אור ברסלב
אמונת שמואל שאלה מה

אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר

שאלה מה

שאלה מד

ילמדינו רבינו לפסוק הלכה למעשה בדבר ישראל שהי' לו פרה מעוברת שלא ביכרה וביום השבת מבכרת וגוי' מיילדת אותה וא"ל היהודי שכחתי למכור אותה והשיבה הגוי' הילך ג' פרוטות עבורו והניחה הממון על החלון בבית ישראל והניחה הפרה בדיר ישראל והגוי' היתה יודעת מנהג ישראל בענין המכירה ולכן מעצמה אמרה שתתן לו ג' פרוטות זהו תורף השאלה ששאל הרב מהר"ר שמואל אב"ד דק"ק באמבורג בעל נחלת שבעה.

תשובה והנה מע"ל העלה מפי הפוסקי' דהוי הך בכור דהעיקר קי"ל כר"ת דמשיכה קונה בגוי אלא דלכתחילה מחמירין כרש"י להצריך גם כן כסף וכו' וסיים מע"ל ואף רמ"א בש"ת סימן פ"ז הביאו בט"ז דלא מצריך שניהם אלא לכתחילה אבל בודאי בדיעבד קי"ל כר"ח כו' אבל בקנין מעות בלא משיכה לא אשתמיט שום פוסק דיהי' קונה כו' הנה אהובי בודאי אין בידינו להכריע בין גדולי עולם ובודאי אי' לן למיחש לדברי האחרונים להצריך שניהם וכמ"ש מהרי"ל ובעל הש"ע והרבה מאחרונים אכן מה שמע"ל פשוט בעיניו כאלו דורש כמשה מסיני דדעת ר"ת הוא עיקר אודיע למע"ל דהא ליתא ובזה ידע מע"ל כמה ספיקות שיש לי בדברי הפוסקים בדברים אלו גם קצתם דבריהם סותרים זא"ז והוא זה איברא דהרב מוהר"ם מינץ בש"ת סימן ל"ה ומור"ם בש"ת סימן פ"ז הכריעו דבדיעבד דעת ר"ת הי' עיקר דמשיכה קונה בגוי מישראל וה"ה איפכא ישראל מגוי דדינם שוה כמבואר בדבריהם והוא מהגמ' דסוף ע"ז ואני אומר רבותא למיחשב גברא הרי הרבה גדולים פסקו כדעת רש"י להלכה הא' הוא הרמב"ם פ"א מהל' זכי' העתיקה בסמ"ע סימן קנ"ד דמגוי קני במשיכה או בכסף וכתב המ"מ דפסק כאמימר דסבר דאף משיכה קונה בגוי וכ"ש מעות וכ"כ הרשב"א ורמב"ן הביאו ב"י בטי"ד סימן קל"ב אמנם המ"מ לא כ"כ בשם רמב"ן ע"ש וכך פסק הטור והש"ע סימן קצ"ד וז"ל וכל זה לא איירי אלא בקרקע אבל במטלטלין קנה בנתינת המעות עד כאן לשונו ואם כן הוא הדין גוי מישראל דחד דינא אית להו וכמו שכתוב לעיל איברא דברי הטור סתרי אהדדי דבי"ד סי' קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יינו לגוי צריך לזהר וכו' דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות בגוי עד שימשוך כו' וצל"ע כעת עד שאפנה אי"ה אמנם בש"ע בי"ד סימן קל"ב סעיף ב' פסק הרב ב"י כדעת הרמב"ם דגוי מישראל או ישראל מגוי קני בכסף לחוד וכמ"ש שם בב"י וכסף משנה להדי' ולכך מדד לכליו של גוי שיש בו עכבת יין כו' צריך ליקח הדמים ואח"כ יגמור וכו' ודלא כמ"ש הטור ותו' ומור"ם לא כתב עליו כלום הרי שגם הוא פסק כהרמב"ם דקנין הוא בכסף וכמ"ש בטח"מ ס"ס קצ"ד וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בש"ת וממהר"ם מינץ הנ"ל והרב האחרון בש"ת משאת בנימין סימן ל"ה כתב וז"ל הכא בשאלה הא' דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת מאחר דלא איפסיק הלכתא לא כמר ולא כמר לאו קושט' הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י וכ"כ הב"י סימן קצ"ד בטח"מ ובש"ת מיימוני סימן ה' מהל' אביד' כו' דאפשר ר"ת מודה כו' ואע"ג דבי"ד בטור סימן ש"ך נראה דבעי תרוייהו דוקא לכתחילה אבל דיעבד סגי בכסף לחוד כרש"י כו' ואין סברא לחלק דההוא דחמ' איירי בישראל מגוי ובי"ד מיירי גוי מישראל וכו' דבפ"ב דבכורות אמרינן בהרי' דאין לחלק בזה וכו' ועוד דאמימר דאמר משיכה קונה בגוי פריך מההיא דלוקח גרוטאות כו' ומאי פריך דהא אמימר איירי בגוי מישראל אלא ודאי לא שנא וכו' וכך פסק בסי' נ"ט בענין מכירת חמץ בכסף לבד התיר הרב בדיעבד כדעת רש"י ע"ש ובסי' צ"ז ומעתה גם כל נביאים מתנבאים כרש"י הרמב"ם והש"ע בשני מקומות והרב משאת בנימין בג' מקומות והטור בח"מ א"כ מי הוא זה ואיזה הוא יסמוך אמור"ם ומהר"ם מינץ לפסוק בדיעבד כר"ת. ועכ"פ נתבאר למע"ל מתוך דברי הנ"ל טעם המקילין שנוהגים לכתחילה בקנין כשף מאחר שבעלי הש"ע והלבוש ומשאת בנימין שהם גדולי אחרונים פוסקים כוותייהו אף שאין אני מסכים עם המנהג הזה בבירור לכתחילה ועוד נ"ל קצת טעם למנהג גרוע זה דכיון דבדיניהם קוני' בכסף או בסטומתא ממש ולא יכול לחזור בו קני אף לענין בכור הן להפקיע או להכניס כגון ישראל מגוי כי כך משמע בשו"ת מור"ם בסי' פ"ז דהא דלא פסק מור"ם דליקני' ליה מעות מטעם סיטומטא בדיניהם היינו דיש מנהג גוי' כנגדן דיד בעל המעות על העליונה וכו' או משום דהמנהג הוא לשלם החצי' ע"ש מבואר דאי לית' להני טעמא קנין גוי במעות הוא קנין גמור מדרבנן בסיטומטא לקנות דבדיניהם האידנ' גוי שנתן הכסף או איפכא קני' ולא יכול לחזור ואף שהר"ם מינץ בשו"ת סימן ה' וס"ב צידד להחמיר בבכור לקנות בסיטומטא והביא ראי' שיש לדחות אות' ע"ש מ"מ טעם זה הנוהגים להקל קורא אני עליהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וסומכי' אמור"ם להקל אף לכתחילה ואין בידינו להקל נגד האחרונים שכתבו במקומו בה' בכור סימן ש"ך לכתחילה לצאת ידי שמים אמנם לענין דיעבד כבר הצעתי דעות הפוסקים בזה ומ"מ בנ"ד ודאי הוה ספק בכור דאיכא כמה ספיקות לחומרא חדא דשמא קי"ל כר"ת ואת"ל דקי"ל כרש"י דלמא לא כיון לקנות האם אלא העובר וכך הוא משמעות ל' השאלה מתוך דברי מע"ל וכיון דאיכא איסור הפקעת בכור גופא ואיסור מכירת שבת וסתמא לא עביד שני איסורים משום אפקועי בכור לחולין ועוד דכיון דלא הועיל לדעת האחרונ' למכור דשלב"ל אף לכשתלד א"כ ודאי דעתיה לא היה למכרו ויש לו דין ספק בכור כי אני לא שמעתי שום מנהג בזה. ומ"ש מע"ל שמהרי"ו התיר למכור העובר עצמו לכשתלד ומהר"א כ"ץ התיר סמוך ללידה תלא מע"ל בוקי סריקי בהם כי כל משא ומתן שלהם ליישב דברי הא"ז שהביא בסי' ה' בתשובת מיימוני ובהגא"ש דיותר טוב לכ"ע למכור בכסף העובר והוקשה להם קושית התוס' שכתבו גבי כלו חיותי' דרב מרי דעובר הוה דשלב"ל ויישבו כ"א וא' לפי דרכו מהר"א כתב דס"ל לא"ז קודם לידה מהני ומהרי"ו כסב דדעת הא"ז כרשב"ם דפסק דמהני לכשתלד אמנם הם בעצמם להלכה ודאי סבירא להו כדעת מוהר"ם ותו' ורא"ש דהנכון כסף ומשיכה ולהקנות באם ולא בעובר כלל וכך מבואר להדיא בשו"ת ר"מ מינץ ומע"ל הציץ בין החרכים ופלפל שלא לצורך גם מע"ל כתב בש"ת מהרי"ו סימן ע' וליתא שהוא בסי' ס"ט גם כתב מע"ל מהר"י סג"ל סימן קע"ז גם זה ליתא אלא בתשובותיו סימן ר"ט הוא וכל זה גורם למע"ל שמע"ל מעיין בספרי האחרונים ומאמין לדבריהם ואינ"ך. רואה בגוף המקור ובגוף התשובה גם מה שפשוט למעל' שדעבד לא מקרי אלא בשנשחט כבר או בהטילו מום ע"פ המכירה איברא דכ"כ מהר"ם מינץ בתשו' סימן ל"ה תמיהא לי' על מעל' שלא הרגיש דהא מור"ם בשו"ת פ"ז הכריע בדיעבד כר"ת וישראל שקנה מגוי במשיכה ולא בכסף דבדיעבד פטורה מהבכורה אפי' ילדה זכר ואי' הישראל צריך ליתן לכהן הרי מבואר להדיא דליתא. וגם בתשו' משאת בנימין סימן ל"ה מבואר דדיעבד שעשה כרש"י וקנה הגוי בכסף דהא השואל רצה להפקיע הבכור במשיכה לחוד בגוי מישראל ולא מצריך לתתו לכהן מטעם דרצה לסמוך אר"ת וע"ז השיג וס"ל דדעת רש"י הוא עיקר וק"ל סגי' להפקיע מקדושת בכור ודבריהם ברורים למעשה וכן פסק בפי' לענין מכירת חמץ בשני מקומות הנ"ל שכתבתי ומאחר דהרב מוהר"ם מינץ מסתפק בזה אי הוה דיעבד כמו שמסיי' בש"ת הנ"ל ומור"ם ומשאת בנימין כתבו בפשיטות דלא כוותי' כל חד לפי שיטתו לא שבקינן פשיטותייהו מפני ספיקא דר"מ מינץ גם דבריהם מבוארים למאן דמכריע כחד ורוצה לכתחילה להחמיר לצאת י"ש מ"מ בדיעבד אוקמינן אדינא ולית לן להחמיר וכיוצא בזה אנו נוהגים בכל הוראות איסור והיתר דמחמרינן לכתחילה כדעת האוסר לצאת ידי דעתו אכן בדיעבד אוקמינן אדינא דאוריתא כהכרעת הפוסקים ומה שקרי לדעת הרב ר"מ מינץ דיעבד מקרי בגמ' שעת הדחק וכמ"ש התו' בפ"ק דנידה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק וכו' סוף דבר דברי הרב מינץ לא מצאתי להם טעם ואין דעתי נוחה הימנו ולא מצאתי לו חבר בשום פוסק (ומ"ש שהוא כר"ת). למאן דסבירא ליה להלכה כרש"י או כר"ת לא חש לסברא שכנגדו דקי"ל כרש"י או כר"ת ומי שאין לבו נוקפו ורוצה לסמוך לפוטרו מבכורה אחד מהני יבא ויסמוך ויש לי עוד ראיות בזה אלא שאיני רוצה להאריך בהם. ואגב לא אוכל למלט מלהודיע למעל' מה שחדשתי בענין זה בימי חורפי והצעתי דברי לפני רבותי' והסכימו עמי והוא זה דהתו' והרא"ש וטור וש"ע כתבו דהמחוור שבכול' שיקבל פרוטה מהכותי ויקנה לו המקום שהבהמות עומדת לשם והמקום יקנה לו חלק באם כו' וכך אנו נוהגים לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר שבתוכו חמץ והמקום קונה לו החמץ וכמ"ש הב"ח טא"ח ותמיה לי מלתא דהא דחצר קונה הבהמה או חמץ הוא מדין שליחות דאי משום יד הוה צריך הגוי להיות עומד בסמוך לו דמה יד בסמוכה וכו' כדאי' בפ"ק דב"מ ואם כן כיון דמדין שליחות קני החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לגוי לא הן לדידן ולא אנן לדידהו מאתם גם אתם כדאי' פרק איזהו נשך ובמס' קידושין פ"ב ובי"ד סימן קס"ט ובכמה דוכתי' וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל למימר דחצירו של גוי קונ' לו ודוחק לומ' דגוי לגוי יש שליחו' וכמ"ש בש"ת משאת בנימין סימן צ"ד וא"כ חצירו של גוי הוה כשליח הגוי. דערבך ערבא צריך דדינו של הרב הנ"ל צ"ע למעשה ולא ה"ל לכל הפוסקים לכתוב כן בפשיטות ובהדי' מצאתי שכתב בש"ת ר"מ מינץ סימן ה' וז"ל אע"ג דאין שליחות לגוי ה"מ גוי לישראל או ישראל לגוי אבל גוי לגוי אפשר דהוה שליח וכו' הרי שכתב בל' אפשר כאלו מסתפק ולמה לא בירר מדברי הראשוני' ואחרונים הנ"ל בפשיטות דקנה אלא דשמא לא ברירה לי' מלתא ומצאתי ברבינו ירוחם חלק אדם וחוה נתיב ך' חלק ב' שכתב בזה"ל ולצאת ידי שניהם יקבל מהגוי מעות בשביל אזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה או יקנה לגוי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגב אזן הבהמה עם העובר עד כאן לשונו ואמרתי טבא חדא פלפלא וכו' דלכולהו אי' לי' פירכא ולדידי' לית לי' פרכא כלל דמבואר דלא מדין חצר קני' לי' אלא מתורת מטלטלין אגב קרקע דקני הקרקע ואגב מטלטלי' ולאו מתורת חצר וכה"ג משני בפ"ק דב"מ דף י"א ע"ב ר"ג מטלטלין אגב כו' הקנה לה' כו' ע"ש ברש"י והי' יכול להקנות מטלטלין אפי' אינם צבורים בתוכם אלא שלא להטריח וכו' ע"ש ולפ"ז גם במכירת חמץ יש לנו לזהר למכור לגוי החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוטה לאקני' חדר ואגבן החמץ ולא להקנות' בתורת חצר וקילסו רבותי את דברי וכך אני מורה ובא בפסח לשואל אותי ומקום הניחו לי' רבותי ואבותי להתגדר ודו"ק. ויש לי בדין זה קניות הגוי בכסף מילי מעליותא ביישוב דברי הרמב"ם פ"ו מהל' מעי"ל דין ט"י שהניחו הרב הכ"מ בצ"ע ובספרי אשר קראתיו ברכת הזבח אשר חברתי לסדר קדשים בעזרת האל ישבתי בטוב טעם ודעת הש"י יהי' בעזרי להוציאו לאורה להדפיס ולזכות בו את בני גילי כי הוא חיבור נחמד לגפ"ת ומיימיני לא נעשה כמוהו עד עתה ואלו הייתי יודע שיש לכ"ת ספרי דמיימוני הייתי מעתיק כמה חידושי' שחדשתי ת"ל בזה בדעה תבנה ובחכמה תתכונן ותשקוט כזית רענן כ"ד אהו' הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל זלה"ה חונה פה ק"ק פירד"א:

תוכן העניינים

אמונת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה