אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שני - פרק יב

אמונות ודעות

מאמר שני - פרק יב

מאמר שני - פרק יא

ואומר על פועל

74

, כי הבורא, ואף על פי שאנו קוראים אותו עושה ופועל

75

, לא יתכן שתהא

כוונתינו

76

בכך על דרך הגשמות, לפי שהפועל הגשמי אינו יכול לפעול בזולתו עד שיפעל

בעצמו: ינוע תחלה, ואחר כך יניע. והוא, יתהדר ויתרומם, רק רוצה והדבר נעשה, וזו דרך

פעולתו תמיד

77

ועוד לפי שכל פועל גשמי זקוק לחומר לעשות ממנו, ולמקום וזמן שיפעל בהם, ולכלי שיפעל

באמצעותו, וכל זה מסולק ממנו כמו שבארנו.

וזה שאנו מוצאים הכתובים מזכירים במקצת הפעולות דבר והפכו, ומקצתן הדבר ולא הפכו,

עניין הכל שכאשר הוא רוצה לברוא דבר - ממציאו, כיון שאין שייך בו לא משלוח יד ולא

משוש.

והנה ביחס לבריאה נאמר הדבר והפכו, 'ויעש אלהים'

78

, 'וישבת'

79

, וכשם ש'ויעש' אינו

בתנועה ולא ביגיעה, ואינו אלא המצאת הדבר הנברא, כך בלי ספק 'וישבת' לא מתנועה ולא

מיגיעה, ואינו אלא שהניח מלהמציא הדבר הנברא

80

. ואף על פי שנאמר 'וינח'

81

- אינו דבר

יותר מאשר אי הבריאה וההבאה אל המציאות

82

וביחס לנבואה נאמר 'וידבר ה'', ועניין הדברים שהוא ברא דיבור הגיעו באוויר אל שמע

השליח או העם.

אבל הפך הדבור לא נאמר, אלא "החשיתי מעולם אחריש אתאפק"

83

. ועניין החרשה זו

אריכות אפים ותוחלת, אלא שהשפה הערבית מניחה כלפיו תיאור הדיבור וכדרך שאנו

מבארים, ואינה מניחה כלפיו תיאור השתיקה ואפילו בדרך ההשאלה. ולפיכך כאשר אנו באים

להעביר כגון 'החשיתי' אל התרגום בשפה זו, נאמר להדיא כפי שאמרנו 'אריכות אפים'.

84

וביחס להצלת העולם ממצב המציק להם, קוראים את זה 'זכירה'. כאמרם:

ויזכר אלהים את נח

85

ויזכר אלהים את רחל

86

וכל הדומה לכך, אומרים בשתי השפות 'זיכרון', ואין אחת משתי השפות משתמשת בהיפך

הזכירה שהיא ההוכחה לביטוי אי ההצלה. ולכל היותר

87

אומרת "ולא זכר הדם רגליו"

88

וה'חנינה'

89

וה'רחמים' נאמרים עליו בשם "אל רחום וחנון"

90

והנקמה והעונש נאמרין עליו בשם אל קנא ונוקם

91

וגם עניינים אלה מוסבים על הנבראים, כמו שאמר:

נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו

92

שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו

93

וכן כל כיוצא בשמות אלו, עניינן מוסב אל הנבראים.

וזהו ההבדל בין שמות העצם ושמות הפעולות וכמו שפירשנו בפירוש ואלה שמות

94

ועל הנפעל

95

, אין מי שיחשוב שיש מן ההתפעלויות דבר הנאמר על הבורא, זולת הראיה

בלבד.

ולכן חייב אני לבאר, שגם הראייה אינה נאמרת עליו, לפי שאין כל הדברים נראים אלא על ידי

הצבעים הנראים על פניהם, המתייחסים

96

אל ארבעת הטבעים

97

. וכאשר נפגשים בכוח

שבראות אשר ממיינם באמצעות האוויר, אז רואים.

אבל הבורא, אשר מן המוכחש לחשוב שיש בו מאומה מן המקרים, אין שלטון לראות

98

על

השגתו. והנך רואה שאין יכולת בדמיון לדמותו ולתארו, כל שכן שיהא לראייה

98

דרך לכך.

וכבר הביא במבוכה אחדים מבני אדם עניין משה רבנו, היאך שאל את ה'

הראיני נא את כבודך

99

והוסיפה להם מבוכה תשובתו לו

לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי

1

והכפיל להם את זאת

2

כאשר אמר

וראית את אחורי ופני לא יראו.

ואומר, בעזרת הרחמן, בגילוי כל זה ובאורו, יש לה' זוהר שהוא בורא אותו ומגלהו לנביאים,

כדי שיהא להם הוכחה כי דברי הנבואה אשר ישמעו מאת ה'.

וכאשר רואה אותו אחד מהם, אומר 'ראיתי כבוד ה''. ויש שאף אומר 'ראיתי את ה'', כמשפט

המלים הנסתרות

3

וכבר ידעת כי משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, אמר עליהם תחילה:

ויראו את אלהי ישראל

4

ופירשו אחר כך:

ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר

5

אלא שכאשר רואים אותו הזוהר, אינם יכולים להסתכל בו מרוב חזקו ובהירותו. ומי שנסתכל

בו, מתפרק בנינו ונשמתו פורחת,

6

כמו שאמר:

פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב

7

ולכן בקש משה מאת ה' שיחזקהו להסתכל באותו הזוהר, והשיבו כי ראשית אותו הזוהר

עצום, ולא יוכל לראותו ולהתבונן בו אלא יאבד. אבל הוא יסתירהו בענן או כדומה לו, עד

שיעבור מעליו תחילת הזוהר, כי כוח

8

כל שיש לו נוגה הוא בראשיתו, כמו שאמר:

ושכותי כפי עליך עד עברי.

וכאשר עבר ראשית הזוהר הסיר מלפני משה הדבר הסוכך, כדי שיראה את סופו, כמו שאמר:

והסירותי את כפי וראית את אחורי.

אבל הבורא עצמו אין אפשרות שיראהו שום אדם, ודבר זה הוא מסוג 'הנמנע'

9

74

זוהי התשיעית מעשר האמירות.

75

כגון ישעיה מא ד.

76

לפי ב, לא יתכן שיהא ענינם.

77

ברי"ת "תמים" וטעות הוא, ואין צורך להערת הרש"ה.

78

בראשית א ז. טז כה.

79

שם ב ב.

80

וכן תרגם שם "השבית", וראה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי הע'

3

81

שמות כ.

82

והוא נקוד הנון פתוחה. ושם תרגם רבנו "ואראחהא" מוסב על הבריאה. וכמו שאמרו

בבראשית רבה סוף פרשה י וינח לעולמו ביום השביעי. וראה רמב"ם במו"נ ח"א פרק סז

שרמז לתרגומו של רבנו.

83

ישעיה מב יד.

84

וכך תרגם שם: הארכתי להם אפי דור והחרשתי וניהלתים כרחמים. וברי"ת "וכאשר

נוציא כמו החשיתי אל הפירוש יתברר מה שזכרנוהו וספרנוהו בתחלת הדברים באריכות"

ושבוש הוא כי לא הבין את העניין.

85

בראשית ח ח.

86

שם ל כב.

87

ברי"ת "אך רוב מה שהם אומרים" ואינו נכון. וגרם להרש"ה לשבש, ומה שהביא שם פסוק

"למה לנצח תשכחינו" באיכה ה כ פירשו רבנו אל תשימנו כנשכחים לנצח. וראה שם חמש

מגלות מהדורתי עמ' שנג.

88

איכה ב א.

89

"ואלנעמה" הטובה, האושר. ותרגמתי חנינה כלשון

הכתוב שהביא רבנו.

90

שמות לד ו. תהלים פו סו.

91

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה