אור ברסלב

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה ס

שאלה נט

עוד נשאלתי בצוואה שז"ל בראשון דער חתונה האט גיהאט דעד באקומט כסף ביז דיא אנדרי אויך חתונה גיהאט האבין יעקב בני האט גיקאסט הוצאות שמונים ר"ט דא האט בני הירש הבחור אויך נאך צו פאדערין הוצאתו וגם בניו הקטני' יוסף ואיצק זאלן איטליכר פון דען קלייני יו"ד ר"ט מער האבין בתי רחל זול שני מאות ר"ט האבין אונ' עשרה ר"ט בעד חגורה וטבעתים ומלבושים בני יעקב הבחור זאל האבין סך פלוני פר זיין בכורה ובני פלוני חפץ זה אשתי סך פלוני ווייטר וואס ביותר איזט זאלין זיא מחלק זיין כפי סדר עולם. ועתה האפוטרופס שואל וטוען לזכות היתומה רחל שתקח ר' ר"ט כנ"ל ועוד חלק כחצי) כח"ז מהנשאר מאחר שמשמעות ל' הצוואה כך כנ"ל ווייטר וואס ביותר איז זאלין זייא מחלק זיין כפי סדר עולם וידוע דסדר עולם הוא כן שהבת יורשת ס"ז. ואני בעניי הכינותי לשאול דלמא לא תקח הבת ר' ר"ט הנ"ל מלבד עישור נכסים כמו שנראה לאמוד דעת האב וכמו שהביא הב"י סימן ר"ן ע"ש הרשב"א על ראובן שצוה בשעת פטירתו שתטול בתו מנכסיו כך וכן ולא צוה שתטול מחמת נשואיה אם תטול אותו סך מוסיף על עישור נכסים והשיב שדעתו נוטה לומר שאף על פי שפסקו הפוסקים כר' יוחנן דאמר בפ' מ"ש גבי מ"ש וכו' נוטלת המתנה מלבד עישור נכסים ואפשר לומר דבנ"ד אומדן דעת של האב דלצורך נשואי' נתן לה כיון שמדקדק באמרו עשרה ר"ט פר חגורה וטבעתי' ומלבושים ועוד אנו בקיאין בדעת האב בותרנותו אחר שהיה רוצה להשוות המדות שלא לשנות בן בין הבנים ומכ"ש למה יעבור נחלתו מברא לברתא ליתן לה מתנה גדול' כל כך וכנראה משאר בנותיו הנשואי' שלא נתן להם לנדן יותר משיעור זה אמנם דא"כ גם בשאלה קמיית' נמי י"ל שתטול על כל פנים בהח"ז מאחר שגם הנשואי' יש להם שטר בכת"י ומסדר עולם אין ראיה לזכות היתומה הנ"ל דבאמת נתפשט המנהג שלא יורשת שום ח"ז כי אם בשטר ואף אם יש מנהג אין לילך אחר המנהג שהוא נגד דין תורה כמ"ש מהרמא"י בהג"ה ש"ע סימן רפ"א בשם מהרי"ק לענין המנהג שאין הבכור נוטל פי שנים עוד כתב מהרמא"י סי' רמ"ז ע"ש המרדכי פרק מי שמת מי שהיה לו בנים מאשה א' ונשא אשה אחרת והתנה עם בניו הראשונים שבני' מן השנייה יטלו חלקו בירושה כמו הם ולא היה לו מן השניה רק בנות אין לבת במקום הבנים כלום ופי' הסמ"ע ואף על גב דודאי דעתו היה שגם בנותיו יטלו חלק דאל"כ למה ליה להתנות פשיטא דבניו האחרונים יטלו חלק כראשונים כו' מ"מ אין לעקור די' דאורייתא וכו' מכ"ש כאן שיש להם משמעות על שאר בניו ולא על הבנות שאין לעקור נחלה דאוריתא הנלע"ד כתבתי ואם שגיתי אתי תלין וכו' כ"ד קטן שבתלמידו בנימן וואלף בן לא"א כהר"ר אלכסנדר.

תשובה בדיק לן מכ"ת ז"ל בקמייתא בא' שנדר לא"י ל' ר"ט מיד לאחר מיתתו וכו' ולשון זה נמצא כתוב בפנקסו והיורשים אינם רוצים לקיימ' וכפי שראיתי שפשוט למכ"ת דמה שכתוב בפנקסו שדבר זה הוא קדוש להקדש ומוציאי' מיד היורשים אלא שנסתפק כ"ת במה שכתוב שינתן לאחר מיתה ואינו כאן שיקיים בידו ופשיט ממ"ש המרדכי בשם מהר"ם פ' מי שמת והובא בהגהות מוהר"ם בח"מ סימן רי"ב סעי' ז' איברא מאי דפשיטא למכ"ת כן נמצא בש"ת מהרי"ק שורש קס"א והוכיח שם קצת בראיות והביא הב"י והש"ע בטא"ח סימן קנ"ג סעיף י"ט ע"ש בל' יש מי שאומר הגם שיש לדון על אותו ראיה מ"מ לא דייקי' מאחר שכבר הורה כן רב מפורסם וראיתי בש"ת מהר"מ טראני ח"ג סימן צ"ט דחולק על דין זה כיון שהכתב הוא תחת ידו ולא בא ליד הקהל אומרים נמלך היה וכו' גם טענינן ליתמי שמא נשאל על נדרו דקי"ל נשאלים על הקדש ע"ש מ"מ החכם הרש"ו בסי' ק' כשכתב לו לעיין בש"ת מהרי"ק הנ"ל לא חלק עליו והסכים לדבריו ונתן סנגורין לדבריו שבתשוב' צ"ט ע"ש באופן שנשארו דברי מהרי"ק קיימים וא"כ פשוט דיפה דן כ"ת מדברי מהר"מ שבמרדכי הנ"ל דלאחר מיתה ודאי אינם צריכי' היורשים לקיים כיון שנדרו הוא לאחר מיתה ואינו כאן אין היורשים צריכים לקיים ומה שהשיג כ"ת על דברי מור"ם שבתשו' סימן מ"ח באם שאמר ליתן מיד ומת אח"כ שצריכים היורשים לקיים כמבואר להדיא בדברי תשו' הרב ב"י מטעם דאמירה לגבוה כמסירה בכל אופן המועיל להדיוט גם אני השגתי על מור"ם ז"ל בזה ולהדיא כתוב בפ' ד' וה' במלחמות ה' דבצדקה מוציאי' מיד הנודר בב"ד ע"ש ועיי' ש"ת שארית יוסף סי' ג' בסופו וק"ל וכתבתי בצד הג"ה שבתשובה שהי' מהתלמיד נכדו המדפיס ולא יצא מתחת יד קולמסו וכמ"ש כ"ת דההיא דערכין ל"מ שלא מסתייע אלא הוה תיובתא לפי מאי דקי"ל דמלוה ע"פ גובה ממשועבדים ושעבוד' דאורייתא אף לתי' התו' פ"ק דקידושין ופ' ג"פ במלוה שאינו כתובה להדיא בתורה קי"ל דמלוה ע"פ לאו דאו' אלא משום שלא תנעול דלת בפני לווין תקנו רבנן כן וזה לא שייך בצדקה ונדר מ"מ רש"ל וכמה פוסקים פוסקים להדיא דשעבודא דאוריתא וכדאי' ס"ס פ"ח בטח"מ ואין כאן מקומו בנ"ד שהוא ברור דאין היורשים צריכים לקיים נדר אביהן והאריכות בזה הוא למותר וגם השני חילוקי' האחרי' שפלפל בהן כ"ת אינם ענין לנ"ד לפלפל בהם וסמכתי על מכ"ת המבין מדעתו דלא שייך כאן כלל דין דזמנו של שטר מוכיח עליו והוא ברור.

וע"ד השאלה השנייה בצוואה שנתן להבת ב' מאות ר"ט וי' עבור חגורה כו'. והוכיח כ"ת באומדנות המוכיחות שהוא כמו שפירש לנדוניית' כמו לבנותיו הנשואים כבר שלא נתן לה יותר מסך הנ"ל יפה דקדק כ"ת ומאחר שכן כוונתו ואמר וואש ווערט מעהר זיין זאלין זיא מחלק זיין כפי סדר עולם עכ"ל נראה פשוט דאין להבת הפנוי' חלק חצי זכר דכן הוא סדר עולם מי שיש לו חוב עליו משלמים לו ולמי שלא שיעבד עצמו בשום חוב אי' נותנים לו וכאן לא נמצא שיעבוד ולא שום משמעות שיתנו להפנויה חלק ח"ז אם כן במה תוציא מהיתומים ירושה דאורייתא ועיין בש"ת שארית יוסף סימן ב' בדין זה שאפי' חייב עצמו בתנאי אין היורשים מחויבים ליתן להבת ח"ז כיון שקנין אתן סוא ולא זיכה לה כלל מעות ע"ש וק"ו בנ"ד שלא גילה דעתו כלל בשום לשון נגד הבת גם ראיה ברורה ממ"ש מור"ם סי' רמ"ז בהג"ה שהעתיק מכ"ת והוא פשוט לפי ענ"ד. והנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל בלא"א כהר"ר ישראל ז"ל קאיידנבר מווילנא:

סוף הספר

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה