אמר שומר· רבי אברהם חיים אדאדי
לז
אשה שהקדישה ס"ת לב"הכנ זו ובא בעל בתה ונטלו לבית הכנסת שלו וטען שחמותו לא נשבעה על כתובתה ואין הקדשה כלום עוד ס"ת זה הוא מנכסי בנה למנוחת נפשו ואשתו ירשה אחיה ומה לה להאם בזה מתון ומסיק דהאמת עמו ועוד שטר ההקדש אינו אלא בע"א וצריך ראיה בעדים להוציאו מרשות הבעלים כמ"ש מרן בא"ח משם מהרי"קו ונתבאר בט"ז שם ובש"ך י"ד סרנ"ט דמהרש"ל חולק ע"ז ומהריק"ש כתב כל הנודר לדעת ב"הכנ שמתפלל בה נודר וה"ה בניו וקרוביו וכמ"ש הרא"ם ומהרש"ך בהקדש דאמדינן דעתיה וכו' מכל זה מבואר דיש כח לבע"הב ליטלו ומה גם שכבר הוציאו והוא בחזקתו ואין הקהל האחר ולא הש"ץ יכול להוציאו אלא בראיה ברורה ומה שחזרו בני ב"הכנ הא' והוציאוהו מעשים אשר לא יעשו. תקפו של יוסף סע"ד ודין דין אמת מ"ש כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ויתנכה מכתובתה אין הקדשה הקדש כנז' בא"העז סצ"ו ואע"פ שהוא מנכסי בנה ואחותו הסכימה עמה מ"מ רשות בעל אחותו בעינן אבל אם הבן עשאו בחייו ונתנו בב"הכנ שרגיל להתפלל בו ואח"ך חלי"ש וירשה אותו אחותו אין כח לבעל אחותו להוציאו משם ולהוליכו לב"הכנ שרגיל הוא להתפלל שם דטובת הנאה אינה ממון ליורשה כמ"ש מור"ם ח"מ סרע"ו ויעו"ש סל"ז ס"ט ובסל"ז סל"ה ובסר"ג ס"א ומטעם זה מחיתי בבעל אשה אחת שירשה את אביה ורצה ליטול הס"ת מב"הכנ שהניחו שם אביה לב"הכנ שרגיל הוא להתפלל אך אמרתי לו שבשבתו של הס"ת ההוא ילך הוא שם להתפלל ויקראו אותו לתורה כדרך מי שיש לו ס"ת שלו שקורין אותו לתורה ביום משמרת ס"ת שלו שכן המנהג פשוט גם ביורש ומ"ש הרב הנז' שם מהט"ז והש"ך דמהרש"ל חולק על מהרי"קו לא ידעתי לאיזה צורך כתב כן כיון דנקיט העיקר כפסק מרן דפסק כמהרי"קו ולא עוד אלא דלא ראה להגו"ר ח"מ כלל ג' שעשה שלום בין מהרי"קו למהרש"ל וכמו שרמזתי דבריו בחיבורי השמר אמת וכן מ"ש הרב הנז' שם מהרא"ם ומהרש"ך כבר בחיבורי שם הבאתי דרבים חולקים עליהם דלאו כל כמניה להוליכו לב"הכנ אחר לא הוא ולא קרוביו ולא עוד אלא דהרדב"ז סבר גם בהתנה להוליכו למקום שירצה אין התנאי כלום: