אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה נו
ילמדנו רבינו במאי דאתא קמאי בס"ת ישינה שנקרע ונחסר עד ג' שיטין ותקן סופר על ידי שדבק קלף מבחוץ וכתב אותו החסרים על הטלאי באופן שאין שום אות שהיא קצתו על הטלאי וקצתו על ספר תורה אבל הטלאי ניכר לעין כל כחמה עמוקה מן הצל מאחר שהספר תורה ישינה מאוד והטלאי והכתב שעל הטלאי הוא חדש והנני אדון לפני מ"ו כתלמיד בפני רבו אם התורה הזאת היא כשירה או לאו וזה החלי. גרסינן בפרק הקומץ א"ר זעירי א"ר קרע הבא בשני שיטין יתפור. בג' שיטין אל יתפור א"ל רבה זוטא לר"א הכי אר"י הא דאמרינן ג' אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקת' אבל בחדתא לית לן בה ולא עתיקתא ממש לא חדתא ממש אלא הא דלא עפיצן הא דעפיץ ה"מ בגידין אבל בגרדין לא. פי' רש"י בג' אל יתפור אלא יסלק את היריעה. עתיקתא קלף ישן מגני' הקריעה עפיצין הוא שחור כעתיקתא משמעותו של רש"י בעתיקת' אפי' לא עפיץ א"ה בג' אל יתפור דמיגני' קריעה ואי עפיץ אפי' בחדתא נמי אל יתפור דמדעפיץ הוי שחור כעתיק' וכן הוא דעת המרדכי הביאו הב"י וכן הוא בש"ת להר"ש משנ"ץ בהג"ה מרדכי דגיטין ובש"ת מהר"ם. אמנם פשטא דתלמודא לא משמע כן לכאורה דמדקאמר הא דלא עפיצי הא דעפיצי משמע דקאי ארישא הא בעתיקא הא בחדתא ולא בעתיקא ולא בחדתא ממש וכו' היינו עתיקא ואסורא לחדתא להתירא ה"נ הא דלא עפיצי לאיסור הא דלא עפיצי להתירא וכך הם דברי הטור סי' ר"פ נכנס קרע תוך ג' שיטין אם עור מעובד בעפצי' יתפור שאז התפירה אינה ניכרת וכך הם דברי נ"י סביב הלכות קטנות דהרי"ף בדעפיץ יתפור בדלא עפיץ לא יתפור אך שמחולק בטעם שלדעתו הוא משום חוזק היינו עתיקא שקלף ישן הולך ומתחזק הקרע וחדתא הוא חזק התפירה יגינו שלא יקרע עפיצא הוא עיבוד הקלף שמתוקן כראוי ואז הוא חזק דלא עפיצי הוא חלש ויקרע מקום התפירה וכ"ב ר"ן פ' המוציא יין בשם התו' וז"ל על דברי תו' הא דלא עפיצי כלומר דבדלא עפיצי קרע הבא בתוך ג' לא יתפור עד כאן לשונו הר"ן אמנם בדברי התו' עצמם אין הכרח. ותפשר לכך כתב הב"י שהתוס' כ"כ כיון שהר"ן מפרש כן לשון התוס' ואף לשון הרי"ף בה"ק אפשר לפרש כך וז"ל הא דאמר בתוך ג' לא יתפור ה"מ בעתיקא אבל בחדתא יתפור ולא חדתא חדתא ממש אלא הא דעפיצי הא דלא עפיצי מדלא קתני כגירסת הש"ס ולא עתיקא ממש נראה שמקצר לשון הגמרא וכך פירושו ולא חדתא ממש אלא הא דעפיצי אע"ג דלאו חדתא ממש כיון דעפיץ דינו כחדתא ממש ויתפור הא דלא עפיצי צריך שיהא חדתא ממש אז יתפור וכן הוא בפסקי הדא"ש ומססמא טעות נפל בפסקי הרא"ש בהלכות ס"ת לפני הרב בעל ס' ב"א שהוא גורס בתוך ג' לא יתפור ה"מ בחדתא אבל בעתיקא יתפור ולא חדתא ממש אלא הא דעפיץ כו' ומפני כך הבין הטעם דבישן כיון שהוא שחור אין התפירה ניכרת ויתפור ובחדתא דעפיצי דכוותיה אינה ניכרת התפירה ויתפור והיינו דאזל הב"ח לשיטתו שבזמן הקודמת היו התפירות שחורות ומפני כך פסק להלכה לדידן שהתפירות לבינות מותר לתפור אפי' עד שליש. ובאלף מחילות מכבודו הרב ז"ל זו דוחק וזו מנין לו דלסברתו יסבור הרא"ש בחדתא לא יתפור משום שנראה התפירה שחורות היפך שיטת גמרא דידן בחדתא לית לן בה ואין מי מהפוסקים שחולקים ע"ז אלא ודאי טעות נפל בפסקי הרא"ש שלו ונחלף בין עתיקא לחדתא ובין חדתא לעתיקא מן קדם חדתא יתפור וכצ"ל בתוך ג' לא יתפור ה"מ בעתיקא אבל בחדתא יתפור וכן הגי"ה הרב מעדני מלך וכ"כ הרמב"ם דעפיץ יתפור דלא עפיץ לא יתפור אלא שהוא מחלק בין עפוצו ניכר לשאינו ניכר ומה שהוכרחו לכך הביא הב"ח והב"ח כתב בשם הר"ן פרק המוציא טעם אחר שהרמב"ם בא לסלק קושי' התוספ' בהקומץ מחלק בנקרע בין עפיצין ללא עפיצין משמע דס"ת כשר בלא עפיץ והקשה ר"ת דבכמה דוכתי' אמרינן דאין כותבים ס"ת בלא עפיץ. ועוד הקשו היאך באמת אנו כותבין ס"ת על קלפין שלנו שאינו מעופצין. ומפרש ר"ת דתיקון שלנו חשוב כעיפוץ והיינו צ"ל לפי' ר"ת הא דקאמר בהקומץ הא דלא עפיץ היינו בקלף שלנו אף שמותר לכתוב עליו ס"ת דחשיב כמו עפיץ אפ"ה אם נקרע בג' שיטין לא יתפור דלענין זה צ"ל עפיץ ממש כקלפי שלהם. וא"כ מכל הלין זכינו לדין לפי' רש"י וההולכים לשיטת' בדעתיקא לא יתפור וחדתא יתפור. וחדתא בדעפיץ נמי לא יתפור משום דמגניא דעפיצי שחור בדעתיקא א"כ ס"ס פשיטא ס"ת הישינה שאנו בה שצריך לסלק היריעה ואינה נכשרת בתפירה ולדעת התוס' דס"ת דידן אינן נקראי' עיפוץ בדנקרע ולדעת התוס' והרי"ף והרא"ש צריך שיהא דוקא מעופצין בקלף שהיתה בזמן הקודם א"כ בקלף שלנו בג' שיטין לא יתפור ולדעת הרמב"ם שמחלק בין עיפוצא ניכר לשאינו ניכר היינו ישן כ"כ א"כ מכ"ש שאין להכשיר הס"ת הנ"ל הישינה מן יימר שזהו עיפוצו ניכר ואף לפי' הנ"י שהטעם היא משום חוזק מאן יימר שהס"ת הישינה הנ"ל עדיין היה חזקה משום עיבוד הראשון אררבא כיון שראינו שחסר' היה מסתמא נרקבת ואף להטור שנמשך אחר אביו הרא"ש ז"ל בעפצי' יתפור שהתפירה אינה ניכרת כ"כ ואם אינו מעופץ בעפצין לא יתפור א"כ ס"ת דידן שאינו מעובדי' לענין קרע בעפיצין אל יתפור בשלש שיטין ומה שצידד הב"ח לס"א דידן להתיר בתפירה שלהן בגידין שהן לבינות אבל בזמן הרא"ש והטור הי' שחורות. כבר זכרתי שטעות אשר נפל בפסקי הרא"ש הביאו לכך ואף מי שייטב בעיני' דברי הב"ח היינו שס"ת דידן נתפרים בשלש שיטין מ"מ הנני חוכך בס"ת הנ"ל להחמיר מאחר שנחסרו עד שטלאו הסופר בקלף וכתב על הטלאי ואף שכבר הסכים הב"ח לדברי הריב"ש סי' ל"א דלא כמהר"מ רוטינבורג ודבק מותר] אפי' בדלא עפיץ בג' שיטין כיון דלא מיגני' ע"י הדבק עכ"ל הב"ח ומהרא"י הסכים להריב"ש דמותר לדבק עליו מבחוץ כל זמן שמותר לתפור ולדבק הקריעה ע"י כך משמע להדיא במקום שאין לתפרו אין לדבק ואין להדבק מעל' יתירה מתפירות וא"כ אף הב"ח דס"ל שתפירות דידן שהן לביני' מותרים מ"מ הדבק אינו נחשב כתפירות דידן כי לא התיר הריב"ש בדבק אלא במקום שהיה מותר לתפור היינו בחדתא תוך ג' ובעתיקא תוך שני שיטין כי ודאי סברא כזו שהזכיר הב"ח לתפור בעתיקא בס"ת שלנו תוך שלש לא עלה על דעת הב"ח ולא זכר מזה כלום ועוד אף מאי דמותר לדבוק היינו במקום שאינה חסרה כלום אך נסדק בקרקעותו (וידבק] על קרע קלף מבחוץ וידבקנו בדבק שאינו ניכר כאשר שאל הרא"ש ממהר"ם ועוד מסייע הרא"ש כאשר רוצה להוכיח היתר דדבק ממסכת סופרים אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק ואם כן ס"ת הנ"ל שניכר הטלאי מפנים אף שנכתב על הטלאי א"כ ודאי מגני' ויסלק היריעה ואף שהאריך מהרי"קו סי' קכ"ב ופלפל בברייתא דמס' סופרים ומקיים המנהג לתלות קלף על החסרון שביריעה וחולק עם הרא"ש בישוב הברייתא במ"ס היינו הרא"ש מחלק בין דיבוק קודם הכתיבה בין הדיבוק לאחר שנקרע ומהרי"ק מחלק בין נקרע גוף האות שאסור לדבק מבחוץ להחזיק שפתי היריעה לבין נקרע אות לאות והא דתניא אין כותבי' היינו על מטלי' שהוא בגד אבל על קלף מותר לכתוב ומהרמ"א הסכים עמו וכן אם נחסר דבר שכותבין על הקלף מ"מ אפשר לומר שלא בא מהרי"ק להתיר לכתוב על הקלף בטלאי בחדש אלא באם נקרע בשני שיטין אבל בשלש שיטין או במעופץ במקום שמותר לתפור מ"מ אסור לדבק ולכתוב על הקלף הנדבק כיון דמגני' שניכר לכל ואף שמהרי"ק כתב בראש התשובה האי דירושלמי דדובקין בדבק איירי אפי' נחסר והרא"ש מפרש ההיא דמסכת' סופרים הל"מ ס"ת שנקרע תולה עליה מטלית דמסתמא אמרינן שהגיע הקרע עד מקום שאסור לתופרו מ"מ אפשר דמהרי"ק כיון שמפרש במס' סופרים באנפי אחרינא אפשר דלא מיירי אלא בשני שיטין אבל בשלש שיטין אי לטעמיה דמגניא קריעה אי לטעמא דיתרחב הקרע אין לטלות וליכתוב על הקלף הטלאי מכל הלין ספיקא נהגתי חומרא ואמרתי לאנשים ההם שיקראו בשארי ס"ת שלהם ואחרי שכל רז לא אנס לי' למר השלכתי יהבי ושמתי בטחוני עליו שילמדני אורח יושר הן בפסול היריעה הנ"ל הן להכשר עכ"ל השואל:
תשובה נפלאתי עליו שיגע יגיעות הרבה להעתיק לשון הגמרא לאיש כמוני כל הנ"ל הלא כל הנ"ל הוא חרות על הלוחות בגי' טור שלי (וכמו שידוע לו שהוא רשום בספרי שחברתי הנקרא ספר תפארת שמואל) גם התשובה של ר"י טייצק שחזר בו הריב"ש מחמת הגהות מרדכי דגיטין בשם הר"ש משנ"ץ ואשר תמה כת"ר על גירסת הב"ח בהרא"ש אין לתמוה עליו כלל בזה שהוא לא רצה לשבש ולהגיה ספרי הרא"ש שלפניו ואין לי עסק בפלפול אחרונים שאין ענין לנ"ד. ולא נשאר לגו בפלפול כ"א בדעת מהרי"ק שורש קכ"ב אי שרי לטלות בקלף בקרע הבא בתוך ג' שיטין ויותר ולכתוב עליו החסרון כמו בס"ת שנשאלתי מכת"ר והמעיין במהרי"ק שם יראה מבואר להדיא דשרי לטלות קלף בס"ת שנקרע ונחסר אפי' בג' שיטין ויותר שהרי כתב לתרץ הברייתא דמ"ס דהיכא שנקרע בגוף האות ואחר כך נדבק בדבק פסול וזה פי' רישא דברייתא כי מאחר שאינו מוקף גוויל כ"א ע"י הדבק ואחר כך פליגי תנאים באם שרי בקרע שנעשה בו חסרון ודבקו במטלית שאינו של קלף ואפ"ה מכשיר רשב"א דכיון דעיקר הספר קיים מקרי ספר אפי' בטולה על חסרון גדול ואם דבקו במטלית של קלף כשר וכ"ע מודה להרשב"א לכתחילה בס"ת הנקרע וחסר למלאות החסרון ואין חילוק בטלאי שקודם הכתיבה או שנקרעו אחר הכתיבה וטולה קלף כשר למלאות החסרון ואפי' בכמה שיטין ודאי לדעת השואל החולק אמהרי"ק יכול להיו' דס"ל אפי' בשיט' א' אסור אבל למהרי"ק כשר אפי' בכמה שיטין ואפי' בנקרע אחר הכתיבה דוק במהרי"ק ותמצאנו להדיא וכך מוכח בדברי הרא"ש ההיא דדבק שמס' סופרים דיותר(א') ראוי להקל כשנעשה הקרע אחר הכתיבה משנעשה הכתיבה קודם דאלו אחר הכתיבה מודה כ"ע לסברת הרא"ש דמותר לדבק ולא ידעתי למה העתיק הב"ח דברי מהרי"ק הנ"ל בזה הלשון כתב מהרי"ק כו' על נקבי' שביריעה קודם התחלת כתיבת הספר ואחר כך כותבו על הטלאים כו' ופי' דבריו גם כן בספר ט"ז דדוקא קודם התחלת כתיב' יש לטלות כו' משא"כ בקרע אחר כך דאסור לטלות בשנקרע הוך ג' ע"ש לשונו הוא מבולבל ודבריו סותרי' ולא עיין כלל בשורש הדברים ודו"ק. מכל זה נראה להכשיר בנ"ד שוב מצאתי בשו"ת רי"ט בחלק יו"ד סימן ל"א שהתיר בס"ת שנקרע בתוך ה' שיטין ונתפרו בגידי' וכתב שם גם כן דמהרי"ק נחלק אהריב"ש דמאן דפוסל בטלאי ס"ל דאפי' בשיטה א' פוסל ולא הוה ספר אלא כמו שבר שוברות בשופר ולמהרי"ק דמכשיר מכשיר אפילו ביותר מג' וכ"ש להר"ש שנ"ץ ומרדכי וכיון שמתירין לתפור אם כן שרי לדבק כהריב"ש וכו' במטלית של קלף הכשר ותו לא מידי הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל: