מאמר שלישי - פרק א
ואחר שהקדמתי הקדמה זו אפתח ואומר:
הודיענו אלהינו יתרומם ויתהדר על ידי
12
נביאיו שהוא נתן לנו דת ללכת בו, ובו מצוות
שהטיל עלינו שחובה עלינו לשמרם ולעשות על פיהם בכל לבבנו, והוא אמרו:
היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית
אותם בכל לבבך ובכל נפשך
13
והעמידו לנו שלוחיו
14
על אותן המצוות המופתים והאותות המופלאים, וקיבלנום ועשינו על
פיהם מיד. ואחר כך מצאנו כי העיון מחייב שתינתן לנו תורה ולא יתכן להזניחנו
15
. ולכן ראוי
שאבאר ממה שמחייב העיון לעניין זה כמה דברים וחילוקים.
ואומר, כי השכל מחייב לגמול לכל מטיב או בטובה אם היה צריך לה, או בתודה אם לא
היה צריך לגמול. וכיון שזה מחיובי השכל הראשוניים, לא יתכן שיזניחהו הבורא יתרומם
ויתהדר כלפי עצמו. לפיכך חיובי שיצווה את ברואיו לעבדו ולהודות לו על שבראם.
וכן השכל מחייב שאין החכם מרשה לחרפו ולהתפרץ
16
נגדו, לפיכך נתחייב גם שיאסור
הבורא את זה על ברואיו מלשלם
17
לו בכך.
וכן השכל מחייב שימנעו הנבראים מלהזיד זה נגד זה בכל אופני הזדון, לפיכך נתחייב שלא
ירשה להם החכם
18
דבר זה.
וכן השכל מרשה שישתמש החכם
19
בפועל בדבר מסוים, ויתן לו שכרו על כך, בדבר שישיג
בו
20
תועלת דוקא, כיון שזה ממה שמועיל לפועל ולא יזיק לבעל הפעולה.
וכאשר צירפנו ארבעה חלוקים אילו, נמצאת כללותם הם המצוות אשר צונו בהם אלהינו,
שהוא צונו לדעת אותו ולעבדו בלבב שלם.
כמו שאמר החסיד:
ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלבב שלם ובנפש חפצה,
כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין
21
וכן הזהירנו מלגמול לפניו ברע כגון החירוף, אף על פי שאין זה מזיקו, אלא שאין מדרך
החכמה להתירו
22
, כאמרו:
איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו
23
ולא התיר לנו להזיד זה על זה ולהרע לזולת, כמו שאמר:
לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו
24
הרי שלשה הסוגים הללו, הם וכל הנספח אליהם, הם החלק הראשון מחלקי המצוות
25
ויסתפח אל הראשון
26
מהם להכנע לפניו, ולעבדו, ולעמוד לפניו, וכל הדומה לזה והכל
בכתובים.
ויסתפח אל השני
27
שלא לשתף עמו, ולא להשבע בשמו לשקר, ולא לתארו בתארים שפלים,
וכן כל הדומה לכך והכל בכתובים.
ויצטרף אל החלק השלישי
28
לנהוג בצדק ובאמת וביושר ובמשפט, ולהזהר מרצח אדם,
ולאסור את הזנות, והגנבה, והרכילות, והמרמה, ושיאהב המאמין את אחיהו כמו שאוהב את
עצמו, ויתר כל מה שנכלל בעניין זה, והכל בכתובים.
וכל סוג מאילו שנצטוינו בו, ניטע בדעתינו אהבתו, וכל סוג מהן שהוזהרנו עליו - ניטע בדעתינו
ריחוקו, כמו שאמרה החכמה שהיא השכל:
כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע.
בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש,
כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת
29
והחלק השני,
30
דברים שאין השכל מחייב אהבתם כשלעצמם, ולא הרחקתם כשלעצמם,
הוסיף לנו אלהינו עליהם צווי ואזהרה, להרבות שכרינו ואושרינו בהם. כמו שאמר:
ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר
31
ונעשו אותן מהן שנצטוינו עליהן רצוים, ואשר הוזהרנו עליהן מרוחקין, מנקודת המשמעת
שיש בדבר,
32
והרי הם מבחינה שניה זו נספחים אל החלק הראשון
33
. ועם זאת אי אפשר
שלא יהיה בהן עם ההתבוננות תועליות מסויימות, וטעם כל שהוא מדרך המושכל
34
, כמו
שיש לחלק הראשון תועליות גדולות וטעמים גדולים מדרך המושכל.
12
אפשר לתרגם "בדברי נביאיו".
13
דברים כו טז.
14
בכל מקום תרגמתי "רסול" שליח, שהוא תרגום מלולי. ויתכן שהייתי צריך לתרגם
"נביא", אלא שהעדפתי לתרגם כלשון רבנו.
15
ללא הכונה והדרכה ממעל.
16
"אפתרי", התפקרות והתפרצות. וכך תרגם רבנו בדברים כא כג "כי קללת" וראה פירושי
רס"ג מהדורתי שם.
17
אפשר לתרגם: מלגמול.
18
הבורא ב"ה.
19
מבני אדם.
20
הפועל תועלת, כגון כסף או אוכל וכדומה.
21
דברי הימים א כח ט. והשוה רמב"ם במו"נ ח"ג פרק נא.
22
לפי ב, "שאין מדרך החכמים להתירו" ומוסב על חכמי בני אדם.
23
ויקרא כד טו.
24
שם יט יא.
25
לפי החלוקה שמחלק רבנו את המצוות לשכליות ושמעיות, הרי שלשה סוגים אילו, הם
חלק המצוות השכליות.
26
החובה לגמול לכל מטיב בטובה.
27
שלא לחרף ולגדף.
28
לשלם שכר שכיר.
29
משלי ח ז-ט. והדגיש רבנו החכמה שהיא השכל, להוציא מדברי הטועים בפרשה זו, וכמו
שכתב לעיל במאמר הראשון עמ'
000
ר"ה ונודע לי שיש.
30
הם המצוות השמעיות.
31
ישעיה מב כא. והיא דרשת ר' חנינה בן עקשיה, במכות פ"נ מט"ז.
32
כלומר הרצוים נעשו רצוים, מפני שבכך אנו מקיימין מצוות ה', והמרוחקין נעשו מרוחקין,
לפי שאם לא נרחיקם אנו עוברים את מצוות ה'.
33
כלומר חובת אהבת ה' ועבודתו והמשמעת לרצונו.
34
ובדרך זו דרך הרמב"ם בתתו טעמים לחלק זה של המצוות, בספרו מו"נ ח"ג.