש בין תחילת הפרק לאמצע הפרק הא ליתא דק"ש שאני ואין לדמותה לפ"דז עכ"ל:

הנה הרב נר"ו מתהפך מגב לגב דממ"ש בתחילה ועוד דכיון דהוא עומד בפ"דז ולא גמר הברכה דפ"דז מ"ל באמצע הפ"דז מ"ל בתחילתם ע"כ מוכח דס"ל דפ"דז חמירי יותר מפרקים של ק"ש ואילו ממ"ש אח"ך ואי דחיליה ממה שמצינו גבי ק"ש וכו' הא ליתא דק"ש שאני וכו' נראה דפ"דז קילי מפרקים של ק"ש והאמת שלא שלטו מאור עיניו בטור סנ"א שהביא דברי הרי"ף שכתב ובפ"דז אסור לאשתעויי וסיים הטור ע"ז ומיהו לא עדיף מברכות ק"ש דקי"ל דבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובתוך המזמורים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד וכו' ע"כ הרי דמשוה פרקי דפ"דז לפרקי ק"ש. אלא דמצינו בעניית אמן דברכות דבפ"דז יכול לענות על כל אמן דברכות ואלו בעומד בברכות ק"ש לא כמ"ש החיד"א בקשר גודל. ועיין להרב מהר"י זיין הובאו דבריו בגו"ר כלל א' ס"ן דאם הוצרך לנקביו בפ"דז יפסיק לברך בין מזמור למזמור וכתב שם משם מהר"י בנימן דמ"ש מרן בסג"ן אם נזדמן לו ציצית בתוך פ"דז לא יברך עליהם עד לאחר ישתבח ה"ה בין מזמור למזמור נמי יפסיק ואף לפי דברי סתמות מרן הנז' סתמא משמע דגם בין מזמור למזמור לא יפסיק שניא ההיא משמיעת קס"ת דהתם בברכת ציצית יכול להמתין עד לאחר ישתבח ולמה יפסיק אפילו בין מזמור למזמור משא"כ בשמיעת קס"ת אין הדבר תלוי בידו דאין בידו לעכב הצבור ולכן כל מה שיכול להפסיק בין מזמור למזמור שפיר דמי ואם אינו יכול יפסיק אפילו באמצע. וכן מ"ש להקשות מדברי המג"א דלא חילק בין תוך המזמור לבין מזמור למזמור גם התם נמי נימא הכי דאין הדבר תלוי בידו ואין ה"נ אם ממקומו שהולך עד הגיעו לתיבה יכול לסיים המזמור תע"ב ולא ביאר זה המג"א מרוב פשיטותו וגם הגו"ר שם סנ"א דסבור דפ"דז יותר חמירי מברכות ק"ש. אם נאנס כתב הוא ז"ל דיפסיק בין מזמור למזמור הרי דחילוק זה דיש הפרש בין תוך המזמור לבין מזמור למזמור הוא חילוק שריר בריר וקיים. אלא דיש להרגיש על עיקר דברי הגו"ר מדברי הטור הנ"ל שהשוה פ"דז לברכות ק"ש:

כתב עוד להקשות וז"ל ועוד ק"ל על דבריו במה שנסתייע מדברי מור"ם שבסי' נ"ד שכתב דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת וקשה דא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה התם דוקא לקבול אחר ישתבח מותר אבל בתוך פ"דז אסור גם הבא מן הדין לשתוק ולשמוע קס"ת דוקא אחר ישתבח מותר אבל בפ"דז אסור לפי שעדין לא גמר הברכה ועוד דאפילו דברי מור"ם שבסי' נ"ד אנן בדידן דקבלנו הוראת מרן וכו' והרי מצינו למרן וכו' הרי נראה להדיא דסתם לן מרן דאפילו לצורך מצוה אסור להפסיק לדעת מרן וא"כ קשה מאי מביא ראיה מדברי מור"ם והם לדידן דלא כהלכתא ועוד דהא מצינו למרן ז"ל בסנ"א שכתב דאסור להפסיק בדיבור מן ב"ש וכו' ולא נחית לחלק וכו' אלא כל אפיא שוין שאסור אפילו לדבר מצוה עכ"ל:

זאת אשיב אין לומר בזה דיו לבא מ"ה וכו' משום דלקבול למה אנו מפסיקין בתוך פ"דז ואפילו בין מזמור למזמור כיון דאפשר להמתין עד אחר ישתבח אבל בשמיעת קס"ת אי אפשר להמתין כיון שהוא בתוך פ"דז והצבור הוציאו ס"ת ויפה למדנו מדברי מור"ם הנז' דלצורך מצוה שרי האי כדיניה והאי כדיניה. ומה שכתב דמרן לא ס"ל הכי עיין להרב יד מלאכי דף צד"ק ע"א דכה"ג דכותב מרן בסתם ואח"כ מזכיר חילוק בשם י"א אי חשיב סתם ואח"ך מחלוקת או אינו אלא לפי שהחילוק ההוא לא נזכר בדברי הסתם הא' ולכך כתבו בשם י"א ולא כמ"ש הוא נר"ו הדבר בפשוט ואף לפי סברת מ"ד דכה"ג הוי סתם וי"א וכמ"ש הוא נר"ו אכתי י"ל דשניא ההיא וכמ"ש לעיל ואין דברי מרן מכחישים החילוק שחלקנו דבשתיקה לצורך מצוה ש"ד אלא דמרן לא חשיב הא דלקבול צורך מצוה כ"כ כיון דאפשר אחר תפילת י"ח משא"כ בשמיעת קס"ת. ועל מה שכתב מדברי מרן סנ"א שכתב דאסור להפסיק וכו' ולא נחית לחלק וכו' אין מופת חותך בזה דמרן לא ס"ל הא דמור"ם משום דאין שם מקומו ולכן לא חילק כמו שחילק מור"ם בסנ"ד בין דבר מצוה לדבר הרשות:

ומה שכתב עוד בתוך דבריו וז"ל ועוד ק"ל ע"ד שהראיה שמביא מדברי הפר"ח וכו' ודחה אותה בקש וכו' ומה שרצה לחלק בין השתיקה כשהיא לדבר מצוה וכו' לא ידעתי מנ"ל לחלק והרי גם בק"ש בסנ"ה וכו' לא מצינו וכו' ועוד דאדרבה מצינו למור"ם וכו' וא"כ ודאי לפ"ז מ"ש הפר"ח דאפילו לצורך מצוה דינא הכי וכו' מדלא נחית לחלק בהכי ע"כ. הנה מה שכתב ודחה אותה בקש אינו דאין לך בתפלה חמור יותר מתפלת י"ח דאפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ועכ"ז לצורך קדיש וקדושה ישתוק ויכוין אע"ג דשומע כעונה כמ"ש מרן בסק"ד ומכ"ש לק"ש וברכותיה דקילי יותר מתפלת י"ח דשרי ודאי לענות קדיש וקדושה כמ"ש מרן בסס"ה וה"ה לפ"דז דדינייהו כברכות ק"ש כמ"ש הטור סנ"א כ"ש בשתיקה דודאי שרי אלא דלא סגי ליה בשתיקה. וכן מ"ש מדברי מור"ם סנ"א דאפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ב"ש לישתבח וכו' אין צריך לכפול הדברים כי כבר כתבתי בריש כל מרא'ין על מה שדקדק עלי מש"ות הרב החביב דלא חילק בין דיבור דרשות לדיבור של מצוה. דעיקר מטרין דברי אינו אלא על השתיקה בלבד ובזה הוא שחילקתי בין רשות למצוה אבל בדיבור לא קאמינא. והאמת דמה שכתבתי להפסיק בשמיעת קס"ת בין מזמור למזמור אינו אלא אם יוכל לבא לו הדבר בנקל והחכם עיניו בראשו דקודם הוצאת ס"ת יגמור המזמור שהוא עוסק בו ואם לא אפשר ליה ימתין עד בין גברא לגברא ויגמור המזמור ההוא:

ת"ו ש"ל ב"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

אמר שומר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה