אור ברסלב
אמונות ודעות מאמר שביעי - פרק ה

אמונות ודעות

מאמר שביעי - פרק ה

מאמר שביעי - פרק ד

שמא יחשוב עוד ויאמר, ואם אכל אריה את האדם, ואחר כך טבע האריה ואכלוהו הדגים,

ואחר כך ניצודו הדגים ואכלם אדם, ונשרף אותו האדם ונעשה אפר, מאין יחזיר הבורא את

האדם הראשון, האם מן האריה, או מן הדגים, או מן האדם, והשני האם מן האש או מן

האפר.

ונדמה לי כי זה ממה שמביא את המאמינים במבוכה, וראיתי להקדים הקדמה לפני שאענה על

כך, ואומר:

ראוי שנדע שאין בעולם גוף המכלה גוף, ואפילו האש שהיא ממהרת לשרוף אינה אלא מפרידה

בין חלקי הדבר ויחזור כל חלק ליסודו, ויהיה החלק העפרי אפר ומאומה אינו כלה, ולא יתכן

שיוכל לכלות דבר עד שיאפיסהו, כי אם הבורא אשר בראו מן האין, וכיון שדבר זה נכון בלי

ספק, הרי כל בעל חי שאכל גוף מסיים אינו מכלה אותו אלא מפריד את חלקיו בלבד

87

ואומר, כי הסיבה אשר הצריכה כל בעל חי למזון, הוא מה שמושך

88

האוויר מגופו כל

שלושת החלקים, החום והלחות והקרירות, ולא רק מבעלי חיים מושך

89

האוויר דבר זה,

אלא מכל הפרה-ורבה

89

והראיה לכך: אלו הנחנו ככר לחם בבית זמן רב, היינו מוצאים שהאוויר כבר משך

88

ממנו

שלשת החלקים, ולא נשאר בו אלא החלק העפרי בלבד, ולפיכך הוצרכו גופות בעלי החיים

למזון תמידי, כדי שיהא חומר מונח בהן שלא משכו האוויר

90

, לפי שאם לא ימצא מה למשוך

מחלקי המזון ימשוך מן היסודות הבסיסיים ויאבד הגוף.

ואומר עוד, כי כאשר אוכל האדם תפוח, הרי האוויר מושך

88

מגופו מה שהיה בתפוח מן

החום והלחות והקרירות, ומשאיר את העפרורית נהפך לפסולת ונפלט ממנו. הנה נתבאר

כי חלקי התפוח מתפרקים, שלושה נמצאים באוויר והרביעי בארץ. וכיון שהתפוח לא יעד

ה' החזרתו, מתערבים חלקיו במקורות העצומים וחוזר כל חלק ליסודו. אבל האדם הואיל

והבטיחו בוראו לקבץ חלקיו ולהחזירם למה שהיו, לפיכך מניחם בצד, ואינם מתערבים

ביסודות הגדולים, אלא נשארים מפורדים עד עת ההחזרה, ואפילו החלק העפרי שנמצא

בארץ ואף על פי שאנו רואין אותו כאילו כבר נתערב ונעלם מעינינו, אינו נעלם מלפני הבורא.

וכיון שהדברים כפי הביאור הזה, לפיכך האדם שנאכל, כיון שלא יכלה מאומה מחלקיו, הרי

כולם שמורים בכל מקום שהם, ביבשה או בים, עד אשר יחזרו כולן, ואין בזה פלא יותר

מעיקר בריאתו

91

ושמא יחשוב ויאמר אותם שיחיו בעולם הזה, האם יאכלו ויישתו ויתחתנו או לאו?

ראוי שנדע שהם יאכלו וישתו כמונו ויתחתנו, כמו שנתבאר בבן הצרפית ובן השונמית

שחיו בעולם הזה, אכלו ושתו והיו ראוים לנישואין. ואמר אחד החכמים שהוא מזרעו של אחד

מהם

92

ואותו המופת אשר ראה האדון יחזקאל הכהן הידועה בתחילת פרשת היתה עלי יד ה'

93

עד

סופה, היא האות המוכיח על תחיית המתים בעולם הזה התגלותם לנביא, כאומרו:

ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד

94

וזו הייתה הוכחה לנביא, אבל שאר האומה הרי ההוכחה על כך כאשר ראו את מי שהם

מכירים מהם שכבר חיה והמשיך בחיים. והיה שעור חיי אותם אשר החיה ה' עד ידי יחזקאל

כימי חיי בן הצרפית ובן השונמית בקירוב

95

אבל אותם שיחיו בזמן הישועה הרי המסורת גלתה לנו שהם לא ימותו, וכך אמרו קדמונינו:

מתים שהקב"ה עתיד להחיות, שוב אינן חוזרין לעפרן

96

וכאשר אנו מתבוננים בכתוב אנו מוצאים שהוא מחזק את זה, שהרי הוא אומר כי השמים

והארץ יכלו והישועה תתמיד, והוא אמרו:

שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה

וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת

97

ואנחנו יודעים שאין הישועה עצם שתתקיים בעצמה, אלא הכוונה בישועה אנשי הישועה

98

כמו שהכוונה באמרו: 'חכמות נשים בנתה ביתה'

99

- בעלי החכמה.

87

ראה גטין נז ב. מבשן אשיב - מבין שיני אריות. אשיב ממצולות ים - אלו שטובעין בים.

וראה פרקי ר' אליעזר פרק לד.

88

אפשר לתרגם: ששואב.

89

הכוונה הצומח, למעט אבנים ועפר.

90

כלומר כדי שיישאר החומר היסודי שלהן קיים. אם כי כיום אין דעה זו מקובלת על

הרופאים.

91

יש מן האין המוחלט. וכפי שכבר קדם, ועל טענה זו חזר רבנו בספר זה פעמים רבות.

92

איני יודע מקורו. ועל מתים שהחיה יחזקאל אמרו בסנהדרין צב ב: עמד ר' יהודה בן

בתירה ואמר אני מבני בניהם. ושמא יש להוסיף כאן "כבן הצרפית ובן השונמית ומתים

שהחיה יחזקאל" ואז יהיו דברי רבנו מוסבים על דבור אחרון.

93

יחזקאל לז א.

94

שם לז י.

95

לא ברורה לי השוואה זו, כיון שאין אנו יודעים כמה חיו בן השונמית ובן הצרפית.

96

סנהדרין צב א.

97

ישעיה נא ו.

98

וכך באמת תרגם רבנו שם וצדקתי - ואנשי צדקתי.

99

משלי יד יא.

תוכן העניינים

אמונות ודעות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה