מאמר שמיני - פרק ז
עתה אדבר אחר הפירושים הללו, במה שנודע לי כי אנשים מאותם הנקראים יהודים, מדמים
כי ההבטחות והנחמות הללו היו כולם בבית שני, וכבר עברו ולא נותר מהם מאומה.
והוא שהם מניחים יסוד בטל ועליו הם בונים את דבריהם, שכל החיזוקים הללו שאנו רואים
לישועה כגון אומרו:
לא יבוא עוד שמשך
43
ואומרו:
לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם
44
- כל זה מותנה אם יהיו העם נשמעים לה', אמרו שזה כעין מה שאמר משה רבנו לישראל:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם
45
וכאשר חטאו - עברה ממשלתם ונסתלקה מלכותם, כך היו בבית שני מקצת ההבטחות האלו
ונסתלקו, ומקצתם לא היו מפני שהעם חטאו.
ולקחתי, יחנך ה', יסוד דברי האנשים הללו שהיא ההתנאה, והכנסתיו במלאכת הדיוק,
ומצאתיו בטל מכמה פנים:
האחד שהבטחות משה רבנו עליו השלום באר בהם שהם בהתנאה, לפי שאמר:
כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה וגו'
46
וכן:
כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך
47
ואומר:
והיה עקב תשמעון
48
וכל הדומה לכך.
אבל אלו הנחמות אין בהן מן ההתנאות האלה מאומה כלל, אלא הם יעודים מוחלטים.
ועוד, שמשה רבנו ע"ה לא די לו בכך שהתנה על עמו בלשון 'אם שמור', 'אם שמוע', וישאיר
את ההפך להבנת דעתם, שילמדו מכך שאם לא יקיימו לא יקיים להם, אלא אף הפך הדבר
ובאר להם, שאם לא יקיימו ייהפך הדבר עליהם
49
, כאומרו:
והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך וגו'
- כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון
50
ואמר עוד:
כי תוליד בנים ובני בנים וגו' העידותי בכם היום וגו'
51
ואמר עוד:
ואם יפנה לבבך ולא תשמע
52
וכל הדומה לכך.
ובנחמות האלו לא התנה במאומה, כל שכן שיאמר ההפך.
ומהם שהוא עשה דרך ההבטחות הללו כדרך המבול בימי נח ע"ה, שאפילו יחטאו בני
אדם בתכלית החטאים, לא אביא עליהם מבול, מפני שכבר נשבעתי עליו שלא יהיה, אלא יהיה
עונשם בזולתו. כך אתם נשבעתי שאני לא אסיר מלכותכם, והוא אומרו:
כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ,
כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך
53
שאפילו יחטא העם יענישם במה שירצה, אך לא בביטול מלכותם.
ומהם, שהוא הודיע שהעם יבחר משמעתו ולא המרי, כפי שפירשנו, והוא יודע בכל כפי
שיהיה כמו שהקדמנו, ואם כן בטל שיהא שם עוון או חטא שאינו ידוע לפניו. וכיון שלא יהא
חטא, לכן לא התנה.
ועוד, אלו הייתה שם התנאה לא הייתה מזיקה להם כל שכן שאין התנאה.
ועוד, כי בתורה כבר עשה כעין שבועה
54
על כך, ולכן אי אפשר שלא תהיה כמו שבארנו,
ונשבע ואמר:
כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם,
הרנינו גוים עמו
55
ואחרי הביאור הזה בטל כל מה שנדמה להם, או מה שחשבו להטעות בו בעניין התנאי
וההתנאה.
43
ישעיה ס, כ.
44
ירמיהו לא לט.
45
דברים יא כא.
46
שם יא כב.
47
שמות כג כב.
48
דברים ז יב.
49
כעין תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן.
50
דברים ח יט-כ.
51
שם ד כה-כו.
52
שם ל, יז. וברי"ת הושמט.
53
ישעיה נד ט.
54
לפי ב, כבר עשה אותו כמו דברים אשר נשבע עליהם. וכדומה לזה ברי"ת.
55
דברים לב מ-מג. וכבר כתב לעיל בתחילת המאמר השביעי שהפסוקים הללו בישועה
הקרובה אמורים.