אור ברסלב

אמונות ודעות

פרק א

המאמר השמיני:בישועה

1

הודיענו ה' יתהדר ויתרומם על ידי נביאיו, שהוא ימלטנו אנו קהל בני ישראל מן המצב הזה

שאנו נתונים בו, ויקבץ פזורינו ממזרח הארץ וממערבה

2

, ויביאנו אל גבול קדשו וישכננו בו,

ונהיה סגולתו ונחלתו, כאומרו:

כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי

אותם ושכנו בתוך ירושלם וגו'

3

והרחיבו נביאיו בעניין זה עד שכתבו בו ספרים רבים. ולא רק מנביאיו האחרונים

4

הגיעה

אלינו ידיעה זו, אלא מן השליח

5

האדון משה רבנו כבר עמדנו על ההבטחה מראש, שהרי

אמר בתורה:

ושב ה' אלהיך את שבותך

6

ושאר מה שאמר באותה הפרשה עד סופה. והעמידו לנו על כך אותות ומופתים וקיבלנוהו.

ואני החילותי לעיין בדבר הזה ובעניין הזה מדרך העיון, והנה אין בו דבר הצריך דקדוק, וכולו

מישרים, זולתי עניין אחד אני אזכיר אותו כאשר אגיע לאמצע מאמר זה

7

אבל עיקר הישועה הרי היא הכרחית מכמה פנים:

מהם אמתות מופתי משה אשר דיבר בה תחילה, והאותות אשר נעשו לישעיה הנביא

וזולתו מן הנביאים אשר בישרו בו ואשר אין ספק בשולחם

8

, כאומרו:

מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים

9

ומהם כי צדיק הוא ולא יעשה עוול, וכבר יסר את האומה הזו ייסורים גדולים וממושכים, ואין

ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם

10

, ולכל אחד מהן גבול

ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית. וכאשר תסתיים, חיובי הוא שיפסיק מלהעניש

11

את

אלה ויגמול את אלה, וכמו שאמר:

כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה

12

ומהם שהוא נאמן בייעודו, דבריו קיימים ופקודתו נצחית, כאומרו:

יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם

13

ומהם שאנו מקישים את הייעודים האלו לייעודו הראשון כאשר היינו במצרים, אשר לא

הבטיח לנו אלא שני דברים, שידון לנו מעושקינו ושיתן לנו ממון רב, והוא אומרו:

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

14

וכבר ראו עינינו את אשר עשה לנו קריעת הים והמן והשליו ומעמד הר סיני וחזרת השמש

15

וכל הדומה לכך. כל שכן כאשר הבטיחנו בדברים גדולים ונרחבים מן הטוב והאושר

והרוממות והעוז והכבוד, אשר עשאם פי כמה ממה

16

שאירע לנו מן הכניעה והעינוי, כאומרו:

תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן וכו'

17

ודימה מה שעבר עלינו כהרף עין קלה, ומה שיגמלנו עליו רחמים נרחבים, כמו שאמר:

ברגע קטן עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך

18

נמצא כי על הניסיונות הללו ובהיקש למה שעבר, עתיד לעשות לנו כפל כפלים למעלה ממה

שהבטיחנו, מה שלא נוכל למנותו בקלות ולסכמו, כמו שאמר:

והטיבך והרבך מאבותיך

19

ומן הטעם הזה חוזר הוא ומזכיר לנו יציאת מצרים במקומות הרבה בתורה, כדי להזכירנו מה

שראינו, ואם נשאר איזה דבר ממה שהבטיחנו

20

בו בתשועת מצרים שלא אומרו בפירוש

בישועה הזו, הרי כבר נכלל בכלל אומרו:

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

21

ולפיכך אתה מוצא אותנו מייחלים לו ומצפים, לא מפקפקים ולא קצים, ולא תקצר רוחנו,

אלא מוסיפים אומץ ודבקות. כאומרו:

חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'

22

וכל הרואה אותנו במצב זה מתפלא עלינו, או חושב אותנו לסכלים, מפני שלא ניסה מה

שניסינו

23

, ולא האמין כמו שהאמנו, והרי הוא דומה למי שלא ראה חיטה נזרעת, וכאשר

רואה את המשליכה בתלמי האדמה כדי שתצמח - יחשבהו לסכל, ובעת הגורן יתברר לו

שהוא הסכל, כאשר יקבל על כל מידה - עשרים מידות או שלושים מידות.

וכך המשיל לנו הכתוב, כאומרו:

הזרעים בדמעה ברנה יקצרו

24

וכמו מי שלא ראה וולד מתגדל,

25

שהוא לועג למי שיראה מגדל וולד ומטפל בכל צרכיו,

ואומר, מה הוא מקווה האדם הזה? וכאשר גדל ולמד מדע וחכמה ונעשה מלך והנהיג

צבאות, ידע אותו האדם כי רק לעצמו לעג.

ומה שהמשיל מה שאנו מצפים לו לוולד זכר הוא אומרו:

בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר*

25

1

תרגמתי "בישועה", שהיא המלה הרגילה והשגורה בפי רבנו למונח הערבי "פורקאן". וגם

בפי הגאונים שבאו בעקבותיו כגון רב נסים גאון, ועוד. ורי"ת תרגם "בגאולה האחרונה", ולא

דק, לדעתי.

2

רי"ת הוסיף משלו "מצפון ומים".

3

זכריה ח ז-ח.

4

עולי בבל זכריה ודניאל וכיוצא.

5

הכינוי "שליח" למשה רבנו אינו השפעה ערבית כפי שחשבו רבים, כי כבר נקרא כן בשיר

השירים רבה א יד: השליח זה משה.

6

דברים ל, ג.

7

דעת אותם יהודים הטוענים שהישועה המובטחת כבר הייתה בימי בית שני, ושהישועה

הוא בתנאי אם יעשו תשובה.

8

כלומר שאין ספק שהוא ימלא הבטחתו אשר הבטיח על ידי נביאיו אלה.

9

ישעיה מד כו, והמשך הפסוק: האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה

אקומם.

10

כלומר ייסורים הבאים על החייבים הם למרק עונותיהם, ומה שהצדיקים מתייסרים

בגלות הם על דרך הניסיון להוסיף לכל פרט שכר על סבלו, אבל עצם הגלות הכללי לכל

האומה בדין הוא שיגמול על כך לכל האומה, וזאת יעשה בישועה.

11

כלומר יפסיק מלהעניש את המתיסרים דרך פרעון על מעשיהם, ויגמול למתיסרים דרך

ניסיון על תוחלתם.

12

ישעיה מ, ב. ושם תרגם כפלים בכל חטאותיה - כפלים בעונש חטאיה.

13

שם מ, ח. ובתרגומו שם קשר שני הפסוקים ז-ח יחד ותרגם: כמו שיבש החציר ויבול הציץ

כאשר רוח ה' נושבת בהם כך העם המשולים בהם, יבשו גופותיהם ויפלו הבטחותיהם ודבר

אלהינו קיים לעולם.

14

בראשית טו יד.

15

עמידת השמש, ונראה שהכוונה ליהושע י יג "וידם השמש וירח עמד". ואע"פ שאינו

ביציאת מצרים אלא בכבוש הארץ. ויתכן שכוונת רבנו לדרשת חז"ל במסכת תענית כ, א,

שאף למשה נקדה חמה.

16

אפשר היה לתרגם: כפלי כפלים ממה.

17

ישעיה מא ז.

18

שם נו ז.

19

דברים ג ה.

20

ברי"ת "ממה שעשה לנו" וגם תרגום זה אפשרי.

21

מיכה ז טו.

22

תהלים לא כה.

23

ואפשר גם לתרגם: 'שלא נתנסה כמו שנתנסינו'. והכוונה שהרואה אותנו בסבל ממושך

זה יתפלא למה אנו מחכים או מצפים. והסיבה על התפלאותו, מפני שהוא טרם היו לו הבטחות

מאת ה' שנתמלאו, אבל אנו היו לנו כאלה במצרים, ולפיכך אנו מייחלים, מחכים ומצפים

להבטחותיו, לישועה שיתמלאו. ולפי ב, לא ניתנו לו הבטחות כפי שניתן לנו. כלומר לא ניתנו

להם הבטחות וייעודים טובים כפי שניתן לנו ימות המשיח והעולם הבא. שייעודים אלה

מאמצים את כוח הכלל והפרט לסבול.

24

תהלים קכו ה.

25

ברי"ת "גדול בנים" ותרגום נאה הוא.

25

ישעיה סו ז.

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה