אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה טז
ילמדנו רבינו זקן א' הי' דר במקומינו מכמה שנים והוא זקן ושבע ימים יותר מבן שבעים שנים וזקן זה הי' מסדר תפלתינו מאדון העולם עד ישתבח בסירוגין כי לפעמים בעל הבית א' מקהילתינו שהי' מסדר התפילה יותר משנה תמימה אבל זקן הנ"ל הי' מסדר הרוב השנה וכמעט שלא הי' מרוצה לכל העם רק ע"פ הכרח מפני שקולו חלש ונמוך ומתפלל באריכות גדול ובעזרת הנשים לא נשמע קולו וגם לרבות בב"ה האנשים לא היו שומעין קולו והקהל עוני' אמן לבטלה מפני שקולו נמוך ואין נשמע מחמת חולשת זקנותו. (וראוי) [וראי'] משבט לוי לעמוד עד נ' שנה:
תשובה הגם שלכאורה משמע מדברי הפוסקים שהברכות והתחנונים ותפילות ופסוקי דזימר' שהתקינו לומר קודם ישתבח אומרים אותו ביחידות כ"א וא' בפני עצמו ואין לש"ץ שייכות בה כ"א מישתבח ואילך כיון שאמרו קדיש בעשרה אז יורד הש"ץ לפני התיבה וכמשמעות ל' הטור והש"ע בא"ח סימן כ"ג שכתב וז"ל ועומד ש"ץ ומתחיל ישתבח וכו' אכן הדבר ברור כד מעייני' בה תמצא מבואר דגם כל הברכות ופסוקי דזימר' הכל נאמרין ע"י הש"ץ אלא שא"צ לעמוד לפני התיבה ולאומרה עד שיגיע לישתבח חדא שהרי כתב הב"י שם בשם מהר"ל ן' חביב וז"ל ובתנאי שכבר בירך הש"ץ ברוך שאמר וגם קרא פסוקי דזימר' ע"ש דמבואר דכל אלו אומר ג"כ הש"ץ היורד לפני התיבה אלא שא"צ לאומרה מעומד לפני התיבה הגם שיש לדחות דכוונתו שהש"ץ היורד לפני כו' צריך שיאמר לפני עצמו ברוך שאמר ושלא בשביל הציבור ולאפוקי היכן שלא אמרו כלל אתי לאשמועינן מ"מ נראה בכמה דוכתי' שהש"ץ אומרם שהרי כתב הטור בסי' מ"ט וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל הי' אומר דלא אמרינן וכו' אבל כ"א לעצמו שרי לכן נוהגי' באשכנז כשמגיע ש"ץ לפסוקי' שבתפילה כגון מי כמוכה גו' ה' ימלוך גו' שהוא שותק והקהל אוערי' וכו' עכ"ל הרי לך שגם פסוקי דזימר' אומר ש"ץ הקבוע ולא כל יחיד בפני עצמו ובסי' נ"א כתב ואם סיים ברוך שאמר קודם שיסיים החזן יש לו לענות אמן אחר ברכת הש"ץ כו' עד כאן לשונו ועוד זה מבואר בכמה מקומות וכן נתפשט המנהג באשכנז שהש"ץ אומר' ק"ו במדינות פולין שהש"ץ אומרם לפני התיבה כמו ישתבח א"כ נפשטה שאלתינו כיון דאין הציבור מרוצים בזקן ובכבודו שיהי' ש"ץ שלהם ולהוציא שאינו בקי בברכות ובתחנונים ופסוקי דזימר' דהרשות ביד' ליקח ש"ץ קבוע דהוא עדיף מכמה טעמים מהבא להתפלל בנדבה כמבואר בתשוב' רשב"א סי' ת"ץ ובש"ע וב"י סי' נ"ג מביאו ע"ש וז"ל מהרי"ק שורש ל' שהתפילה הי' של הקהל שהי' במקום התמידין שהיו באים משל ציבור ואין ראוי לאדם שיהי' שלוחא להקריב קרבנות שלא מדעתם וכו' ע"ש א"כ כ"ש כאן אף שהחזיק הזקן מכמה שנים הרשות ביד ציבור או רוב ציבור שאינם מרוצים לדחותו ק"ו בן בנו של ק"ו שזקן זה מטריח הצבור וכמעט שנתבטל התמיד ח"ו ע"י זה כמבואר בשאלה הנ"ל ועליו נאמר מנין לזקן שלא יטריח כו' וכבר כתב הרשב"א בתשו' והובא שם ב"י ש"ץ שקולו ערב ומאריך בתפלתו כו' והשיב דברים אלו אחר כוונת הלב אמורים אם ש"ץ זה שמח בלב על שנתן הודאה לקב"ה בנעימה תע"ב שא' מהדברים המחייבים לש"ץ להיות לו קול ערב ונעים וכו' ומ"מ כל שמאריך בתפילתו לא טוב עשה ובכמה מקומות אמרו לקצר מפני טורח הצבור עכ"ל ק"ו הזקן הזה שאין קולו נעים ולא נשמע קולו בבואו אל הקדש ומטריח הצבור וגם ח"ו שיבטל התמיד לית דין צריך בשש דהדין עם הציבור ובפרט שכוונתם הוא לשם שמים ולא לבייש את הזקן רק כוונתם שישמעו הברכות מהש"ץ ויענו אמן ושלא להטריחם ונ"ל ראי' מהא דגרסינן בתענית דף ט"ז ע"א ת"ר עמדו בתפילה אעפ"י שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם רגיל איזהו רגיל ר"י אומר מיטפל ואין לו כו' ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימות וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה כו' עכ"ל הרי מוכח להדי' דבירידות הש"ץ להתפלל לא תלי' כלל בזקנה ולא ברגילות ולא מקרי רגיל אלא מי שפרקו נאה וקולו ערב ומרוצה לעם לענין להתפלל כל השנה ושאר דברי המנויי' שם לתפילות גשמים ונראה דס"ל לר"י רגיל לא קאי שרגיל להתפלל אלא פי' רגיל שרגיל הוא לקרות בתורה כו' (וע"י זה פסוקים של תפילה שגורי' בפיו) וכך משמע מפרש"י דגרס שם בש"ס ורגיל לקרות כו' במקום לבקי לקרות ( שכן הי' גי' הרי"ף) ומוכח מזה דש"ץ הרגיל לחודא לא מהני ומצריך עכ"פ להיות מרוצה לעם וקולו נעים הגם דלגי' רי"ף והרא"ש דלא גריס בברייתא איזהו רגיל ומשמע דר"י פליג את"ק ולת"ק הוא רגיל להתפלל מ"מ נרא' מדבריו דר"י לא פליג אלא להוסיף אדבריהם ותדע דבמתניתין קאמר זקן ורגיל ויש לו בנים כו' כדברי הת"ק ש"מ דלא פליג ר"י את"ק דאל"כ מתני' אתי' דלא כמאן והנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל בהקצין ישראל קאיידנבר זלה"ה מווילנא: