אמונת שמואל· רבי אהרון שמואל קוידנובר
שאלה ד
ראובן נשא בתולה והכניסה לו סך רב ועצום ונתעברה ממנו ומת ראובן בתוך עיבורה ואשתו של ראובן המליטה ולד ולא נתנה מעולם הדד בפי התינוק משעת הלידה רק שכרה לו מניקת ועכשיו בתוך י"ב חודש אחר הלידה רוצה האשה להנשא מאחר שלא הניקה הולד מעולם ומענה עוד בפיה שבני משפחתה אינם רגילי' להניק כלל גם זה שהכניסה לו סך רב ועצום. אי שרי' לאינסובי מחמת טעמים הנ"ל או לאו דהוי בכלל לא ישא אדם מיניקת חבירו וכו' עכ"ל השאלה וזהו תופס הלשון מהרב מהור"ר שמחה לוצאטי מק"ק וויניציאה. וז"ל:
תשובה ראה ראיתי השאלה הנ"ל מליאה וגדושה מכמה טעמים מהרב הגאון המובהק מוהר"ר אהרן שמואל מתושבי ק"ק ווילנא אשר נטה להתיר והנה נדרש נדרשתי לחוות דעתי הקלושה בנדון זה אשר ע"כ לא יכולתי להשיב מפני הכבוד פני' ריקם הגם כי היתה דבר זה בעיני המון הלומדים דבר זר כי לא נמצא בשום פוסק שיתיר בפירוש דבר זה ולכן הי' נראה שהדין נותן להשמיט מלהטפל להתיר הלזה מ"מ ראיתי ונתתי אל לבי לדרוש ולחקור עד מקום שידי מגעת ויגעתי ומצאתי דאף אם היתר זה לאו בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר ע"פ השרשים התלמודים יש מקום להתיר את האשה להנשא וכדי לבא אל תמצית זה הענין ראוי לחקור על שני דרכים שמהם יצא לאור משפט היתר זה. החקירה הראשונה להבין אם דעת השר הזקן שהתיר לישא מיניקת חבירו שנתגרשה ומותרת להנשא ראוי לילך אחריו או דעת ר"ת שהי' נראה לו שאסורה להנשא היא אמיתית הן אמת כי זה המחלוקת הובא בהרבה מן הפוסקים בסמ"ג ובתוספות פרק אעפ"י וביבמות פרק החולץ ובהרא"ש ובהגהות מיימוני פי"א מהל' גירושין מ"מ ראוי ונכון להביא דברי המרדכי בפרק אעפ"י כי בדבריו יש איזה פרטיי' מתייחסות בחקירה זו וז"ל פסק ר"ש מפליז"א דגרושה מיניקת מותרת להנשא בתוך כ"ד חודש משום שאינה חייבת להניק את בנה כדתניא נתגרשה אינה כופה אות' ב"ד להניק אלא חל הנדר ולא נשתעבדה ליה אעפ"י שאם מכירה כופה בב"ד להניק את בנה מ"מ אין שיעבודא עליו כל זמן שלא כפה אותה הב"ד ומותרת להנשא ולא דמי' לאלמנה מניקת שמחויבת להניק את בנה ע"כ. לפי דעתי אין כוונתו לומר כמו שהבין הרב מוהר"י מינץ בתשוב' פי' דאם הולד מכירה שתוכל להנשא דזה אינו מפני שמכירת היינו שאינו רוצה להניק מאחרים כמ"ש רש"י להדיא דאם רוצה להניק מאחרים אין הפרש בין מכירה בין שאינו מכירה דלאו בהיכרא תליא מילתא וא"כ אם הברייתא קתני אם מכירה כופין לה ומניקתו איך אפשר לומר שתנשא והלא חמירא סכנתא מאיסורא כנודע וא"כ איך אפשר שהמרדכי כתב דהגרושה אפי' מכירה שתוכל להנשא כמו שהבין הרב ר"י מינץ וז"ל הרי לפנינו שכתב המרדכי בפי' לדעת השר הוא מותרת להנשא במכירה ע"כ ומכירה היינו שאינו רוצה להניק מאחרת כדכתבנו בשם רש"י ז"ל וזה היפוך הברייתא כנ"ל אלא וודאי דעת השר כאשר כתב המרדכי כך הוא דאה"נ שאם מכירה אליבא דר"ש דהיא משתעבדא להניק אלא שלא תאמר שאין הגרושה בהחלט מותרת להנשא כיון דזימנא חל עלי' השעבוד אם מכירה ומ"ה לא פלוג רבנן בין גרושה לאלמנה דבגרושה נמי זמנין שייך שיעבוד ההנקה. (ולזה בא ר"ש לומר דיש הפרש שייך בין גרושה לאלמנה דבגרושה נמי זמנין שיעבוד ההנקה) לזה בא ר"ש לומר דיש הפרש בין גרושה לאלמנה דבגרושה נמי [אף] דזמנין שייך שיעבוד להניק אם הולד מכירה הוא (דברי מקרא) [דבר מקרי] הבא לאחר מכאן ואינו מטעם שיעבוד שיש לה מן הבעל אלא עיקר השיעבוד הוא משום סכנה ולכן מיד שפקע השעבוד הראשון נעשה מותרת להנשא. ואחרי הודיע אלהי' אותי כל זאת צריך לעיין בהבנת הסמ"ג בדעת השר ור"ת בהעשין סי' נ' שהביא דעת השר דהורה דמגורשת מיניקה דמותר להנשא הביא דעת ר"ת וז"ל ר"ת לא הודה לו לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק ע"כ נראה דר"ת חולק עם השר מקוצי במקום שמכירה אין כופין אות' ומותרת להנשא ודר"י ס"ל דבמקום שמכירה כופין אותה להניק ולא תנשא הא במקום שאינה מכירה אין כופין אותה ותנשא אף לפי דעת ר"ת וזהו היפוך מ"ש לעיל דאיך יסבור השר דבמקום שמכירה שתנשא הא וודאי בורכא הוי אלא בוודאי כך הוא הבנת דברי ר"ת דגם במכירה השר מודה שלא תנשא מ"מ אין ראוי לחלק בין מכירה ללא מכירה אלא לעולם אסורה להנשא דגזרינן הא אטו הא זו דעת ר"ת אמנם צריך חקירה אם דעת ר"ת ראוי לקבלה בזה דנראה דאין להרבות בגזירות וכמו שאמר רב ספרא בפ"ג דיבמות היא גופא גזירה ולא עבדינן גזירה לגזירה וכן מצינו בכמה דוכתי תקנתא לתקנתא לא עבדינן ודי לנו בגזירות ותקנות שתקנו כבר חז"ל.. ומלבד זה הטעם הכולל בפירוש איתמר בזה הענין שאין לנו להרבות בגזירות וראיה מדברי הרא"ש בפרק אעפ"י וז"ל גמלתו בחיי בעלה נראה דמותרת להנשא דליכא למיגזר מידי ולא גזרינן אטו לא גמלתו בחייו ובכה"ג לא גזרינן דא"כ היכי שרי לדברי ר"ג לגזור אטו לא נתנו למניקה אלא לא גזרינן אלא שמא (לא) תחזור בה המניקת או שתמהר לגומלו דוודאי מינכר בין נתנה למניקת ובין לא נתנה בין גומלתו לאינה גומלתו. וכן משמע מינקת שמת בעלה שהית' מיניקת עכ"ל ובטור סי' י"ג וז"ל מת הילד או שגמלתו בחיי הבעל או שאינה חולבת שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה או ששכרה מינקת בחיי בעלה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין ע"כ ובכל הני גווני דלעיל שייך למיגזר בהו הא אטו הא אלא וודאי דלית לן להוסיף גזירות מדעתינו ובמקום שאמרו אמרו והבו דלא להוסיף עלה וא"כ שפיר יכול ר"ש להשיב על ר"ת דנהי דבמכירה אעפ"י שהוא גרושה שלא תנשא לית לן למיגזר הא אטו הא ועוד דכבר ידוע דחמירא סכנתא מאסור' בכל הנשים הי' לנו למיגזר שהתחילו לינק שתיחייבו להניק דאיכא למיגזר אינה מכירה אטו מכירה אלא וודאי ליכא למיגזר בכה"ג. ועדיין חל עלינו לברר את הקושיא שהקשה ר"ת להשר שבשבילו לא הודו לו מברייתא נגד השר בתו' פ' אעפ"י בד"ה הלכתא כתבו כו' וז"ל ר"ש הזקן אומר דבגרושה מותרת להנשא דלא משעבדי ליה ור"ת אומר דאסורה להנשא דתני' בפ' אעפ"י מעובר' ומניק' חבירו לא תנשא וקא פסיק ותני ל"ש אלמנה ול"ש גרושה ע"כ והנה אין ראי' שבשבילם יסתור דעת השר דכיון דקאמר תלמודא דמעוב' לאחר ג' חדשים דהבחנה לא תנשא משום דלמניקת קיימא כדאמרי' בהחולץ אם שורש התקנה היא משום דלהנקה קיימא א"כ ממילא משמע דכל קמא דלאו להנקה קיימא לא משתעבדא ונמשך מזה שתוכל להנשא בלי שום ( הבחנה )[ המתנה ]דזיל בתר טעמ' כמורגל בתלמוד וא"כ אין שום טענה על השר לסיוע בו לר"ת] ועוד מפרש טעמא דמיניקת היינו טעמא דמעובר' ולמאי דמסיק דהוא מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת הוי שייך בגרושה כמו באלמנה. ואע"ג דהדר בי' מההיא טעמא מגופי' דמילתא לא הדר ביה דאיירי אפי' בגרושה ע"כ הנה גם זאת הטענה חלושה דכיון דהטעם אמיתי הוא דלהנקה קיימא ואין טעם הראשון מספיק וקאמר תלמודא אלא נראה דהטעם הראשון נסתר לגמרי ולא נשאר לנו לומר שהנמשך מטעם הראשון עומד בתקפו דהוא ידוע כי בהתבטל הסיבה יתבטל גם המסובב עוד הוסיפו התו' טענה אחרת נגד השר וז"ל ועוד דאלמנה לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או להנשא ע"כ כלומר אי אזלינן בתר הפקעת השיעבוד א"כ גם אלמנה משתבעה כתובתה תהיה יכולה להנשא. וגם כן נמי אם רוצה להנשא. וזה אינו אלא וודאי מסתירת הנמשך יתבטל גם סתירת הקודם דהיינו דגרוש' לא משתעבדא [ומ"ש] שתהא [אלמנה] מותרת להנשא בלי המתנה. גם זו טענה חלושה מאוד חדא שאני אלמנה דבדידה תליא הפקעת השיעבוד ומשום שלא תינק תובעת כתובתה וכן נמי מ"ש הרא"ש ז"ל טענה אחרת נגד השר שתאמר אינו ניזונת ואינו עושה גם זה בדידה תליא מילתא משא"כ במגורשת דבבעלה תליא דמן הדין מגרשה בעל כרחה וא"כ אינו ענין אלמנה לגרושה ובאמת שסוף דברי התו' הם יותר סתומים במ"ש או רוצה להנשא דפשיטא דברוצה להנשא יודה ר"ש שלא תוכל להנשא ואם חכמים תקנו שלא תנשא והיא רוצה להנשא היא באה בעצמה וראשונה לעקור תקנות חכמים ולכן אין להתירה להנשא ואפשר דמפני זה בפרק החולץ לא הזכירו בסתירת דעת השר או רוצה להנשא. אמנם המרדכי פ' אעפ"י הביא טענה אחרת בסיוע דעת ר"ת לא שערום התו' והוא דלאחר שהביא דעת השר כתב דעת ר"ת וז"ל ור"ת פסק דכ"ש גרושה שצריכה להמתין שהרי אלמנה אין הטעם אלא שבושה לבוא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ (וכשבא) [וכ"ש] גרוש' שבוש' לבא לב"ד לתבוע את הבעל כדאמרי' לעיל דאין נזקקי' להם עכ"ל וזה הטעם והטענה לא הוזכרה לא בתו' ולא ברא"ש ולא בשום א' משאר פוסקים הקדמונים. ואולי לחולשת' כי מה שאמרו שבושה לבא לבי דינא היינו אלמנה שהיא משועבד' להניק ולזה הטעם הוא תשלו' תירץ דמעוברת למניקה קיימא ואינו תי' חדש וקאי אמאי דקאמר מעיקרא דמעוברת למניקה קיימא. אבל גרושה אליביה דהשר לא משתעבדא להניק ולא להנקה קיימא דהרי היא כשאר כל הנשים בעלמא ומשנתגרשה פקע ממנה שיעבוד ההנקה ולא שייך בה שבושה לבא לב"ד והורגת את בנה. כלל העולה שאין בכל אלו הטענות כדי לבטל דעת השר. הגם כי ר"ת רב גוברי' מ"מ הרב השר לא קטלי קני' באגמי' הוי לגבי ר"ת וקצת יש סמך כי התו' כתבו בזה הלשון אומר ר"ש בלשון הווה כלומר שעומד בדעתו הראשונה נגד ר"ת ונגד טענותיו. ונוסף על זה כי הרשב"א מגדולי הפוסקי' שבאו אחרי בעלי התו' הסכים ג"כ לדעת הש"ר כפי מ"ש [הה"מ] בפי"א מה"ג שהעתיק דברי הרשב"א בזה הלשון ומיהו בגרושה דווקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה (היינו טעמא שאסורה להנשא) אבל קודם הזמן לא. דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמ"ש בפכ"א מה"א עכ"ל הרשב"א ז"ל הרי שדבריו מכוונים עם דעת השר כפי מה שביארנו לעיל דבריו אשר על כן היה נראה דאית לן לסמוך על דברי שני גאוני עולם הללו. וגם בהגהות ממיימוני נזכר דעת השר ע"ש הר"ר שמעיה מפליזא שהוא א' מתלמידי רש"י ז"ל ולהיות איסור נשואין עד אחר כ"ד חודש בסתם אלמנות מילתא דרבנן נראה דבתר הני אינשי רברבי דנוכל לילך אחריהם לקולא אזלינן:
ואחר כתבי זה ראיתי בש"ע סוף סי' י"ג וז"ל מה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דדווקא הניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמ"ש. ועוד הוסיף אח"כ וכתב וי"א דאשה בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה אמנם נראה דאין זה ה"ה לגרושה מפני שגרושה פקע ממנה שיעבודא של ההנקה משעה שנתגרשה. משא"כ באלמנה דלא פקע ממנה שיעבוד משעה שמת בטלה וק"ל. ולהיות שהביא סברת הרשב"א ולא הכריע לא מפני היא שכתב בתר הכי וממנה אין שום הוכחה נראה דלא הכריעו בזה כלום:
היסוד השני דכיון דלפי דעת השר והרשב"א גרושה דלא משעבדא להניקה מותרת להנשא דה"ה נמי בנ"ד זאת האשה אינה צריכה המתנה וראיה לדבר מדברי התוס' שהעתקתי לעיל דהא דמו גרושה לאלמנה כשתבעה כתובתה כדי להקשות לר"ש (באו ג"כ) [א"כ גם] אנחנו נוכל לדמות אלמנה לגרושה כבנדון דידן כדי להתירה להנשא בלי המתנה דבדבור לעיל הקשו לר"ש מאלמנה דתבעה כתובתה דלפי' ר"ש היתה ראוי' להנשא כיון דלא משעבדא דאם איתא דאין לחלק בין אלמנה לגרושה ביותר מסתבר דאלמנה לא תנשא אע"ג דלא משעבדא מגרושה דלא משעבדא מה מקשי' אלמנה לגרושה אלא וודאי ליכא לפלוגי בינייהו לפי סברתם. אמנם עדיף ג"כ מגרושה ואם גרושה מצי לאינסובי ק"ו ג"כ (בגרושה) [באלמנה] והיינו טעמא (דעדיפא מסתם אלמנות דבגרוש') דעדיפא מסתם אלמנו' משום דבגרושין שנתן לה בעלה פקע ממנה השיעבוד שהי' לה אע"ג דמעיקרא משועבדת להניק אבל בנ"ד דמעיקרא בשום זמן לא היתה משועבדת בהכנסת' לחופה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מה' אישות וז"ל הכניסה לו שתי שפחות או נכסי' הראוי לקנות מהן ב' שפחות או שהי' לו שתי שפחות או שהי' ראוי לקנות ב' שפחות אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה אלא נותנת אותה לשפחה להניק עכ"ל וא"כ האשה זו בנ"ד דהכניסה לו סך רב ועצום כמבואר בשאלה לעיל וגם בני משפחתה לא היו רגילי' להניק לעולם ע"כ לא חל עליה שיעבוד ההנקה משא"כ בגרושה וז"ל מהר"י מינץ בש"ת סי' ה' שהתיר לאשה מזנה מניקת להנשא תוך כ"ד חודש וז"ל זו אף זו דלא פליגי על השר אלא בגרושה שכבר נכנסה בתקנות דרבנן כשהיתה נשואה דהיינו קודם גירושין ונשתעבדה לבעל וכו' אבל בנ"ד שלא נתקדשה ולא היתה לה כתובה לא נכנסה מעולם תחת שיעבוד הבעל לא דמיא כלל לאלמנה וגרושה ע"כ גם אני אומר בנ"ד דעדיף מסתם אלמנה וגרושה כיון דמעולם לא נכנסה תחת שיעבוד הבעל בענין הנקה ועוד יש להביא ראיה מהא דכתב הטור והבאתי דבריו לעיל דאם פסק חלבה בחיי בעלה וכו' כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין ע"כ והנה לא התנה ג"ח קודם מיתת הבעל כמ"ש הגאונים והשתא יש לדון ומה נתנה למיניקת יום א' קודם מיתת הבעל לא תמתין אף שהתחילה להניק ולאחר מיתת הבעל תמתין אף אם לא הניקה אלא י"ל כי קודם מיתות הבעל לא חל עליה תקנות חכמים שלא תנשא לאחר אבל לאחר מיתת הבעל חל עליה תקנת חכמים להיות' פנויי' וכן נמי נימא בנדון דידן דמעולם לא חל עלי' שיעבוד הנקה ולא תקנו חכמים ולכך מותרת להנשא בלי המתנה אמנם נשאר לברר מ"ש הריב"ש בסי' תס"ג דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה שגם זו צריכה להמתין כ"ד חודש דכיון שזו נאסרה משום מעוברת חבירו דסתם מעוברת למניקה קיימא. אפי' נתנה בנה למניקת אח"כ איכא למיגזור הא אטו הא. דיש למיגזר אטו לא נתנה כך העתיק כלל אותה התשובה ארוכה מהר"י קארו בב"י סי' י"ג והנה לכאורה הוא סותר מה שכתבנו אבל מ"מ י"ל דשאני נ"ד דזו נאסרה משום מעוברת חבירו שמשמע דכבר חל עליו איסור תקנות חכמים. ועי"ל שהריב"ש הוא מן הכת האוסרי' ואנן אזלינן בנ"ד אחר עקבות השר והרשב"א ז"ל והריב"ש גופי' כתב בסי' רמ"ז על הרשב"א ז"ל והנמשכים אחריו וכן הרב קארו בב"י לאחר שהביא דברי הריב"ש דלעיל כתב וז"ל ומדברי הרשב"א שכתבתי לעיל בסי' זה שכתב בשמו המ"מ ובגרושה שרי' בכה"ג אפי' בהתחילה להניק ועוד תחת בעלה אם אינו מכירה וראיתי מורי' וכו' דמידי דרבנן הוא עכ"ל מהרי"ק ובש"ע פסק ג"כ בסי' י"ג בסוף הסימן ויש מי שאוסר וכו' צריכין להמתין כ"ד חודש ע"כ ומדקאמר ויש מי שאוסר נראה דאינו אצלו הלכה פסוקה ומכלל דאיכא מהן דפליג עלה והביא' כדי להוליד מדברי זה מ"ש דמדבריו נמשך דה"ה לגרושה וכמו שמבואר לשם וכאשר כתבתי לעיל. כלל העולה מדברינו דלהיות איסור נישואות אלמנות מיניקת מילתא דרבנן הוא דיש לסמוך על ר"ש והרשב"א שהם מגדולי הפוסקים ונוסף עליהם רבינו שמעיה ואפשר דלהיות ג"כ עדיף מגרושה להיות שהכניסה לבעלה ממון רב ועצום ובני משפחתה לא היו רגילי' להניק ונאמ' לי שהבעל קודם מיתתו התנה עם מיניקת אחת שתניק את הולד והאלמנה הנ"ל שכרה את המיניקת הנ"ל שצוה בעלה להשכיר ומעולם לא נשתעבדה לבעלה וא"כ כ"ע מודו להתיר כמ"ש. זאת אשיב אל לבי כי להיות היתר זה כמו זר נחשב לכאורה בעיני החכמים כי מעולם לא נתפרסם היתר זה ע"כ ראוי הוא לירד למקצת מנין שיסכימו להתיר זה למען נסור ממנו לזות שפתים וה' יורני מתורתו נפלאות כ"ד הצעיר שמחה במהר"ר יצחק לוצאטו ז"ל חותם פה ק"ק וויניציאה:
אמר אהרן שמואל המחבר ראיתי גם העתק תשובה ארוכה מני ים מהחכם השלם והחכם הכולל מהר"ר משה בכמר אברהם פרווינציאל שהתיר באלמנה שלא התחילה להניק ושכבר הורה בימיו הרב הגדול כמהור"ר נתן איגירא מקרימונא ועשה מעשה להלכה נגד החולקים עליו והתיר לארס ולהינשא תוך כ"ד חודש וא"כ כ"ש בנדון דידן וכמו שכתבתי לעיל דשרי' ההיא איתתא להנשא לכל גבר די תצביין הנלע"ד כתבתי הטרוד אהרן שמואל בלא"א הר"ר ישראל קאיידנבר ז"ל ה"ה מווילנא: