אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה לד
עוד שאל בב"י בסי' ל"ח וכתב הרא"ש בפ' מי שאחזו שצריך שיהא תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הרמב"ם שהרי פסק בפ"ח מהל' גירושין ה"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי ה"ז גט ותתן עכ"ל. זה אינו מובן כלל דזה אינו ענין לזה כלל וביותר דהא הטור גופי' פסק זה הדין לקמן בסי' קמ"ב (עי"ש) [עוד שאל] בטור סי' מ"ד וכתב הרמב"ם סריס שקידש וכן איילוני' שנתקדש' הוה קידושין גמורים והתו' כתבו דאיילוני' לא הוה קידושי' אפי' מדרבנן ואינ' צריכא גט וכן פסק בש"ע וקשה דהא בתוס' מבואר בריש יבמות מדמתייבמת צרת איילוני' א"כ ש"מ דלא בעי גיטא כלל וא"כ אינה נחשבת כאשתו כלל אפי' להצריך גיט' מדרבנן מטעם מקח טעות וא"כ איירי הטור דווק' בלא הכיר בה וגרע משארי מומין כמבואר בתו' אבל בהוכר וודאי דבעי גיטא ממש דהיא כאשתו דאף לפי האמת פסק רבא לענין יבום אפי' הכיר בה מתייבמות צרת איילונית הא מבואר שם בהדי' בגמ' ופרש"י דאף דהי' אשת אחיו ממש מ"מ מתייבמות צרת' מטעם דהוו צרות ערוה שלא במקום מצוה דאיילוני' לא לייבום אף בלא איסור ערוה אבל לענין קידושין ודאי מקודשת בהכיר בה וא"כ ודאי הרמב"ם איירי בהכיר בה דאי בלא הכיר בה למה גרע משארי מומין אם נמצאו בה דפסק דהוה ספק מקודשת ובאיילוני' יאמר דהוא ודאי קידושין ודבר זה אין לו שחר אלא ע"כ דאיירי בהכיר בה וביות' דהא הב"י הביא ר"ת דאפי' בלא הכיר בה זה הוא לפי האמת לרבא דאין הטעם משום מקח טעות א"נ י"ל דלא הכיר בה בעי גיטא כמו שמביא הר"ן בשם ר"ת בריש יבמות וזה לשונו לרבא דלית ליה מטעם מקח טעות ואפי' הכיר בה מתייבמת צרתה אפשר דאם לא הכיר בה בעי גיטא רצה לומר דודאי לרב אסי דסביר' ליה דוקא בלא הכיר בה וטעם מקח טעות א"כ ע"כ לא בעי גיט' דאי בעי גיטא לא תתיבם מספק אבל לרבא דאיירי אפי' הכיר בה וא"כ אין טעם משום מקח טעות ונחשבת האיילוני' ממש אשת אחיו ואפ"ה חתיבם צרתה ואם כן בעי גיטא וגם תו' שכתבו דלא בעי גיטא הוא גם כן לפי סוגי' דסביר' ליה כרב אסי דאיירי דוק' בלא הכיר ומטעם מקח טעות כנ"ל אבל לפי האמת להילכת' דקי"ל כרבא באמת בעי גיטא ובאמת מוכרח זה דהא ר"ת גופי' תי' בריש יבמות אקושי' דהקשו תו' מגמ' קטנה לא מתייבמת שמא תמצא איילוני' והקשו ממ"נ תתיבם אי לא תמצ' איילוני' שפיר מתיבמת ואי תמצ' איילוני' לא הוה אשת אחיו כלל מטעם מקח טעות ותי' ר"ת בדקבלו עלוי' אף שתהי' איילוני' שא"כ ליכא ממ"נ ובר"ן הנ"ל תי' בשם ר"ת דלכך לא מתיבמת קטנה מטעם דבעי גיטא מדרבנן והוה קצת אשת אחיו ולכך לא תתיבם מכח ספק וליכא ממ"נ ואם כן יסתרו דברי ר"ת יחד אלא דהאמת הוא מה דתי' ר"ת בדקבלי עלויה הוא לפי ההיא סוגי' דס"ל כרב אסי ואם כן בלא הכיר בה הוי מקח טעות לא בעי גיטא אפילו מדרבנן מכח הוכח' התו' מכח מתיבמת ולכך הוכרח לתרץ בדקבלי עליה אבל לפי האמת דסביר' ליה הלכת' כרבא וא"כ אין הטעם משום מקח טעות דאפי' בהכיר בה מתייבמת צרתה א"כ ודאי בלא הכיר בה בעי גיטא ולכך כתב ר"ת לרבא בעי' גיטא אפי' בלא הכיר בה וא"כ הוא בודאי מה שכתב הטור והתו' כתבו כחולקים על ר"ת דהא לדעתי ליכ' חולק דהרמב"ם איירי בהכיר בה לחוד ואף דאיירי ג"כ בלא הכיר בה מ"מ שפיר הוא דהיינו בהכיר בה הוה ודאי מקודשת ובלא הכיר בה הוה ספק ובעי גיטא מדרבנן דהיינו לחסוק הלכת' דקי"ל כרבא ותו' שכתבו דבלא הכיר בה אפי' גיטא לא בעי' הוא לפי המסקנ' דאזלי' כרב אסי דמתניתין איירי דוק' בלא הכיר ומשום מקח טעות ואם כן ליכ' שום חולק כלל אהרמב"ם וביותר קשה בש"ע דהבי' ממש וי"א חולקים ולפי העיון היטב ליכ' פלוגת' כלל יעוין היטב דהרמב"ם פסק הדין אליב' דהלכת' דנפסק בגמ' הלכת' כרבא ובודאי בעי לרבא גיטא אפי' בלא הכיר בה רק תו' כתבו זה לפי ה"א בסוגי' דאזיל כרב אסי וצ' היטב. אבל היותר פשוט לאמת נ"ל דהרמב"ם לא קאי רק אדין הכיר בה דומי' דסריס ומדין לא הכיר בה לא איירי כלל דסמך אדין הנ"ל שדומה לשארי מומין דנמצאו בה מומין מקודשת מספק וא"כ מכ"ש דאין מחלוקת כלל בינייהו דהרמב"ם איירי בודאי הכיר וכן בדין כתובה איילוני' כשכתב איילוני' שהכיר כתב מכאן שקידש איילונית וכשרוצה לכתוב לא הכיר כתב לשון נמצ' איילונית ע"ש עד כאן לשון הרב וזה אשר השבתי עליו:
תשובה קושי' הא' כבר הרגשתי וכתבתי כן בגליון ש"ע שלי והרב בעל נ"ץ לא עמד על דעתי בשעה שהקשיתי אותו ולכן השמיט בספרו. הקושי' הב' ג"כ ת"ל עמדתי עלי' וישבתי בקצרה בגליון ש"ע שלי דר"י איירי בשעה שמחזיר לה הכלי אומר לה שלכך מחזירה אדעת' שתתקדש אליו והוה כתבעה ותפיס אאגרא וכך מדויק לשון רי"ו שם להדי' ע"ש. וגם הר"ן מודה בזה והר"ן איירי כשאומר לה (או היה לו)בשעה שנתנ' לו לעשות השירים וכמשמעות הש"ס וכשנותן לה לא אמר אלא נתן לה אדעת דקידושין הראשונים ולא גילה דעתו שרוצה לתפוס לכך הכריע דלא מהני ודלא כב"ח ובאמת עכשיו לכבוד רום מעלתו עיינתי שנית בסוגי' בדין זה ומצאתי להרי"ט בביאורו למס' קידושין על הרי"ף ורא"ש וכתב שם באורך על דברי רש"י שמשמע מדבריו שצריך להחזיר לה השירי' אבל כשאינו מחזיר אינ' מקודשת מטעם שכר הפעולה שעשה פעולה חדשה הוא מטעם שבתחילת הסוגי' הבינו דפליגי במקדש במלוה וא"כ קשה קושי' המקשן מכלל דר"מ סבר אותו כו' אלא במאי מיקדשא כו' אבל לבסוף דמסיק דפליגי בישנו לשכירו' כו' או באומן קונה כו' יכול להיות דר"מ סבר אפי' לא נתן לה כלל אלא שמחזיק אצלו השירים מקודשת בשכר שעשה לה כלים מטעם כמו שחוק לפני ורקוד לפני כו' בהנאה שעשה לה פעול' וכלי חדש אשר לא היה לה עד עתה ורבנן ס"ל דהוא כמלוה ואינה מקודשת עד שיחזיר לה אותו ממון עצמו וכפשטי' דבריית' עד שיגיע כו'. ובזה מיושב קושי' הר"ן דס"ל דגם לרבנן מהני כשמחזיר לה כמו במשכון דידה וכאמה עברי' והאריך שם בזה הגם שאין דבריו שם נראי' בעיני דבר"ן דף צ"ט נסתרו דבריו בדעת המקשן דסבר דפליגי באומן קונה כו' ואפ"ה סביר' ליה דעד שמגיע ממון אחר מטעם קושי' המקשן גם מה שהביא דברי תוס' שם ר"י ד"ה ואבעית אימא כו' אינו מוכרח כלל דודאי גם לדבריהם צריך להחזיר כשמואל השכירות ע"ש ד"ה אלא במאי כו' מ"מ הרב בחכמתו הביא הסוגי' כרבו של רי"ו וכ"ש לפי מה שפירשתי א"ש ושלום ביניהם ובאמת שראי' הר"ן מהא דפ' האומנין הוא תמוה בעיני ואינני רוצה להאריך בזה כי הסוגי' בדיני' אלו היא חמורה מאוד ויש לי כמה גוילין דספיקות בסוגי' זו בדברי הפוסקים ז"ל ודינן.
תשובה אמה שנתקשה למעל' בדין מקדש פחות מש"פ ובעל כו' הא אפילו בלא בעל מקודשת מספק מדשמואל דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי והאריך מעל' בזה אמינא דנפל מעל' ברברוות' ולא עיין כלל בטור בסוף סימן ל"א מה שכתב בשם הרמ"ה וזה לשונו ודוק' דקדיש בכספא אבל קדיש במידי אחרינ' דיקיר וזיל כו' והדבר פשוט דהא דחיישינן לחששא דשמואל דשמא ש"פ במדי היינו כשקידש באוכל או בשוה כסף ששוה פחות מש"פ אבל אם קדשה בכסף פחות מחצי שעורה שהיא פרוטה דודאי אין כאן קידושין כלל אפי' לשמואל דהתורה הקפידה בכסף שיהא שוה פרוטה ושמואל חידש באוכלי' וכלים דשמא הוא ש"פ ותדע דאל"כ למה לא הקשה מעל' אמתני' דקידושין וכן מי שקידש פחות מש"פ ושלח סבלונת דאין חוששין אפי' מספק וכמ"ש הטור וכל הפוסקי' והלא ניחוש לספק קידושין מדשמואל אלא ודאי בכסף מודה שמואל וכדעת הרמ"ה והוא פשוט בעיני אלא לכבוד השואל פשפשתי בספרים ומצאתי בדברי הרב ב"י בס' בדק הבית סוף סי' ל שכתב כן להדי' וכן פי' הרב מהרו"ך בפרישה סי' ל"א סעיף ד' ע"ש ובש"ע סי' ל"א סעיף ט' דקדק וכתב קדשה בכסף ובפחות מש"פ כו' ועוד דמי הגיד למר שהב"י שם פסק בש"ע כדעת הרמב"ם שבב"י והרי סיים שם בלשונו צריכה גט שודאי בעל לשם קידושין והוא לשון הרא"ש והטור אלא שמור"ם בהג"ה סי' כ"ח סעיף ט"ז ס"ל דמקודשת מספק ולכן דקדק שם מור"ם בלשונו וה"ה אם קידש בפחות מפרוט' כו' ולא כתב מש"פ כי אכסף קאי והספק הוא משום בעל ולא משום דשמואל והאריכות בזה הוא למותר ושרי לי' מארי' לרום מע"ל.
תשובה אמה שכתב בסי' ל"ח אמ"ש הרא"ש דצריך שיהא התנאי בד"א כו' הנה אעתיק לרום מע"ל מ"ש בגיליון טא"ה שלי בשם הרב ר"י טייצאק בס' שארית יהודה להטא"ה ומשם יתרחב ויתפשטו כל הקמטין וז"ל הרב בפי' תנאי בד"א ומעשה בד"א נראה מפשט דברי רש"י בפ' מי שאחזו דהיינו שצריך שיהא תנאי מובדל מהמעש' כגון אם יעברו דהתנאי הוא העברת הירדן והמעשה הוא נחלת א"י אבל התו' פי' שלא יהא התנאי סותר המעשה דומי' דזה גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר שחזרת הנייר סת' גיטא וכו' דבעידנ' דחייל גיטא בעינא דלהוי בידה והרי היא מחזירתו ומדברי הטור נראה שסובר כרש"י שהרי כתב שם דינ' כו' שהתנאי בטל ומעשה קיים וכאן ודאי לא סתר תנאי הקידושין אלא שהתנאי הוא בגוף הקידושין וכו' נראה שפיר' הב"י שהרי כתב שדעת הרמב"ם דלא כהרא"ש מדכתב בע"מ שתחזירי' כו' ולפי האמת לפי' התו' אין כאן ראי' כיון דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ אין התנאי סותר המעשה וכן הוא ברור ואמת דאין משם ראי' אלא מדלא הזכיר הרב פ"ו מאישו' בתוך דיני התנאי זה וקשה דלקמן סי' קמ"ב כתב הטור ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי הנייר ה"ז מגורשת ותקיים תנאי משמע דס"ל כהתו' דאי לפרש"י תנאי ומעשה בדבר א' הוא ודוחק לומר שסתם דבריו כדעת הרמב"ם דבע"מ מסולקי' כל דיני התנאי ותנאי זה ג"כ בתוכם כמו שהוא מוכרח לפרש"י בגמ' דא"כ הוה הפך מסקנת הרא"ש אביו דבסמוך עכ"ל הרב הנ"ל ועי' ב"ח סי' קמ"ב. ומה שהאריך מע"ל לתמוה על הטור סי' מ"ד נראה שהי' פשוט למע"ל דכ"ע ס"ל כר"ת שהביא בנ"י דפ"ק דיבמות דאף בלא הכיר בה בעי' גיט' מדרבנן לרבא ושהי' סברת הרא"ש ג"כ והא לית' דודאי הרא"ש והטור ורי"ו לא ס"ל כן וס"ל בשיט' דלר"ת רבא ורב אסי בלא הכיר בה לא בעי גט כלל דהוה מקח טעות ול"פ אלא בהכיר בה ולמשרי צרתה דלרב אסי אסור' צרתה ולרבא שרי' תדע דאי הוה ס"ל להרא"ש כר"ת שבנ"י למה לי' לאתויי כלל הפלפול של התוס' ולהוכיח דיש לחלק בין איילונית ודאי וספק והא להנ"י אין להוכיח כלל דהא כל איילונית בעי גיטא דרבנן וכמ"ש נ"י להדי' דלר"ת לא קשה כלל כל קושי' התוס' ולפי מאי דפסק לקמן כרבא לא ה"ל להביא דברי התוס' שהם אליב' דרב אסי אלא בע"כ ס"ל להרא"ש דלרבא דינא הכי דהי' אסורה לעולם וצרתה מותרת לעולם ולעני' גט בהכי' בה היתה צריכ' מבעל גט ובלאו הכי אינה צריכה ורבא מודה בזה לרב אסי ומה שהקשו תוס' מקטנה שמא תמצ' כו' ממ"נ צ"ל דחששא לדידי' הוא דשמא תמצ' איילונית ויש לחוש שאחיו לא הכיר והיתה צריכה גט או בשקיבל כמ"ש התו' אבל בידוע שלא הכיר א"צ גט והוא דעת הטור ג"כ דלא כהרמב"ם לשיטת המ"מ דס"ל כדעת נ"י בשם ר"ח וכ"כ ג"כ להדי' בהטור ברי"ו ס' אדם וחוה נק"ב ח"ו בשם התו' והרא"ש ורי"ו הוא תלמידו ודאי כדעת רבו כנודע ואני תמה על מעלתו למה לא ראה מע"ל דברי הרב ב"ח בסי' קע"ג שכתב להדי' כמ"ש דבלא הסד בה לא פליג רבא ארב אסי דלא בעי גיט' וכל דברי מע"ל ודברי מובארי' בלשונו הקצר ע"ש ועיין בס' לחם אבירים רפ"ק דיבמות ושכתב ג"כ כדברי מע"ל וכדברי והוא פשוט וכבר כתבתי כן בגיליון ספר הרא"ש שלי ברפ"ק דיבמות הנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל זלה"ה