אור ברסלב

אמר שומר· רבי אברהם חיים אדאדי

נא

נ

חתן שנתעברה ממנו משודכתו הרב שמש צדקה אב"העז דקדק מהגו"ר כיון דממנו הוא דיינינן לה כבתולה גמורה לשמחה ולברכה ושם בנו השיג עליו אלא שכתב שהמנהג כדברי הרב אביו והחק"ל אב"העז סל"ב פלפל בחכמה בדברי הרב שמש צדקה הנז' והביא דעת הרמב"ם דכתובת מפותה מאתים ורבו החולקים עליו דאין לה אלא מנה וכוותייהו קי"ל דדינה כאלמנה וזה דלא כדעת הרב שמש צדקה ואין לומר אע"ג דכתובתה מנה לשמחה שבעה דומיא למ"ש הגו"ר במוכת עץ מלבד דדבריו הם חידוש והבו דלא להוסיף עלה עוד הרי הרמב"ם תלה ההפרש בשמחה וברכה בין בתולה לבעולה והכא הרי בעולה היא ושוב נרגש ממה דקי"ל בחור עם אלמנה שמחתו שבעה וה' שמש צדקה ובנו לא נסתפקו כי אם בבעולת עצמו וסיים שנראה לו ברור דהמקרש בביאה ונשאה אח"ך דכתובתה מאתים ודינה כבתולה לשמחה ולברכה דאינה דרך זנות וי"ל גם במשודך שבא על משודכתו אינה דרך זנות וכו' אך אין זה מספיק ואף אי ספק הא קי"ל ספק ברכות להקל ושוב מצא בש"ס דכתובות די"ב דנבעלה מהשודך כתובתה מאתים וליישב הסוגייא ששם דט"ל דנראה הפך שאני מי שהיתה משודכת לו ע"כ וממה שלא חזר על הברכות נראה דאכתי קאי בדעתו מכח דספק ברכות להקל אך קשה מ"ש מאלמנה לבחור ולענין קריאת ואברהם זקן נראה דדיינינן לה דהדבר תלוי בבחירתו כמש"ל בבחור עם אלמנה ואע"ג דהכא הוא עצמו בעלה לא נגרע כחו מבחור דעלמא אטו בחור עם בתולה מי בעינן בחור שלא טעם טעם ביאה כלל וכן י"ל גם במוכת עץ או אנוסה או מפותה מאחר אע"ג דדיינינן לה כאלמנה כמ"ש הגו"ר שם והוא בכלל א' סטו"ב מ"מ הרי קי"ל בחור עם אלמנה דינו כבחור ובתולה והייתי בליוורנו וראיתי בחתן שבא על משודכתו והיתה כריסה בין שיניה ולא קראו לו ואברהם זקן ושאלתי לחכמי העיר ואמרו לי שכך מנהגם והטעם מתורת קנס נחתי עלה כדי שלא יבואו לעשות כדבר הרע הזה ומנהג יפה הוא ע"פי הטעם הנזכר אך קראו אותו בתוך העולים לס"ת בחובת היום ותו לא מידי:

תוכן העניינים

אמר שומר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה